היו!!^^(כהXD אם אתם הולכים לקרוא כאן, כדי שתתרגלו לזה שאני אוהבת כל מיני פתיחות "שלומות" "היי,היי" וכו).

ובכן, שמחתי מאוד לראות שאהבתם את העמודים הראשונים^^. מקווה שהשאר לא יאכזבו.

דרך אגב, באמת כדאי לי לעשות תקציר? או שזה עשוי להרוס?Oם(אני פשוט חייבת עוד דעותXD).

פרק ראשון-" עוד תצטער שלא מתת.."

עמוד רביעי:

היא קפצה וחושיה השתוללו "לא! עזוב אותי!" היא ניסתה להתנער מהיד שתפסה בכתפה "קאסי!" היא הסתובבה והנה ניצב מולה, מי אם לא אֶרִיק . "מה נכנס בך?!" "מה נכנס בי? מה נכנס בך?! " היא החזירה לעצמה את הנשימה שמה יד על הלב והרגישה איך הוא פועם בכוח בקצב אחיד ומהיר. "מה קרה?" "הבהלת אותי עד מוות זה מה שקרה".

"טוב." אמרה לבסוף אחרי שווידאה שהלב נשאר במקום ושהנשימה שלה חזרה לסדירות "עכשיו, מה היה כל-כך חשוב, שהרגשת צורך לבוא אליי כך מאחור בערב ולספר לי?""פשוט שכחת להגיד לי מה תנגני, אולי תנגני, אני יודע, את הסונט-" "מונלייט. מונלייט של מוצרט." הוא חייך חיוך לא מובן "אם כך, מונלייט של מוצרט, אני מחכה לחזרות של מחר" "כן, ובכן, אם תסלח לי, אני מעט ממהרת לדירה שלי, ערב טוב שיהיה לך" אמרה בחוסר סבלנות מופגן והסתלקה.

הוא בהה בקאסי המתרחקת, וספק- חייך ספק-צחק. הוא החל את דרכו שלו לכיוון דירתו כשלפתע הרגיש שתי ידיים רכות ליטפו את עורפו ומשם עברו אל חזהו עושות את דרכן על גופו הרך במגע מצמרר, היא נצמדה אליו, הכל קרה מהר אבל איטי, זריזות שנראתה על-אנושית ואם זאת רכות איטית, הוא לא הספיק להגיב, ולפתע אחת הידיים תפסה את צווארו בכוחניות בפראיות ,חנקה אותו ואז הוא הרגיש נשיכה מהירה על עורפו, ששתיקה את גופו, הוא השתנק ונפל אחורה.

הוא פקח מעט את עיניו וראה אותה רוכנת מעליו. היא, מי זאת היא? אישה שמעולם לא פגש, הוא עצמו לא ידע מי זו היא.

היא הרימה אותו וגררה אותו לתוך החשכה, האפלה האופפת את הבניין.

עמוד חמישי:

היא הרימה אותו דרך חולצתו כנגד הקיר. "מה...את עוש...." היא חייכה חיוך וליטפה את צווארו, נשקה לו בעדינות,הוא הרגיש את רוך שפתיה האדומות כדם הוא הביט בה, עיניים חומות בהירות ושיער חום כהה גולש על כתפה ועורה לבן כסיד, היא הרגיע אותו לאט ליטפה את צווארו ברכות,  לשנייה פניה היו כה רכות ומרגיעות, אך שנייה אחרי היא חייכה חיוך חושף ניבים חייתיות ופתחה את פיה לרווחה כאריה השואג לאחר שתפס את טרפו, בתנועה זריזה כמקודם היא נשכה את עורקו.

הוא נאנק מכאב ועצם את עיניו,  זה כל-כך כאב, כסכין המשספת את הצוואר, אך נעים, מעין חום מענג. היא גנחה והוא נאנח בכל פעם שהרגיש את גלי החום המכים בעצביו, כדי לרכך את הכאב.

הוא ניסה להבין מה קורה, אך מחשבותיו כאילו התנדפו לאט-לאט עם הדם ההולך ומתמעט בגופו. "לא...די..." הוא גנך וניסה להתנגד, "ששש...." היא הניחה את אצבע בעדינות על שפתיו.

עברו להן כמה דקות.

גניחותיה הדהדו בכל חללי הבניין, הרוח השיבה לה בצרחות, לא נותר בגופו הכוח להיאנח ועד מהרה כבר לא הרגיש דבר. היא שלפה את ניביה מצווארו , פיה מרוח דם אך אף טיפה לא נגעה ברצפה, היא עשתה זאת מהיר, יסודי ונקי, היא עזבה אותו והניחה לו לקרוס אל הרצפה הקרה והאפורה, הוא פגע ברצפה ופלט את מעט האוויר הנותר בריאותיו. היא עמדה מעליו מחתה את הדם משפתיה. עיניו נעו מעלה אליה, מבטה היה קר כקרח.

היא פנתה אחור ופסעה משם כשלפתע לחישות ושהתנקויות נשמעו מאחוריה. "אתה עוד חי?" היא הסתובבה חזרה אליו. "אל תלכי....בבקש..." הוא פלט עוד מספר השתנקויות "אל תניחי לי למות כאן," היא כרעה לידו ברך, היא תמיד ניסתה להימנע מזאת, תמיד ניסתה לסיים את המלאכה כמה שיותר מהר,היה לה קשה לראות את הקורבן סובל כך, היא ידעה מהו הסבל הזה,ידע טוב מאוד ולכן ליבה הקפוא החל לנמס. "בבקשה..." אמר בשארית כוחותיו, היא ליטפה את לחיו, חלון ההזדמנויות "להציל" הולך ונסגר לאיטו. היא התכופפה ולחשה באוזנו "עוד תצטער שלא מתת"....

אוקי.

סוף פרק^^.

למה כל כך קצר? כי זהו רק פרולוג^^ העלילה עוד אינה התחילה...

אה, מצטערת שהכתב של הספר כזה. המחשב שלי לא מסכים לי לשנות כתבO.O(לי ולמחשב שלי יש חילוקי דעות...אה, כה, המחשב שלי חיOס).