story blog

פרק 4

ג'ייסון הרים ידיים. "נכנע."

"אתה כזה חלשלוש," לעגה לו קריסטל. "ואדוארד סתם התחיל איתי, לא שום דבר אחר."

"אני שמעתי בכלל שהוא הזמין אותך לדייט," צחק אוסטין. "זה לא נקרא סתם להתחיל. זה נקרא להזמין לדייט." הוא הרים את גבותיו אל קו שיערו.

קריסטל הסמיקה ושילחה מבט לעבר ג'ובאני. ג'ובאני הבין את הרמז, ומיהר להכחיש כל קשר. "אני לא עשיתי את זה." פלט.

קריסטל נענעה בראשה והביטה באוסטין. "מי אמר לך?"

"הי, למה את יורדת ממנו בקלות כזאת?" התלונן אוסטין. "כשאני אומר לך משהו, את תמיד נטפלת אליי ואומרת לי שאני משקר!"

"כי ג'ובאני הוא לא שקרן, כמוך!"

וכך זה המשיך, עד שאוסטין הואיל בטובו לפלוט את האמת. "אוקיי, את יודעת מה? החברה של הברונטית הזאת שהתחילה עם ג'ובאני סיפרה לי. היא אמרה לי שג'ובאני לא רוצה אותה, אבל אני אמרתי לה שאתם," הוא הצביע על ג'ובאני וקריסטל, "חברים, וכדאי לה לרדת מזה ולבוא אליי, כי אני פנוי, אבל היא סיפרה לי שהחברה שלה אמרה שהסכמת לדייט עם השחום הזה."

"אוח, מנסה להשיג בחורה מכל מצב," נענעה קריסטל בראשה, אבל הייתה סמוקה. "ומה זה בכלל עניינך שהסכמתי לו?"

"זה ענייני, כי אני כבר לא יכול לקחת את הבחורות שמתחילות עם ג'ובאני!" אמר אוסטין בדרמה. "בדרך כלל אני אומר להן שאת איתו, והן מיד יורדות מהעניין, אבל עכשיו שאת תפוסה," הוא צקצק בלשונו, "זה מסבך לגמרי את העניינים."
 "אתה כזה אנוכי," שילבה קריסטל את ידיה ועזבה את הצ'יפס שלה. "אני לא יודעת מאיפה באת, בטח מאיזה כוכב לכת מרוחק! רק הדביקו לך זכרונות של בן אדם!"

האווירה מיד נהייתה למתוחה. קריסטל קלטה את מה שהיא אמרה, והביטה בדאגה לעבר ג'ובאני, אבל הוא רק חייך והנהן אליה.

"זה לא מפריע לי יותר. אם אני לא זוכר את החיים האחרים שלי, כדאי שאני אתחיל עם חיים חדשים, לא?" למעשה, לא רצה להגיד להם שהוא פחד ממה שהוא עלול לזכור.

"אתה בטוח?" קימט אוסטין את מצחו.

"כן."

"אני לא חושבת," קבעה קריסטל.

"בחורה, תרפי, הוא אמר שהוא בטוח, מה הבעיה שלך," צחק אוסטין.

קריסטל גלגלה את עיניה וג'ובאני חייך אליה בעידוד. הוא באמת ניסה לא לתת לזה להפריע לו, ורצה שגם לחברים שלו זה לא יפריע.

לאחר שהם אכלו הם הסתובבו ברגל בעיר, ונכנסו על פי בקשתה של קריסטל לכמה חנויות מוזיקה. היא בחרה כמה דיסקים של הלהקות האהובות עליה, ושילמה עליהן במהירות.

"כמה דיסקים יש לך בבית, תגידי?" שאל אוסטין.

"הרבה," הסמיקה מעט. מאז שג'ובאני היה פה, הוא שם לב לאבקה הורודה שתמיד כיסה את לחייה של קריסטל. הוא חשב שזה יפה, ולא הבין למה היא שנאה את זה.

"זה גורם לך להתגלות אם אתה מתבייש, או משקר, או מובך," הסבירה לו קריסטל פעם.

לאחר כמה שעות של הסתובבות בעיר, הם התיישבו בבית קפה מקומי ושתו קפה. בית הקפה היה כמעט מלא, ושאון הלקוחות הפריע מעט לג'ובאני, אבל לא אמר על כך דבר.

"הי, מה תרצו?" שאלה הברמנית בחיוך מזמין.

"קפה הפוך," אמר ג'ובאני וחייך אליה בהיסוס. חיוכה התרחב.

"תרצה קרואסון לצד זה, או מאפה אחר?" היא רכנה מעט לעברו, וכעת יכול היה לראות את החריץ שבין שדיה. הוא הפנה את פניו מיד ואמר שהוא לא רוצה.

הוא תפס מקום בשולחן לארבעה, והאחרים הצטרפו אליו מיד.

"אכזבת אותה," צחק ג'ייסון והתיישב לידו.

"מה?" שאל ג'ובאני ולא הבין על מי היא מדברת.

"הברמנית!" הצטעק אוסטין. "היא כל כך הייתה דלוקה עליך! ואתה נפנפת אותה כמו עלה ברוח! אלוהים, היא כזאת כוסית, אם היא הייתה מתחילה איתי," גנח בשקט.

"מה אתם מקלקלים אותו כבר עכשיו, שיתרגל קצת, ואם הוא לא רוצה ללכת עם כל בחורה, אז שלא ילך. אני אישית חושבת שזה יותר יפה ויותר מושך בנות," הסמיקה מעט שוב.

"מה הוא צריך למשוך יותר בנות? הן כבר סוגדות לו," אמר אוסטין בתוכחה.

קריסטל משכה בכתפיה ולא המשיכה.

"באמת, ג'ו, אני לא מבין איך אתה יכול להמשיך לנפנף ככה בחורות, לא אכפת לך מהן? אתה לא מצטער עליהן? אתה שובר להן את הלב!" המשיך אוסטין לקשקש, ולא הבחין במבט שקריסטל זרקה לעברו.

"מה? אני שובר להן את הלב?" הוא לא הבין את הרמז הקל של הצחוק בקולו של אוסטין.

"כן! בזה שאתה דוחה אותן כל הזמן," צחק ג'ייסון, אבל ג'ובאני כבר לא שם לב אליו. הוא נשא את מבטו לעבר הברמנית שהייתה שקועה כעת בנקיון הדלפק. היא לא הביטה בו.

ג'ובאני קם בגרירת כיסאות ועבר על פני אוסטין וג'ייסון המובכים, ועל פני קריסטל שבערה מכעס.

"ג'ובאני, חזור לפה מיד! הם סתם צחקו איתך!" לחשה קריסטל בכעס.

ג'ובאני לא נתן את דעתו עליה ונשען על הדלפק. הברמנית הרימה זוג עיניים מצפות אליו, והוא חייך. היא החזירה חיוך מהוסס.

הוא ראה כבר את אוסטין ואת חבריו עושים זאת, וידע איך לעשות את זה. הוא רק קיווה שהיא לא נוטרת לו טינה. "הי,"

"שלום." חיוכה התרחב. "רוצה עוד משהו?"

"הממ, כן, אני מצטער על מקודם, לא הייתי ממש מפוקס." הוא נענע בראשו, ואז הפנה את גופו כלפיה. "בכל מקרה, תהיתי אם תרצי לצאת איתי מתישהו," הוא קיווה בלבו שהיא לא תסכים. הוא לא רצה להיות אחראי על העצב שלה.

"אוה," היא הסמיקה קלות, סומק שונה מהסומק שבדרך כלל מופיע על פניה של קריסטל. "כן, אני אשמח." היא התנשפה קלות.

"אוקיי, מה עם שישי הזה?" הוא שאל, ובלבו הצטער שבכלל שאל אותה. הוא לא הרגיש אליה משיכה מהסוג שאוסטין תמיד דיבר עליו. או מהסוג שקריסטל אמרה לו שהוא אמור לחוש.

"אני פנויה," הנהנה קצרות. "ג'ול," היא הושיטה את ידה.

"ג'ובאני." הוא לחץ את ידה.

"איטלקי," צחקקה ג'ול. "אני אוהבת את זה." קרצה.

ג'ובאני הנהן בפיזור דעת, משום שלא ידע עוד מה להגיד, ופנה לשבת. "נתראה," פלט לעברה והלך.

כשהוא התיישב, אוסטין החל לצחקק. "עשית שם עבודה טובה, לא ידעתי שזה נמצא בך, אבל כנראה שטעיתי."

ג'ובאני נבוך, אבל עליו לא ראו את זה כפי שראו את זה על קריסטל. במהלך חודשיו הראשונים, למד איך לשלוט ברגשותיו, ואיך אנשים מפרשים את תנועותיו.

"תראה, היא מספרת את זה לחברות שלה," צחקק ג'ייסון בשמחה. "אני אומר לך, כבר בדייט הראשון אתה תוכל לגרור אותה למיטה." פלט צחוק גדול.

"ג'ובאני לא יעשה את זה," זעפה קריסטל. "זה ממש לא מתחשב מצדו כלפי הנערה. היא ממש מחבבת אותו, ולא נראה לי שזה נכון מצדו לנצל את זה."

"מזל שהעולם לא הולך לפי מה שנראה לך," פלט אוסטין.

קריסטל הזדעפה ולא הוסיפה מילה. היא הייתה שקטה במשך כל הביקור שלהם, ולא נראה שהיא הולכת לפצות את פיה גם בשבוע שאחרי זה. רק כשנכנסו למכונית, וג'ובאני התיישב איתה מאחוריה כיוון שג'ייסון תפס את המקום הקדמי, אז פצתה את פיה בחסות המוזיקה הרועשת שנשמעה מהרדיו.

"אתה לא באמת הולך לעשות את זה, נכון?" היא לחשה אליו קרוב לאוזנו.

הוא הרגיש דגדוג קל כשהיא לחשה לו כך באוזן, והאוויר החם שזרם מפיה היה מתעתע. "לעשות מה? את מתכוונת למה שהם אמרו?" שאל.

"כן, שאתה תיקח אותה לחדר שלך והכל." היא נשמעה מעט מודאגת.

"הי, לא נראה לי שהיא תוכל להיות במיטה שלי, אני בקושי יכול לשכב שם." גיחך ג'ובאני.

"אוח, אתה הופך להיות בדיוק כמוהם. אתה יודע, יכולה להיות לך אישיות משלך, אתה לא חייב לחקות אותם בכל דבר." זעפה.

"אני מצטער," הוא מלמל, שכן הרגיש שפגע בה. "אני לא באמת הולך להביא אותה אליי. אני לא.. אני רק הזמנתי אותה כי היא נפגעה, את יודעת."

"אוה, ואתה הולך להזמין כל אחת לדייט רק כי היא נפגעה?" היא שרבבה את שפתיה בפקפוק. "אוי, מה איתך, הן יכולות לקבל לא כתשובה, אתה יודע."

"אני בכל מקרה לא אוהב לפגוע בהן," התנצל בחיוך.

"מה שתגיד," היא נאנחה.

פרק 3

בחדרו הוא הציע את מיטתו ושכב במיטה הקטנה על מידותיו. שעה קלה ריחף בין חלום למציאות, עד שנרדם בתוך האור הלבן. החלומות עדיין רדפו אחריו, אבל הוא החליט לשתוק על זה. הוא ידע שזה מדאיג את פאביו ושזה מטריד אותו, וידע מכך שזה לא דבר טוב.

בבוקר כשהתעורר, הלך למטבח להכין לעצמו סנדוויץ', ואז שב לסדר את הבית. אוסטין וחבריו תמיד צחקו עליו שהוא עושה עבודות של בנות, אבל אותו זה דווקא הרגיע. בעבודתו לא חשב על דבר, והמוח שלו היה צלול ונקי.

בשעת צהריים מאוחרת, הטלפון צלצל והוא ענה. פאביו כבר יצא לעבודה שלו בשדה, ולא היה בבית מאז השעה 6.

"הלו?" לחש קולו של אוסטין בנמנום.

"הי, אוס, איפה אתה?" שאל ג'ובאני מיידית ולקח פתק ועט.

"אוחח, כואב לי הראש!!" התלונן אוסטין. "הפעם אני בבית שלי, לא גמרתי איפשהו באמריקה," צחק. "רק התקשרתי כדי לשאול אותך למה לא נשארת אתמול. הבחורה החמודה שאיתי," ג'ובאני שמע קול של בחורה מצחקק. "אמרה לי שהלכת אחרי שהחברה היפה שלה התחילה איתך. מה קורה איתך?"

"אוסטין, אני לא בטוח שאני רוצה משהו כזה. אני לא מרגיש אליה דבר," וזה היה נכון. הוא לא התנסה ברגשות, אבל ידע שהוא אמור להרגיש משהו כלפי הבחורה, לפחות כדי שיגע בה בצורה אינטימית כמו בסרטים. הוא כבר ידע מה זה אהבה בין ידידים, כך הרגיש כלפי אוסטין. וידע גם מה זה הכרת תודה, שאותו הרגיש כלפי פאביו, אבל מעולם לא התנסה במשהו מעבר לזה.

"מה זאת אומרת? אתה לא חייב להרגיש כלום! היא יפה, מושכת, אז לך על זה. הנה, הבחורה שאיתי לא מאוהבת בי, נכון מותק?" שאל את הבחורה וזאתי השמיעה כן צייצני.

"אני לא יכול, אוסטין, אני לא כמוך." נאנח ג'ובאני בהתרסה.

"מה זאת אומרת? אתה רומז על משהו?" שאל אוסטין, אבל צחק שנייה אחרי זה. "לא משנה, אחי, תתגבר על זה, ולך לדפוק לך איזו בחורה! מצטער על השפה מותק," הוא שמע את אוסטין מנשק את הבחורה קלות, ואותה מצחקקת בתגובה.

"אני אראה מה אני יכול לעשות לגבי זה," אמר וניתק.

שאר היום עבר עליו שוב בעבודה, עד שפאביו קטע את עבודתו של ג'ובאני ונעמד מולו.

"מה אני שומע? אומרים לי שאני לא נותן לך להנות כמו שצריך," אמר פאביו בהבעה מופתעת. "זה נכון?"

"מה?" התבלבל לרגע ג'ובאני. "לא, ברור שלא," נענע בראשו.

"אז למה בדיוק אוסטין התקשר אליי ואמר לי לשחרר אותך קצת?" הרים פאביו את גבותיו לכיוון קו שערו המקריח.

"אוסטין הוא ילד כזה, אני לא צריך שתשחרר אותי. טוב לי פה." אמר ושתק. זו לא הייתה האמת לאמיתה. הוא אכן רצה לנסוע לאנשהוא, אבל ידע שכרוך בזה מישהו שיסיע אותו, ושיהיה אותו, ותמיד דחה את הרעיון.

"אתה רוצה להגיד משהו?"

ג'ובאני הרים את מבטו מהעצים שכרת אל תוך עיניו החכמות של פאביו, ולא ידע לשקר. "אני רוצה לנסוע למקום כלשהו." כחכח בגרונו.

"מצוין!" חייך פאביו. "אוסטין יכול להסיע אותך לאן שתרצה, יש לו כבר רשיון והוא יהנה מהנסיעה עוד יותר ממך."

גובאני הנהן בראשו וסיים את עבודתו במהירות. אלה היו חייו עד כה, שינה, עבודה, ושוב חלילה. במשך כל החודשיים האלו, הוא ידע רק את הכפר הקטן שלהם, וראה רק את השדות ואת המטעים של בני הכפר.

אוסטין חייך והתלהב כמו ילד קטן כששמע על הצעתו של ג'ובאני.

"עכשיו אתה מתחיל לדבר, ידידי היקר!" חייך בהתלהבות. "חכה רגע, אני אודיע לחבר'ה." הוא מיהר לצאת מהבית שלהם ולחזור לאחר רבע שעה.

"מי בא?" שאל ג'ובאני.

"טוב, בינתיים ג'ייסון וקריסטל באים. נלך איתם וזהו," משך אוסטין בכתפיו. "גם ככה זה לא כיף עם יותר מדי חבר'ה."

שניהם אספו את האחרים במכוניתו של אוסטין, החיפושית הקטנה שקנה מחסכונותיו, ונסעו ביחד לבוסטון.

בבוסטון אוסטין חיפש חנייה והם החליטו כולם להתהלך ברגל, מה שהיה די קל.

"אני רעבה, בואו נכנס למקדונלדס או משהו," אמרה קריסטל והביטה בעיניה על ג'ובאני.

"בואו," הפטיר ג'ובאני. אוסטין כבר הזהיר אותו שהוא זה שיחליט לאן נוסעים, מאחר שהוא הציע את רעיון הנסיעה.

בנסיעות המעטות שהיו להם למקדונלדס, אוסטין תמיד הרגיש הגבר מבין החבורה, ותמיד הזמין שני המבורגרים גדולים, יחד עם שני צ'יפסים. קריסטל תמיד מחתה על זה שהוא מוסיף לעצמו שמן לא בריא, והמון כולסטרול, אבל הוא תמיד התעלם מאזהרותיה.

"אתה כזה שמן," נאנחה קריסטל והזמינה לעצמה המבורגר וצ'יפס בינוני. היא ישבה על יד ג'ובאני, שישב מול אוסטין. ג'ייסון ישב מול קריסטל והביט באוסטין במבט של תוכחה.

"אני יודע," צחק אוסטין. "אבל, הי, ג'ובאני יכול לאכול יותר ממני! לפני שבועיים התערבנו מי יאכל יותר פיצה והוא טרף מגש וחצי בלי שום בעיה!" אמר.

"זאת הייתה התערבות," ציין ג'ובאני בשקט. הוא זכר את זה, כמובן. אחרי זה הוא קיבל מאוסטין ארוחות ערב לשבוע שלם.

"אני בטוחה שהוא לא אוכל כמות כזאת כל פעם שאתם אוכלים פיצה," הרימה קריסטל גבה מעוצבת אחת. ג'ובאני שם לב להבעה הזו, היא הייתה של ניצחון. קריסטל תמיד הרימה את גבתה כשחשה שהיא עומדת לנצח בוויכוח.

"טוב, נכון, אבל בכל זאת, זה לא גורע מהעובדה שהוא גם שמן," קרץ אוסטין וצחקק.

"אתה בלתי אפשרי," נאנחה קריסטל, אבל ג'ובאני שם לב לחיוך קטן שהביע תחושת התעלות.

"הי, ומה קורה עם השחום הזה שבא לבקר אותך אתמול?" צחק אוסטין והצביע על קריסטל. הוא נגס נגיסה ענקית בהמבורגר שלו וחיכה לתשובתה.

"הוא לא בא לבקר אותי, אוקיי?" נהמה קריסטל. "אני שונאת כשאתה עושה מכל נמלה פיל." בשלב הזה ג'ובאני העווה את פניו באי הבנה, לכן הצטרכה להסביר, "זאת אומרת שהוא מנפח את הכל לדברים גרועים יותר." אמרה.

"אני לא מנפח שום דבר!" מחה אוסטין.

"אתה כן," גיחך ג'ייסון לידו.

אוסטין הבזיק מבט מאשים לעברו של ג'ייסון. "הי, בצד של מי אתה בכלל? מי הביא לך בחורה שבוע שעבר? אלוהים?" גיחך.

מצטערת אם זה קצר (: