יש משפט שמלווה אותי עוד מימי ילדותי, אומר אותו אחד בשם אורוקו סאקי(הידוע בכינויו "שרדר"), והמשפט הולך כך:
"אתם עולים לי על העצבים, צבים!".
עד כאן, משחק מילים משעשע.
אבל יש פה יותר מזה, המשפט הזה אנושי.
הוא מדבר על רגש שמאפיין את כולנו, כן, את כולנו- כעס.
ומה מיוחד בזה, אתם ודאי שואלים. ובכן, הכעס מלווה לעיתים בהגזמה רבה שגורמת לבלאגן גדול.
אני מכיר כמה אנשים שנוטים להגזים, אני גם אחד מהם, ולמרות שלפעמים כל ההגזמה הזאת עוזרת לפרוק מתחים, לפעמים צריך להבין איפה נחצה הגבול.
ואני רק רוצה להדגיש שלא מובעת פה שום ביקורת כלפי אף אחד, אני בסך הכל כותב את מה שאני חושב.
ואיפה הגבול הזה נחצה? כשאנשים נפגעים, כשמטרות נפגעות, כשאתה בעצמך נפגע.
זאת לא המצאה שלי, לפעמים אנשים לא שמים לב לגבול הזה וזה יוצר מצב בעייתי של פגיעה כלשהי.
כמובן שיש לכך גם צד נוסף, גם לאותו אדם ש"עיצבן" את האדם העצבני יש חלק בעניין וצריך לשים לב קצת יותר כדי למנוע את המצב.
אבל לא תמיד אפשר להתחמק מזה, ולכן צריך להימנע מהגזמות מיותרות כדי להמשיך כרגיל.
לא הצלחתם לברוח? אז תנסו לסלוח, או לבקש סליחה. זאת ההתחלה של הכל, ולפעמים זה נדרש כדי להשיב את המצב לקדמותו.
אני לא יודע מה עוד להוסיף בקשר לזה, תמיד כשכועסים עליי יש בי את הפחד הזה שהכל ייגמר.
פתאום אחרי שרבים עם מישהו, נראה כאילו משהו באמת השתנה. או שזה רק אני..
היום היה לי ריב עם החברה הכי טובה שלי, ותמיד כשאנחנו רבים אני מקבל ממנה תחושה שבאמת כל מה שהיה עד עכשיו כבר לא משנה ושאנחנו נתרחק שוב.
למזלי, היום הריב נפתר מהר יחסית, אבל אני באמת מקווה שהוא נגמר באופן סופי. אני פחדן. פשוט מפחד לאבד אותה.
מפוסט לפוסט ומשורה לשורה, מעגל האנשים שמכנים אותי "מטומטם" הולך ומתרחב כנראה ^^
אבל החפירה הזאת כמעט מרשימה אפילו אותי!
ולמרות זאת, הייתי בטוח שאני יותר טוב עם מילים מאשר מה שהולך כאן בפוסטים האחרונים.. מסתבר שעדיף לי להביע את הרגשות שלי בחיים האמיתיים ולא לדבר עליהם כאן...
ועוד משהו שרציתי לדבר עליו הוא עניין ה"חובה".
החברה הכי טובה שלי(ההיא מלמעלה) אומרת לי הרבה בזמן האחרון "יואו אני חייבת לך כ"כ הרבה!!" "אתה לא מבין כמה אני חייבת לך!" וכיו"ב.
אבל היא לא מבינה כנראה שהיא לא חייבת לי כלום למעשה.
היא חברה שלי ואני מת עליה, ולכן עושה את מה שאני עושה(לא שזה כזה הרבה, כן?) ולא בשביל לקבל בחזרה.
אז דאמט חמוד, תביני כבר שהאושר שלך זה מה שאני מקבל בחזרה, וזה שווה הרבה יותר ממה שאני נותן.
סוף סוף סיימתי עם הפרוייקט, או במילים אחרות- סוף סוף הסוף!
אבל האם אני באמת שמח שהגענו לסוף? אני לא יודע אם אני רוצה שהכל ייגמר מהר כ"כ..
מחר מסיבת סיום, ביום שבת נשף, ואני לא יודע מה הולך להיות.
החברה הכי טובה שלי(כן, שוב ההיא מלמעלה) היא בת הזוג שלי לנשף, ואני יודע שאני אעשה הכל כדי שהיא לא תתאכזב.
יהיה טוב, וטוב שיהיה, בינתיים אני עוד צריך לקנות חולצה.
וכעת, נמאס לי לחפור.
אז הנה שיר שכתבתי:
רק שנייה אחת של שקט/תום
אילו לתקן היה אפשר,
בעבר את הטעות
להחזיר את הגלגל,
לברוח מהמציאות
רק שנייה אחת של שקט,
רק עוד רגע של תמימות
להתנתק מן העולם,
לברוח מהמציאות
להיכנס לתוך חלום,
לצאת מן הסיוט
להיעלם ולו לרגע,
לברוח מהמציאות
רק שנייה אחת של שקט,
רק עוד רגע של תמימות
להתנתק מן העולם,
לברוח מהמציאות
געגועים לעולם שהתהפך,
שבו האמת בדוייה, והשקר הוא כנות
אילו רק היה אפשר,
לברוח מהמציאות...
G3LB3M4N0S
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
§ parker §