אשליות במגירה

חזר לי קצת התיאבון, אכלתי חצי חבילה קממבר. יאמי.

 

היתה לי שיחה מאוד ארוכה עם ידיד טוב, והבנתי מתוכה עד כמה אני שלמה עם ההחלטה להפרד. כמו שאפשר לראות, אני די קלילה עם זה, וזה גם אומר דרשני. נראה לי.

 

הייתי היום בדירה החדשה שאני עוברת אליה עוד פחות מחודש. מדדתי, ראיתי, הערכתי מה צריך לעשות. דווקא יש קצת מה לשפץ, אבל האמת לא חשוב לי כל כך. העיקר לעבור כבר מההורים. כבר גרתי בעבר מחוץ לבית. אני צריכה את זה כרגע בחיים כמו אוויר. פיזית אני מרגישה כל כך חנוקה לפעמים כאן. איזה שמחה. זה יחתום חודשיים מלאים תהפוכות: שתי עבודות חדשות, פרידה, ולקינוח, כניסה לדירה חדשה לקראת שנת הלימודים האחרונה שלי!!!!!!

 

ראיתי כאן היום בישראבלוג מישהי שציירה על קיר של חברה שלה, עם טושים נדמה לי. נראה אחלה. חשבתי לעצמי- למה לא לעשות את זה בדירה החדשה? אני יודעת לצייר הרי. למה לתכנן את זה, לוודא שאני לוקחת את החומרים הנכונים, לחשוב מיליון פעם. לחשוב שאסור לי כאילו אני עדיין בבית של ההורים. יש משהו לפעמים הרבה יותר נכון בדרך החשיבה של בני ה- 16. פשוט ללכת ולקשט את החדר.

זה כמו שלקח לי שנים להיות מסוגלת לשים מדבקות על רהיטים בחדר שלי, בגלל איסור ארוך ומתמשך. בעצם רק לפני כמה שנים התחלתי. מה הקטע? דברים שלי, מדבקות שלי, מקשט, נהיה שמח... למה לא? כמה אפשר לסחוב את האיסור הזה מבית אמא? אז עכשיו יש לי מדבקות על המחשב, על המסך של המחשב, על המערכת סטריאו, על הרמקולים, על הכוננית ועוד מלא בובות בכל מיני מקומות  מישהי משלימה חסכים של שנים...