This is the new shit.

אתם מכירים את האנשים האלה, שמשתמשים בכסף שלהם כדי להראות מגניבים?

יש לי "חבר" כזה, הוא היה די נחמד פעם, ובזמן שלא ראיתי אותו הוא התחיל לנגן על גיטרה.

מה שמצחיק אותי, ששמעתי אותו מנגן אתסמלז לייק טין ספיריט של נירוונה, שלדעתי זה אחד השירים הקלים על גיטרה- וזו הייתה פשוט שואה.

איך אפשר להרוס שיר כזה טוב?

ועוד יותר, כזה קל?!

טוב, אחרי זה, שהייתה לו גיטרה שחורה, לס פול מחברה לא ידועה- הוא קנה פנדר.

פנדר בתזונה, אתם יודעים, אחת מאלה שעולות 3000 שקל.

והוא עדין לא יודע לנגן!

הוא הולך לקנות אפקטים באלפיים עד שלושת אלפים שקלים בקרוב- והוא לא יודע לנגן!

זה כ"כ מעצבן שלאנשים שלא צריכים את זה יש הורים תומכים כאלה, שיקנו להם הכל. לא משנה עד כמה הבן שלהם גרוע.

ההורים שלי לא רוצים להשקיע בנגינה שלי, אני צריך לחסוך כל יום הולדת או לחסוך גרושים מעודפים של קניות.

ולמה זה? "אתה לא תהייה מוסיקאי כשתהייה גדול, אתה תהייה רופא, כמונו- אחרת מי יטפל בנו כשנהייה זקנים?"

לפני יומיים בערך היה לי קונצרט, הופעתי עם שירים די מגניבים, ביצעתי אותם אחלה, הם שיבחו אותי ואמרו לי שהם רוצים ששנה הבאה אהיה כמו התלמיד הכי טוב של המורה שלי (הילד הזה רק בן 13 והוא מנגן בנזונה).

אמרתי להם- "בשביל זה אני צריך שתתמכו בי. שתפסיקו להציק לי בקשר למתמטיקה שלכם, תפסיקו להציק לי בקשר לחיים האלה שאתם מתכננים לי" ובלהבלהבלה.

כמובן, זה לא אפשרי- "זה לא הולך ביחד. אז לא תנגן כמו הבלונדיני הזה."

רציתי לתת לאבא שלי בעיטה בביצים ולאמא שלי אגרוף בפנים ופשוט לצאת מהמכונית ולא לחזור הביתה יותר.

אבל זה לא יקרה בזמן הקרוב, לצערי.

לי כבר נמאס שכל האנשים הכי גדולים במוסיקה מתים/ נרצחים. מה איתכם?

כלומר, קורט קוביין, שהמון טוענים שהוא התאבד, אך אני חושב שקורטני הכלבה והחבר הכי טוב של קורט, ששכחתי את שמו- רצחו אותו.

שנית, יש את דיימבאג, היה אגדה לפני שנרצח, ואגדה ענקית פי לא יודע כמה לאחר שאיזה בן זונה דפק לו כדור בין העיניים באמצע הופעה בטענה ש"אתה זה שפירק את פנטרה".

שלישית, הגיטריסט של דת', "אבי הדת' מטאל", צ'אק שוליינדר (או שזה אחרת, תקנו אותי אם אתם יודעים איך זה הולך), שמת מסרטן ב-2001.

ורביעית, ההתאבדות של הסולן של MAYHEM, ורציחת הגיטריסט שלהם ע"י שורף כנסיות (שעומד להשתחרר מהכלא בקרוב).

למה הכל מגיע לצורה הזאת? כלומר, למה לרצוח אנשים כי הם רבו עם מישהו אחר וזה גרם להתפרקות להקה שאולי היו מסכימים לחזור ולנגן ביחד?

למה להתאבד כשיש לך קריירה מצליחה? (קוביין אמר שלנגן מוסיקה כבר לא ממש משמחת אותו), למה להרוג את בעלך?

זה כ"כ דפוק.

הפסח הזה בא עם החופש הזה, שהוא כ"כ משחרר וכיף, והעובדה שאני לא הולך לבית ספר ולא לחוץ, ויש לי טונות של זמן לישון עוזרת עוד יותר. זה כ"כ כיף.

אני מתכוון להקדיש את רוב הזמן לנגינה, טיפה לעבודות שיש לנו להגשה אחרי החופש, ואת רוב הזמן פשוט לרגעון וחברים.

מה שמזכיר לי, בתקופה האחרונה התחלתי להסתובב עם חברים ישנים שלי, אנשים טובים- ודרכם הכרתי עוד כמה אנשים טובים.

מה שמוכיח, שלא כל האנשים דפוקים.

התעודה שקיבלתי ברבעון הזה היא אחלה תעודה, מה שמוכיח שעם קצת השקעה אני יכול לעשות דברים.

ממוצע 91, קיבלתי בתנ"ך 90, אחרי שקיבלתי במבחן 85. שמראה שאם אני יושב ללמוד, לא משנה איזה דבר משעמם זה, אני יכול להצליח.

סה"כ, אני גאה בעצמי בתקופה האחרונה- מנגן הרבה, לומד טוב. הבעיה היחידה היא שאני צריך להתחיל להתעמל ולהכנס לכושר, לפתח קצת את הגוף ולהוריד צמיגים לא רצויים- מה שאין לי כוח לעשות, כמובן.

טוב, אסיים פה את הדבר הזה, באימרה שאני הולך לשנות את הבלוג הזה, כי הרשימה של הלהקות שמראה כמה שאני מאגניב לא מראה כלום, כל מה שהיא מראה זה בעצם שאני מכיר הרבה להקות, ומשוויץ בזה.

אה!

לא אסיים את הפוסט הזה לפני שאומר דבר אחד.

בבית שלנו אנחנו לא עושים נקיון פסח (אנחנו אתאיסטים, לא מאמינים בכלום לכל מי שלא מבין), אבל לכבוד פסח הייתי חייב להוריד את האוסף של הזבובים המרוחים שהיה לי על הקיר. וזה מאוד חסר לי עכשיו.

RIP כל המוסיקאים הדגולים האלו, במיוחד אתה- קורט קוביין.