חופש הכתיבה

אפילו אין לי כח לכתוב קטע שנון או קטע שבכלל יעניין מישהו לקרוא פה.

אני פשוט מרגישה לבד. מאד לבד. מעולם לא הרגשתי ככה.

כל כך לבד, שאני לא מרגישה שיש מישהו בעולם שיכול לראות דרכי את הכאב, שיכול לחוש את הבדידות שמציפה אותי.

כלפי חוץ הכל בסדר, נחמד וטוב.

אבל האמת שהכל חלול וריק.

החיים יפים מלאים הפתעות ורגעים יפים,

אבל מה זה שוה אם אין עם מי לחלוק אותם?