10/2008
פרק 32
גוטן מורגן [=
כולם התעוררו כבר?
טוב, חג שמח לכולם [בטעות כתבתי 'חז ששמח' אבל תיקנתי, לא משנה]
אז הסיפור הזה כבר ממש קרוב לסיום, ורק בשביל שתדעו שפרק 3 בסיפור השני כבר מוכן, נשאר לי רק לערוך אותו קצת
ופרק 4 כמעט מוכן, הוא יותר נכון חצי מוכן, אני צריכה לסיים אותו /=
הייתי כותבת עכשיו את הסוף של פרק 4 אבל אבא שלי בלפטופ XP
עכשיו, אתם בטח שואלים את עצמכם, למה בלפטופ?
אז אני עונה, כי הוורד במחשב הרגיל שלי מת!!!
חוצמזה יותר שווה בלפטופ אני יכולה לשכב על המיטה ולכתוב פרק, וזה גם ויסטה אז זה יותר נוח [=
טוב חפרתי מספיק XP
קריאה מהנה 3=
או שחכתי משהוווו!!!!!!!!!!!!!
*בפרק 28 ביל מלמל מתוך שינה "לי תמיד יהיה מקום בשבילה בלב ולה כנראה אף פעם לא'
הפנמנו? יופי [=
   
אוווו איך אני חולה על הכפתורימים האלה XD
בפרק הקודם:
גוסטב הסתכל עליה.
הוא כבר לא צחק ולא חייך.
הוא רק המשיך להסתכל עליה באותן עיניים תמימות ומיוחדות.
פתאום הוא נישק אותה.
פרק 32
יום רביעי, 18:08, 10.7.08
מנדי ישבה על הספסל לצד גוסטב ולא האמינה שזה קורה לה.
בזה הרגע היא מתנשקת עם גוסטב שפר, מתופף בלהקה מפורסמת??
אין מצב שזה חלום.
*רגע, מה.... מה קורה פה? הוא אוהב אותי? נועדנו זה לזה....*
לפתע גוסטב התנתק ממנדי.
"אוי אני ממש מצטער......"
"מ-מה? לא! זה בסדר! אני גם..."
גוסטב הרים את מבטו בתקווה.
"אני אוהבת אותך."
הוא חייך.
מנדי נישקה אותו בחזרה.
"מסכן ביל.... היחיד בלהקה שאין לו חברה עכשיו..."
"מה, סאם והוא לא חברים?"
"הם נפרדו... לפני כמה ימים."
"אה........"
-סאם-
סאם ישבה בלובי.
עוד כמה ימים היא תחזור לגרמניה.
*למה אני לא יכולה להישאר כאן? איתו...*
ביל נכנס ללובי מחייך כולו.
"מה קרה? למה אתה מר חייכני?"
"שמתי לב למשהו."
ביל חצי דילג חצי הלך לאחת הכורסאות שמול סאם והתיישב.
"למה בידיוק? כשתרצה להגיד לי, אולי בעוד חודש-חודשיים, תספר?"
"אוווווו! לא ממש באלי לספר לך עוד חודש-חודשיים!"
"אז תספר עכשיו?"
"יש מצב שאת עוקבת אחריי לכל מקום?"
"ל-לא!! אין מצב! למה אתה חושב ככה?!"
"כי אתמול הלכת אחריי לקולוסאום והיה את הקטע הזה במסדרון!"
"מ-מה? על מה אתה מדבר?!"
ביל נראה מאוד מופתע.
"על מה שקרה במסדרון!! חשבתי שאת..."
"אז חשבת לא נכון!"
"מ-מה..."
"תפסיק לחשוב שאתה יודע הכל! מה חשבת, הא? מה חשבת? תגיד כבר!"
ביל משום מה דיבר בקול מאוד מאוד מאוד שקט עכשיו.
"חשבתי שאת אוהבת אותי......"
"מה?! אני בכלל לא אוהבת אותך!!"
ביל הרים את מבטו.
"אה כן? אז גם אני לא אוהב אותך!"
"למה פתאום? למה מקודם זה היה שונה?"
זה עבר את כל הגבולות של ביל.
"תקשיבי לי טוב, גברתי. את לא תצעקי עליי בכל הלובי הזה."
"אני אעשה מה שאני רוצה. אתה לא אמא שלי."
"תסתמי כבר את הפה שלך. אני לא יכול לסבול אותך."
"גם אני לא סובלת אותך! אני שונאת, שונאת, שונאת אותך!!"
ובזאת סאם הלכה משם לחדרה.
*זהו, בזאת הוא גמר איתי! איך הוא מעז?! אני שונאת אותו! שונאת!! לא משנה מה הוא ינסה לעשות, מה הוא יגיד, אני שונאת אותו לתמיד!!*
סאם עצרה שניה והסתובבה.
"ביל, שחכתי משהו."
היא חזרה ונעמדה ליד ביל.
"מה שחכת?"
"את זה!"
היא סטרה לו פעמיים על פניו.
היא הלכה.
לא אכפת לה שכל הלובי עכשיו הסתכל על ביל או עליה.
לא אכפת לה שטום ואלכס נכנסו בידיוק בסטירה השניה.
לא אכפת לה שדיוויד יצא מהמעלית בידיוק כשהם התחילו לצעוק אחד על השני.
היא נכנסה למעלית שדיוויד יצא ממנה (הוא עמד כעת במקומו פיו פתוח והוא לא זז) ולחצה על הכפתור של קומה 20.
ברגע שהמעלית הגיעה היא הלכה בכעס לחדרה.
היא התיישבה על מיטתה בכעס.
"אני לא מדברת איתו יותר! ומה החוצפה הזאת שלו, כל פעם שאנחנו לבד, הוא מנסה לנשק אותי!"
*אולי לא הייתי צריכה להיות איתו ככה...? אולי... לא! עשיתי את הדבר הנכון! זהו, עכשיו הוא יבין שבי אי אפשר לשלוט כל כך בקלות.*
היא נשכבה על מיטתה.
פתאום היא שמעה צעקות מהמרפסת שלה.
היא יצאה.
היא ראתה הרבה מעריצות עומדות מתחת המרפסת שלה.
"זונה!!!! איך את מעזה לסטור לביל??!!??"
סאם הראתה להן אצבע שלישית ונכנסה לחדרה.
באמצע הדרך היא שמעה משהו אחר.
בכי.
היא הסתובבה לחפש את מקור הבכי.
הוא הגיע מהמרפסת של ביל.
אבל לא היה אף אחד במרפסת של ביל...
סאם הניחה שכנראה דמיינה ונכנסה לחדר.
-ביל-
ביל התיישב על מיטתו.
הוא לקח דף.
על השידה היה מונח עיפרון.
הוא לקח גם אותו והתחיל לצייר.
כשהיה קטן, ציור תמיד הרגיע אותו.
אחרי בערך שעה-שעתיים, הוא סיים את הציור, כתב משפט קטן בצד והניח אותו על השידה.
אחלה פרק אני אהבתי [=
הקטע שהם רבו בלובי חחחח O.O
טוב אני רוצה לשמוע את דעתכם אוקיי?!
בבקשה תגיבו אני רוצה לדעת מה אתם חושבים על הסיפור שלי!
יום טוב 3=
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
T.H Story || תה עם חלב 3=