חשבתי אם כבר יש מקום כזה לשפוך את הלב.. אז למה לא. לפני השינה.
בפעם האחרונה שהיה לי כזה צורך בכתיבה הייתי בפולין, במצעד החיים. כתבתי שם יומן. איבדתי אותו כמה חודשים מאוחר יותר, בשדה התעופה (בדרך למקום אחר).
אני זוכרת שכתבתי כי נמאס לי כבר לספר לכולם בכל רגע מה אני מרגישה. והיו הרבה דברים בזמנו. בהשוואה, אני מבינה כמה אני רגועה יותר עכשיו. הייתי מאוהבת באדם מאוד קשה רגשית. ושילמתי על זה בדם וחילופי מצב-רוח אחת לחמש דקות. זה היה עינוי, ולקח לי כל כך הרבה זמן להיות מסוגלת לצאת ממנו. אחת התוצאות היתה הדיבור הבלתי-פוסק עם כל מי שסביבי, על מה הוא עשה ומה הוא אמר ומה זה אומר, ומה יהיה.. בלי סוף. היום אין כזה דבר.
השלמתי עם מבנה המוח שלי במידה מסויימת. הבנתי שאם קורה משהו בלתי פתור (כמו שיר שמישהו מתחיל לשיר, או תוכנית טלויזיה שלא יכולתי לראות את הסוף שלה) המוח שלי יריץ את זה שוב ושוב ושוב ושוב. ככה הוא, ככה אני, אין מה להתרגש, וזה גם יעבור עוד מעט. זה כל כך עוזר. לדעת שהלופ הזה זמני. שברגע שיעבור לידי פרפר צבעוני הוא יהיה מרכז עולמי החדש :)
עשיתי סקס היום, די הרבה. זה ממש משמח אותי, וגם מאוד מרגיע :) אני יודעת שהתדירות הזו נדירה, וכדאי שאני לא אתרגל לזה. כל כך בא לי לפעמים להרגיש בתוכי... את החום, מעלי את הגוף, הנשימות שלי ושלו... דברים שאין להם תחליף כשאני עושה סקס עם עצמי. רק לדבר על זה עכשיו שוב מעורר אותי.
עכשיו אני אלך לוודא שהבלוג הזה מסווג למבוגרים בלבד, שלא יציצו כל אחד ואחת
כי מסתבר שאני הולכת כאן לכתוב מדי פעם על נושאים שקרובים אלי, והנושאים האלה כוללים חומרים למבוגרים בלבד (אבל לא רק).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
