היה ממש לא משהו.
דבר ראשון, נראה לי שהוא זייף בגובה שהוא רשם, כי זה ממש לא נראה כמו מטר תשעים. אם כי יותר ויותר אני מבינה שגובה נתפס של מישהו משתנה המון מאדם לאדם בעיקר בזכות האישיות ואיך הוא מחזיק את עצמו.
הבחור נראה טוב, חמוד, אבל מדבר לאט כזה. לא זורמת, השיחה. אני מנסה.
חמש דקות אל תוך הדייט הוא מספר את הסיפור הכי משעמם בעולם על איך החוזה שלו בדירה נגמר והבעלת בית עשתה לו בעיות והוא מדבר לאט כזה-
עם פאוזות.
כאילו, לא ברצף.
ובאמצע הוא מנסה להזכר במשהו.
איזה מספר, הסכום של משהו.
והוא יושב שם ופשוט מנסה להזכר.
ואחרי כמה זמן הוא אומר:
"לא, זה פשוט חשוב לסיפור".
אבל זה בעצם לא חשוב בכלל.
ואני שותה סטלה, המקום הזה הגיש את הסטלה הכי מגעילה בעולם, בלי גזים, מרה כמו הלילה השחור, בכוס כל כך קלה שחשדתי שהיא מפלסטיק (!).
והוא מסתבר בכלל לא אוהב את המקום.
אז למה אנחנו שם?
תכלס, אם לא הייתי במחזור אולי היה יוצא איזה משהו לאותו לילה. כי הוא לא נראה מתלהב לדבר איתי, אבל כאילו שאני נראית בסדר כזה.
אני מקווה שהעברתי את התחושה של הדיבור המעפן והקטוע שלו. הוא כאילו חכם, היה בתלפיות והכל, פשוט לא...
לא...
לא יודעת.
ואני במחזור של החיים, מאבדת כל כך הרבה דם שקשה לי לעמוד.
אפילו אין לי כח לרשום משהו נחמד, או מצחיק, או מחרמן, וזה חבל, כי זה כל כך נחמד מצדכם שאתם קוראים אותי.
:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
