לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אשליות במגירה


מה קורה לי בפנים? מי קורא לי בשמי? רוצים אותך בטלפון. אם זה אשליה, זה לא בא בחשבון.

Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2008

נפרדתי ממנו.


לקח בדיוק 4 דקות עד שאתחיל להרגיש תחושת החמצה. אני באוטו, מוזיקה רועשת ברקע (kyuss למתעניינים) ואני חושבת לעצמי.
הוא אמר שהוא הבין את הכל אחרת. שנפגשנו פחות, נכון, אבל הוא ראה את זה כהתחשבות בי ובזה שנהייתי עסוקה בשתי עבודות פתאום. שבגלל זה לא נדלקו לו נורות.
 
אומר שלא דיברנו הרבה בטלפון כי אמרתי לו שאני לא אוהבת לדבר בטלפון. זה נכון. אבל, אמרתי, אם לא מתראים שלושה ימים ובזמן הזה רק מדברים פעם ביום לשתי דקות, זה מעט. אין קשר.
 
בקיצור, התחלתי לחשוב שאולי הכל אי הבנה אחת גדולה. כזאת אני.
אמרתי לעצמי, אולי, אבל אם אני לא רואה אותו שלושה ימים ולא אכפת לי, גם זה אומר משהו. ולמרות כל מה שהוא אומר, אפשר להתאמץ יותר, כשרוצים להפגש מוצאים דרכים ואם לא אז מבטאים את הרצון. הביטוי של הרצון יכול לגשר על כל כך הרבה. שיחה בה הוא אומר שחשב עלי. בשיחת הפרידה היום הוא אמר שאם הוא מתקשר לשתי דקות, כי הוא חשב עלי, אז... (לא משנה ההמשך). וצרם לי שבעצם אולי הוא הרגיש ככה אבל אף פעם לא ידעתי. הוא היה מתקשר כשהוא ברכבת, או הולך מתחנת האוטובוס לעבודה. בדרך, על הדרך, בדרך מ- או ל-, הרגשתי כמו פילר. ממלאת זמן פנוי ומת שיש לו מדי פעם.
 
לא יכולתי להגיד לו:
שעצם זה שאני אומרת לך כאלה דברים, לא אומר שבהכרח הכל מת. אולי אם לא תתייחס אל זה ככה, אלא תקח לי את היד ותסביר לי שהבנתי את הכל לא נכון, אבל ברגש ולא דרך השכל, אולי אני אגיד, עשיתי טעות. סליחה, טועים. בוא נמשיך. אבל זה לא מה שקרה.
 
שנינו נכנסנו לקשר הזה עם מגננות יחסית גבוהות, כל אחד מסיבותיו הוא. אולי זה מה שמנע מאיתנו להתחבר יותר טוב. ואולי לא, ולא נועדנו להיות ביחד.
 
מה שירדוף אותי:
הבחור בן שלושים, ואף פעם לא נפרדו ממנו. הוא היה תמיד זה שנפרד ממישהי (חוץ מקשר אחד שלטענתו זה היה כמעט הדדי).
תרדוף אותי המחשבה, אולי הייתי חייבת להיות הראשונה שלו. אולי יצר התחרותיות שלי והפחד שלי להניח את ראשי על גרדום כמעט בטוח, מנעו ממני לתת צ'אנס למה שהיה קשר באמת באמת מיוחד. לא יהיה קל להתעלות עליו, כבנאדם וכחבר. הוא יחיד ומיוחד במינו, ואני לא אומרת את זה על הרבה אנשים.
 
בינתיים מרגישה טוב, לא בוכה. מחכה שהכל ינחת, רק בבקשה לא הלילה. אני צריכה לישון (כזאת אני, אנוכית). שכחתי את התחושה של להפרד ממישהו (היה לי רצף די ארוך שבו נפרדו ממני בעיקר). אני מאחלת לו שתהיה לו מישהי ממש מתאימה. כל כך מגיע לו. והייתי צריכה להגיד לו את זה.
נכתב על ידי , 5/8/2008 01:03   בקטגוריות חבר, אהבה ויחסים, פרידה  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



9,929
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאשליות83 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אשליות83 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)