אני אוטאקו. מה זה? זה פשוט מאוד בנאדם שחובב אנימה (אנימציה יפנית) ומנגה (קומיקס יפני) בגלל החשיפה הרבה לאנימה ומנגה האדם מתעניין בתרבות היפנית ומתחיל לאהוב אותה ולפעמים גם את סגנון המוזיקה.
לא נשמע כל-כך מוזר נכון? אז למה כל שניה בה אני חי מזכירים לי כמה אני "פריק", ולא אני לא מדבר על נגני הרוק לובשי השחור אני מדבר על הילדים שאין להם חברים ושכולם מציקים להם. איך אני צריך לחיות בעולם בו מתקשרים אליי ב-2 בבוקר כדי לצחוק עליי ולשאול אותי אם אני רוצה לעשות את זה עם דמויות מצוירות?! זה לא מצחיק, זה עצוב ומעצבן.
אני הבדיחה של הכיתה רק בגלל שאני לא כמו הבנות בכיתה לא רואה טלנובלה מספרד אני רואה סדרת דרמה קצרה (בת 10-24 פרקים) יפנית או קרואנית.
קראתי קטעים מבלוגים של חובבי אנימה בהם, הם מספרים על החיים שלהם כשהחברה עושה אותם למוזרים שונים וחשבתי זה טיפה מזכיר את החיים שלי. טוב עכשיו אני לא אומר את זה יותר זה לא טיפה מזכיר זה אותו דבר רק לאנשים האלה היה מזל, הם מצאו אהבה, חברים ועכשיו מי יצחק עליהם? כמה זמן אני אצטרך לסבול את זה? זה עושה לי חשק להסתכל על גג הבניין שנמצא מולי ולדמיין את עצמי נופל לתוך השקט. אין לי כוח יותר! שמישהו יעזור לי או אולי יסביר לי מה לא בסדר איתי?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
