פרק 5
"הי, מה אתם מתלחששים שם? קריס, חשבתי שאת לא עומדת לדבר איתנו יותר." צחק אוסטין בקול והנמיך את הווליום.
"כן, טוב, איתכם אני לא עומדת לדבר. ג'ובאני הוא רק הקורבן שלכם, אני עדיין יכולה להשפיע עליו לטובה."
"אתה רואה, ג'ו? היא מנסה להשפיע עליך. ככה זה בנות. אל תתייחס לזה ברצינות, היא סתם מדברת," אמר אוסטין וקרץ.
"אתה כזה פתטי," קראה קריסטל בקול עגום.
הם הגיעו לכפר שלהם כשהיה כבר חשוך, ואוסטין הקפיץ את כולם הביתה. את ג'ובאני הוא השאיר לסוף.
"הי," אוסטין נפנה לאחור והביט בג'ובאני כשעצר את המכונית. "תראה, אתה אולי חושב שזה לא היה רעיון טוב להזמין את הבחורה-"
"ג'ול," קטע אותו ג'ובאני. הוא לא אהב כשקראו למישהי, או למישהו, הבחורה הזו, או הבחור הזה.
"כ-ן, מה שלא יהיה, ג'ול, לדייט. אני יודע שאולי אנחנו קצת משפיעים עליך והכל, אבל תשמע ממני, לי יש הרבה יותר נסיון ממך, למרות שאני צעיר ממך והכל. בנות סתם מדברות. אתה חייב לקחת את המושכות לידיים. אם תתן להן לחשוב שהן יכולות להחליט בשבילך, זה הרוס. אל תתן לקריסטל, חברה טובה ככל שתהיה, להשפיע על הגבריות שלך. שמע לי."
"קריסטל אומרת שזה שוביניסטיות." מלמל ג'ובאני בבלבול והעווה את פניו.
"ללא השוביניסטיות, איפה היינו?" צחק אוסטין. "מי גילה את אמריקה? מי המציא את הטלפון? בלי הגברים, העולם הזה לא היה נראה כפי שהוא נראה עכשיו. בחורות רק אוהבות לבזבז כסף ולסחוט את הגברים עד שהם נשברים, וזה מה שהן יודעות לעשות הכי טוב. אז אל תתן להן את הסיפוק הזה. זה שהזמנת היום את ג'ול כי היא נפגעה מזה שלא שמת לב אליה, זה משהו אחר. אנחנו מתוכנתים לתת את הצרכים של הבחורות, ובלעדינו כלום לא היה זז שם."
"או-קיי." ג'ובאני עדיין לא ממש ידע במה לבחור, לכן העדיף לשתוק כל זמן שקריסטל ואוסטין התווכחו ביניהם.
"תראה," אוסטין נאנח. "אני לא מסכים עם קריס על הרבה דברים, אבל זה לא אומר שאני לא אוהב אותה. בסופו של דבר אנחנו כמו אחים. רבים, ואז משלימים. אני מכיר אותה, ומאיך שאני מכיר אותה, היא תנסה לשנות את הדעה שלך." הוא הזהיר אותי. "אל תתן לה."
"אני באמת חייב לצאת, אוס, נתראה מחר." נאנק ג'ובאני. הוא לא אהב כשאוסטין דיבר יותר מדי על קריסטל בצורה הזו.
"אוקיי, איך שבא לך," אוסטין הפנה את גבו אל המושב האחורי, וג'ובאני מיהר לצאת.
לפני שנכנס הביתה, ג'ובאני עצר על יד החלון של אוסטין ורכן אליו. "ודרך אגב, היה לי ממש כיף היום, למרות הכל. תודה על זה."
"אניטיים, מאן." חייך אוסטין וחשף את השיניים הצהבהבות שלו. הוא נסע.
ג'ובאני נכנס לבית בשקט, כדי לא להעיר את פאביו, שהתחיל את המנהג שלו להירדם מוקדם מהרגיל, ולהתעורר מוקדם מהרגיל.
"הי, בחורצ'יק, איך היה בבוסטון?" פאביו הפתיע את ג'ובאני והוא קפץ כמה סנטימטרים מהרצפה. "אל תיבהל," הוא צחק צחוק יבש והשתעל.
"היה כיף, ממש נהניתי." הנהן ג'ובאני כלפיו.
"יופי. טוב, מחר חוזרים לעבודה, אני לא יכול לעשות את כל זה לבד. בכל מקרה, אתה יכול לבקש מאוסטין לעזור לך אם הוא לא השתכר כל היום." משך פאביו בכתפיו. "אני מתחיל להזדקן," רטן.
"אני יוצא לדייט ביום שישי," פלט ג'ובאני במהירות.
פאביו הפנה את עיניו אל ג'ובאני ופער אותן. "דייט? אתה מתכוון, עם בחורה, כן?" הוא צחק.
"ברור," נעלב ג'ובאני.
"וואו, איך זה קרה? אני מתכוון, מזל טוב! אבל באמת, מה הניע אותך לזה? ואני חשבתי שאתה לא מגלה שום רמז לדחפים מיניים." צחק פאביו, וכשראה את הבעתו המבולבלת של ג'ובאני, הסביר, "אתה יודע, העדר ממחטות באשפה, אין לך קרם גוף בחדר," הוא הרים את גבותיו.
ג'ובאני הסמיק מעט. הוא ראה אותם בחדרו של אוסטין בשפע, וידע על כך מאוסטין עצמו. הוא זכר את היום שבו שאל עליהם.
"מה כל כך הרבה ממחטות עושות בחדר שלך? אתה חולה או משהו?" שאל ג'ובאני והביט בקימוט מצח בערמה שבפח.
אוסטין צחק וכמעט נחנק. "אתה לא יודע מה זה עושה אצלי? חה חה חה, אתה באמת יותר מדי תמים לגילך!" הוא הרים בקבוק של קרם גוף והראה אותו לג'ובאני. "אתה יודע מה עושים עם זה?"
"מורחים על הגוף?" ענה ג'ובאני אוטומטית. הוא ראה את קריסטל עושה זאת פעם.
"בנות כן," צחק אוסטין. "בנים לא." והוא הסביר לג'ובאני הנבוך עליהם, וג'ובאני התחרט שבכלל שאל עליהם. הוא לא רצה לדעת.
"טוב, זה בעיקר בגלל אוסטין. הוא אמר שהיא נפגעה שלא נתתי לה יחס, אז הזמנתי אותה לצאת איתי. היא נראתה באמת שמחה מזה." כיווץ ג'ובאני את גבותיו.
פאביו צעד לקראתו וטפח לו על השכם. "יש לך עוד הרבה מה ללמוד, ילד. עכשיו לך לישון, אני רוצה לראות אותך ער מוקדם."
בבוקר אוסטין בא לבקר את ג'ובאני מבלי שג'ובאני היה צריך אפילו להתקשר אליו. הוא התחיל לערום עצים ליד המחסן מבלי להגיד דבר, וג'ובאני ידע שמשהו קרה. הוא הלך אל אוסטין ועצר אותו מעבודתו.
"אוסטין! תעצור רגע," הוא התרגז מעט.
"מה?" אוסטין נשא את עיניו הפקוחות לרווחה אל עיניו של ג'ובאני.
"קרה משהו? אתה נראה קצת.. נסער."
"לא," נענע אוסטין בראשון ועצם את עיניו בעייפות. "אני פשוט עייף, זה הכל."
"אז למה באת לעבוד אם אתה עייף כל כך? לך תישן, אני יכול להסתדר פה," ניסה ג'ובאני לעודד אותו.
"טוב, אבא שלי ואני, הייתה לנו מריבה גדולה אתמול. הוא אמר שאני עצלן, שאני לא עושה כלום חוץ מלהביא בחורות הביתה ולקחת מהם את הכסף, אז הוא אמר שאני חייב להרוויח את הכסף של עצמי. הוא אמר לי להתחיל פה, ואז למצוא עבודה אחרת. הוא לא ייתן לי כסף אם אני לא אעבוד פה." נאנח אוסטין. "אני שונא הורים."
"אל תדאג," אמר ג'ובאני בפה יבש. "הוא לא מתכוון לזה ברצינות. אתה יכול למצוא עבודה לעבוד, ואז לא תצטרך להיות תלוי בהם, אתה יודע."
אוסטין הרים את מבטו והביט בהלם על ג'ובאני. "יחסית לתינוק בן גילו, אתה גאון גדול!"
ג'ובאני גיחך. "זה לא כזה קשה, אתה יודע." הוא לגלג.
"ואלה שאתה טוב, אתה. אני יכול להיות עצמאי! איזה כיף זה יהיה. בוא נחסוך מספיק כסף ונעבור לעיר, נמאס לי מהכפר!"
"עדיין יש לך שנה בבית הספר," משך ג'ובאני בכתפיו. "ואני לא יכול סתם ככה לעזוב את פאביו." וגם את כל החברים שלו, אך את זה לא אמר.
"למי אכפת? נעבוד במשך כל השנה, נחסוך כסף, ואז אחרי הלימודים נעבור לגור בעיר! גם ככה אני אצטרך ללמוד באיזה אוניברסיטה, לא? וגם אתה יכול להצטרף אליי, זה לא מאוחר בשבילך ללמוד." המשיך אוסטין.
"באמת, אני לא מתכנן לעבור מפה כל כך מהר. יש לי עוד הרבה מה לעשות."
"כמו מה? נו, באמת, בעיר תוכל לצאת לדייטים כמה שרק תרצה!" מחה אוסטין. "מה שמזכיר לי, אתה עדיין מתכנן לצאת עם הבחורה מבית הקפה, נכון?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
@storylife@