מאתמול תהיתי מתי הוא יתקשר והתחלתי לפתח טינה לבנאדם, לא ידעתי איך לפרוק את הכעס הזה כשנדבר. איך מבקשים ממישהו לדבר או להפגש לעתים קרובות יותר. איך להגיד שזה לא מספיק, שאני מחפשת בן זוג ולא ידיד לראות איתו סרטים ולשכב איתו.
אז היום הוא התקשר (לפחות טרח להתקשר) ואמר שזה לא זה, ואמרתי טוב, היה נחמד וזהו. נגמר.
דיברתי עם ידיד טוב שלי (שנינו בוכים אחד לשני כל הזמן על עולם הדייטינג והזוגיות האכזר) ואמרתי לו שיש לי תחושה שיש לי תבנית קבועה. הוא אומר שלא, שזו לא אותה השיחה עם אותה הבעיה שהיתה לי עם אחרים. ועדיין יש לי תחושה.
כאילו, אני בחורה סבבה. ויש לי חשד שזה שאני סבבה אז אנשים לא מרגישים צורך להתאמץ. גם אם לא מדברים כל יום אני סבבה, וגם אם לא מביאים פרחים או משקיעים או ווטאבר זה בסדר לי, באמת. וגם אני אדם פתוח ולא ממש שומרת לעצמי - אם כי כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו ולדעת כמה עובדות עסיסיות על מישהו ממש לא אומר שאתה מכיר אותו והוא לא מעניין יותר. אז בקיצור אני שוב מרגישה שאני פשוט אני ועוד מישהו הגיע שלא ממש יכול להתמודד עם זה. אפילו אם בהתחלה זה הגניב אותו.
זה בסדר. הסקס היה אחלה, אבל זה היה פשוט שני ידידים שעושים סקס.
בא לי בן זוג. רומנטיקה. לא פרחים ושוקולד (אם כי זה נחמד) אלא המבט הזה בעיניים, החזקת היד שמרגישה כמו הרגע הכי משמעותי בעולם, של משהו שהוא כמעט חיבור לאדם אחר, שבו לרגע אתה לא לבד.
ואני לא מוכנה להשיג את זה באמצעות זיוף אישיות של "בת" כי אני מקסימה כמו שאני.
אז בהצלחה לי שוב!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
