אשליות במגירה

אוקיי, היות והעניין עם הבחור שמיל נגמר כבר איזה יומיים שלמים, אני פונה למחשבות אחרות.

כמו שכתבתי בעבר, די התמכרתי לקריאה באתר הכלוב, זה עושה לי משהו בלתי מוסבר (כלומר, חוץ מזה שלפעמים זה מרטיב אותי רצח) ואני מוצאת את עצמי שואלת-

לחזור לאקשן?

 

החשק לקבל מכות ירד, אני מודה. לא שנעלם, אבל לא בלהט שהיה לפני שבועיים-חודש..

ועם זאת לא נעלם. לא נעלם בכלל.

 

אני עוד לא יודעת מה אני רוצה- זוגיות רגילה עם קצת קינק במיטה? דמות אב שתשלים את עולמי? או סתם לחוות כאב מהסוג המזקק והממש-כואב?

ואני לא מכירה את עצמי, לא יודעת לנהל שיחות אמת עם מה שבפנים אצלי. אז אני נאלצת לנסות ולהבין בדרכים עקיפות מה יעשה לי טוב.

 

אני יודעת שבקרוב אחזור להתנסות, ולו רק כי הסקרנות להבין מה יש שם ומה אני מחפשת שם גדולים ממני. אני רק מקווה שזה יהיה יותר טוב ויותר עמוק מאשר סיבוב ראשון..

אני כבר כמה ימים בספין מטורף, כבר היה לי אחד כזה לפני כמה זמן, אבל זה חזר.

רוב זמני הפנוי הולך על קריאת חומרים מגרים באינטרנט, חיפוש בלוגים של אנשים שכותבים מלוכלך לפחות כמוני, אוננות, שיטוט באתר הכלוב ופנטזיות שונות ומשונות.

אני מרגישה מושחתת, יצרית ברמה שאולי כבר לא בריאה. סוגרת חלונות בדפדפן כשאנשים נכנסים לחדר. פותחת לפטופ בחדר השינה וממשיכה. מביאה ביד באמצע היום באמצעים-לא-אמצעים (אולי באמת אני אפרט על זה בהמשך). חושבת על הערס מדי פעם, זה מוזר.. מתי הוא יתקשר פעם הבאה, מתי הוא ירצה שאני אהיה השפחה שלו פעם הבאה. איך בחור שיש לו בחורה שמוכנה למצוץ לו כמה שרק ירצה יכול להתקשר אליה פעם בשבוע וחצי.

מתה לעשן גראס (אולי אני אעשה את זה עוד מעט), מעשנת, שותה, מסתובבת 90% מהזמן עם רטיבות בתחתונים. הולכת ברחוב ומשדרת את עצמי, רואה מבטים ננעצים, בהליכה, בחזה, בפרופורציות, באנרגיות שיוצאות ממני. אני רוצה אותך, ואותך, ואותך..

 

כולם שואלים אותי בכלוב מה אני רוצה, מה אני צריכה, לאן אני רוצה להגיע ואיפה כבר הייתי. זה מסחרר. ואני גם ככה בחורה מסוחררת. מקווה מאוד שיהיו לי סיפורים מעניינים לספר..

 

אגב בונוס למתמידים לקרוא עד הסוף: היות ואני בחורה דורשת-זין שכזו ומצד שני סטודנטית תפרנית, אז במקום דילדו אני משתמשת בטוש ענק :) כמה חורני מצדי, אבל תאמינו לי שזה לא רע בכלל.. :)

 

לילה טוב!

 

לפני שנים רבות, כשאני והחמוד עדיין יצאנו ביחד, קנינו לנו יום אחד זוג מגפיים. מגפיים שחורות, כמובן, עם עקב גבוה-גבוה ממתכת שעשה את זה לשנינו. (המגפיים היו בשבילי אגב).

הימים היו ימי שוב האייטיז, והמצב היה קשה. עקב המצב (משחק מילים?!) המגפיים נקנו, תוך התעלמות בוטה מכך שהחלק הקדמי של הנעל כה שפיצי, כה ארוך ומגוחך, עד שאי אפשר להרוג אפילו ג'וקים בפינות של החדר איתו מרוב שהג'וקים מתפוצצים מצחוק.

וכך הלכתי לי עם המגפיים לדאנג'ן <לא יאמן שהמקום נסגר לעזאזל> והכל היה טוב ויפה. כל שאר המגף מוצלח כל כך, עקב בגובה לפחות 11 ס"מ, מגף שחור, מבריק וחינני, אבל הקדימה!! הפרונט!! מזעזע. הפסקתי ללכת איתן זמן קצר לאחר מכן.

 

כבר שנים היתה לי הפנטזיה הזו. לנתח את הנעליים. והנה עשיתי אותה בשני לילות, אגב אני ממש צריכה לישון. ישבתי, חתכתי, פרמתי, גזרתי, ליטשתי, ניסרתי סוליות, תפרתי, הדבקתי והתחרטתי על כל מיני פשלות שעשיתי תוך כדי. בחיים לא עשיתי דבר כל כך מוזר כמו לנתח נעליים -או שאולי כן- ולסיכום אני מרוצה. ההוספה של השפיץ מתכת מקדימה היתה גחמה של הרגע האחרון ויצאה די מוצלח לדעתי.

אגב, אני כבר לא בדכאון, למי שעוד לא קרא בין השורות. הכל בסדר, בדרך כלל.

 

שלב א' - כמעט ההתחלה

 

שלב ב' - בערך באמצע

שלב ג' - הסוף בהחלט!

לפני יומיים הלכתי למסיבת פטיש ו- BDSM לכבוד השנה החדשה.

הפעם בניגוד לעבר, הגעתי עם מטרה יחסית מגובשת - לנסות ולמצוא איזה אדון נחמד, רצוי גם חתיך שיאלף את הסוררת (זאת תהיה אני). כדי לסייע למטרה שלי, לבשתי קולר גדול ושחור שאי אפשר היה לפספס, מעבר לשאר הלבוש שלי, שאם תשאלו אותי היה כל כך שנות ה-50 שכזה, שהתאים פרפקט לפטיש שלי לנעלי עקב.

 

הכניסה למסיבה היתה מדאיגה, בכמה דקות הראשונות היתה תחושה ברורה של מסיבת כיתה ז'. אולי חלקית בגלל המוזיקה. אבל זה הלך והשתפר, והופתעתי לראות הרבה אנשים (במיוחד גברים) שנראים ממש טוב סה"כ, שהשקיעו בתלבושת, ונראו סה"כ כאילו די טוב להם בחיים. פה ושם היתה איזו בחורה צעירה שהלקתה איזה עבד שרוע על הרצפה, קצת ליקוקי מגפיים, הכל תקין.

 

לי אישית הערב לא הלך בצורה כל כך מוצלחת מבחינת המטרה. היו פה ושם החלפות מבטים אבל סה"כ הרגשתי לא עצמי, לא במקום, ולא בשיאי, מה שהקשה עלי ליישר מבט ובכלל לקחת חלק חברתי באירוע. יש כאלה ערבים... גם האלכוהול לא עזר לי יותר מדי בשחרור. רוב הערב נותרתי קפואה כמו גוש קרח ביום קר, והרגשתי אבודה לסירוגין.

 

בשעה מסויימת ניגש אלי בחור, זיהיתי אותו מאירוע אחר שהייתי בו לפני איזה חודש. למרות שהאירוע ההוא לא היה פטישיסטי בכלל, הוא עדיין ניגש אלי בשעתו וביקש שאאפר לו את הסיגריה לתוך היד. הסכמתי ונפנפתי אותו. הפעם, במסיבה הזו, הייתי כל כך נואשת לקצת התרחשות, עד שלא התעלמתי כשהוא ניגש ואמר שלום, והוא לא הספיק ללחוץ לי את היד לפני שביקש ללקק לי את הנעליים. כמו שאמרתי, נואשת ל*משהו, באמת, כל דבר* שיקרה הסכמתי והוא נשכב בחדווה על הרצפה והתחיל לעבוד. אחרי כמה דקות הוא רמז שאקח את מקל ההצלפה הקטן שהוא נשא איתו לכל מקום, וכך התחלתי קצת להצליף, פה, שם וגם בצדדים. להגיד שממש נהניתי? התשובה היא לא. אני זוכרת שתוך כדי שעשיתי את זה, בעיקר חשבתי שאני רוצה להיות במצב המוצלפת, ואיך שוב הגעתי למצב הזה. ניסיתי לשאוב הנאה מתחושת האמפתיה שהיתה לי כלפי הגוף שלו, המוצלף, והמעט מזה שהרגשתי בעצמי עזר לי, קצת, שימח. בערך. תוך כדי אגב הגיעה איזו שרלילה חמודה עם איקסים על הפטמות ונעמדה מעליו, נראה לי שהיא דרכה עליו או משהו. אותי זה קצת העליב כ"מלכה לרגע" שהיא לא ביקשה רשות להתעלל בעבד שלי, אבל מצד שני, רוב הערב הרגיש לי כל כך "משחק שנראה כמו בדסמ" יותר מכל דבר אחר, וזה לא היה נראה לי במקום להעיר לה. מה שגם שרבאק, אני די לא אוהבת את הבנאדם גם ככה, יאללה, שירביצו לו P:

ובשלב מסויים, כשאני עדיין מלווה באיזה צל על הרצפה שמשתעשע עם הנעליים שלי, ניגש אלי בחור אחר, ואומר לי: את המלכה הכי יפה פה. הצבעתי על הקולר, ואמרתי לו שקיוויתי שזה יעביר את הרמז. אז הוא שאל אם אני נשלטת, וככה התחלנו לפטפט. הוא לא היה הבחור הכי חתיך, אבל גם לא מכוער, והיה בו משהו עדין וידידותי שהרגיע אותי. הוא ביקש את הטלפון ואמרתי שאני אקח את שלו, הוא בתגובה: את לא תתקשרי! הצחיק אותי, היציאה הזאת. אמרתי לו שיכתוב לי את המספר שלו על פתק. הלך...

אחרי שהעפתי את המלקק הוא עוד ביקש שארק לו בפנים, סירבתי. בכלל, הבחור המלקק והכנוע הזה ממש גורם לי לחשוב שהוא תכלס הרבה יותר עליון עלי, הוא בא למסיבה הזאת עם צרכים מסויימים, והוא פשוט הולך ולוקח אותם. ואני בגלל תכונות מסוימות שלי לא יכולה לעשות כלום למען המטרה שלי (חוץ מלהראות מקסימה??).

 

לקראת שעת התזוזה מהמסיבה, ניגש אלי בחור אחר שהחליף איתי מבטים, גם הוא חשב שאני מלכה (מה יהיה) וכשאמרתי שאני מחפשת מישהו שיראה מעבר לזה הוא אמר שהוא גם בקטע השולט. שאלתי אותו אם הוא בטוח, כמה פעמים, כי היתה לי תחושה.. הוא אמר, בטח, יש לי  נסיון, עם חברות לשעבר, ספנקינג וכאלה.. נשמע מאוד ונילי ומעפן משהו, ומצד שני הוא נראה לא רע בכלל. החלפנו טלפונים.

 

אגב, הבחור העדין יותר ממקודם לא חזר מעולם עם מספר הטלפון שלו. זה ממש ביאס אותי, אבל נראה לי שחצי שעה זה זמן מספיק לתת לו לחזור לפני שיוצאים מהמסיבה, לא?

 

תקשיבו, עם כל זיוני השכל שלי על סטוצים וסקס והכל לא הייתי מסוגלת לענות לבחור החתיך שהתקשר אלי אתמול פעמיים (וסמס אחד היום בבוקר). פשוט כבר לא הייתי שם, אווירת המסיבה נעלמה, ועכשיו כשחוזרים לחיים הרגילים זה מרגיש כל כך הזוי להפגש עם מישהו שדיברת איתו חמש דקות ומוכן להפליק לך קצת בטוסיק. מה גם שהוא נראה לי פשוט לא ממש דומה לי בסגנון האישי, כלומר, שאם היינו נפגשים ברחוב בחיים לא היינו חושבים שיש איזשהו דמיון בינינו או טעם לפתוח בשיחה או סיכוי שנהיה מכרים אי פעם. הוא נראה לי שונה מדי ממני. בחור רגיל כזה שיצא לו להעיף כמה כאפות לבחורות וככה התגלגל למסיבת פטיש. אולי אני טועה.. אולי עוד אסמס לו בחזרה.