אשליות במגירה

בכיתי היום כל כך הרבה

בצהריים בכיתי כי שמחתי כל כך שהאדון שלי כל כך מדהים כאדם

בערב בכיתי שוב, קשה לשים על זה את האצבע

ובלילה בכיתי כי הרגשתי שאני עשויה לדפוק את עצמי קשות. כי אני בנאדם דפוק שמתענה ממש כשיש לו משהו כל כך טוב.

 

אני רוצה להכנע. אני רוצה להרגיש את המשקל עליי. אני רוצה להרגיש את השייכות האינסופית. אני רוצה להרגיש את הכוחות שעולים ומתגייסים בכל פעם כדי לרצות, לאפשר, לתת. אני רוצה להרגיש בטחון ונוחות בצרכים האלה שלי, כי הרי הם חדשים לי.

 

ומצד שני אין אני, ולא ידוע על מי אני מדברת ומי מדבר כעת? נסיונות להעמיד פנים שאשליות אחת היא, נועדו לכשלון מר. אבל אני שקרנית טובה, ורק ממשיכה להשתפר עם השנים. בכי היסטרי רק כי טוב לי בזוגיות הוא אחד מהרבה סימנים שהשקר אין לו רגליים. ונשברו לו הרגליים באמת, אילץ אותי לכרוע על ברכיים סגולות וגם ככה כואבות כדי להתפרק ולהאסף מחדש, כאילו שיש מסקנה ופתרון. הבכי, אני מספרת לעצמי, מי שזה לא יהיה, הבכי אינו חסר טעם. הוא בא לשחרר, להבין דברים. ואני (שוב, מי?) רק מרגישה טפשה יותר, חכמה יותר רק במובן של להבין כמה קטונתי, כולנו קטונו מלדעת משהו על עצמנו. וזה חזק מאיתנו, הצורך לפענח ולתת תוויות, "אני אשליות ויש לי בעיות רגשיות בגלל חרדת נטישה, הנה ההסבר המעמיק ומעכשיו ועד עולם תגובותיי ועולמי הרגשי יהיו צפויים כמו סדרה הנדסית". פו, איזה מזל, מזל שעליתי על זה, אחרת לא הייתי יודעת למה לצפות.

 

אדוני יודע לאהוב, אני רוצה גם לדעת לאהוב. אני לפעמים לוחשת לעצמי שקל לו לאהוב כי הוא מבין שהחיים קצרים, מבין את זה הרבה יותר טוב מילדה בת 25 היסטרית שבוכה כי טוב לה. החיים קצרים. אז אני (כן, אני או לפחות אחת ממני) אקח את עצמי באוזן ואכנס לתוך ההרפתקה הזאת הכי עמוק שרק אני יכולה! כי זה מה שעושה לי טוב כרגע. ואם ייגמר, אז ייגמר, ויהיה כואב ומחורבן. אבל אני תמיד, תמיד, תמיד, חייבת לנסות.

 

 

If your'e gonna ride, baby,

ride the wild horse.

 

(למסוקרנים, יש גוגל)

מאתמול תהיתי מתי הוא יתקשר והתחלתי לפתח טינה לבנאדם, לא ידעתי איך לפרוק את הכעס הזה כשנדבר. איך מבקשים ממישהו לדבר או להפגש לעתים קרובות יותר. איך להגיד שזה לא מספיק, שאני מחפשת בן זוג ולא ידיד לראות איתו סרטים ולשכב איתו.

 

אז היום הוא התקשר (לפחות טרח להתקשר) ואמר שזה לא זה, ואמרתי טוב, היה נחמד וזהו. נגמר.

 

דיברתי עם ידיד טוב שלי (שנינו בוכים אחד לשני כל הזמן על עולם הדייטינג והזוגיות האכזר) ואמרתי לו שיש לי תחושה שיש לי תבנית קבועה. הוא אומר שלא, שזו לא אותה השיחה עם אותה הבעיה שהיתה לי עם אחרים. ועדיין יש לי תחושה.

כאילו, אני בחורה סבבה. ויש לי חשד שזה שאני סבבה אז אנשים לא מרגישים צורך להתאמץ. גם אם לא מדברים כל יום אני סבבה, וגם אם לא מביאים פרחים או משקיעים או ווטאבר זה בסדר לי, באמת. וגם אני אדם פתוח ולא ממש שומרת לעצמי - אם כי כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו ולדעת כמה עובדות עסיסיות על מישהו ממש לא אומר שאתה מכיר אותו והוא לא מעניין יותר. אז בקיצור אני שוב מרגישה שאני פשוט אני ועוד מישהו הגיע שלא ממש יכול להתמודד עם זה. אפילו אם בהתחלה זה הגניב אותו.

 

זה בסדר. הסקס היה אחלה, אבל זה היה פשוט שני ידידים שעושים סקס.

 

בא לי בן זוג. רומנטיקה. לא פרחים ושוקולד (אם כי זה נחמד) אלא המבט הזה בעיניים, החזקת היד שמרגישה כמו הרגע הכי משמעותי בעולם, של משהו שהוא כמעט חיבור לאדם אחר, שבו לרגע אתה לא לבד.

ואני לא מוכנה להשיג את זה באמצעות זיוף אישיות של "בת" כי אני מקסימה כמו שאני.

 

אז בהצלחה לי שוב!!

אוף אני לא מאמינה כמה מהר אני נופלת לתבניות התנהגות מוכרות ודפוקות שלי.

הבחור שמיל ואני יצאנו עד כה לשני דייטים, היה מוצלח, כזו כימיה שבשיחה משובחת, שעות של דיבור, מרגיש כמו התאמה אמיתית.

בדייט השני הוא הזמין אותי לארוחת ערב אצלו, הבחור השקיע! הייתי מוחמאת. חמש שעות עברו כמו חצי שעה. בסופה הוא שאל אותי אם יראה אותי עוד השבוע, אמרתי לו שנראה לי שכן.

אתמול דיברנו בטלפון, עוד שיחה שמתארכת...

ובסוף השיחה שמיל אומר "טוב, נדבר".

טוב, נדבר?!?

טוב, נ-ד-ב-ר?!?!?!?

מה עם "טוב, אז מה עם איזו בירה מחר? סרט? גלידה? סתם לשבת אצלי ללטף את החתול? ללטף אותי?"

כלום.

אז אני שואלת את חברה שלי, מה פשר ה"נדבר". היא אומרת שאולי זה היה בטעות. אני מאמינה לה.

אבל היום הוא עדיין לא התקשר אלי.

ואני ישר אומרת לעצמי בראש משפטים כמו "אם הוא לא מתקשר היום הוא לא רציני. זה סתם.". קשה לי להיות קלילה במקרה הזה. זה לא הערס, שתמיד היה ברור שזיווג משמיים זה לא, אלא יותר כמו יזיזות לא משובחת במיוחד.

הבחור הזה ואני, אנחנו מתאימים. יש בו משהו, יש לו לב טוב. הוא קצת חנון, אבל מקסים. קצת נוירוטי, אבל נינוח בכל זאת איכשהו, כאילו מכיר את העור שלו כבר. וכשאנחנו מתנשקים, הטעם הזה.. כבר טעמתי את זה בעבר.. לא זוכרת מתי, זה טעם של "כן, את אמורה לנשק את האדם הזה". נשיקה כזו כמו שצריך, שאני לא חושבת תוך כדי על הזווית של הראש שלי או מתי נשלח ידיים.

בדקה וחצי ושני דייטים חזרתי להיות אני החרדה. כל מה שאני יכולה לעשות זה להתבונן בעצמי, לראות את המוגזמות של התגובות שלי, ולקוות שהוא יתקשר...

סיננתי את הערס, זה לא יקרה יותר.

היו לי שני דייטים עם בחור ממש מקסים, נקרא לו שמיל. אנחנו פשוט מדברים שעות, וזה מרגיש כל כך נכון. הטעם שלו כשאנחנו מתנשקים הוא מושלם, הריח גם. זה די נדיר. מקווה שיימשך, כמה שיותר.

דווקא לצאת פתאום עם מישהו שהוא לא פשרה, שהוא מתאים מכל כך הרבה בחינות, עושה לי הרבה חושבים, עושה לי חשק לא להתפשר יותר. עושה לי חשק להכיר אותו יותר, להפגש איתו עוד, לבדוק אם אני כן יכולה להיות מונוגמית. אני לוקחת דברים רגוע איתו, ממש לא בא לי לקפוץ איתו למיטה למרות שיש כימיה מינית לגמרי והוא מושך אותי. 

אוקי, חזרתי עכשיו מהערס, גופי טבול כהלכה בבירה, יין, חשיש וגראס. והכי טוב, i got some action!!

 

היום אחה"צ ה"ערס" שלח לי סמס שאולי אני אביא את המגפיים והבגדים שהוא אוהב. התרגשתי כל כך, התחלתי להרטיב את התחתונים במקום.. הייתי צריכה להרגיע את עצמי בכוח וללכת לארון לבחור בגדים.

 

נפגשנו בערב,היה לנו סשן אחד ממש ארוך, ואני חייבת להודות שלקראת סוף הערב הייתי המומה (לטובה!) מכמות החשק שיש לבנאדם ובעיקר לעובדה שהוא שמר על זקפה כמה שעות טובות כמעט ברצף!!

כמובן שלא התנפלנו אחד על השניה על ההתחלה, אבל מהרגע שהעניינים התחילו להתחמם, זה לקח לא מעט שעות עד שנפרדנו לשלום. היות והבנאדם היסטרי על לנקות את עצמו כל פעם שהוא גומר, די קל לספור כל פעם שזה קורה. ואם אני לא טועה הערב זה קרה ארבע פעמים, כשהשתיים האחרונות היו סמוכות בטירוף אחת לשניה. איך שהוא גמר בפעם השלישית (סוף סוף הוא חדר אלי) כמעט מיד אחרי חזרנו להתמזמז, עוד כמה כאפות על הישבן שלי, והוא שוב בעניינים...

לשם השוואה, ה"רפרטואר" של הפעמים הקודמות נראה ככה:

-פעם ראשונה: גמירה, הפסקה בינונית, ואז שוב חזרה להתמזמז שהובילה בסוף לגמירה.

-פעם שניה: אין סשן, גמירה תוך רבע שעה, וזהו- סוף הערב.

גורמים משפיעים נוספים על הערב של היום: באתי עם מגפיים (אלה שהתעללתי בהן) ומגפיים ממש עושות לו את זה.וגם בגדים די סקסיים. מצד שני שתינו המון יין, עישנו המון...

 

(ועוד נקודה קטנה למחשבה- במהלך הערב הוא כל הזמן יצא ביציאות של מה נעשה בפעם הבאה. נגיד: "את אוהבת סושי? מגניב, אז נלך לאכול פעם סושי, יש אחד בבוגרשוב" או עוד דוגמא "אין את הסרט הזה באתר.. טוב, לחבר שלי יש, אני אקח אותו ופעם הבאה נראה את הסרט הזה". או האהוב עלי: "פעם הבאה שנלך למועדון, אם מישהו ישאל אותך תגידי שיש לך אדון, מאסטר ערס" (השם האמיתי שמור במערכת...). מצד שני, כל הדרך חזרה כשהוא הסיע אותי, דיברנו על מקומות של חומוס וסביח ושווארמה, ופתאום כל היציאות האלה לא הופיעו למרות שזה נראה לי הכי מתבקש לזרוק איזה "וואלה, נקפוץ פעם לאבו חסן". אבל לא...)

 

מה אתם אומרים? יש סיכוי שהדבר הזה קרה נטורל? כי אם כן, אני מתחתנת איתו!! D: