Tokio Hotel Story^^

טוב אני יודעת שאני מציפה אתכם בוואנשוטים אבל פשוט באים לי רעיונות לוואנשוטים נהדרים ואם אני לא כותבת אז זה נשכח ולעולם לא ייזכר.
וחוץ מזה לא ראיתי בשום מקום וואנשוט כזה או דומה לו...
טוב אז הנה הוואנשוט, ואני יודעת שהוא קצת מסובך להבנה אז אם יש למישהו שאלות, תשאלו חופשי.
זאבים
אני לא מבינה.
למה הוא הלך?
למה הוא השאיר אותי לבד?
למה לא הזהיר אותי?
למה לא אמר כלום?
זה רק בגללי.
רק בגלל שאני יודעת לדבר עם זאבים.
לפני שעה זה קרה...
לפני שעה...
ועכשיו...
אני יושבת על השלג הרך, לא מאמינה שהוא עשה לי את זה.

*פלאשבק*
"לאן אנחנו נוסעים?"
"אני לא יכול להגיד לך."
"ביל -"
"בבקשה, כריס!"
שתקתי.
הכביש היה ריק.
*ס. פלאשבק*

שמעתי אותם קרבים.
הנהמות והיללות שלהם נישאו אליי ממרחק רב.
ידעתי שהם מריחים את הדם שלו.
אולי...
אם אשאר פה, ולא אברח...
אוכל להתייחד איתו...

*פלאשבק*
"לא,לא,לא..."
"מה קרה?"
"נגמר הדלק."
"ביל.."
"מה?"
"לאן אנחנו נוסעים?"
"זה לא משנה." אל תצאי מהאוטו."
"למה?"
"זה הם."
הרמתי את מבטי אל החלון.
עיניים, כתומות ומפחידות, זהרו בחשכה שבין העצים.
*ס. פלאשבק*

כעת שמעתי אותם רצים.
רצים, ממהרים אל הארוחה הטריה שמחכה להם... מנה כפולה...
רק עוד קצת...
החזקתי בידו הרפויה... המדממת...

*פלאשבק*
הם התקרבו, מרחרחים את המכונית הדוממת.
"אל תזוזי."
ישבתי בדממה וחיכיתי.
אחד מהזאבים שרט כעת את הדלת הקרובה אליי.
'שזה יגמר כבר' חשבתי.
*ס. פלאשבק*

הם נעצרו במרחק כמה מטרים, ידעתי.
אחד מהם יצא מבין העצים והסתכל אליי, וכמעט שמעתי אותו לוחש "כדאי שתפרדי ממנו כמו שצריך."
"כמה זמן תתנו לי?"
הוא רק בהה בי.
ואז הנהן וחזר אל חבריו.
הדבר היחיד שרציתי לעשות לפני שאמות, הדבר היחיד שלא הספקנו...
הסתכלתי על ביל.
פלג גופו העליון דימם.
הדם טפטף על השלג הקר.
קירבתי את ראשי אליו, ידעתי שהם נותנים לי זמן מועט, רציתי לעשות זאת כמה שיותר מהר.
נישקתי אותו, הוא לא הרגיש.
התיישבתי.
"זהו. תהרגו אותי."
הם יצאו, אחד-אחד, מתוך העצים.
הפרווה הלבנה שלהם הייתה מכוסה שלג.
"אל תתנו לי לסבול."
הזאב המנהיג כנראה, הגדול מכולם, הניח את כף רגלו על ידי.
נשמעה לחישה.
"איני רוצה להכאיב לך, איני רוצה להרוג אותך."
עצמתי את עיני.
"תצטרך לעשות זאת בכל זאת... טום."
"את עדיים זוכרת?"
"תהרוג אותי!"

*פלאשבק*
"זה.."
"אל תזוזי!"
"אבל ביל, זה ט-"
"תשתקי, או שהם יהרגו אותנו!"
הזאב ששרט את הדלת מימיני, הניח את כף רגלו על ידית הדלת ופתח אותה.
"רוצי!"
קפצתי מתוך המכונית, רצתי ורצתי קדימה, עוברת את הזאבים המופתעים.
החזקתי בידו של ביל שרץ מאחורי.
שמעתי אותם רצים מאחורינו, נובחים ונוהמים.
ואז...
זאב שחור כפחם קפץ מתוך העצים משמאלי ותקף את ביל.
הזאבים הלבנים מאחורי ניסו להוריד את הזאב השחור מביל, אך לשווא.
הוא היה גדול מהם, ויותר חזק מהם.
זה היה נורא.
הוא נשך את ביל.
הזאבים הלבנים נבחו ונבחו על ביל.
הבנתי שהם רוצים להגן עליו.
והבנתי שהמנהיג שלהם, זה הזאב ההוא, טום.
הזאב היוצא דופן, שהציל אותי ואת ביל לפני שנה.
זיהיתי אותו בזכות החור שהיה באוזנו השמאלית.
אחד מהזאבים הלבנים קפץ על השחור ונשך אותו.
השחור ילל בכאב וברח את תוך היער.
ביל שכב על השלג הלבן, לא נושם ולא זז.
הבנתי מה קרה לו, כבר אין סיכוי להציל אותו.
נפלתי על ברכיי ליד ביל וחיבקתי את גופתו המדממת.
בכיתי.
ליטפתי את שערו השחור.
"אני מצטער."
לחש טום.
*ס. פלאשבק*

"תהרוג אותי, ותיקח את הגופות שלנו לכפר."
"לא."
"אני לא רוצה לחיות ככה, כשביל... כשביל...."
"אני לא רוצה להרוג אותך!"
"כשביל מת."
טום דשדש בכפותיו הצחורות בשלג והסתכל עליי.
"אתה לא מבין... שחיי פשוט נהרסו? אני לא יכולה לחיות ככה. אני לא רוצה שהעולם יזדעזע מעוד התאבדות."
הוא עצם את עיניו.
דמעות זלגו מעיניו הכתומות.
הוא התקדם אליי.
נעמדתי על ברכיי.
"אהבתי אותך,"
בכיתי.
"אני יודעת את זה."
עצמתי את עיניו.
"אני אבקר את הקבר שלך כל יום."
"מבטיח?"
"מבטיח."
כאב מייסר, אור לבן מסנוור, ואז עמדתי בחדר לבן, ובו עומד כיסא לבן.
לבשתי בגדים לבנים.
ביל עמד מולי, מחייך, לבוש גם הוא בבגדים לבנים.

נו?
איך?
מקווה שאהבתם (:

וואי אני מה זה בעצבים על מיילי סירוס!!!!!!!!!
באלי לנגוח בה...!!
וגם בערוץ הילדים הזונות!!
נכון היה ביום חמישי טקס נבחרי הילדים?
אז טוקיו הוטל היו מועמדים לקטגוריה הכוכב ההולוודי של השנה, ונגדם היו את מדונה, זאק אפרון, ריהאנה וג'סטין טימברלייק.
אז הדבילים בערוץ הילדים לא עשו שום דבר מיוחד לקטגוריה הם בכלל הכריזו על המנצח בשטיח האדום עאלק וגם לא אמרו את כל המתמודדים.
סתם ג'ייסון דנינו הולט בא פתח מעטפה ואמר "המנצח בקטגוריה של הכוכב ההולוודי שלה השנה, שהתחרתה בריהאנה ג'סטין טימברלייק ומדונה, היא מיילי סירוס."

וזהוו!!!!!! הם אפילו לא הזכירו את טוקיו הוטל!! הם גם לא הזכירו את זאק אפרון אבל אני לא מתלוננת...
ואחרי זה כמובן הם שמו סירטון כזה שמיילי "אומרת תודה לכל מי שהצביע לה."
וזה בכלל לא היה תודה! הם פשוט שמו למטה כתוביות שיתאימו למה שהם רוצים שהיא תגיד! אני שמעתי מה היא אמרה בסירטון וזה היה משהו כמו "היי אני מיילי סירוס ואני מקווה שתצפו בתכנית שלי, האנה מונטנה."
זה כזה מכככוווורררר
אני שונאת את ערוץ הילדים!1!!!!!!!!!!!
טוב התעצבנתי מספיק להירגע...
פרק 26....
בפרק הקודם:
"ברומא, למה?"
"חכי שניה."
"אמא לאיזה עיר אנחנו טסים?"
"רומא, למה?"
פרק 26
יום שישי, 7:32, 5.7.08
"למה? מה זה משנה אם אנחנו ברומא או לא?"
"כלום, כלום. אמממ....... באיזה מלון תהיו?"
"גארד פלור."
"חכי שניה."
סאם הסתובבה אל אמה.
"אמא באיזה מלון אנחנו נהיה?"
"אמממ..... אני לא זוכרת. תשאלי את אבא כשנגיע."
"טוב, אלכס אני צריכה לנתק המטוס ממריא. ביי."
"ביי."
סאם ניתקה.
זה מה שהיה חסר לה.
להיות באותה עיר שביל יהיה בה.
אבל אין מצב שהם יהיו באותו מלון. אם הם יהיו באותו מלון זה יהיה צירוף מקרים מוזר מאוד.
-ביל-
ביל הגיע למלון.
הוא נכנס לחדר שלו.
הוא זרק את התיק שלו על המיטה ויצא למרפסת.
הנוף היה מדהים.
הוא ראה כמעט את כל רומא.
ליד המרפסת שלו הייתה עוד מרפסת וניראה היה שהחדר פנוי.
ביל היה יכול לראות מצוין מה מתרחש בחדר לידו.
הדלתות היו עשויות זכוכית שקופה.
החדר היה מאוד מסודר ולא ניראו בו מזוודות או תיקים.
ביל נכנס חזרה לחדר והתיישב על המיטה.
*בכל זאת... לא הייתי מתנגד שסאם תהיה בחדר לידי... או אפילו איתי בחדר...*
נשמעה דפיקה בדלת.
"כן?"
דיוויד נכנס.
"ביל? אתה בטוח שאתה מרגיש יותר טוב?"
"כן, כן. תודה. "
"בכל זאת, תנוח. אתה צריך מנוחה לפני ההופעה."
"כן."
דיוויד יצא.
אולי הוא באמת צריך לנוח.
ביל נשכב על המיטה ונרדם.
-סאם-
סאם ישבה במונית.
היא הייתה בדרך למלון שבוא היא תהיה.
כשהיא הגיעה היא יצאה מהמונית וראתה את אבא שלה ליד הכניסה.
"אבא!!"
היא רצה אליו וחיבקה אותו.
"סאם! כמה אני שמח לראות אותך!"
"נורא התגעגעתי אלייך!"
באותו רגע אמא של סאם הגיע אליו.
הם התחבקו ואבא של סאם עזר להם עם המזוודות.
בגלל השמחה שבאה ביחד עם הפגישה עם אביה, סאם שחכה בכלל לבדוק מה שם המלון.
היא נכנסה לחדרה.
הפעם, לשם שינוי, יהיה לה חדר לבד.
היא לא אהבה לחלוק את חדרה עם אחותה כל הזמן.
היא זכרה כל חופשה, איך היא ואחותה רבו מי תישן במיטה ומי תישן בספה, ובסוף אמא נכנסה לחדר וקבעה תמיד שסאם תישן על המיטה ואחותה על הספה.
"הפעם אני לא צריכה שום ריבים! היו לי מספיק ריבים לכל החיים..."
לאט-לאט הלילה ירד.
סאם בילתה את כל היום בטיולים ברומא, או בישיבה בחדרה.
לבסוף, היא החליטה שכדי שתלך לישון, כי היא לא בידיוק ישנה מספיק בלילה הקודם.
היא נרדמה מאוד מהר.
יום שבת, 3:06, 6.7.08 
סאם התעוררה בפתאומיות.
"מה...?"
היא לא ידעה מה העיר אותה.
השעה הייתה 3:06 בבוקר.
סאם ניסתה להירדם עוד הפעם, אבל לא הצליחה.
בסוף היא קמה ממיטתה ויצאה למרפסת.
הנוף היה מדהים.
כל רומא נפרסה מלפניה.
"וואו..."
היא שמעה נחירות רמות מאחד החדרים ליד.
בעצם הנחירות היו מהחדר שממש לידה, החדר שמחובר למרפסת שלידה, שביניהן הפריד רק מעקה אבן.
דלתות החדר היו שקופות וסאם יכלה לראות מה קורה בחדר הסמוך.
"מעניין של מי הנחירות האלה? למה הן נשמעות לי מוכרות?"
סאם נשענה על המעקה והביטה בדלתות הזכוכית השקופות לעבר המיטה שהייתה  ליד הדלתות עצמן.
סאם פלטה קריאת הפתעה.
על המיטה שכב לא אחר מאשר ביל קאוליץ, בכבודו ובעצמו, ונחר בקולי קולות.
סאם מיד נכנסה חזרה לחדרה.
"זה לא קורה לי, זה לא קורה לי..."
היא התיישבה על מיטתה ותפסה בראשה.
"למה הגורל כל כך אכזר?!"
סאם נשכבה על המיטה שלה.
"זה – לא – קורה – לי!!!!!!!!"
היא שמעה פתאום משהו נופל בחדר הסמוך.
"אופסי."
סאם עצמה את עיניה ונרדמה.
יום שבת, 9:09, 6.7.08 
כשסאם התעוררה היא קיוותה מאוד שכל מה שקרה בלילה היה רק חלום.
"זה היה רק חלום, נכון? רק חלום... אני עכשיו אפקח את העיניים ואגלה שמי שישן בחדר הסמוך זה רק גבר עם שיער שחור ארוך שמאוד דומה לביל. היה חשוך בלילה ויש מצב שרק דמיינתי שזה ביל."
סאם קמה , התלבשה והלכה לצחצח שיניים.
אחר כך היא רצתה לרדת לארוחת הבוקר.
היא פתחה את הדלת עד כדי חריץ, והציצה למסדרון.
בידיוק, באותו הרגע, הדלת לידה נפתחה וממנה יצא ביל.
סאם צמצמה את החריץ.
ביל חלף על פני הדלת והמשיך לכיוון המעליות.
סאם סגרה את הדלת.
"טוב, אני אחכה עד שהוא יחזור ואז ארד."
אבל היא חיכתה יותר מידי דקות וכבר פחדה שתפספס את ארוחת הבוקר.
אז היא החליטה להסתכן ויצאה החוצה.
אבל לרוע מזלה בקצה המסדרון עמדה אלכס ודיברה עם טום.
"סאם!!"
אלכס רצה אליה וחיבקה אותה.
"אני ממש שמחה לראות אותך!"
"מה...? כן, גם אני אותך."
"איזה צירוף מקרים! שאנחנו באותו מלון! למה את באיטליה?"
"באת לדבר עם ביל?"
טום התקרב אליהם.
"לא! ניראלך?"
"אז מה את עושה פה?"
"אבא שלי עובד באיטליה ובאתי לבקר אותו ביחד עם אמא שלי."
טום ניראה די מאוכזב.
"טוב, אז נרד לארוחת הבוקר? גם אנחנו באנו בידיוק לרדת."
"אה טוב."
הם ירדו במעלית ונכנסו לחדר האוכל. סאם לא ראתה את ביל.
הם התיישבו באחד השולחנות וכל אחד לקח לעצמו מה שרצה.
"אה, סאם, שחכתי להגיד לך, לקארן יהיה יומולדת עוד כמה ימים."
"ו...?"
"אז את תבואי?"
"אבל אני לא קשורה אליכם, אני נפרדתי מביל. לא יתנו לי להיכנס בלי הזמנה."
"אבל למרות שנפרדת מביל, וזה חבל מאוד, את עדיין ידידה שלי, והחברה הכי טובה של אלכס."
סאם חשבה.
זה נכון.
היא עדיין ידידה של טום, גיאורג וגוסטב.
ואלכס עדיין החברה הכי טובה שלה.
ועדיין, היו לה רגשות כלפי ... לא, לא, אין לה שום רגשות כלפיו.
"טוב, בסדר, אני אבוא."
"יופי."
"אנחנו עושים את זה באולם האירועים פה."
"נהדר."
הם סיימו לאכול.
סאם עלתה לחדרה.
היא הציצה מדלתות הזכוכית לכיוון המרפסת ליד.
ביל עמד שם מסתכל למעלה.
*מעניין על מה הוא חושב...*
-ביל-
ביל עמד במרפסת וחשב על ההופעה היום.
הוא הרגיש די טוב, אם לא מחשיבים את המכה שהוא קיבל מהנפילה אתמול בלילה.
איזה מישהי סתומה צרחה על כל המלון 'זה לא קורה לי' והעירה את ביל בפתאומיות כזאת שהוא נפל מהמיטה.
מישהו דפק בדלת.
"כן?"
זה היה טום.
"ביל!! ביל!! אתה לא תאמין את מי ראיתי עכשיו!!"
"את המורה שלנו למתמטיקה?"
"לא – מה היא קשורה? ראיתי את סאם!!"
"וואו! זה... זאת אומרת, זה שהיה חסר לי!!"
"ביל? יש משהו שאתה רוצה לספר לי?"
"חוץ מזה שאתה אידיוט גדול, לא כלום."
"טוב, זה ממש צירוף מקרים שהיא פה, כי היא פה לא בגללך, היא פה בגלל שאבא שלה עובד באיטליה והיא ואמא שלה באו לבקר אותו."
"וואו, מעניין לי את האתה יודע מה, כדי שתתחיל להתכונן למופע הוא בעוד שעה."
טום יצא והלך לחדרו.
ביל התחיל להתכונן למופע.
יום שבת 19:30, 6.7.08 
ביל עמד מחוץ לבמה והקשיב לצרחות של המעריצות.
העלייה שלו לבמה שלו הייתה דרך ריבוע מברזל שהיה עולה למעלה כמו מעלית רק בלי קירות או תיקרה.
הוא עלה על הריבוע ונעמד.
הוא הרגיש את הריבוע מתרומם לאט לאט.
המעריצות כנראה ראו את הרעמה שלו, כי הן התחילו לצרוח יותר חזק.
הריבוע עלה לגמרי וביל קפץ לתוך הבמה בידיוק כשטום התחיל לנגן את "Break Away."
הוא התחיל לשיר.
הוא ראה את אלכס בין המעריצות מנופפת אליו.
הוא חייך אליה.
ככה הזמן עבר כשהוא שר.
לבסוף הם הגיעו לשיר המסיים - An Deiner Seite.
"Ich bin da"
ביל הרגישה סחרחורת.
*מה קורה לי? אסור לי להתעלף באמצע הופעה.*
"wenn Du willst"
הראש של ביל התחיל לכאוב.
"Schua Dich um"
ביל הרגיש לא ממוקד.
הוא הפיל את המיקרופון וזה נחת על הרצפה של הבמה בקול מצמרר.
כל המעריצות וגם טום, גיאורג, גוסטב, דיוויד ואנדריאס נראו בהלם.
ביל הרגיש שהוא מאבד כוח...
 הכל התחיל להשחיר...
המעריצות המבוהלות צרחו באימה...
ביל הספיק לראות יד תופסת אותו לפני הכל השחיר לגמרי...
מישהו צעק מרחוק 'ביל' אבל ביל היה מחוסר הכרה מכדי לשמוע אותו.


נווו מה אתם אומרים?
אממ התעלפות שניה שלו... האמממ
סורו בהמוניכם לתגובות!!!!!!!!!

וואיי מה נגמר פרק 24?
שחכתי....
אה נכון ביל התעלף!!
אווו *מתחמתח*
יאלה פרק 25:
בפרק הקודם:
פתאום הוא שמע רעש של משהו נופל.
הוא קם.
"ביל!!"
ביל היה על הרצפה, מחוסר-הכרה.
פרק 25
יום חמישי, 13:59, 4.8.08
טום רץ אל ביל, מבוהל.
הוא התכופף, בשעה שגיאורג, כריסטי, אלכס, דיוויד, אנדריאס ושאר חברי הצוות התקרבו אל ביל בריצה.
טום ניער את ביל.
"ביל!! תתעורר!!"
ביל לא התעורר.
טום נכנס ללחץ.
דיוויד היה גם בלחץ רציני.
"שמישהו - שמישהו יקרא למישהו!!"
אנדריאס רץ לקרוא למישהו.
טום המשיך לנער את ביל.
אנדריאס חזר, ואיתו דיילת שהחזיקה כוס מים.
היא התכופפה אל ביל ושפכה עליו את המים.
ביל זז קצת.
הוא פתח את עיניו לאט.
"מה…? איפה אני…?"
"ביל? מה קרה לך? למה התעלפת?"
"אמממ…… לא יודע….."
"אוי… צריך לבדוק לך את הדופק."
הדיילת הביאה מכשיר לבדיקת דופק.
"לא טוב, לא טוב...."
טום הוריד מביל את המכשיר לבדיקת הדופק והדיילת נתנה לו כדור.
ביל בלע את הכדור.
כולם חזרו למקומות שלהם בזמן שטום עזר לביל לקום.
"וואו, ביל אתה ממש חיוור."
"לא משנה…. אני חושב שאני אלך לישון קצת, ואז אני אוכל איזה משו……"
ביל נרדם כמעט מיד.
-הארי-
הארי קנה עיתון.
הוא פתח אותו.
"מה??!!??"
על השער הייתה תמונה של אלכס ביחד עם טום קאוליץ ולידם כותרת "טום מצא חברה"
הוא מיד התחיל לקרוא.
"8 ימים? זאת אומרת שבגלל זה היא נפרדה ממני!!"
הוא זרק את העיתון.
"אני רוצה שהיא תיפרד ממנו כבר!"
הוא מיד חיפש את הפלפון שלו.
כשהוא מצא אותו הוא מיד התקשר אל אלכס.
"אני יודע שאת וטום קאוליץ חברים."
"מה? מי זה?"
"זה הארי. נפרדת ממני רק בגללו נכון?"
"הארי? מה פתאום אתה נזכר בי? חוץ מזה כריסטי סיפרה לי שאתה התנשקת איתה אז אל תקפוץ לי שאתה רוצה לחזור אליי."
"מה? מה? איך את יודעת על כריסטי...?"
"אה, פתאום אתה לא כזה גאון? כריסטי חברה של גיאורג."
"מי זה גיאורג?"
"ואתה עוד קורא לעצמך מעריץ של טוקיו הוטל. ביי."
והיא ניתקה לו.
"אוך!! כבר פיספסתי 2 בנות בגלל הלהקה הארורה הזאת!! אני כבר לא מעריץ שלהם!"
-סאם-
סאם ישבה בחדר שלה ולא ידעה מה לעשות.
*ביל הזה.... מה אני עושה לו טובה?? אני הלכתי אחריו שלשום רק כדי להתנצל והוא התעלם!! אני לא מתכוונת לרדוף אחריו כל חיי.*
"סאם?"
אמא של סאם נכנסה לחדר שלה.
"כן?"
"למה את כזאת עצובה?"
"לא משנה. מה רצית להגיד לי?"
"אה, זוכרת שאבא נסע לאיטליה לגמור את הפרויקט שלו?"
"אה, כן."
"אז.... אנחנו נוסעים לכמה ימים לשם, כדי להיות עם אבא, וגם זאת תהיה יופי של חופשה!"
"איטליה?!"
"מה רע באיטליה?"
*רק שביל יהיה שם!*
"לא כלום......"
"טוב אז תתחילי לארוז את המזוודות."
אמא של סאם יצאה.
"איטליה?! איטליה?! אני מקווה שאני לא אהיה איתו באותו מלון. עזבו אותו מלון – שאני לא אהיה איתו באותה עיר!"
 יום שישי, 4:03, 5.8.08
סאם התעוררה.
"מה...? מה קרה...?"
"קומי! אנחנו צריכות למהר!"
"מה...?"
סאם קמה.
"תתלבשי מהר! תאכלי איזה חטיף בדרך."
סאם התלבשה ותוך כמה דקות כבר הייתה ערנית לגמרי ומוכנה לטיסה.
בערך אחרי 3 שעות היא ישבה לצד אמא שלה במטוס והסתכלה בחלון.
היא ממש לא רצתה להיות קרובה לביל.
היא החליטה לוודא שהיא לא תהיה איתו באותה עיר.
היא התקשרה לאלכס.
"אלכס?"
"סאם? יופי שהתקשרת. נחתנו לא מזמן."
"אמממ....... תגידי, באיזה עיר אתם?"
"ברומא, למה?"
"חכי שניה."
"אמא לאיזה עיר אנחנו טסים?"
"רומא, למה?"

וואיי יצא לי מה זה קצר!!!
חחח איזה סוף מצחיק יצא
ועכשיו לתגובותיישן
(:

אני שונאת את החיים שלי.....................
כל העולם עושה לי דווקא............
החיים שלי זה שקסה..........

חיים מחורבנים!!!!!!!!!!!!!
אה ומעכשיו אני זונת חיבוקים!!!!
חולה על חיבוקים.....
תביאו חיבוק!!!
אני יודעת, אני יודעת השתגעתי סופית....
הגעתי למסקנה מהשתגעתי משתי סיבות:
1. התחלתי להקשיב ל-rammstein
2. מ-מ-מ-מ-מ-מ-מ-מ-ממתי אני בידיוק מסתירה ציור שלי וצועקת שזה יצא לי חרא????
טוב לא משנה... העיקר שכשרון הסיפורים שלי לא נגזללל ממני באכזריות ע"י העולם האכזר....
פרק 24 יוצאא לדרךך:

בפרק הקודם:

היה לו שיער בלונדיני-שטני.

ועיניים חומות, תמימות, חמימות.

"קוראים לי גוסטב."

"א-אני מנדי."

פרק 24

יום רביעי, 16:08, 3.8.08