אשליות במגירה

כמעט נראה קלישאתי לכתוב כמה אני חרמנית, בפעם המיליון.

אבל זה נכון. זה עז. זה חזק ומזל שהכיסא מחזיק חזק שאני לא אחליק ממנו לרצפה.

אל דאגה, אני כבר הולכת לטפל בעצמי. קיבלתי הוראות.

מיד אחרי שאני אוריד איזו כנף עוף חרוכה.

 

לא שתיתי כל כך הרבה זמן שאפילו הבירה האחת הזאת שעוד לא גמרתי כבר עושה בי שפטים. אני לומדת המון בזמן האחרון, וחבל מאוד כי זה מונע ממני אפשרות לקבל את הזין העסיסי של האדון שלי.. אבל זה הכל למטרות טובות, רק עוד כמה ימים לחכות. אני אחזיק מעמד. נראה לי.

 

בפעם ההיא שנפגשנו, לא יודעת.. באיזה שהוא מקום ציפיתי שכשהכל ייגמר, אני אסתכל בתדהמה שוב על עצמי ועל "מה עשיתי ויי זמיר" אבל במקום זה, הייתי פשוט שלווה, רגועה, נינוחה. כאב לי קצת פה, קצת שם, הרגע זיין אותי גבר שפגשתי בפעם הראשונה, ועשה לי עוד כמה דברים, ואני כל כך בסדר עם זה.. יותר מבסדר. מרוצה. מסופקת. מחכה לפעם הבאה. מחבבת אותו. רוצה לדעת מה עוד הוא יעשה לי.

זה לא שאני לא יכולה לחיות בלי שמישהו יעשה בי שפטים. עובדה שחייתי מאוד טוב בלי זה די הרבה זמן. אבל זה מוצא חן בעיני, מאוד-מאוד.. וזה כל המידע שדרוש לי כרגע D:

 

מחכה לתחושה החובקת הזאת, הלחץ העדין על הגולגולת גם כשהוא לא שם..  אין לי עדיין תחושה שהוא איתי, שאני תחתיו גם ברוחי. אני מחכה לזה. לא הבנתי מה זה רק לפני חודשיים, ועכשיו אני מחכה לזה. כמה כוח זה נותן לי.

 

ככל שאני הולכת עם עצמי ועם הדברים שעושים לי טוב, לא משנה כמה הם מוזרים או קיצוניים או מצריכים שלושה בלוגים נפרדים מרוב כמויות הזימה, ככה בחיי היום יום יותר טוב לי, אני יותר חזקה. מסוגלת להיות במקומות רגשיים גבוהים או נמוכים ובכל זאת לתפקד. נותנת לעצמי להיות עצובה כשצריך. כאילו הקבלה העצמית הזאת הופכת אותי לכל כך הרבה יותר גמישה, שאני יכולה להתכופף פי שניים ולא להשבר.

אני לא טובה יותר כאדם כל הזמן. להפך, אני נותנת לעצמי להיות האדם הלא מושלם שאני, ועדיין כל כך מוקסמת מהטוב שכן יש בי. אני אדם מקסים. וגם הרבה מחבריי, וזה פשוט מדהים. וגם האדון מקסים, הוא יודע כמה שהוא כריזמטי, הבנזונה :) ...

 

אני בוכה מהואגינה

דמעות אדומות של התרגשות

הבטן שוקעת פנימה

 

 

טיפות שמנות של דם נחסמות באיבן על ידי הטמפון הרחום

אבל אני מרגישה את הדם יוצא

היום אני אראה אותך בפעם הראשונה

ואני רוצה להיות הזונה שלך.

 

יש לי פקק בכוס

אבל אני בטוחה שתמצא בי שימוש

תרביץ לי והרי הכל כואב יותר כשאני במחזור

אני מיוחמת. אבל יש לי פקק בכוס

 

הכוס שלי הוא שלך. תגע לי בשדיים, הם שלך.

אני אשתדל להיות טובה.

אוקיי, היות והעניין עם הבחור שמיל נגמר כבר איזה יומיים שלמים, אני פונה למחשבות אחרות.

כמו שכתבתי בעבר, די התמכרתי לקריאה באתר הכלוב, זה עושה לי משהו בלתי מוסבר (כלומר, חוץ מזה שלפעמים זה מרטיב אותי רצח) ואני מוצאת את עצמי שואלת-

לחזור לאקשן?

 

החשק לקבל מכות ירד, אני מודה. לא שנעלם, אבל לא בלהט שהיה לפני שבועיים-חודש..

ועם זאת לא נעלם. לא נעלם בכלל.

 

אני עוד לא יודעת מה אני רוצה- זוגיות רגילה עם קצת קינק במיטה? דמות אב שתשלים את עולמי? או סתם לחוות כאב מהסוג המזקק והממש-כואב?

ואני לא מכירה את עצמי, לא יודעת לנהל שיחות אמת עם מה שבפנים אצלי. אז אני נאלצת לנסות ולהבין בדרכים עקיפות מה יעשה לי טוב.

 

אני יודעת שבקרוב אחזור להתנסות, ולו רק כי הסקרנות להבין מה יש שם ומה אני מחפשת שם גדולים ממני. אני רק מקווה שזה יהיה יותר טוב ויותר עמוק מאשר סיבוב ראשון..

אז לאן נעלמתי?

הכל טוב מהרגיל, או רע מהרגיל? מצד אחד, חזרתי לחיים מלאים, מלאים בלימודים, אנשים וכולי. הפסקתי לעשן, טיפלתי ביד הדפוקה שלי, התפטרתי משתי עבודות (הלימודים תופסים זמן וגם הרבה יותר מעניינים). עדיין יוצאת עם הבחור שמיל.

 

מצד שני, חתכתי את עצמי פעמיים השבוע, ורציתי הרבה יותר. זה לא קרה לי הרבה זמן, ולא בתכיפות הזאת.

 

מצד שלישי, אני שמחה לחוות פגישות לא צפופות מדי עם בחור שנראה טוב, עושה לי טוב, טוב לי איתו, ומצד רביעי ההתמכרות שלי לקריאה בכלוב לא מפסיקה. אני קוראת, ואז קוראת עוד קצת, ואז קוראת פה, ושם, וכבר אין מה לקרוא, אז קוראת דברים לא מעניינים, ואז מתחילה לקרוא את הבאנרים וה-URL כשממש אין לי מה לקרוא. יש לי תחושה שאני רוצה מכות. (בבקשה, זה לא הזמן להציע הצעות מגונות בתגובות כאן למטה). למה אני רוצה כאב? האם הנשיכות ששמיל מואיל בטובו לתת לי כשהוא מפסיק להתאפק יספיקו לי? למה אני לא יכולה להפסיק לקרוא סיפורים כתובים בעילגות על בחורות שמושפלות עד עפר בצורה שבכלל לא עושה לי כלום? מה אני אמורה לעשות, להמשיך לצוד ולחפש גברים שיעשו בי שמות? להמשיך ולחפש מה בדיוק עושה לי את זה? זה נראה לי מסוכן, נראה לי שטחי, נראה לי כמו לקחת סמים- מיועד להרים אותי הכי גבוה שיש ותמיד מפיל אותי הכי למטה ואני לא מכבדת את עצמי בכלל.

 

אולי מה שאני צריכה לעשות, הוא הדבר שלא עשיתי כל כך הרבה זמן. לחפש, כן לחפש, את מה שעושה לי טוב. אבל לא ברחוב, בג'ונגל, בשוק, כל פעם עם מישהו אחר. אולי אני צריכה איזה שמיל אחד עם לב במקום הנכון וחרמנות לא קטנה במכנסיים שביחד נוכל להבין איזה משהו. אולי. אולי אני אתאכזב, אבל עם השמיל הזה ידעתי מהפעם הראשונה - צריך לבדוק אם יש כאן קייס.

שני אנשים, גבר ואישה אולי, נמשכים אחד לשני. הם חושקים אחד בגופו של השני. הם רואים אחד בשני את מה שהם חושקים לגעת בו וללטפו. זרוע שרירית, לחי חלקה, שפתיים פסוקות, עיניים חצי עצומות מתוך רצון לטבוע ברגע.

רגליים שנכרכות סביב הגוף האחר, ידיים שמלטפות כל פעם חלק אחר, למעלה, למטה, להרגיש עוד, ללטף ואז למחוץ ואז להניח על ולשחק עם וללפות. רגליים שנפסקות, חלציים מוצמדים, נשיפות, נשימות כבדות, באוזנו של האחר, יד על החזה מרגישה את הלב מרעיד את בית החזה. שינוי תנוחה. תפיסה של הסנטר, העמקה של הנשיקה, הלשון חודרת, שלוחה של הגוף שרק רוצה להתאחד עם הפה החם שמקבל אותה, עם הלשון השנייה שמתחככת בה, עם השיניים, השפתיים, הרוק החם. ליטוף של השיער, ואז החזקה של השיער ואולי משיכה קטנה שלו כי הרצון לקרב, להכניס, להכיל ולאכול גדול מדי. המשאלה הפיזית שהכל יגיע לשיא אבל שיימשך לנצח, איבוד תחושת המרחב, התקלות בחפצים, הברך נכנסת ברצפה, מחר תכאב, לא חושבים על זה, ממשיכים, הירך הרכה, התחת שמתקשה בזוויות מסויימות, התנועות של הגופים שהופכות להיות נמרצות, עם כיוון, ההתחככות גדלה, הבגדים מאיימים להקרע. 

הפטמה שם, עדינה ורוצה לשחק גם היא, קוראת לאצבע שלי, אני לוחצת עליה, מוחצת אותה, מביאה אליה את הלשון שלי. הלשון שלי יוצאת מהפה שלי אל הפטמה, מלקקת ממש בעדינות ומתרחקת, נותנת לרטיבות להפוך לצמרמורת עם הרוח, ואז מוצצת חזק, מוצצת את הפטמה, הפטמה מתמסרת אלי, אני מנסה לנשוך לראות איך הגוף מאחורי הפטמה יגיב, האנחה תמיד מבלבלת כי היא בדיוק על הגבול הרחב כמו המדבר שבין עונג לכאב, ואני רוצה לחצות אותו, לא ברור לאיזה כיוון. עוברת לפטמה השנייה ומטפלת בה בלשון שלי, הפה יודע כבר מה לעשות, רוצה להעמיד את הפטמה שתהיה זקופה, קשה, מגורה, אדומה, שאוכל להכות בה עם לשוני והיא לא תזוז, רק תצטמרר כשהרוח תעבור עליה שוב. 

הצוואר, עם קימוריו, כולו מחכה לנשיקות ומציצות ומעבר ארוך ארוך של הלשון שלי, עצם הקולר מתחת לצוואר רגישה גם היא, לפעמים העצמות מדברות אלי הכי חזק. הצוואר ומאחוריו היד שלי על קו השיער שמסתתר מאחורי האוזן, קוראים לזה לעשות נעים, אבל אני מקווה שנעים זו לא המילה, אני מעבירה את הציפורן על קו השיער שמאחורי האוזן, הראש שלו הוא שלי עכשיו, הצוואר שלו מתקפל לפי הזוויות שלי, והצוואר תמיד חלק, ארוך, עם זוויות כאלה עגולות, ואני מגיעה אל מתחת לסנטר, ועולה לנשיקה עם השפתיים החמות שנפתחות אלי, הן קצת יבשות בהתחלה, אבל הרוק זורם והלשון עוברת על השפה, ומתרחקים לרגע להסתכל אחד על השני מבעד לעיניים החצי עצומות. 

למטה, חצי מטר למטה, החום מכאיב. הבליטה במכנסיים מתחככת בי, ואני בה, ואני שואבת ממנה הנאה, וחושבת על המתיחות הנוראית בין האיבר שלו למכנסיים, וכמה לא נוח לזין שלו בפנים, והוא מתעקם שם וגדל, ואני שולחת יד ונוגעת, המכנס לוחץ והבליטה כל כך קשה ואני מנשקת אותה מעל המכנסיים אנחנו מתפתלים, מתהפכים כמה פעמים, הידיים עם חיים משלהן, רוצה לגעת בהכל להרגיש את הכל ביחד את הגוף הזיעה הירכיים התחת החזה הכתפיים הזרועות הצוואר הסנטר שם בין הרגליים המותניים השפתיים. הבגדים נעלמים, מורדים בתנועות כועסות, בידיים אלימות שבהן אצור החשק, מושלכים הבגדים והזין מתחיל לנוע לידי, אני מרגישה אותו, אני רטובה, אני פתוחה, אני רוצה.

שניה וחצי הקונדום מולבש, הוא בתוכי, אני מתחילה להאנח בקול רם, הגוף שלי כל כך מרוצה מהזין שנע בתוכי קדימה ואחורה, הוא מתחיל לדפוק אותי במרץ, אני נמסה, מכווצת שרירים מסויימים, מכוונת את האגן שלי בקונטרה אל שלו, הזין שלו עושה בי שמות, אני שוכחת איך קוראים לי, הידיים שלנו מלטפות בלי שום אלגנטיות ועדינות את הגוף, הוא דופק אותי ככה, חזק, כמו שרציתי, ואני לא מפסיקה לעשות קולות, הקולות לא שואלים אותי ופשוט יוצאים לי מהפה, בא לי לצעוק, אני נוגעת לו בתחת, הוא קשה כמו אבן עכשיו, מכווץ, שולח את הזין שלו עמוק לתוכי, הרגליים שלי פסוקות כל כך, האגן שלי זז עם שלו, הייתי רוצה שהוא ימעך לי את השדיים חזק יותר, הוא עושה את זה, אנחנו מתנשקים, הוא מזיין אותי, אני סביבו מרגישה את הרעידות מגיעות, כל עוד הוא ימשיך עוד קצת אני אגיע לשם, הוא גם מתחיל להאנח, חיה שהגוף שלה פורץ חומה, הורג משהו, קורע בשר, ככה הוא נשמע, ואני כמעט לא יכולה יותר אבל רוצה עוד כל כך הרבה, וזה נהיה עוד ועוד והדפיקות הולכות וגדלות, הגוף שלי שרוי בבריכה של עונג, הזין בתוכי עושה לי דברים למוח, והקולות שהוא משמיע עם הגרון שלו, הוא הולך לגמור ואני איתו, התנועות שלו איטיות יותר וחזקות יותר, בום, בום, בום, בום, בום, אני גומרת והוא צורח בקול נמוך וממשיך עוד קצת ואני מרגישה את הכוס שלי נמעך מסביב לזין שלו חזק יותר, שותה את השפיך שהוא יורק בפעימות אדירות, גלים של רעדה והוא מרגיש אותי, ולא רוצה לצאת אף פעם. מעכשיו ועד שהוא ייצא ממני יעברו חמישים שנה וחום הגוף שלנו בלתי נסבל אז מחוסר ברירה אנחנו נמסים אחד אל השני.