היא נרתעה אחורה מהגופה. הסתכלה על גופו הקר וחסר החיים. היא הלכה אחורה בצעדים איטיים, עיניה התרוצצו מסביב, חיפשו מפלט מן הסיוט הזה.

היא עצרה, נשכה מעט את השפה התחתונה והרגיעה את עצמה על ידי נשימות עמוקות.

היא הביטה בו והמחשבה על לנסות להחיות אותו חצתה את מוחה כברק, הבזיקה אל מחשבותיה.

אפשר לנסות להנשים אותו... זהו, בדיוק, הוא לא נושם, אולי אנסה להנשים אותו. היא חשבה אך מיד שללה, צאי מזה קאסי, זה לא סרט מצויר, את אפילו לא יודעת איך להנשים. היא הנידה את ראשה לשלילה בגסות, כאילו ניסתה לנער את המחשבה מראשה.

אבל עדיין... התבוננה באריק במבט נואש ומודאג.

היא התקרבה איליו בהיסוס, הניחה את ידה על חזהו. לאט-לאט הרכינה את גופה, נשמה עמוק וקרבה את פיה לפיו.

אך לפתע, לפני שעוד הספיקה לגעת בשפתיו, שמעה שאיפה חנוקה והרגישה את חזהו עולה ואת ליבו הפועם בקצב מהיר, כאילו מנסה לכפר על הזמן שלא עבד.

היא פתחה את עיניה ולרגע הספיקה לראות את אישונו השחור מצטמצם ומפנה את מקומו לצבע העיניים הירקרק.

היא קפאה מעליו ותחושת הקלה מסוימת הציפה את ליבה.

באדישות מוחלטת למצב, בחוסר מודעות מוחלט הוא שאל אותה באי נוחות "אממ..קאסי? מה..מה את עושה? כלומר, זה מאוד מחמיא...אבל.." לקח לה רגע להבין למה ניסה לרמוז וברגע שהבינה פיה שיגר "לא!" באוויר "לא,לא,לא.." ירתה את המילה שוב. "זה לא מה שאתה חושב!"

"לא?" אמר משועשע.

"אתה מבין, אתה....אתה שכבת שם ו..והיית..אתה היית מת."

"מת?" מופתע מההסבר שסיפקה.

"זאת אומרת חשבתי שאתה מת" מיהרה להסביר את עצמה.

"קאסי, "

"לא,לא תקשיב!"

ובזמן שחשבה בראשה על דרך להציג את ההסבר בדרך מעט יותר הגיונית, הבחינה בפרט מטריד לא פחות מההסבר הצולע שלה.

"אני חושב שמופעל עלייך הרבה לחץ ו.."

"אריק."

"אני חושב שאת עייפה מעט, אולי כדאי ש.."

"אריק,"

"מה?" שאל מעט מוטרד מהדרך בה הביטה הצידה.

"הכתף...הזרוע שלך..היא.."

הוא שלח יד מעט מהססת למשש את כתפו וברגע שאצבעותיו נגעו בכתפו, הוא הבין למה קאסי המומה, גם לו היה קשה להאמין למה שהעצבים בקצה אצבעותיו מוסרים למוחו.

הוא שלח מבט אל הכתף כדי לאמת את הדברים.

אכן היה כך הדבר, הכתף שלו וזרועו, נרפאו ולא נשאר זכר לעור חרוך ובשר חשוף. הכתף שלו הבריאה ומצבה היה טוב יותר משהייתה אי פעם.

היא התיישבה לידו. הוא הרגיש איך ידה נוגעת קלות בכתפו, איך מבטה נעוץ בזרועותיו וכל מה שעד לפני מספר דקות היה מת ושרוף.

"אריק, איך?" היא הרימה את מבטה

"אני לא יודע קאסי.." היא מעולם לא ראתה אותו במצב הזה. מבטו היה מושפל, אבוד ומבולבל.

היא קמה מהספה ואולי בניסיון להפשיר את האווירה הקרה, אולי מעט לעודד אמרה בעליצות "אני אלך לראות, אולי בספר של העזרה ראשונה כתוב משהו על הבראה באורך פלא" וחיוך קטן נתלה על פיה באילוץ.

אך הוא לא השיב. עיניו נותרו מושפלות. קשה לראות שמשהו קורה לך ואתה לא יודע מה. שהגוף שלך משתנה ואתה לא יודע למה... חשבה בהבנה.

היא פנתה לצאת

"קאסי," שמעה את קולו מעבר לכתפה.

"כן?"

"מה קרה אתמול בלילה?"שאל ואולי רק היא הרגישה בקור הפתאומי שעבר בגופה כמו רוח קונדסית ומעיין כאב עמום וכמעט בלתי מורגש בידה.

"מה?...." אמרה, לא שאלה, כי היא שמעה טוב מה אמר.

"בבקשה, אני חייב לדעת...ספרי לי בבקשה.." הרים את מבטו אליה.

היא התיישבה בחזרה ואחרי מספר שניות שבהתה בקיר וחשבה על איך להתחיל, היא נשמה עמוק, הסיטה את מבטה מהקיר ישר אל תוך עיניו ונתנה לזיכרונות להציף את ראשה...

מצטערת שזה כזה...ללא הארות וכו,. אני פשוט מתה מעייפות@.@..