ביל התיישב על המיטה בחדרו באנחת כאב ושפשף את מצחו. הוא הנהן אל טובי, שיצא מן החדר וסגר את הדלת. ביל נפל אחורה ונשכב על המיטה, סוגר את עיניו ופושט את ידיו הצידה. השריטה בידו פעמה מידי פעם בכאב, וראשו כאילו התכווץ בכוונה כדי לגרום לביל כאב. הוא הרגיש רטט ברגלו הימנית. הוא הרים יד עייפה והוציא את הפלאפון שלו, שהמשיך לרטוט. סמס.
'ביל אתה בסדר? אם קורה משהו חמור תתקשר אליי טוב?'
זה היה מטום. ביל שפשף את עיניו והשיב לטום.
'אני בסדר, אל תדאג. אני מרגיש יותר טוב.'
הוא שלח את הסמס, שם את הפלאפון שלו על השידה והוריד את חולצתו הקרועה. הוא זרק אותה על הרצפה והתקדם אל הארון. הוא הוציא חולצה שחורה, הסתכל עליה טיפה ואז זרק אותה על המיטה. גם החולצה הבאה לא עברה את המבחן של ביל. הוא המשיך לזרוק חולצות על המיטה, והמשיך והמשיך. ואז הגיע לחולצה שחיפש. חולצה שחורה עם ציור לא מובן. הוא התכוון ללבוש אותה, כשפתאום הפלאפון שלו צלצל.
ביל הניח את החולצה על ערימת החולצות וענה.
"הלו?"
"ביל?" נשמע קולו של גיאורג מהצד השני.
"כן."
"שמע, אם אתה תרגיש יותר טוב בערב, בא לך ללכת למועדון? דיוויד אמר שהוא ישחרר אותנו יותר מוקדם."
"אה, בסדר."
"טוב, אז.. אמ תרגיש טוב."
"תודה. ביי."
ביל ניתק והניח את הפלאפון חזרה על השידה.
"אוך, נהדר."
החולצה נאבדה בערימת הבגדים על מיטתו של ביל. הוא החל לחפש אותה, ובכך יצר בלגן גדול יותר בחדרו. פתאום נשמע דפיקה בדלת. תוהה מי זה מבקר אותו עכשיו, הוא התקדם אל הדלת ופתח אותה. בפתח עמדה ליזה.
"אה, היי." ביק הסמיק. הוא שכח לגמרי מליזה. כולו אדום מרוב בושה, נתן לליזה להיכנס ותוך כדי הזיז ברגלו כמה מבגדיו שנחו על הרצפה.
"סליחה על הבלגן, פשוט אה.."
"זה בסדר." היא אמרה. "שחכת שאני אמורה לבוא נכון?"
ביל הנהן במבוכה, כמו ילד קטן.
"לא נורא." היא אמרה והוסיפה חיוך, שנמחק בהדרגה בזמן השתיקה שהשתררה כעת. ליזה נזכרה בסיבה שבגללה באה אל ביל.
"למה חיפשת אותי במלון?" היא שאלה.
ביל הסתכל עליה, מחפש מה לומר. איך לומר. הנה, יש לו הזדמנות להגיד לליזה שהוא אוהב אותה, הזדמנות לחבק אותה, הזדמנות לנשק אותה באהבה. במקום זאת ביל החליט להשמיע שיעול משכנע ביותר, ולבעוט כבדרך אגב בחולצה לידו. ליזה המשיכה להסתכל עליו באותו מבט. ביל פתח את פיו, סגר אותו, פתח שוב והשאיר אותו פתוח. המראה של פיו הפתוח למחצה של ביל, עורר בליזה חשק חזק לנשק אותו. היא הסתכלה על פיו, מתקדמת אליו בלי לשים לב. הוא הסתכל על עיניה, מזיז את ידיו קדימה במטרה לתפוס בידיה.
"זוכרת, היום, כשניסינו להגיע אחד אל השני... שמה ברחוב ההוא?" שאל לפתע ביל.
"כן.." אמרה ליזה לאט.
היא הרימה את ידה לאט, מניחה אותה בחשש על כתפו החשופה של ביל. ביל לא עשה כלום. זה רומם את הביטחון של ליזה והיא הניחה את ידה השניה על חזהו הקר, מתקרבת אליו יותר.
"רציתי להגיד לך.." הוא התחיל, חושב איך להגיד את זה.
היא הייתה נמוכה ממנו בהרבה, האף שלה הגיע רק עד לגובה הפה שלו.
"אני..." הוא הסתכל בעיניה האפורות, מניח את שתי ידיו על גבה.
"אתה לא צריך להגיד כלום." היא אמרה והצמידה אותו אל המיטה, מפילה את שיניהם בטעות על ערימת הבגדים עליה.
הם טבעו בבגדים הרבים של ביל, מתקרבים אחד לשני. הוא הסתכל על עיניה המתקרבות..
עוד כמה סנטימטרים, עוד קצת. היא ליטפה את השריטה בידו וביל מצידו ליטף את לחיה בעדינות, מטה את ראשו הצידה וסוגר לאט את הפער ביניהם.
שפתיו רפרפו טיפה על שפתיה, הוא הרגיש אותן על שלו, כשפתאום נשמע צלצול שהבהיל את שניהם. ביל קפץ בבהלה ונעמד על רגליו, מסמיק עד לשורש שערותיו. ליזה הוציאה את הפלאפון מכיסה וענתה בעצבנות.
"כן... אני אצל ביל... אמ, אני באתי לבקר, אתה יודע... אבל... מה? טוב, אוקיי." היא סגרה את הפלאפון, מסתכלת בעצב על ביל. "אני צריכה ללכת, דואגים לי. מצטערת."
"אה, בסדר.." הוא הוביל אותה אל הדלת, פותח אותה ונותן לה לצאת.
"ביי." היא אמרה לו בחיוך.
"ביי." הוא חייך חזרה.
הוא הסתכל על גבה המתרחק עד שנכנסה למעלית, וזו נסעה.
הוא סגר את הדלת מחייך מאוזן לאוזן. הוא התחיל לקפוץ ולדלג בכל רחבי החדר, מעיף בדרכו הרבה בגדים מפה ולשם וקופץ למיטה ומתחיל לקפוץ עליה בכיף.
"כמעט נישקתי את ליזה, כמעט נישקתי את ליזה, נענענענענענע....."
הוא המשיך לקפוץ על המיטה בשמחה. הפלאפון שלו צלצל, וביל מרוב הפתעה ובהלה משולבת, החליק על אחת החולצות על המיטה, ונפל בחוזקה על רגלו.
"אהההההה!!!!! הרגל שלי!! איה, איה.... זה כואב!!!" הוא לקח את הפלאפון וענה.
"הלו?.."
"טום, נפצעתי ברגל, זה כואב איה! תבוא לפה!" צעק ביל.
"מה... איך לעזאזל נפצעת?!"
"נפלתי מהמיטה!"
"טוב אני בא!"
טום ניתק. ביל הניח את הפלאפון על השידה והמשיך להחזיק את רגלו הכואבת.
"זה כואב, כואב לי, אני גוסס, עזרה, בבקשה, אמבולנס, משהו..."
כעבור דקה או שתיים ביל שמע ריצה מבוהלת במסדרון וטום התפרץ לחדרו של ביל, ואחריו כמעט כל הצוות.
"ביל." אמר טום.
ביל הסתכל עליהם בהפתעה מוחלטת.
"רק נפלתי על הרגל." הוא אמר בתמימות.
כולם התחילו לדבר והתפזרו לחדריהם. טום התקדם אל ביל, סוגר אחריו את הדלת.
"אתה כזה אידיוט." הוא אמר, מוציא תחבושות.
הוא עזר לביל להתיישב על המיטה, מתחיל לעטוף את רגלו בתחבושות, מהדק ביסודיות.
"ליזה הייתה אצלי." אמר ביל מחייך לעצמו.
"ו..? דיברתם? קרה משהו מעניין?" שאל טום.
"כן." אמר ביל.
טום נעצר והרים את מבטו אל ביל, במוחו מסתובבת העובדה שביל ללא חולצה.
ביל הסתכל על מבטו המוזר של טום ומיד עיניו התרחבו בבהלה.
"זה לא מה שאתה חושב!!" הוא צעק והניד בשתי אצבעותיו לשלילה.
טום החל לצחוק בקול והמשיך לעטוף את רגלו של ביל בתחבושות.
ביל השתתק.
טום סיים עם רגלו של ביל ומזג לעצמו מים.
בעודו מלטף את רגלו העטופה בתחבושות, ביל אמר "כמעט התנשקנו."
טום ירק את המים בפיו ובטעות שפך את מה שהיה בכוס על ביל.
"טום!! חתיכת מגעיל!!" ביל קם על רגליו (מעוות את פניו בגלל הכאב ברגל) והסתכל על גופו הרטוב.
טום התחיל לצחוק בקול רם עוד יותר, מניח את הכוס על השיש במטבחון הקטן, נשען עליו מרוב צחוק.
"זה לא מצחיק!" צעק ביל ורקע ברגלו הפצועה בחוזקה.
"אוי..." ביל מיד תפס ברגלו, מקפץ על השניה ונופל אל המיטה. כעת טום כבר ממש זחל על ארבע, מכה באגרופו ברצפה.
ביל קם מהמיטה, נעלב, ונכנס לאמבטיה, לוקח את המגבת ומתנגב. הוא הסתכל על פרצופו הזועף במראה. טום נעמד מאחוריו, מצחקק ומגחך.
"זה לא מצחיק." אמר ביל שוב, מסתובב אליו.
"סליחה..." אמר טום, ממשיך לצחקק. "סליחה, שניה אני צריך להירגע..."
הוא יצא למרפסת, משאיר את ביל לזעוף באמבטיה.
"אוף." ביל זרק את המגבת על השיש, יוצא לחדרו ומתיישב על המיטה. הוא ראה את טום נשען על המעקה, רועד מצחוק. ביל הזעיף פנים ונשכב על ערימת הבגדים מאחוריו.
טום נכנס לחדר, שקט.
"תחליף מכנסיים, או שאני אתחיל לצחוק עוד הפעם." אמר טום מסתיר את פיו מאחורי ידו.
ביל קם בזעם, לקח ג'ינס שחור ונכנס לאמבטיה, טורק אחריו את הדלת. הוא החליף את המכנסיים וזרק את אלה הרטובים על השיש.
"ביל, סליחה..." נשמע קולו של טום מצידה השני של הדלת.
ביל חייך, והחליט לעבוד על טום עוד טיפה.
"אל תדבר איתי." הוא אמר בזעם מזויף אך משכנע.
"נו ביל. אפשר לחשוב... אחיך התאום צחק עלייך." אמר טום.
ביל הטיח את ידו ברגלו הבריאה, בכוונה.
"לך מפה! זה לא 'אפשר לחשוב'! זה מעצבן!"
ביל התחיל להתפקע מצחוק ונאלץ לדחוף את אגרופו לפיו כדי לעצור את הצחוק.
"בבקשה.."
"לך מפה כבר!" צעק ביל, חצי צוחק חצי זועם.
הוא שמע את טום הולך לאט ואז רץ דרך הדלת משחרר את צחוקו.
"מה...?" טום המבולבל נעצר והסתכל על ביל, שבינתיים התקפל מצחוק.
"יופי, עכשיו החזרת לי, מצחיק מאוד." אמר טום, מניח את ידיו על מותניו. "יאללה תתלבש, או שגיאורג יהרוג אותנו אם נאחר."
גיבו ^^
לסיום כמה דברים לכבוד הקריסמס והסילבסטר הקרבים ובאים (בעצם, קריסמס כבר היה XP מטומטמת שכמותי):
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
T.H Story || תה עם חלב 3=
חמוד ^.^
