מסתבר שיש לי קצת יותר זמן ממה שחשבתי, אז זאת הזדמנות לא רעה לכתוב פה פוסט חדש.
ובכן, הרעיון הראשון שעלה לי לראש היה "פחד".
רק שהחושך שלי הוא קצת שונה.
סיפרתי לא פעם על נקודות האור בחיים שלי, ולכן כנראה שהפחד הגדול ביותר שלי הוא לאבד אותן.
החיים שלי לא מושלמים, אני לא מוכשר בצורה יוצאת דופן, לא חתיך על ולא גאון, אבל את נקודות האור האלו השגתי בעצמי ולא תמיד בקלות, ואולי זה רק מגביר את הפחד לאבד אותן.
וכן, גם פחד הוא חלק מהחיים, אבל בשביל להיפרד מהדאגות אני כותב כאן כדי לפרוק את זה וממשיך הלאה בחיי.
אז מהן אותן "נקודות האור" שלי?
ראשית- אנשים.
כן כן, אותם יצורים מוזרים שבנויים מעור,עצמות, שרירים ועוד שלל איברים ומערכות.
לכל אחד מהם יש רגשות מסויימים וכל אחד מהם גורם לי להרגיש רגשות מסויימים. הם מיוחדים בצורות שונות, וגם מייחדים בצורות שונות, כי בלעדייהם אני לא הייתי אותו אדם שאני היום.
כמו שאמרתי, כל אחד מהם שונה וכל אחד גם משנה. הדיבור על רגשות ודברים דומים מוקדש כמעט תמיד למישהי מאוד יקרה לי, כשצריך עזרה או מידע נטו יש מספר מוקדים שנכונים לעזור כמעט תמיד, אם צריך מישהו כייפי לא חסר אף פעם, ולא חסר גם אותו אחד שיחפור בשכל(והוא עוד עושה את זה לאט P:) אבל שתמיד אני ארצה להקשיב לו.
וכולם חשובים לי מאוד, אני פשוט לא יכול לדמיין את עצמי בלעדיהם לאורך השנים האלו.
יש לי כ"כ הרבה מה לומר אבל אין לי מילים...
שנית-יצירות.
מוזיקה, השירים שלי, השירים של אחרים, לפעמים גם ספרים טובים ואומנות.
לכאורה לכולם יש יצירות בחיים, כולם רואים יצירות, אבל לא כולם יוצרים(גם אם זה לא כזה טוב) ולא כולם מחשיבים את היצירות כחלק מהחיים שלהם, אלא רק כרקע.
אני לא אשקר, אני שומע מוזיקה ברקע כמעט כל הזמן, אפילו ברגעים אלה ממש, אבל גם כשהמוזיקה מתנגנת ברקע ושהיא לא מרכז תשומת הלב שלי, היא יוצרת תחושה, רגש, מצב רוח. מוסיפה טעם וריח לחיים.
אני כותב כי אני נהנה מהכתיבה, כי אני אוהב לפרוק את הכל בצורה כזאת, ולפעמים אני אפילו אוהב את מה שאני כותב. אבל גם אם לא אהבתי את מה שכתבתי, אני עדיין כתבתי את זה, וזה מה שהופך את הכתיבה לחלק גדול ממני. גם הגיטרה שאני מנגן בה היא חלק מזה, כי היא לא רק תחביב אלא גם משהו שמעניין אותי. אני אומנם עדיין לא מלחין, אבל לנגן שיר שאתה מכיר בהחלט יוצר סיפוק.
שלישית-תחביבים.
מחשבים, סרטים, סדרות, ספרים, גיטרה, מוזיקה, חברים, צחוקים, ספורט(כזה שהוא באמת כיף-כדורסל, כדורגל וכו') ויש עוד.
כן זה לא מיוחד ולא שונה בהרבה מההעדפות של אנשים אחרים, אבל למה זאת בכל זאת נקודת אור? כי זה בעצם התוכן של החיים שלי, זה מה שאני עושה, מה שאני אוהב וחלק ממני בסופו של דבר.
אז אני לא עושה הכל ולא אוהב הכל, אבל זה אני.
הייתי בטוח שיהיה הרבה יותר קל לכתוב כאן הכל ולתאר כאן הכל, אבל מסתבר שזה לא כזה פשוט.
אני לא מצליח לתאר במילים את כל זה, ואפילו לא מצליח לדמיין את עצמי מאבד את כל זה.
צריך להתמודד עם הפחד ולשמור על מה שחשוב לך, וזה בדיוק מה שאני מתכוון לעשות.
לסיכום, בסרט של החיים, כמו בכל סרט אחר, גם התוכן, גם התפאורה וגם התסריטאים חשובים, אני רק הבמאי.
ואני רוצה לנצל את הבמה כדי להודות לכל צוות ההפקה הענק הזה, שנקרא "משפחה, חברים ואנשים שאני מכיר", תודה לכולכם.
לצערי, התאכזבתי מכך שלא הצלחתי להביע את כל מה שאני מרגיש כלפיי החברים שלי אבל אני מניח שהם יודעים את זה ורואים את זה גם בלי קשר לבלוג.
אז זה הפחד שלי, מה שלכם?
G3LB3M4N0S
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
§ parker §