מי קבע שבגיל ההתבגרות הנערה הופכת למשהו בלתי נסבל וחסר כל חוש לסביבה, ולמה בכלל קוראים לזה גיל ההתבגרות?

אני תוהה האם זה לא בסך הכל נערה שסוף סוף יצאה מן הבועה של 'הכל טוב' והחליטה שלשבת יום שלם בבית וללכת לישון ב-9 בערב זה כבר לא תואם את הצרכים של בת גילה. אני תוהה האם ההורים הם אלה שכרגע מוצאים עצמם מאויימים כי הילדה כבר יודעת להגיד 'כן' ו- 'לא' והיא כבר לא הבובה שעושה כל מה שהם רוצים. בעצם, אם נחשוב על זה שנית - גיל ההתבגרות חושף את פניהם האמיתיים של ההורים, שמרוב בושה על היותם חשופים כל כך, הם מאשימים את הילדה. ואז נוצר לנו מעגל שסופו להסתיים רק כאשר הנערה תהה בת 18 (לפחות...) , אז מה הפואנטה פה?

לי קצת נמאס בלשון המעטה מהוריי היקרים. נמאס שהם יושבים לי על הוריד למרות שאני יכולה להבין אותם, המעבר מגיל שעדיין אני הבובה שלהם לגיל בו אני אדם (ואפילו סוף סוף אזרחית "גאה") בעלת רצונות משלי, וגם אישיות שלא ברור מהיכן ירשתי, דק מאוד.

ולמה בעצם זה מוגדר כ'גיל ההתבגרות' כל אותם שנים שבין בערך 12-18? כי אלה שנים קריטיות בהם אנחנו דורשים משהו, חושבים כי המילה האחרונה שלנו אך בסופו של דבר אנחנו בחזקת ההורים, והם אלה שמחליטים עלינו. הכל הם מחליטים - אם נרצה או לא. ואז יש מתח, וריבים וצעקות. ובסוף, תמיד אנחנו אשמים כי אנחנו בגיל הדפוק הזה שאיך קוראים לו? ...

אז מה אני בעצם באה להגיד? לדעתי צריך לעצור את גיל ההתבגרות המזדיין הזה, זו עבודה בעיניים אני אומרת לכם. הם אלה שחונקים אותנו עם חוקים מפה ועד אילת ולא נותנים לנו רגע אחד של מנוחה, ובסוף אנחנו אשמים - כי הרי אנחנו בגיל ההתבגרות, גיל הטיפשעשרה, גיל ה-לא-לא וכו'. בחייאת דינאק.

ואם כבר ממציאים שמות, למה שלא נקרא לזה גיל ההתברגות? (לחיים האמיתיים כמובן).   

עריכה - 22:37

אני עוד שעתיים יוצאת לשדה התעופה, וכמו שאמרתי - אני חוזרת ב 31.8

אני אתגעגע המון ומקווה להנות ולחזור בשלום עם כוחות מחודשים לכיתה יא' הקשה מכולן.

ואוו, עכשיו הכל כמעט מוכן, חוץ מהמזוודות כמובן שאותן צריך לארגן בזריזות. יום שני בלילה שבין שני לשלישי,

 אני נוסעת עם אבא לטיול מתנה ליום ההולדת שלי.  הטיסה בוקר של יום שלישי אבל מכיוון שיש לי רשימת קניות לדיוטי פרי, שאורכה בערך כאורך הגלות, כדאי שנקדים, מאד.

הייתה התלבטות בחודשים האחרונים לאן אנחנו ניסע, חשבנו על 'טיול משפחות' ליורודיסני, עלתה מחשבה על בלגיה וצרפת, קפריסין, טורקיה ועוד...

אך לבסוף החלטנו פה אחד לעשות טיול שישלב גם פארקים וגם ארכיטקטורות משגעות ומי אם לא ספרד ופורטוגל שולטות חזק בציפיות שלנו? זה לקח בערך חודשיים של קריאת ספרים, תיכנון, חיפוש מלונות טובים, דילים שווים אך סוף סוף אפשר להביט במראה ולראות אותי אוחזת בכרטיס הטיסה המאאאגניב שלי כשחיוך מלטף את פניי ועיניי בוהקות מאושר. ואני הולכת להיות בלונה פארק הכי מגניב שיש - Park Port Aventura עם רכבת ההרים הארוכה ביותר בעולם בעלת 9 לופים רצופים, אמאלהה....  [ מצרפת בסופ הפוסט קטע מיוטיוב שצולם בפארק הזה ]

כן, זה אחלה סיום לחופש הגדול. במיוחד כשעומדת לפניי שנה קשה של מלא בגרויות, מתכונות והמון לחץ נפשי.

אני כבר לא יכולה לחכות, הציפייה משוואת את נפשי. אבל שווה לחכות. זה הולך להיות הטיול הכי כייפי שעשיתי כל חיי. אני בטוחה בכך.

ועוד דבר מרגש, אני מתכננת לקנות מצלמה, אחת הטובות שהומצאו עד היום. אבל דווקא פה אני משתדלת לרסן את הרצון העז שיש לי לאחוז במצלמה היוקרתית, מכיוון שייתכן וזה יקרה רק בעוד כמה חודשים ולאו דווקא בדיוטי.

מה שבטוח, יהיו תמונות. וחיוך. אבל באמת תמונות זה יותר מעניין (:

אני חוזרת ב-31, כי לא רציתי להפסיד את הלימודים של השבוע הראשון. זה פחות או יותר השבוע הכי כייפי שיש. (כי בתיכון כבר אין חודשיים לפני הסוף את תחושת החופש המתקתקה שכן, גם כשמתחיל החופש עדיין יש בגרויות....)

אני מאחלת לכולכם, שיהיה שבוע אחרון של החופש הגדול, הכי כייף שיש.

ותנצלו אותו עד תום. תעשו כל מה שעדיין לא הספקתם לעשות ואל תשכחו ללכת לים לפני שהקיץ נגמר... (מי שמדברת, זאת שלא הלכה הקיץ אפילו פעם אחת ) ...