פרק 2
בסופו של דבר, ג'ובאני מצא את עצמו בערב שישי במועדון קרוב לכפר. אוסטין רקד כמו מטורף עם כמה בנות, והעביר את זמנו החופשי בשתייה.
"מאאאן, אני הרוג!!" צחק אוסטין ונפל על ג'ובאני.
ג'ובאני כבר למד ששתייה גורמת לשיכרון חושים, ושאחרי זה לא זוכרים כלום. הוא ניסה לייצב את אוסטין שרק נפל עוד יותר והשמיע קולות צחוק.
"הי, חשבתי שאתה לא יוצא." קריסטל ניגשה אל ג'ובאני וטפחה על כתפו.
"אוסטין הכריח אותי," צחק ג'ובאני ודחף את אוסטין מעליו. קריסטל עיקמה את אפה המנומש.
"הוא כזה שתיין לפעמים. מזל שהוא שותה רק בערבי שישי. הוא כבר היה נהפך לאלכוהוליסט." חייכה קריסטל והביטה באוסטין שרקד עם בחורה שחורה.
"תלכי אליו מחר בבוקר, הבחורה הזאת תהיה אצלו במיטה." אמר ג'ובאני בהטעמה.
"איכ, אני לא רוצה לחשוב על זה." גלגלה קריסטל בעיניה וחייכה. "כבר ראיתי אותו מספיק פעמים ערום כשהוא תמיד התפשט במסיבות." צחקה.
בחור עם גומה עמוקה ניגש מהצד לקריסטל והגיש את ידו ללחיצה. "הי, בונבוניירה, מה נשמע?" הוא חייך וגומתו העמיקה.
קריסטל הסמיקה, כפי שהיא תמיד עושה כשמישהו מדבר איתה. "היי," היא לחצה את ידו ולא הוציאה מילה. היא הייתה ביישנית מטבעה.
"את יכולה לדבר איתי, את יודעת," צחק הבחור, וגרם לקריסטל להעמיק את הסומק שלה לעומקו של הגומה שלו.
"קריסטל," כחכחה קריסטל בגרונה.
"אדוארד," קרץ אדוארד ונעמד לפניה.
ג'ובאני חייך ופנה מהם. הוא זכר את השבועות הראשונים שלו עם קריסטל. היא פגשה אותו ולא ידעה מה להגיד. במשך כמה שבועות היא לא הצליחה לנהל שיחה רצינית איתו, והוא תהה מה הוא עושה שגורם לה להתרחק. כשהוא שאל את אוסטין, אוסטין רק צחק ואמר שקריסטל בטח נדלקה עליו ותמשיך להתבייש ממנו עוד הרבה זמן. רק לאחר חודש ימים הצליחה קריסטל להגיד מילה בנוכחותו של ג'ובאני, וג'ובאני שמח כל כך שהוא חיבק אותה בעוז.
הוא עדיין זכר את ההבעה ההמומה על פניה של קריסטל כשהוא חייך אליה תוך כדי חיבוקו. היא לא הבינה למה הוא מחבק אותה, ורק שקעה עוד יותר בביישנותה. לאחר כמה ימים כבר התרגלה אליו, והתחילה לפתח שיחות אינטליגנטיות ומצחיקות איתו.
קריסטל הסתלקה בטענה שהיא חייבת ללכת לשירותים, וג'ובאני מצא את עצמו מול אדוארד בעל הגומה. אדוארד סקר תחילה את ג'ובאני, ורק אז פצה את פיו.
"היא תמיד כזו ביישנית, או שאני מרתיע אותה?" קמטים נחרשו במצחו השזופה.
"היא תתרגל אליך עוד כמה שבועות, אם יש לך סבלנות." ג'ובאני כבר הכיר את התנהגותם של הצעירים, וידע שרבים מהם מעדיפים קשר ללילה אחד. הוא ידע שהרבה בנים לא מתקשרים לבחורות שאיתן הם מתחילים. הוא לא הבין אותם כל כך.
"אוה, בהחלט יש לי," חייך אדוארד בגאווה. "היא נראית טובה, זאתי," הוא הצביע לכיוון שאליו הלכה קריסטל בידו שהחזיקה את כוס המשקה שלו.
ג'ובאני רק הנהן ולא הוסיף מילה.
"גם אתה שתקן כמוה?" שאל אדוארד והטה את ראשו לצד.
"לא, אני בסדר," חייך ג'ובאני. "סתם עייף." משך בכתפיו.
"רוצה משקה?" אדוארד הציע את המשקה שלו בעיניים שואלות.
"לא, אני לא שותה," חייך ג'ובאני בהתנצלות והביט למקום אחר, רק לא על פניו של הבחור.
אדוארד הוציא את עיניו והביט בתדהמה על ג'ובאני. "לא שותה?! יש דבר כזה בכלל?" הניח את המשקה על הדלפק ונעמד ישר. "הנה היא חוזרת." הוא חייך.
"הי," היא אמרה בקול ביישן כשנוכחה לדעת שאדוארד עדיין עמד שם.
"אז מה מותק, את רוצה לצאת איתי?" ג'ובאני שם לב שאדוארד היה ישיר, ולא ממש עשה משחק מקדים, כמו שאוסטין הסביר לו שבחורים עושים.
"אני?" הסמיקה קריסטל בסומק ורוד עמוק.
"אני לא רואה כאן מישהי אחרת," חייך אדוארד והביט סביבו כמחפש מישהי.
"אמממ.. אוקיי," הנהנה קריסטל, וג'ובאני יכול היה לראות מבעד לסומקה את האושר שבעיניה.
"מגניב," הנהן אדוארד גם הוא. "אז יש לך מספר פלאפון, או שאצטרך לבוא לחפש אותך?" צחק.
"יש," קריסטל התגברה מעט על ביישנותה ונטלה את הנייד של אדוארד שהוא החזיק בידו השמאלית. היא רשמה את מספרה ושמרה אותו. "הנה, אני חייבת ללכת, ביי ג'ובאני, ביי אדוארד," היא חייכה והסתובבה ללכת.
ג'ובאני ראה את אדוארד סוקר את קריסטל מכף רגל ועד ראש, והוא ידע שהוא ראה כבר את התנועה הזו, אצל אוסטין.
"ביישנית, ביישנית, אבל אני בטוח שהיא נמרה גדולה," חייך אדוארד, מרוצה מעצמו.
"נמרה? אני לא חושב שהיא נמרה," הרהר ג'ובאני והביט מבולבל באדוארד.
אדוארד הסיר את הבעתו המרוצה והחליף אותה בהבעה מתריסה. "שכבת איתה כבר?" כשהוא אמר את זה, עיווה את אפו.
"מה? לא, לא," נבהל ג'ובאני ונופף בידיו. למען האמת, כמעט שלא חש בדחף המיני שאוסטין תיאר לו פעמים כה רבות. "מה פתאום. אני רק אומר שהיא לא נמרה, היא בן אדם."
"אוה," צחק אדוארד וטפח על שכמו של ג'ובאני. "אתם האיטלקים לא מבינים את זה, כנראה. נמרה, זה אומר שהיא פרועה במיטה, ומענגת טוב," קרץ אדוארד. "אתה איטלקי בכלל?" במצחו נחרשו קמטי הרהור.
"אני לא בטוח שאני יודע," אמר ג'ובאני בשקט. פאביו כבר הזהיר אותו לא לדבר יותר מדי על העובדה שהוא לא זוכר כלום. 'אנשים מתחילים להיבהל מזה', הוא אמר.
"אוה, אתה לא זוכר את אמא שלך? או את אבא שלך? אני אומר שיש לך שורשים איטלקיים, אם השם שלך ג'ובאני." הוא לגם מהמשקה שהחזיק.
"יכול להיות. אין לי הורים." או לפחות לא זכר שיש לו הורים.
"אוה, באמת? אני מצטער, גבר," טפח אדוארד על גבו של ג'ובאני כדי לנחמו. "שמע, היה ממש כיף לדבר איתך והכל, אבל אני באמת חייב לזוז עכשיו," הוא הביט בשעונו וגומתו העמיקה בחיוך. "נתראה."
ג'ובאני נופף בידו לעבר אדוארד ונשאר לבד ליד הבר.
לאחר כמה זמן שישב לבד, בחורה ברונטית ניגשה אליו ושאלה אותו בהיסוס אם הוא מוכן לרקוד איתה. ג'ובאני חייך אליה ואמר שהוא לא יודע לרקוד, שהוא מעולם לא ניסה. הבחורה נראתה מופתעת, אבל בכל זאת התעקשה. כשג'ובאני סירב עוד הפעם בנימוס, היא החליטה שזה אבוד ונתנה לו פתק עם המספר שלה ושמה. כשהיא הלכה, זרק ג'ובאני את הפתק ושכח מיד את שמה של הנערה.
לאחר שעה או אולי שעתיים, החליט שזה מספיק לו ויצא מהמועדון. בדרכו פגש באוסטין ואמר לו שהוא הולך, אבל אוסטין כבר רקד עם בחורה אחרת ולא ממש שם לב לג'ובאני.
מחקתי את כל רשימת הקוראים שהייתה (: מוזמנים להירשם שוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
@storylife@