אשליות במגירה

הבחור שמיל הגיע אלי לישון.

זו הפעם הראשונה שמישהו בא אליי לישון בדירה החדשה, ובעצם אי פעם- כי בדירה הקודמת לא ממש היה לי חדר. קצת התרגשתי.

היות והוא ביקר זו הפעם השנייה בלבד בעירי, פצחנו את הערב בשיטוט לילי להכרת גינות העיר, מצויידים בג'וינט משובח. אחרי שעישנו, הכל התנהל קצת מוזר מבחינת זמנים, אני אנסה לשחזר.

ישבנו על הספסל אחרי שעישנו, דיברנו על שטויות והתפקענו מצחוק. ואז שמיל שמע חתול מיילל איפשהו בגינה, והחליט לעשות לו מיאו בחזרה. הוא לא ענה. אז שמיל המשיך, ואני הצטרפתי. ואז קלטתי שאנחנו יושבים בגן ציבורי ועושים קולות של חתולים. כנראה שהיינו די מסטולים.

אז הלכנו לחלק אחר של הגן לראות מתקן ילדים מכוער אך מגניב, ומזרקה מכוערת אך מגניבה. ואז הלכנו לפיצוציה ובחרנו בתבונה בפופקורן מתוק. כל זה לקח בערך שעה+. עד שהגענו הביתה עבר עוד זמן, הלכנו וצחקנו ואני לא בטוחה על מה.

 

אני זוכרת שהגענו הביתה, אני זוכרת שאחי היה שם עם חבר שלו, ואני זוכרת שאני ושמיל לא הלכנו מיד לחדר אלא נשארנו איתם בסלון או משהו, אבל אין לי מושג מה קרה בזמן הזה. בשלב מסויים הלכנו לחדר ושמיל די קפץ עלי וזה הקטע שהיה לנו סקס ממש ממש מוצלח. בואנה, לבחור יש כושר!! כבר הפסקתי לספור את הזמן, את הגמירות, אני לא יודעת איך, אבל הבחור יודע לזיין! ונהנה מזה! הוא די ההפך בקטע הזה מהחבר האחרון שלי, שהיה בקטע של כל דבר בערך חוץ מחדירה. אוראלי, אנאלי, אצבעות, מכשירים, הכל מכל, ופעם ב- כמחווה לאדם הקדמון היה לנו איזה זיון או בעילה חביבה. ושמיל פשוט אוהב לזיין! איזה אושר! האמת היא, שזו היתה בערך הפעם הראשונה מאז גיל 17 אולי, שהייתי צריכה להגיד לבנאדם "אני לא יודעת אם אני יכולה להמשיך עוד הרבה". פשוט הגוף שלי לא עמד בזה כל כך הרבה זמן, והרטיבות הפכה לאתגר, שזה דבר די נדיר אצלי.

 

וככה, אחרי משהו כמו שעה וחצי של העמוק-עמוק הזה, עשינו הפסקה והתחלנו להתקשקש ומסתבר ששנינו עדיין היינו מסטולים רצח. איזה כיף. אחלה חומר. תוך כדי הדיבורים נרדמנו. לא ישנתי כל כך טוב בלילה אבל היה כל כך נחמד ששמיל היה שם, חיבק, נשען על, והרגיש אותי והרגשתי אותו כל הלילה. בבוקר היה המשך של הסקס של הערב שלפני, מן הסתם, אבל האמת היא שקצת לא הייתי בזה, פשוט כי אתמול ממש הספיק לי.. אבל זה בסדר, קשה לי להגיד שסבלתי :)

 

אה, והכנתי פשטידת בטטות ממש טעימה! והיום בתפריט - פאי בננה-טופי. בהצלחה לי.

אז לאן נעלמתי?

הכל טוב מהרגיל, או רע מהרגיל? מצד אחד, חזרתי לחיים מלאים, מלאים בלימודים, אנשים וכולי. הפסקתי לעשן, טיפלתי ביד הדפוקה שלי, התפטרתי משתי עבודות (הלימודים תופסים זמן וגם הרבה יותר מעניינים). עדיין יוצאת עם הבחור שמיל.

 

מצד שני, חתכתי את עצמי פעמיים השבוע, ורציתי הרבה יותר. זה לא קרה לי הרבה זמן, ולא בתכיפות הזאת.

 

מצד שלישי, אני שמחה לחוות פגישות לא צפופות מדי עם בחור שנראה טוב, עושה לי טוב, טוב לי איתו, ומצד רביעי ההתמכרות שלי לקריאה בכלוב לא מפסיקה. אני קוראת, ואז קוראת עוד קצת, ואז קוראת פה, ושם, וכבר אין מה לקרוא, אז קוראת דברים לא מעניינים, ואז מתחילה לקרוא את הבאנרים וה-URL כשממש אין לי מה לקרוא. יש לי תחושה שאני רוצה מכות. (בבקשה, זה לא הזמן להציע הצעות מגונות בתגובות כאן למטה). למה אני רוצה כאב? האם הנשיכות ששמיל מואיל בטובו לתת לי כשהוא מפסיק להתאפק יספיקו לי? למה אני לא יכולה להפסיק לקרוא סיפורים כתובים בעילגות על בחורות שמושפלות עד עפר בצורה שבכלל לא עושה לי כלום? מה אני אמורה לעשות, להמשיך לצוד ולחפש גברים שיעשו בי שמות? להמשיך ולחפש מה בדיוק עושה לי את זה? זה נראה לי מסוכן, נראה לי שטחי, נראה לי כמו לקחת סמים- מיועד להרים אותי הכי גבוה שיש ותמיד מפיל אותי הכי למטה ואני לא מכבדת את עצמי בכלל.

 

אולי מה שאני צריכה לעשות, הוא הדבר שלא עשיתי כל כך הרבה זמן. לחפש, כן לחפש, את מה שעושה לי טוב. אבל לא ברחוב, בג'ונגל, בשוק, כל פעם עם מישהו אחר. אולי אני צריכה איזה שמיל אחד עם לב במקום הנכון וחרמנות לא קטנה במכנסיים שביחד נוכל להבין איזה משהו. אולי. אולי אני אתאכזב, אבל עם השמיל הזה ידעתי מהפעם הראשונה - צריך לבדוק אם יש כאן קייס.

סיננתי את הערס, זה לא יקרה יותר.

היו לי שני דייטים עם בחור ממש מקסים, נקרא לו שמיל. אנחנו פשוט מדברים שעות, וזה מרגיש כל כך נכון. הטעם שלו כשאנחנו מתנשקים הוא מושלם, הריח גם. זה די נדיר. מקווה שיימשך, כמה שיותר.

דווקא לצאת פתאום עם מישהו שהוא לא פשרה, שהוא מתאים מכל כך הרבה בחינות, עושה לי הרבה חושבים, עושה לי חשק לא להתפשר יותר. עושה לי חשק להכיר אותו יותר, להפגש איתו עוד, לבדוק אם אני כן יכולה להיות מונוגמית. אני לוקחת דברים רגוע איתו, ממש לא בא לי לקפוץ איתו למיטה למרות שיש כימיה מינית לגמרי והוא מושך אותי. 

מישהו מוכן להסביר לי מאיפה הקריצו את הנושא הזה?

מישהו הדליק טלויזיה בשלושת הימים האחרונים?? קרא עיתון? שמע חדשות ברדיו? נכנס ל-ynet?

שני בחורים שיכורים העיפו באוויר 40 מטר שתי בחורות שסה"כ יצאו לבלות וחצו את הכביש. הנהג הדורס רק עכשיו הסגיר עצמו למשטרה. אם לא היה מסגיר עצמו, אין לדעת כמה זמן היה מצליח להתחמק ממנה. הבחורה שלא נפטרה מאושפזת במצב קשה. גבר רצח את גרושתו, אחרי 12 שנה שהיו גרושים, כשאיים עליה ברצח רק שבוע לפני. היה לו צו הרחקה ממנה חודש לפני. אבל מה הסיכוי שהמשטרה תאכוף כזה דבר? בחור ואמא שלו יוצאים מהבית כדי לבצע התאבדות מתוכננת מראש. הם חזרו הביתה, אגב, לפי מה ששמעתי. אשה נשרפה בתחנת דלק, סה"כ הגיעה לשם כדי לתדלק. חמישה אנשים נהרגו בתאונות דרכים בשלושת הימים האחרונים, ואני לא מצליחה לספור כמה נפצעו. ואני מנסה, עוברת על הכתבות בynet או כל אתר אחר. שלא לדבר על החיילים שהגיעו למסיק הזיתים ונראה להם הגיוני לא להפריע למתנחלים ליידות אבנים בפלשתינאים ופעילי שמאל. ואז לעצור אותם (את הפלשתינאים ופעילי השמאל כמובן. מוסקים חצופים)

 

כל כמה זמן אני מתעוררת להבנה הזאת מחדש, שאין מי שיגן עליך. שאין כאן וככל הנראה גם לא במקומות אחרים איזשהו גוף שממש מגן עליך. תחשבו על הפעם האחרונה שהרגשתם בסכנה, אולי מישהו הלך אחריכם ברחוב נטוש או סתם איזה שיכור שהסתכל עליכם עקום במועדון. למישהו קופצת בראש באותו רגע האפשרות הקלושה שיהיה מישהו שיגן עליך? איש חוק? שוטר, מתנדב, חייל שאכפת לו? דווקא המאבטחים, אלה שמקבלים חרא של כסף וכלום לעומת ה"כבוד" (אפשר גם בלי גרשיים האמת) ששוטרים מקבלים, דווקא הם קופצים די בקלות לראות מה קורה. אמא שלי חטפה את הג'ננה באיזה סניף של חנות, תוך כמה דקות אני קולטת את הרוסי הכבד בגיל העמידה מתחיל לרחף בסביבה. אני בטוחה שהוא מרוויח פחות מאמא שלי, ולאמא שלי אין תואר ובקושי יש מקצוע.

 

כאן ביתי? כן, אבל בואנה, צריך להזהר בכזה בית.

רק שתבינו- הדברים האלה כל כך קרובים אלינו, שכל מחשבה מנחמת היא שקר עצמי גס. לצערי הרב יצא לי להחשף לסיפור מסמר שיער של בחורה שהכרתי, שבעלה הפך לפסיכופת אלים אחרי 10 שנות נישואים, שלושה ילדים וחיי נישואים שלווים, רגועים וכמיטב המסורת הדתית-מתנחלת. הגבר העדין שהיה לאב ילדיה פרץ לה לבית, איים עליה, ניסה ולפעמים הצליח לחבל בחייה, בעבודתה, בחיי החברה שלה ובקשריה המשפחתיים, לנסות להסית את בנותיה נגדה, לגנוב לה את כל החפצים האישיים מהבית, ואני אשאיר לכם לנחש כמה מעט, ובאיזה חוסר רגישות וחוסר השתדלות משטרת ישראל פעלה. זו לא בחורה פשוטת-שכל ורכה, אלא אישה עצמאית לחלוטין, דעתנית, אחת הנשים החזקות שהכרתי מעודי. וזו הסיבה היחידה שהוא לא הצליח למוטט אותה לחלוטין.

 

אז תהיו חזקים, תשמחו על כל יום סתיו נעים שיש כאן בבית, והכי חשוב- לא לזרוק אבנים בבית מזכוכית. כאן ביתי, ואני אצטרך במוקדם או במאוחר לשלם על כך את המחיר.