אשליות במגירה

אני כבר כמה ימים בספין מטורף, כבר היה לי אחד כזה לפני כמה זמן, אבל זה חזר.

רוב זמני הפנוי הולך על קריאת חומרים מגרים באינטרנט, חיפוש בלוגים של אנשים שכותבים מלוכלך לפחות כמוני, אוננות, שיטוט באתר הכלוב ופנטזיות שונות ומשונות.

אני מרגישה מושחתת, יצרית ברמה שאולי כבר לא בריאה. סוגרת חלונות בדפדפן כשאנשים נכנסים לחדר. פותחת לפטופ בחדר השינה וממשיכה. מביאה ביד באמצע היום באמצעים-לא-אמצעים (אולי באמת אני אפרט על זה בהמשך). חושבת על הערס מדי פעם, זה מוזר.. מתי הוא יתקשר פעם הבאה, מתי הוא ירצה שאני אהיה השפחה שלו פעם הבאה. איך בחור שיש לו בחורה שמוכנה למצוץ לו כמה שרק ירצה יכול להתקשר אליה פעם בשבוע וחצי.

מתה לעשן גראס (אולי אני אעשה את זה עוד מעט), מעשנת, שותה, מסתובבת 90% מהזמן עם רטיבות בתחתונים. הולכת ברחוב ומשדרת את עצמי, רואה מבטים ננעצים, בהליכה, בחזה, בפרופורציות, באנרגיות שיוצאות ממני. אני רוצה אותך, ואותך, ואותך..

 

כולם שואלים אותי בכלוב מה אני רוצה, מה אני צריכה, לאן אני רוצה להגיע ואיפה כבר הייתי. זה מסחרר. ואני גם ככה בחורה מסוחררת. מקווה מאוד שיהיו לי סיפורים מעניינים לספר..

 

אגב בונוס למתמידים לקרוא עד הסוף: היות ואני בחורה דורשת-זין שכזו ומצד שני סטודנטית תפרנית, אז במקום דילדו אני משתמשת בטוש ענק :) כמה חורני מצדי, אבל תאמינו לי שזה לא רע בכלל.. :)

 

לילה טוב!

 

יצאנו לדייט ראשון כזכור שהיה מפתיע לטובה.

נפגשנו בדייט השני ועשינו סשן לא רע בכלל, טוב, היה די מצויין בעיני. וגם הסשן הראשון שלי.  שנינו נהנינו, הסתמסנו יום אחרי ובלה בלה בלה. יום כיפור. יומיים שהוא לא התקשר. חשבתי שנגמר. אבל פתאום התקשר, נפגשנו, היתה פגישה סתמית, סקס סתמי, ובאופן כללי ממש לא משהו. וזהו.

אז זהו, שלא.

מאז הוא התקשר שוב, אחרי ארבעה-חמישה ימים, ואמרתי לעצמי יאללה, טוב נו, אבל בסוף לא ייצא לנו להפגש (בגללו אגב). אז חשבתי שזהו. הבחור בקושי אפילו רוצה לפגוש אותי בתור יזיזה, וזה מובן כי גם לי כל העניין קצת מוזר ונראה לי שהוא קצת מאויים שאני חכמה ממנו. למרות שאני ממש לא מנפנפת בזה, אבל זה ככה קצת. בקיצור הבנתי שכל העניין היה חד פעמי אבל נגמר.

ואז הוא שוב מתקשר, כמה ימים אחרי. כאילו, ברור שאני לא בראש מעייניו כי הרווחים בין המפגשים די מגוחכים ולא נפגשנו שבוע וחצי. מצד שני הוא כל פעם מופיע וכל פעם אני מתפתה לענות לו ולהסכים להפגש. באמת עדיף משהו מכלום? אצלי התשובה היא תמיד "כן". 

לפני שנים רבות, כשאני והחמוד עדיין יצאנו ביחד, קנינו לנו יום אחד זוג מגפיים. מגפיים שחורות, כמובן, עם עקב גבוה-גבוה ממתכת שעשה את זה לשנינו. (המגפיים היו בשבילי אגב).

הימים היו ימי שוב האייטיז, והמצב היה קשה. עקב המצב (משחק מילים?!) המגפיים נקנו, תוך התעלמות בוטה מכך שהחלק הקדמי של הנעל כה שפיצי, כה ארוך ומגוחך, עד שאי אפשר להרוג אפילו ג'וקים בפינות של החדר איתו מרוב שהג'וקים מתפוצצים מצחוק.

וכך הלכתי לי עם המגפיים לדאנג'ן <לא יאמן שהמקום נסגר לעזאזל> והכל היה טוב ויפה. כל שאר המגף מוצלח כל כך, עקב בגובה לפחות 11 ס"מ, מגף שחור, מבריק וחינני, אבל הקדימה!! הפרונט!! מזעזע. הפסקתי ללכת איתן זמן קצר לאחר מכן.

 

כבר שנים היתה לי הפנטזיה הזו. לנתח את הנעליים. והנה עשיתי אותה בשני לילות, אגב אני ממש צריכה לישון. ישבתי, חתכתי, פרמתי, גזרתי, ליטשתי, ניסרתי סוליות, תפרתי, הדבקתי והתחרטתי על כל מיני פשלות שעשיתי תוך כדי. בחיים לא עשיתי דבר כל כך מוזר כמו לנתח נעליים -או שאולי כן- ולסיכום אני מרוצה. ההוספה של השפיץ מתכת מקדימה היתה גחמה של הרגע האחרון ויצאה די מוצלח לדעתי.

אגב, אני כבר לא בדכאון, למי שעוד לא קרא בין השורות. הכל בסדר, בדרך כלל.

 

שלב א' - כמעט ההתחלה

 

שלב ב' - בערך באמצע

שלב ג' - הסוף בהחלט!

תכננתי לי להתחיל את הסופ"ש בעישון ירוק עם ידידה שקנתה בדיוק גם.

הידידה מתקשרת להגיד לי שהיא תהיה באולפן הקלטות, כלומר בדירה של חבר, איתו. שתינו לחוצות לעשן ומסכמות שאני אגיע לדירה שלו.

מאוחר יותר בתכנון, מסיבת יומולדת לחברתי הטובה מולסה. מולסה בחורה מתוקה, אבל אני והחברים שלה לא ממש מתערבבים. הזמנתי חבר שלי שיבוא איתי.

 

שעה לפני שיצאתי בכלל מהבית, הערס מואיל בטובו להתקשר. מדברים בנון שלנטיות על להפגש אולי אחרי המסיבה שאני אהיה בה. אחרי השיחה - קפיצות וניתורים באוויר. בעיקר בשביל האגו שלי שלא נפגע על ידי "לא-התקשרות", וגם מהציפיה לעוד סקס. שלוש פעמים בשבוע, כשאין בן זוג, זה לא מעט...

העננה שהיתה עלי לפני כן נעלמה. לא חשבתי שאני אהיה כל כך מאושרת מהשיחה שלו, אבל כנראה שההורמונים שלי שוב מתעתעים בי יום לפני המחזור וגורמים לי לחוות טלטלות נפשיות נטולות הקשר. מצד שני, עם כל ההתרגשות, הערב הופך להיות מסובך...

 

כשהייתי בעישון, היה נחמד אבל מתתי לצאת משם כי הרגשתי כמו קוץ בתחת (בכל זאת הם שם כדי לעבוד על מוזיקה) אבל לא היה לי מה לשוטט ברחובות תל אביב, אז התפשרתי על קצת התמרחות אצלם.

ביומולדת של מולסה, מתתי לצאת משם כדי להגיע אל הערס. היה דווקא משעשע במסיבה, חברתי אור הגיעה עם בן זוגה, והספיקה להתקל במסיבה בלא פחות משני אקסים שהיו לה בעבר. שכנעתי אותה שזה בעצם מצויין כי הנוכחי פי מיליון יותר שווה, וגם כי זה שהיא שם עם זוג מקנה לה נצחון אוטומטי במלחמת ה- post-breakup.

 

וכשהגעתי לערס, ובכן.. היה נחמד. כבר אחרי בירה וחצי, אחרי ג'וינט שלא הותיר חותם בגוף (או כך חשבתי אז), ואני והוא מתקשקשים, הוא מראה לי דברים מגניבים במחשב. משום מה לא ממש נינוח איתו אף פעם, אני מניחה שזה קשור אלי, כי אני תמיד הגורם הלא-נינוח בחדר.. אבל זה לא רק אני. יש בו משהו כזה, קצת קר. כמובן, אותו דבר שנראה לי כה מגניב רק לפני שלושה ימים.

אחרי עוד ג'וינט ובירה, אני כבר מרגישה טיפה מסוחררת, קצת טו מאץ', וזה המקום לציין שכל שאר הערב אני טוחנת סיגריות כאילו מחר יוציאו אותן מחוץ לחוק. הגוף שלי איתת לי שקצת הגזמתי, אבל כשהתיישבתי הכל קצת הסתדר. התחלנו פוצי מוצי והגענו למיטה, בלי יותר מדי משחקי כוחות וכאלה, למעשה בלי בכלל. הכי ונילי שיש.

אחרי זה סקס. ידעתי שהחשד שלי נכון ומי שגומר מהר בפעם הראשונה הוא פשוט אדם שגומר מהר. היה נחמד, אך קצר וסתמי. עד כמה שזין שסוף סוף מגרה אותי מבפנים יכול להיות סתמי.. D: כלומר אני לא מתלוננת, אבל בעצם כן. קצת.

 

אחר כך היה קטע מוזר שלא ברור אם אני אשאר, הוא הציע לי לישון שם אם אני רוצה. הוא קצת שיחק אותה נראה לי, כי תכלס רצה שאני אלך. ראינו איזה התחלה של סרט, אני עוד קיוויתי לסיבוב 2, אבל כלום לא ממש עמד להגיע. אחרי שהוא אמר שהוא נרדם קצת במהלך הסרט, הבנתי את הרמז והתחפפתי.

 

והנה אני, אחרי ערב שנשמע לכאורה אחלה. ובאמת? באמת אני יושבת כאן, פה מסריח וראש עקום מרוב סיגריות, ג'וינטים, בירות, ואני חושבת אם הכל כל כך אחלה למה אני צריכה כל כך הרבה בירות וסיגריות כדי להעביר את הערב? אם אני צריכה לטשטש את עצמי כל כך רק כדי להנות בלי לחשוב יותר מדי, אולי זו לא הנאה... ואני חושבת על הערב של אתמול, שגם הכיל סקס ונגמר בתחושה מאכזבת עבורי, ואני מבולבלת.

 

אני מרגישה כל כך מועצמת בזמן האחרון מכל הסקס, והאוננות המושקעת, ולדבר על זה עם כל מי שיכול לעכל, ולהעריץ את הגוף שלי, והסמי-אורגיות.. ואני לא יודעת - אם זה באמת אני, באמת חלק בי שחיכה לפרוץ, אם לכאן כיוונתי, לנהנתנות המוגזמת והריקנית הזאת, אולי אני לא במצב האדיר הזה? אולי ה"חופשיות המינית" שאני מדברת וחושבת, היא בעצם לא מספיקה. היא אולי פינה אחת בתאוריה שלמה של מיניות וקשרים זוגיים.

אבל אולי החופשיות הזו בסקס, כשהיא מנותקת מדי מחיבה, ממסגרת כלשהי, ממחוייבות מינימלית לזולת, משאירה אותי כבולה במשחק שנקרא "אשליות המשוחררת"?

ולמה אני מנסה לפרוץ גבולות חיצוניים כמו כמה מעט את מכירה מישהו לפני שאת שוכבת איתו, במקום גבולות פנימיים, כמו למה אני חושבת שזה כל מה שמגיע לי?

אולי אני צריכה לבדוק מה קורה שם ביני ובין גברים במקום לבדוק מה יכול לקרות עם הגבר ההוא, והבחור ההוא, וההוא.

 

ואני גם יודעת שבכל מצב אחר חוץ מזה הייתי מרגישה לא-ממומשת, לא הולכת מספיק לסוף, לא חיה מספיק את החיים. אם זה לחיות את החיים, למה זה מרגיש כל כך מת בסוף?

אז נמתי קצת אחה"צ כדי לנוח לפני נסיעה ארוכה.

 

מאז שקמתי, הכל בסדר. קיבלתי מצברוח טוב.

סתם ככה.

 

לא השתנה כלום, אני עדיין נראית אותו דבר, עם אותה כמות חברים. אותו עתיד מזהיר (מפני מה??) ואותם חיים. אבל עכשיו הכל בסדר.

 

השרירותיות הזאת מוציאה אותי מדעתי.

 

אגב, אם למישהו יש חברים אוהבי-מסיבות להשאיל לי, יש איזו מסיבה שאני מתה ללכת אליה בערב ראש השנה. אבל כנראה שאני אסתפק בלא ללכת אליה. זה גם מספק. (לא ממש)

 

מה שכן, מחר אני מכינה עוגה, וזה כבר בילוי של ממש! בלי שמץ של ציניות, אני ממש נהנית מזה D:

(אלוהים זה הולך להיות השיא של השבוע שלי. פאתט)