Tokio Hotel Story^^

טוב אני רק אגיד שמאוד נהנתי לכתוב את הסיפור הזה
ואחריו אני אמשיך את "אהבה גם פוצעת".
אני אישית מאוד אהבתי את הסוף, אותי הוא מאוד ריגש [=
אני לא יודעת מה אתם תחשבו על הסוף אז בבקשה תגיבו לפרק הזה,
אני באמת רוצה לדעת מה אתם חושבים על מה שאני כותבת!
כי אם אני כותבת משהו שלא מצא חן בעיניך תגידו לי, כדי שאני אדע מה לשפר בפעם הבאה.
אל תתביישו להעליב אותי בתגובות כמו 'זה לא היה פרק משו' או 'לא אהבתי את הפרק הזה'.
אף סיפור לא יכול להיות מושלם XD
אז קריאה מהנה ואני מצפה לראות הרבה תגובות [=
  
תקשיבו לשיר הזה כשאתם קוראים זה מוסיף רגש.
קריאה מהנה [עוד הפעםXD]

בפרק הקודם:
על השידה היה מונח עיפרון.
הוא לקח גם אותו והתחיל לצייר.
כשהיה קטן, ציור תמיד הרגיע אותו.
אחרי בערך שעה-שעתיים, הוא סיים את הציור, כתב משפט קטן בצד והניח אותו על השידה.
פרק 33 - אחרון
סאם ישבה בחדרה.
פתאום היא נזכרה שיש במלון הזה גם בריכה.
היא לבשה את בגד הים שלה, שהיה לבן עם פסים שחורים.
עליו היא לבשה גופיה ירוקה ומכנסון אדום.
היא ירדה לבריכה.
היא לקחה מגבת, זרקה אותה על כיסא פנוי שמצאה, הורידה את הגופיה והמכנסון ונכנסה למים.
היא לא ממש ידעה לשחות טוב.
היא לא הלכה הרבה לבריכות, ובים היא הייתה רק פעם אחת בחייה – כשהייתה בת 12 (במגדבורג אין ים).
היא התקדמה קצת למים היותר עמוקים וצללה.
אחרי כל הכעס על ביל, הבריכה ממש הרגיעה אותה.
כשהיא יצאה מהמים לנוח קצת טום נכנס לבריכה.
הוא נראה די מוזר, בלי הבגדים הגדולים שלו ובלי כובע על הראש.
הוא הגיע לשם בבגד ים וחולצה מהסגנון שגיאורג לובש.
אחרי שהוא הוריד את החולצה הוא נראה קטן כזה, בלי הבגדים הרחבים.
הראסטות שלו היו אסופות למעלה במין קוקו מוזר כזה.
הוא ניכנס למים.
סאם השתדלה להתעלם ממנו.
אחרי כמה דקות של שהייה בבריכה היא הלכה לחדר שלה.
ליד המעליות היא פגשה את גוסטב.
"היי."
"היי."
"אני צריך לדבר איתך סאם."
"מה..? מה פתאום?"
"למה את מתייחסת ככה לביל? את יודעת איך הוא דאג לך כשנעלמת שמה בספרד?"
"מה... הוא אמר לך להגיד לי את זה נכון?!"
"לא! ממש לא! עכשיו הוא ממש בלי מצברוח... הוא סתם יושב לו בחדר שלו כל היום..."
"ב-באמת?"
"כן. הוא ממש –"
אבל באותו הרגע הגיעה אחת המעליות וגיאורג יצא ממנה מנשק את כריסטי.
"גיאורג?"
"כריסטי?"
הם ניראו קצת מוזר, הולכים תוך כדי נשיקה סוערת.
גיאורג התנתק מכריסטי.
"אה, גוסטב... אמממ דיוויד אמר לי ללכת להודיע לכולם שאנחנו נוסעים עוד כמה דקות."
"לאן?"
"לנפולי. זה עיר פה ליד."
"למה אתם נוסעים לשם?"
"לדיוויד יש שם קרובים... הוא רוצה שננוח קצת..."
סאם נכנסה למעלית.
היא רצתה לשאול את גוסטב מה הוא עמד להגיד על ביל אבל ביל נכנס למעלית ברגע שהיא רצתה לפתוח את פיה.
סאם עשתה פרצוף מתעלם.
ביל החזיר בפרצוף כועס והפנה את מבטו.
המעלית הגיעה וסאם מיהרה להתרחק מביל.
היא נכנסה לחדר שלה.
"ולחשוב שאהבתי אותו פעם..."
היא נזכרה בנשיקה הראשונה שלהם.
מישהו דפק בדלת שלה.
"כן?"
אלכס נכנסה.
"שמעת שאנחנו נוסעים לנפולי?"
"אה כן..."
"טוב אז באתי להיפרד."
"אתם נוסעים עכשיו?"
"כן."
סאם ואלכס התחבקו.
"נתראה רק כשסיבוב ההופעות יסתיים. אולי תיקחי חופשה לשוויץ? או לצרפת?"
סאם צחקה קצת.
"את בטוחה שאת גמרת עם ביל?"
"כן. לגמרי."
"טוב... חבל..."
אלכס חיבקה את סאם בפעם האחרונה.
"נתראה, מתישהו."
אלכס חייכה אל סאם ויצאה.
סאם יצאה למרפסת.
היא ראתה את הג'יפ השחור עומד למטה וביל מתיישב בו.
אחרי כמה דקות גם אלכס נכנסה לג'יפ.
ואז הוא נסע.
סאם לא ידעה למה היא מרגישה עצובה.
"זה רק בגלל אלכס... זה רק בגלל אלכס..."
היא הביטה לתוך החדר של ביל.
הוא עדיין היה מבולגן.
פתאום בער בה רצון להיכנס לשם.
היא טיפסה מעל המעקה שהפריד בין שתי המרפסות.
היא פתחה לאט את דלתות הזכוכית.
בחדר היה עדיין את הריח של ביל.
היא הסתובבה קצת בחדר.
פתאום היא ראתה משהו שלכד את עיניה.
-ביל-
"איפה הציור??!!??"
ביל הקפיץ את כולם באמצע הדרך לנפולי.
"איפה הציור? איפה הוא?!"
"תירגע... איזה ציור?"
"מ-מה? אה, לא משנה... איפה הוא...?"
ביל התחיל להוציא את כל התיק שלו על כולם בג'יפ.
*אני לא מאמין... אין מצב שחכתי את הציור במלון...*
ביל התייאש.
הוא נאנח.
"לא...! אין מצב ששכחתי אותו...."
-סאם-
סאם התקדמה לעבר השידה ולקחה את הציור.
סאם פלטה קריאת הפתעה.
בציור ראו אותה, מחייכת.
סאם הסתכלה על הציור.
למטה היה משפט.
'לי, תמיד יהיה מקום בשבילה בלב. לה, כנראה אף פעם לא.'
למטה הייתה חתימה.
'ביל קאוליץ'.
"מה עשיתי?! הרסתי לו את החיים! מה עשיתי..."
הדמעות שלה נזלו על לחייה וטיפטפו מעט על הציור.
-ביל-
ביל ישב על המיטה שלו בחדר המלון החדש.
הוא חשב על סאם.
*ומה אם היא תראה את הציור? לא.... אסור לה לראות אותו! אסור!*
הוא החליט ללכת לים.
הוא יצא והלך לים.
בגלל שאלה היו שעות הערב לא היה אף אחד בים.
הוא עמד שם והסתכל על השמש השוקעת.
"רק היא תעשה אותי עכשיו מאושר..."
הוא עצם את עיניו.
עברה שניה.
דקה.
שעה.
הוא עמד והקשיב.
רחש הגלים המתנפצים אל החוף...
שחפים מעופפים מעל הים...
החול שזז לאיטו ברוח...
שיערו התנופף ברוח.
הוא עצם את עיניו עוד הפעם.
"ביל... אני חושבת שאתה צריך לתקן פה משהו."
ביל הסתובב במהירות.
"סאם."
"טעיתי."
"אני טעיתי בגדול."
"חוץ מזה, טעית בציור."
היא הראתה לו את הציור.
"לי, תמיד יהיה מקום בשבילך בלב."
"סאם."
הם חיבקו אחד את השני.
"אני אוהב אותך."
"אני אוהבת אותך."
הם התקרבו אחד אל השני.
הפעם, שוב דבר לא יפריע להם.
שום דבר.
הוא היה גבוה ממנה בכמה סנטימטרים.
זה היה מושלם.
סאם הרגישה את חום פניו של ביל.
ביל הרגיש את האוויר שהיא נושפת על פניו.
בין שפתיהם הפריד מילימטר אחד קטן.
המגע של שפתיה עם שפתיו השכיח ממנה את כל הכעס, את כל העצבות.
ביל הרגיש את שפתיה מחליקות על שפתיו בנשיקה.
רק הם נמצאים שם.
אף אחד לא יפריע לה.
רק הם בעולם הזה.
הם ימשיכו להתנשק ככה עד כמה שירצו.
סאם וביל המשיכו להתנשק.
למרות שהתחיל לרדת גשם, הם לא ניתקו אחד מהשני.
שירד הגשם, למי זה אכפת.
זה רק הם ושום דבר לא ימנע מהם להמשיך להתנשק.

 The end

אני ממממאאאווווודדד אהבתי את הפרק
לא יודעת איך אתם אבל אני נורא אהבתי את הסוף [=
אבל הסוף היה די צפוי לא?
טוב נו הסוף הזה תמיד צפוי XD
טוב נו אני רוצה לשמוע את דעתכם#@##3#$3433%$$%#%#%#%#
[בתגובות כמובןXD]

עריכה:
להגיד את האמת, לא חשבתי שתאהבו את הסוף !
באמת דנקה שון זה מעודד אותי [=
כבר חשבתי שנטשתם אותי לעד XS
זה מזכיר לי ששמתי את הפרק בטיפו באתר שלי [עזבתי אותו לנצח אני כבר לא מעדכנת אותו]
וחצי מהאנשים אמרו לי שהם לא ממש אהבו את הסוף ושהסוף היה מאוד צפוי
ועוד כאלה ובלהבלהבלה....
הקיצר לא אהבו!
אז חשבתי שגם אתם לא תאהבו את זה אבל כנראה טעיתי [=
חג שמח {=

עריכה 2[XD]:
השיר מוסיף?