אשליות במגירה

תכננתי לי להתחיל את הסופ"ש בעישון ירוק עם ידידה שקנתה בדיוק גם.

הידידה מתקשרת להגיד לי שהיא תהיה באולפן הקלטות, כלומר בדירה של חבר, איתו. שתינו לחוצות לעשן ומסכמות שאני אגיע לדירה שלו.

מאוחר יותר בתכנון, מסיבת יומולדת לחברתי הטובה מולסה. מולסה בחורה מתוקה, אבל אני והחברים שלה לא ממש מתערבבים. הזמנתי חבר שלי שיבוא איתי.

 

שעה לפני שיצאתי בכלל מהבית, הערס מואיל בטובו להתקשר. מדברים בנון שלנטיות על להפגש אולי אחרי המסיבה שאני אהיה בה. אחרי השיחה - קפיצות וניתורים באוויר. בעיקר בשביל האגו שלי שלא נפגע על ידי "לא-התקשרות", וגם מהציפיה לעוד סקס. שלוש פעמים בשבוע, כשאין בן זוג, זה לא מעט...

העננה שהיתה עלי לפני כן נעלמה. לא חשבתי שאני אהיה כל כך מאושרת מהשיחה שלו, אבל כנראה שההורמונים שלי שוב מתעתעים בי יום לפני המחזור וגורמים לי לחוות טלטלות נפשיות נטולות הקשר. מצד שני, עם כל ההתרגשות, הערב הופך להיות מסובך...

 

כשהייתי בעישון, היה נחמד אבל מתתי לצאת משם כי הרגשתי כמו קוץ בתחת (בכל זאת הם שם כדי לעבוד על מוזיקה) אבל לא היה לי מה לשוטט ברחובות תל אביב, אז התפשרתי על קצת התמרחות אצלם.

ביומולדת של מולסה, מתתי לצאת משם כדי להגיע אל הערס. היה דווקא משעשע במסיבה, חברתי אור הגיעה עם בן זוגה, והספיקה להתקל במסיבה בלא פחות משני אקסים שהיו לה בעבר. שכנעתי אותה שזה בעצם מצויין כי הנוכחי פי מיליון יותר שווה, וגם כי זה שהיא שם עם זוג מקנה לה נצחון אוטומטי במלחמת ה- post-breakup.

 

וכשהגעתי לערס, ובכן.. היה נחמד. כבר אחרי בירה וחצי, אחרי ג'וינט שלא הותיר חותם בגוף (או כך חשבתי אז), ואני והוא מתקשקשים, הוא מראה לי דברים מגניבים במחשב. משום מה לא ממש נינוח איתו אף פעם, אני מניחה שזה קשור אלי, כי אני תמיד הגורם הלא-נינוח בחדר.. אבל זה לא רק אני. יש בו משהו כזה, קצת קר. כמובן, אותו דבר שנראה לי כה מגניב רק לפני שלושה ימים.

אחרי עוד ג'וינט ובירה, אני כבר מרגישה טיפה מסוחררת, קצת טו מאץ', וזה המקום לציין שכל שאר הערב אני טוחנת סיגריות כאילו מחר יוציאו אותן מחוץ לחוק. הגוף שלי איתת לי שקצת הגזמתי, אבל כשהתיישבתי הכל קצת הסתדר. התחלנו פוצי מוצי והגענו למיטה, בלי יותר מדי משחקי כוחות וכאלה, למעשה בלי בכלל. הכי ונילי שיש.

אחרי זה סקס. ידעתי שהחשד שלי נכון ומי שגומר מהר בפעם הראשונה הוא פשוט אדם שגומר מהר. היה נחמד, אך קצר וסתמי. עד כמה שזין שסוף סוף מגרה אותי מבפנים יכול להיות סתמי.. D: כלומר אני לא מתלוננת, אבל בעצם כן. קצת.

 

אחר כך היה קטע מוזר שלא ברור אם אני אשאר, הוא הציע לי לישון שם אם אני רוצה. הוא קצת שיחק אותה נראה לי, כי תכלס רצה שאני אלך. ראינו איזה התחלה של סרט, אני עוד קיוויתי לסיבוב 2, אבל כלום לא ממש עמד להגיע. אחרי שהוא אמר שהוא נרדם קצת במהלך הסרט, הבנתי את הרמז והתחפפתי.

 

והנה אני, אחרי ערב שנשמע לכאורה אחלה. ובאמת? באמת אני יושבת כאן, פה מסריח וראש עקום מרוב סיגריות, ג'וינטים, בירות, ואני חושבת אם הכל כל כך אחלה למה אני צריכה כל כך הרבה בירות וסיגריות כדי להעביר את הערב? אם אני צריכה לטשטש את עצמי כל כך רק כדי להנות בלי לחשוב יותר מדי, אולי זו לא הנאה... ואני חושבת על הערב של אתמול, שגם הכיל סקס ונגמר בתחושה מאכזבת עבורי, ואני מבולבלת.

 

אני מרגישה כל כך מועצמת בזמן האחרון מכל הסקס, והאוננות המושקעת, ולדבר על זה עם כל מי שיכול לעכל, ולהעריץ את הגוף שלי, והסמי-אורגיות.. ואני לא יודעת - אם זה באמת אני, באמת חלק בי שחיכה לפרוץ, אם לכאן כיוונתי, לנהנתנות המוגזמת והריקנית הזאת, אולי אני לא במצב האדיר הזה? אולי ה"חופשיות המינית" שאני מדברת וחושבת, היא בעצם לא מספיקה. היא אולי פינה אחת בתאוריה שלמה של מיניות וקשרים זוגיים.

אבל אולי החופשיות הזו בסקס, כשהיא מנותקת מדי מחיבה, ממסגרת כלשהי, ממחוייבות מינימלית לזולת, משאירה אותי כבולה במשחק שנקרא "אשליות המשוחררת"?

ולמה אני מנסה לפרוץ גבולות חיצוניים כמו כמה מעט את מכירה מישהו לפני שאת שוכבת איתו, במקום גבולות פנימיים, כמו למה אני חושבת שזה כל מה שמגיע לי?

אולי אני צריכה לבדוק מה קורה שם ביני ובין גברים במקום לבדוק מה יכול לקרות עם הגבר ההוא, והבחור ההוא, וההוא.

 

ואני גם יודעת שבכל מצב אחר חוץ מזה הייתי מרגישה לא-ממומשת, לא הולכת מספיק לסוף, לא חיה מספיק את החיים. אם זה לחיות את החיים, למה זה מרגיש כל כך מת בסוף?