אשליות במגירה

סיננתי את הערס, זה לא יקרה יותר.

היו לי שני דייטים עם בחור ממש מקסים, נקרא לו שמיל. אנחנו פשוט מדברים שעות, וזה מרגיש כל כך נכון. הטעם שלו כשאנחנו מתנשקים הוא מושלם, הריח גם. זה די נדיר. מקווה שיימשך, כמה שיותר.

דווקא לצאת פתאום עם מישהו שהוא לא פשרה, שהוא מתאים מכל כך הרבה בחינות, עושה לי הרבה חושבים, עושה לי חשק לא להתפשר יותר. עושה לי חשק להכיר אותו יותר, להפגש איתו עוד, לבדוק אם אני כן יכולה להיות מונוגמית. אני לוקחת דברים רגוע איתו, ממש לא בא לי לקפוץ איתו למיטה למרות שיש כימיה מינית לגמרי והוא מושך אותי. 

עבר הרבה זמן, בעצם מאז שנפרדתי מהאחרון שלי (עליו התבכיינתי כאן מדי פעם).

בימים האחרונים הייתי חרמנית בצורות בלתי נסבלות. להביא ביד כבר לא עזר, היתי צריכה טיפול דחוף. ידיד שלי ואני ניהלנו אתמול שיחה כל כך מחרמנת על מיליון ואחד דברים, כשבעצם אין שום סיבה שלא נשכב, חוץ מזה שיש לו חברה, אבל האמת שזה לא היה הקטע. אחרי שניסינו שוב לחשוב מי מחברינו יתאים למסיבת סקס והצעתי את הקטין (פרטים בהמשך) ושוב דיברנו על קומבינציות אפשריות לשלישיות או רביעיות היה כבר קשה לחשוב בצורה נורמלית. הוא אמר לי שבא לו פשוט לגרות אותי ואז להפסיק, ואמרתי לו "בדיוק, בא לי פשוט להעמיד לך בטירוף ואז ללכת".

 

שעתיים אחרי זה הייתי כבר בדייט השני עם ה"ערס" - לא באמת ערס, אבל כינוי קליט. הלכנו לראות סרט, היות וזה לא בלוג ביקורות סרטים מושתן, אני ממש לא הולכת לפרט את הסרט וכו' רק להגיד שנהניתי והוא קצת פחות. לא נורא, הוא קצת שלח ידיים וכבר בשלב הזה כמעט נפלתי מהכסא מכמויות הנוזלים שהכוס שלי הפריש. קצת פתטי, קצת מצחיק :)

 

הציע שאני אעלה לקטנה אחרונה לפני הלילה, אמרתי סבבה, אבל שאני אצטרך להשאר קצת אחרי לפני שאני אסע הביתה באוטו שלי. כאן הוא הוכיח את גבריותו ושמר על פני פוקר מוחלטים וקור רוח מרשים למרות שבפועל אמרתי לו הרגע שאנחנו הולכים להזדיין. ידעתי שיש בו משהו...

אחרי הקטנה ועוד אחת התחלנו להתנשק על הספה. איטי, נחמד, רגוע. הלך להחליף למכנסי העור שלו בלי חולצה. הבנאדם נראה טוב! התיישב עלי והמשכנו להתמזמז ואמרתי לעצמי שלבנאדם יש סגנון. יש לו סגנון, ומושג מה הוא עושה וזה כל כך מושך..

המשכנו אח"כ לאיזה מיני-סשן, בכל זאת אמרתי לו שאני בקטע של כאב. בסטירה הראשונה שהוא נתן לי, הייתי בהלם. באלו שבאו אחריה, התחלתי להתחרמן יותר ויותר, צצו לי באופן טבעי מחשבות בראש כמו "זה מגיע לי" והופתעתי כמה מהר אני נכנסת לתפקיד. כנראה שבאמת הייתי צריכה קצת טיפול ביד קשה וזרוע נטויה.

הכאפות לישבן לא איחרו להגיע, וגם דחיפת הראש שלי כלפי הזין שלו (שהיה יחסית לא מדהים אגב, אבל באמת ניחא). אגב, קשה למצוץ אחרי שלושה ג'וינטים. אין רוק בפה. אחרי שהוא גמר (והתריע מראש, מתחשב מאוד מצידו!) והמשכנו להתעסק בקטנה הוא הוביל אותי אל המיטה שלו. שם, בלי מכנסיים, המכות בישבן התלבשו הרבה יותר טוב עלי. ידעתי שחוטיני זה רעיון טוב. אחרי כמה הצלפות הוא נישק לי את הלחי של הישבן והתחושה היתה מדהימה, מבין הצריבה של המכות להרגיש את העדינות הזאת, כאילו מוקפת באדום זוהר של רגישות ושאריות כאב. הוא המשיך לכוון אותי, פעם לזין, אח"כ ללקק לו את הרגליים (זה היה חדש עבורי, אבל גם לזה נכנסתי) ומפה לשם, בסוף הגיעה החדירה. אלוהים, כמה שאני לא צריכה הרבה כשאני חרמנית. הוא ואני גמרנו תוך כמה דקות, הגניחות שלנו מתחרות אחת בשניה, ופורקן מוחלט משתלט עלי. זה פשוט בדיוק מה שהייתי צריכה.

 

הלכתי הביתה ברגליים רועדות מהסטלה והמאמץ הממושך של לעמוד על ארבע בזויות שונות, אבל עם חיוך מרוח על הפנים D:

והקטע הנחמד הוא שהוא סימס לי אתמול בלילה לראות שהגעתי וגם היום בבוקר. זה לא הולך להגמר כל כך מהר.. עוד נצחון לאשליות שמוצאת גבר אחר גבר שלא שופטים בחורה על זה שהיא "מתמסרת" מהר!!! ווהווו!! לעזאזל, לא יכולתי כבר לשלוט בעצמי גם אם הייתי מנסה. הייתי קופצת עליו גם אם הייתי יודעת שלא נתראה יותר לעולם.

 

והיום אני אמורה להפגש עם "הקטין" שהוא לא באמת קטין (אם כי מספיק קרוב) אם כי הוא קצת נעלם מהרדאר, אחרי שבמהלך כל הסופשבוע ותחילת השבוע דיברנו בלי הפסקה. רגליים קרות או סתם צירוף מקרים? נגלה היום... בתכניתנו "הערס והקטין".

 

מוזיקה קיטשית אאאאאאאאאנד קאט!

דיברתי איתו עכשיו.

הוא גם חשב מאז אתמול. הפריע לו מה שאמרתי. שאני לא אומרת כשמשהו מפריע, אלא רק בדיעבד. שאני לא אומרת לו "אני רוצה לישון אצלך, בוא תאסוף אותי" אלא אומרת "יש לך כוח לאסוף אותי? למרות שאני קמה מחר מוקדם ועייפה עכשיו?" ובעצם בוחנת אותו, רוצה לשמוע ממנו דברים מסויימים. יש בזה הרבה אמת לצערי. זו הדפיקות שלי. לא שהוא מושלם, אבל הוא צודק בזה.

אני מחפשת מישהו שירעיף עלי אהבה כי רק אז אני מרגישה שבטוח לי מספיק כדי להרעיף את האהבה שלי. כדי להגיד מה אני רוצה ולהגיד בכלל שאני רוצה.

 

הוא צודק, ויחד עם זאת, התקשרתי כדי להגיד שאולי דיברנו מאוחר מדי, אבל שחבל לי על זה.

אבל גם הוא חשב מאז אתמול.

 

וכנראה שאנחנו לא צריכים לחזור להיות ביחד, לפי הדברים שהוא אמר.

הוא הודה שכנראה לא היה בא לישון אצלי (אני עדיין גרה אצל ההורים אבל עוברת עוד חודש, ולא לתל אביב). הוא יש לו את העולם שלו.

 

אולי כל התיאוריה שלי על בני שלושים נכונה. אולי בגיל הזה והלאה כל מה שאישה יכולה לעשות זה להצטרף למסע של הגבר, הסיכויים שלו לשנות את עולמו עבור אישה קטנים יותר. אולי כי הוא התקבע כבר, אולי כי הוא שינה את עצמו ואת החיים שלו בעבר למען אישה ונכווה. התוצאה היא אחת.

 

אני מחפשת מישהו שניצור ביחד איזו שהיא מציאות חדשה משותפת לשנינו. לא בהכרח נגור ביחד. אבל שיהיו דברים בחיינו שלא היו לפני כן, שהם חדשים לשנינו. ונשנה כל אחד את עצמו במידה כזו או אחרת כך שייווצר מקום חדש בו לא היינו לפני כן עם אחד או שניים או חמישה מהאקסים שלנו. ונראה לי שבגיל מסויים אדם נסגר. אגב, גם בחורות בנות שלושים לדעתי הן באותה בעיה. החיים שלך נכנסים לתבנית שכבר לא רוצים לשנות עבור אף אחד. אולי זה טוב כששני אנשים הם ככה, אבל לי זה נשמע ממש ממש רע. כאילו יושבים אחד צמוד לשני, אבל כל אחת בשקית הפלסטיק שלו. נכון, אפשר לראות דרך, וגם קצת לגעת, אבל המחסום שם. וכל אדם ביקום שלו.