פרק 3
בחדרו הוא הציע את מיטתו ושכב במיטה הקטנה על מידותיו. שעה קלה ריחף בין חלום למציאות, עד שנרדם בתוך האור הלבן. החלומות עדיין רדפו אחריו, אבל הוא החליט לשתוק על זה. הוא ידע שזה מדאיג את פאביו ושזה מטריד אותו, וידע מכך שזה לא דבר טוב.
בבוקר כשהתעורר, הלך למטבח להכין לעצמו סנדוויץ', ואז שב לסדר את הבית. אוסטין וחבריו תמיד צחקו עליו שהוא עושה עבודות של בנות, אבל אותו זה דווקא הרגיע. בעבודתו לא חשב על דבר, והמוח שלו היה צלול ונקי.
בשעת צהריים מאוחרת, הטלפון צלצל והוא ענה. פאביו כבר יצא לעבודה שלו בשדה, ולא היה בבית מאז השעה 6.
"הלו?" לחש קולו של אוסטין בנמנום.
"הי, אוס, איפה אתה?" שאל ג'ובאני מיידית ולקח פתק ועט.
"אוחח, כואב לי הראש!!" התלונן אוסטין. "הפעם אני בבית שלי, לא גמרתי איפשהו באמריקה," צחק. "רק התקשרתי כדי לשאול אותך למה לא נשארת אתמול. הבחורה החמודה שאיתי," ג'ובאני שמע קול של בחורה מצחקק. "אמרה לי שהלכת אחרי שהחברה היפה שלה התחילה איתך. מה קורה איתך?"
"אוסטין, אני לא בטוח שאני רוצה משהו כזה. אני לא מרגיש אליה דבר," וזה היה נכון. הוא לא התנסה ברגשות, אבל ידע שהוא אמור להרגיש משהו כלפי הבחורה, לפחות כדי שיגע בה בצורה אינטימית כמו בסרטים. הוא כבר ידע מה זה אהבה בין ידידים, כך הרגיש כלפי אוסטין. וידע גם מה זה הכרת תודה, שאותו הרגיש כלפי פאביו, אבל מעולם לא התנסה במשהו מעבר לזה.
"מה זאת אומרת? אתה לא חייב להרגיש כלום! היא יפה, מושכת, אז לך על זה. הנה, הבחורה שאיתי לא מאוהבת בי, נכון מותק?" שאל את הבחורה וזאתי השמיעה כן צייצני.
"אני לא יכול, אוסטין, אני לא כמוך." נאנח ג'ובאני בהתרסה.
"מה זאת אומרת? אתה רומז על משהו?" שאל אוסטין, אבל צחק שנייה אחרי זה. "לא משנה, אחי, תתגבר על זה, ולך לדפוק לך איזו בחורה! מצטער על השפה מותק," הוא שמע את אוסטין מנשק את הבחורה קלות, ואותה מצחקקת בתגובה.
"אני אראה מה אני יכול לעשות לגבי זה," אמר וניתק.
שאר היום עבר עליו שוב בעבודה, עד שפאביו קטע את עבודתו של ג'ובאני ונעמד מולו.
"מה אני שומע? אומרים לי שאני לא נותן לך להנות כמו שצריך," אמר פאביו בהבעה מופתעת. "זה נכון?"
"מה?" התבלבל לרגע ג'ובאני. "לא, ברור שלא," נענע בראשו.
"אז למה בדיוק אוסטין התקשר אליי ואמר לי לשחרר אותך קצת?" הרים פאביו את גבותיו לכיוון קו שערו המקריח.
"אוסטין הוא ילד כזה, אני לא צריך שתשחרר אותי. טוב לי פה." אמר ושתק. זו לא הייתה האמת לאמיתה. הוא אכן רצה לנסוע לאנשהוא, אבל ידע שכרוך בזה מישהו שיסיע אותו, ושיהיה אותו, ותמיד דחה את הרעיון.
"אתה רוצה להגיד משהו?"
ג'ובאני הרים את מבטו מהעצים שכרת אל תוך עיניו החכמות של פאביו, ולא ידע לשקר. "אני רוצה לנסוע למקום כלשהו." כחכח בגרונו.
"מצוין!" חייך פאביו. "אוסטין יכול להסיע אותך לאן שתרצה, יש לו כבר רשיון והוא יהנה מהנסיעה עוד יותר ממך."
גובאני הנהן בראשו וסיים את עבודתו במהירות. אלה היו חייו עד כה, שינה, עבודה, ושוב חלילה. במשך כל החודשיים האלו, הוא ידע רק את הכפר הקטן שלהם, וראה רק את השדות ואת המטעים של בני הכפר.
אוסטין חייך והתלהב כמו ילד קטן כששמע על הצעתו של ג'ובאני.
"עכשיו אתה מתחיל לדבר, ידידי היקר!" חייך בהתלהבות. "חכה רגע, אני אודיע לחבר'ה." הוא מיהר לצאת מהבית שלהם ולחזור לאחר רבע שעה.
"מי בא?" שאל ג'ובאני.
"טוב, בינתיים ג'ייסון וקריסטל באים. נלך איתם וזהו," משך אוסטין בכתפיו. "גם ככה זה לא כיף עם יותר מדי חבר'ה."
שניהם אספו את האחרים במכוניתו של אוסטין, החיפושית הקטנה שקנה מחסכונותיו, ונסעו ביחד לבוסטון.
בבוסטון אוסטין חיפש חנייה והם החליטו כולם להתהלך ברגל, מה שהיה די קל.
"אני רעבה, בואו נכנס למקדונלדס או משהו," אמרה קריסטל והביטה בעיניה על ג'ובאני.
"בואו," הפטיר ג'ובאני. אוסטין כבר הזהיר אותו שהוא זה שיחליט לאן נוסעים, מאחר שהוא הציע את רעיון הנסיעה.
בנסיעות המעטות שהיו להם למקדונלדס, אוסטין תמיד הרגיש הגבר מבין החבורה, ותמיד הזמין שני המבורגרים גדולים, יחד עם שני צ'יפסים. קריסטל תמיד מחתה על זה שהוא מוסיף לעצמו שמן לא בריא, והמון כולסטרול, אבל הוא תמיד התעלם מאזהרותיה.
"אתה כזה שמן," נאנחה קריסטל והזמינה לעצמה המבורגר וצ'יפס בינוני. היא ישבה על יד ג'ובאני, שישב מול אוסטין. ג'ייסון ישב מול קריסטל והביט באוסטין במבט של תוכחה.
"אני יודע," צחק אוסטין. "אבל, הי, ג'ובאני יכול לאכול יותר ממני! לפני שבועיים התערבנו מי יאכל יותר פיצה והוא טרף מגש וחצי בלי שום בעיה!" אמר.
"זאת הייתה התערבות," ציין ג'ובאני בשקט. הוא זכר את זה, כמובן. אחרי זה הוא קיבל מאוסטין ארוחות ערב לשבוע שלם.
"אני בטוחה שהוא לא אוכל כמות כזאת כל פעם שאתם אוכלים פיצה," הרימה קריסטל גבה מעוצבת אחת. ג'ובאני שם לב להבעה הזו, היא הייתה של ניצחון. קריסטל תמיד הרימה את גבתה כשחשה שהיא עומדת לנצח בוויכוח.
"טוב, נכון, אבל בכל זאת, זה לא גורע מהעובדה שהוא גם שמן," קרץ אוסטין וצחקק.
"אתה בלתי אפשרי," נאנחה קריסטל, אבל ג'ובאני שם לב לחיוך קטן שהביע תחושת התעלות.
"הי, ומה קורה עם השחום הזה שבא לבקר אותך אתמול?" צחק אוסטין והצביע על קריסטל. הוא נגס נגיסה ענקית בהמבורגר שלו וחיכה לתשובתה.
"הוא לא בא לבקר אותי, אוקיי?" נהמה קריסטל. "אני שונאת כשאתה עושה מכל נמלה פיל." בשלב הזה ג'ובאני העווה את פניו באי הבנה, לכן הצטרכה להסביר, "זאת אומרת שהוא מנפח את הכל לדברים גרועים יותר." אמרה.
"אני לא מנפח שום דבר!" מחה אוסטין.
"אתה כן," גיחך ג'ייסון לידו.
אוסטין הבזיק מבט מאשים לעברו של ג'ייסון. "הי, בצד של מי אתה בכלל? מי הביא לך בחורה שבוע שעבר? אלוהים?" גיחך.
מצטערת אם זה קצר (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
@storylife@