חיים חדשים - בלוג סיפורים (:

נותרתי שם , בפארק . לבדי.

הרגשתי כל כך מטומטמת , איך נתתי לו ללכת בלי שום הסבר ?

ולמה הוא השאיר אותי שם כמו איזה כלבלב קטן ?!

אבל היה לי קשה לכעוס עליו ..

"אני תמיד יהיה איתך" המשפט הזה הדהד לי בראש.

סתם הרגשתי מאוכזבת , בלי שום כוונה התיישבתי על הספסל והתחלתי לבכות.

וככה עברה לה רבע שעה , חצי שעה ... ככה בלי לשים לב , המחשבות השתלטו עלי.

מי זאת יכולה להיות ? , אולי זאת אחותו ואני סתם מתנהגת כמו פרנואידית ? , אולי זאת איזה ידידה שלו ... אבל מה הוא רץ ככה בלי להגיד כלום ?... אני חברה שלו.

הרגשתי מפגרת שאני עוד יושבת שם , ומשלה את עצמי שאולי .. אולי יש מצב אחד ... קטנטן שהוא יגיע , שפתאום הוא יבוא, ויסביר לי שקרה משהו דחוף לאחותו ... והוא פשוט היה חייב ללכת , והוא כל כך מצטער, והוא אוהב אותי.

סתומה , פשוט סתומה.

קמתי משם והתחלתי ללכת לכיוון הבית,

ואז שמעתי קול קורא לי מאחור.

...:" הגר !" "הגר !"

הפניתי את ראשי אחורה וראיתי את דניאל, עצרתי באי רצון , איך הוא תמיד תופס אותי ברגעים הכי לא נוחים ? חשבתי לעצמי.

הוא התקרב אליי , וחיבק אותי חיבור גדול וארוך.

אני:"היי.." אמרתי כשהתנתקנו.

דניאל:"מה נשמע ? , איך את מרגישה ?" הוא אמר בחיוך גדול.

אני:"יהיה בסדר .." חייכתי חיוך מאולץ.

דניאל:"את נראית עצובה ... קרה משהו ?"

אני:"לא..."

דניאל:"אז את מוכנה להסביר לי מה את עושה פה לבד ?!"

אני:"אמממ .. הייתי פה עם שקד , אבל פתאום צץ לו איזה משהו , והוא היה חייב ללכת" עיקמתי פרצוף.

דניאל:"מה ?" הוא אמר כאילו לא מבין.

אני:"כלום ... אין לי כוח לדבר עליו, תעביר נושא"

דניאל:"הגר ? , מה קרה ?"

הוא אמר כשהוא ראה כשירדה מעיניי דמעה קטנה.

אני:"לא יודעת... הכל היה טוב , ויפה . ופתאום הוא הולך לי באמצע , ושמעתי אותו מדבר בטלפון עם מישהי"

דניאל:"אני בטוח שזאת הייתה אחותו או משהו... אל תיקחי את זה ללב , שקד בחיים לא יעשה משהו שיפגע בך" הוא ניסה לעודד אותי.

אני:"לא יודעת, יש לי הרגשה רעה" משכתי בכתפיי.

דניאל:"אל תדאגי, הכל יהיה בסדר" הוא חיבק אותי חיבוק חזק והתחיל ללוות אותי הביתה.

אחרי הליכה של כמה דקות , הגענו הביתה ...

אני:"דניאל.."

דניאל:"כן ?"

אני:"תודה " חייכתי אליו.

דניאל:"בכיף , אני תמיד כאן בשבילך"

הסתכלתי עליו ונכנסתי הביתה.

פתחתי את הדלת , אבא ישב בסלון , ראה טלוויזיה ואמא כנראה לא הייתה בבית.

אבא:"היי מתוקה ... איך את מרגישה?"

אני:"יותר טוב" חייכתי חיוך מזויף כדי להיפטר ממנו ומהשאלות שלו ועליתי לחדר.

עליתי לאט במדרגות , כאב לי כל הגוף ... פתאום הכאבים בראש תקפו אותי, בלי סיבה.

נכנסתי לחדר והתיישבתי על המיטה באנחה גדולה.

נשכבתי עליה בעדינות , ושקעתי במחשבות.

אחרי כמה דקות קמתי למחשב ... התחברתי לאייסיקיו.

לפני שבכלל פתחתי הודעות כתבתי סטאטוס –

"אל תשגעו אותי" כתבתי בעצבים, והתחלתי לקרוא הודעות.

גל:"נשמה ?"

לא עניתי לה, לא היה לי כוח.

דניאל:"מאמי יהיה פסדר [= אל דאגי.."

כתבתי לו – "תודה" ומיד סגרתי את ההודעה.

סיוון:"?"

אני:"סיווני.."

סיוון:"מה נשמע אהובתי ? , איך את מרגישה ? [: "

אני:"הכל חרא .. לא יודעת.. לפני שעה הכל היה טוב ויפה, ועכשיו אני בוכה כמו סתומה."

סיוון:"מה קרה ?!"

אני:"סתם.. הייתי עם שקד בפארק, ואז פתאום שמעתי אותו מדבר בטלפון עם מישהי ... ופתאום הוא אמר שהוא חייב ללכת , והוא עזב אותי שם ... כמו כלבה"

סיוון:"מה ?דיברת איתו ?!"

אני:"איזה .. מה אני הכאפות שלו ?"

סיוון:"מה הקשר ?! אתם חברים.."

אני:"זה בדיוק העניין !!!! איך אתה עוזב את חברה שלך באמצע פארק ועוד בערב !"

סיוון:"לא יודעת.. אולי זאת אמא שלו ... לכי תדעי"

אני:"אולי, ואולי לא"

סיוון:"מאמי אל תהיי עצובה עכשיו בגללו ... הכל יסתדר , לכי לישון ... ותראי שמחר תקומי והוא ישלח לך SMS מהבית ספר ... והכל יהיה בסדר"

אני:"אני מקווה.. , טוב מאמי אני הולכת... דברי איתי, תודה על הכל 3>"

סיוון:"אין על מה מאמי.. לילה טוב (:"

-

פשטתי את בגדיי , ונכנסתי למקלחת בזהירות ... שטפתי ממני את כל הבכי , כל הכאב , כשיצאתי בהחלט הרגשתי יותר טוב. לבשתי טרנינג ירוק כהה ארוך וגופיה לבנה , שמתי גרביים מחממות , כי באמת התחיל להיות ממש קר בחוץ, החורף כבר ממש מתקרב. ונכנסתי למיטה.

הסתכלתי לשעון והשעה הייתה – 21:21.

מישהו חושב עליי , גיחכתי לעצמי במחשבות.

לא יודעת למה הלכתי לישון כל כך מוקדם , פשוט כאב לי כל הגוף והייתי חייבת להתנתק קצת .

עיניי היו כבר עצומות , כמעט וכבר נרדמתי , אבל צלצול הטלפון העיר אותי.

הסתכלתי בשעון מיד השעה הייתה 22:08.

לא הספקתי לענות , רק ראיתי שהשיחה משקד, אז גם ככה זה לא נורא.

הנחתי את הפלאפון על השידה וחזרתי למצב שכיבה,

לא הספקתי לעצום עיניים וכבר הצלצול העיר אותי שוב –

הפעם הספקתי לענות ...

אני:"הלו"

שקד:"מאמי אני ממש מצטער"

אני:"טוב, אני ידבר איתך מחר.. אני עייפה, ביי"

שקד:"לא.. חכ.." הוא ניסה להגיד, אבל טרקתי לו את הפלאפון בפרצוף.

חזרתי לשכב, כשהפלאפון לידי ... ושוב צלצול הפלאפון.

אני:"מה ?!" צעקתי בעצבים.

שקד:"תני לי להסביר לך..."

אני:"שקד... תעשה טובה, לך לישון"

ומיד ניתקתי את השיחה.

ושוב הוא התקשר, אבל אז כבר סגרתי את הפלאפון.

-

אמא העירה אותי בבוקר , ואו , סוף סוף חוזרים לשגרה.

היום אני חוזרת לבית הספר, להשלים את כל החומר שהפסדתי, לחברים, להפסקות .

כן .. למרות הכל שמחתי.

אמא:"הגר ...קומי . כבר מאוחר"

אני:"עוד חמש דקות.." מלמלתי בשקט.

אמא:"קומי קומי ..." היא התקרבה אלי והורידה ממני את הסמיכה.

אני:"נו אמא !" צווחתי והחזרתי את הסמיכה בחזרה עלי.

אמא:"יאללה הגר, יש לך בית ספר היום."

אני:"תראי איך הבטן שלך גדלה לה .." צחקתי איתה.

אמא:"כן.. גדלה לך שם אחות קטנה !" היא אמרה בהתרגשות.

אני:"כן... טוב, קמתי.. " אמרתי כשאני משפשפת את עיניי וקמה לאט ובזהירות , עדיין כאבו לי הצלעות.

התקרבתי לעבר הארון , "ממממ .. מה אני אלבש ?" דיברתי אל עצמי.

הוצאתי מהארון חולצת בית ספר בצבע תכלת , סווטשרט באותו צבע מעל , הזכרתי שכבר החורף הגיע ? ג'ינס עד הברך , ואולסטאר.

התלבשתי , התאפרתי טיפה , עברתי עם מחליק על השיער ועשיתי קוקו גבוה יפה,

הכנתי מערכת במהירות והסתכלתי לעבר השעון , השעה הייתה – 07:46,

הכנסתי את האוכל לתיק , וירדתי במדרגות.

אמרתי שלום לאמא ויצאתי מהבית , בדיוק נשלחה הודעת SMS.

שקד:&מאמי , בהצלחה היום, סליחה על אתמול ... אני אוהב אותך , אל תתחמקי ממני היום, בבקשה&

סגרתי את ההודעה והכנסתי את הפלאפון לכיס הג'ינס שלבשתי.

התקרבתי לתחנת האוטובוס ולמזלי בדיוק הגיע האוטובוס.

טל היה על האוטובוס , (חבר של גל לשעבר – למי שלא זוכר).

התיישבתי על אחד המושבים , והנחתי את התיק על המושב הצמוד.

ראיתי שהוא מתקרב אליי ...

טל:"היי הגר"

אני:"היי.. טל"

טל:"אני יכול לשבת ?" הוא הצביע על המושב שעליו היה התיק שלי.

אני:"אממ .. כן , כן בטח" אמרתי והורדתי את התיק מהמושב.

הוא התיישב לידי ,

טל:"אז ... איך את מרגישה?"

אני:"יותר טוב" חייכתי חיוך קטנטן.

טל:"את יודעת... יש לך חיוך יפה" הוא חייך אלי בחזרה.

אני:" אאא.. תודה"

טל:"מה , את מתביישת ממני ?" הוא הסתכל בעיניי.

אני:"לא" עניתי ביובש.

טל:"זה.."

אני:"טל מה אתה רוצה ?" קטעתי את דבריו.

טל:"כלום... מה יש לך ? את כועסת עלי?"

אני:"מן הסתם" אמרתי כשהסתכלתי אל מחוץ לחלון.

טל:"מה עשיתי לך ?" הוא אמר לא מבין.

אני:"פגעת בחברה הכי טובה  שלי ! זה מה עשית ! מה אתה בכלל מתיישב לידי ? כאילו אני איזה ידידה שלך .. לך לחברים מהשכבה שלך , ועזוב אותי בשקט" אמרתי מעוצבנת.

טל:"את... את צודקת , תרגישי טוב..... ביי" הוא מלמל ויצא מהאוטובוס שהגיע לתחנת הבית ספר. ירדתי כמה שניות אחריו והתקרבתי לשער בית הספר ,

נעצרתי לרגע במקום , והיו לי הבזקים כאלה בעיניים וכאבי בטן חזקים , כמו שקרה לי בבית החולים. לאחר כמה שניות ניערתי את ראשי ופתחתי את עיניי, הסתכלתי על המבנה הגדול , ונכנסתי.

נכנסתי בשער בית הספר , ונדמה היה שכל המבטים הופנו אליי.

הרגשתי קצת מוזר ובאי נוחות אבל המשכתי בדרכי לכיתה.

נכנסתי לכיתה , ושוב , כל המבטים הופנו אליי , כל הבנות התקרצצו סביבי , וביניהן יעל.

יעל:"הגר ... אני ממש מצטערת על הכל, את לא יודעת איך לקחתי קשה את מה שקרה לך" היא אמרה כשהיא מחבקת אותי.

אני:"זה בסדר... מגיעה גם לך התנצלות." אמרתי וחייכתי חיוך גדול.

כל הבנים התקרבו למעגל שנוצר סביבי , אחד אחד התקרבו, ושאלו כל מיני שאלות שטותיות , כמו "איך הרגשת בלי זיכרון?" , "מה ראית בעיניים כשהתעלפת?" וכאלה...

זו הייתה הרגשה מוזרה , אבל גם מצחיקה ... הצחיקו אותי , הבנים (:

בכל זאת , אין על הכיתה שלנו .

בין כל הדיבורים והצחוקים שרצו בין כולם , קלטתי את מבטו של שקד נכנס לכיתה.

התחלתי לזוז באי נוחות במקומי , גל ראתה מה קורה , והיא לקחה אותי לצד לדבר , כדי ששקד יראה שהוא לא רצוי כרגע. מלכה הילדה הזאת , מלכה. (:

היא שיחקה אותה כאילו היא מדברת איתי ... ובין לבין שאלה מה קרה ... החזרתי לה תשובות מהירות מרוב לחץ , כי ראיתי ששקד מתקרב לעברינו ,

שקד:"הגר, אני יכול לדבר איתך ?"

שיחקתי אותה לא רואה אותו וקיוויתי שגל תטפל במצב ,

גל התפרצה לפני עוד שחשבתי לענות –

גל:"אתה לא חושב שאתה קצת חוצפן ?!"

שקד:"גל לא דיברתי אליך , אני רוצה לדבר עם הגר"

גל:"נחמד שאתה רוצה , רק חבל שהרצון שלך לא מעניין אף אחד." היא חייכה אליו חיוך מעצבן.

שקד:"גל את מוכנה לסתום ?!" הוא התפרץ עליה.

כאן התערבתי, בסך הכל היא מנסה לעזור לי , ואין לו שום זכות לצעוק עליה, או להתפרץ ככה , במיוחד לא אחרי מה שקרה.

אני:"תגיד אתה דפוק או מה ?! , אתה לא מבין שאתה לא רצוי פה ?" אמרתי והרגשתי שהדמעות חונקות אותי.

שקד:"הגר .. מה , מה יש ? מאיפה באה לך הקנאה הזאת?"

לא יכולתי לענות , הרגשתי איך הדמעות עומדות לפרוץ בכל רגע ולא רציתי שיראה שאני בוכה בגללו , אז רצתי מהכיתה.

נכנסתי לשירותים כשהדמעות שוטפות את פניי , וגל נכנסה מיד אחרי.

גל:"את מוכנה להסביר לי מה קרה ביניכם ? ולמה את בוכה ככה ? חזרת לבית הספר , אחרי פאקינג חודשיים שלא היית פה ! ועכשיו את בוכה לי פה ?! מה נהיה ?"

ניסיתי להסדיר את נשמתי , ולעצור לרגע את הדמעות כדי שאוכל להסביר לה מה קרה.

נרגעתי ואמרתי –

אני:"היינו ביחד בפארק אחרי שליווינו אותך הביתה ,ישבנו , צחקנו , והתנשקנו והכל היה מושלם , ואז הוא קיבל איזה טלפון שהרס הכל , זאת הייתה מישהי , לא מישהו ! ופתאום הוא אמר שהוא חייב ללכת , והוא עזב אותי שם לבד , בערב , כמו איזה מטומטמת"

גל:"ובגלל זה את בוכה ככה ?! אולי זאת הייתה אמא שלו , או אחותו .. לכי תדעי, אולי קרה משהו ... לא שאני מצדיקה אותו , אבל את צריכה לברר קודם למה את בוכה ככה לא ?!"

אני:"את צודקת , אני אלך לעשות את זה ממש עכשיו" אמרתי בנחישות.

ניגבתי את הדמעות שמעל פניי , סידרתי את האיפור ושלחתי לשקד הודעה שאני מחכה לו מחוץ לקפיטריה , במדשאות.

יצאתי לשם במהירות , בינתיים הגיע הצלצול , אבל עדיין חיכיתי לו.

תוך חמש דקות הוא הגיע.

הוא התקרב אליי... בכוונה לחבק אותי , אך התרחקתי . התיישבתי על הדשא הירוק , וחיכיתי שיתיישב לידי. הוא התיישב ואמר-

שקד:" יש צלצול , את לא רוצה לעשות את זה בהפסקה ?"

אני:"לא" אמרתי בפשטות.

"באתי לשאול אותך שאלה אחת פשוטה , ואתה תענה לי בלי הסברים , זה לא מה שאני רוצה , בסדר ?" אמתי בשקט.

שקד:"אוקי.."

אני:"מי זאת הייתה ?"

שקד:"מתי?"

אני:"בטלפון"

שקד:"תקשיבי ... הייתי חייב ללכת .. זה ל.."

אני:"אני לא רוצה שתסביר לי . רק תגיד לי מי זאת הייתה"

שקד:"רעות." הוא אמר בקול מיואש.

אני:"מי זאת רעות?" הרגשתי איך עיניי מתחילות להירטב.

שקד:"החברה הקודמת שלי"

אני:"הבנתי" אמרתי במבט נעלב.

קמתי לקחתי את התיק שלי והתחלתי ללכת.

שקד קם אחריי ותפס את ידי.

שקד:"חכי , תני לי להסביר לך"

אני:"לא מאמי , תן לי להסביר לך – זה נגמר בינינו" אמרתי בקול רועד , כשהדמעות כבר מכסות את כל פני , ועיניי כבר אדומות , השתחררתי מידו והתחלתי לרוץ לעבר שער בית הספר.

התיישבתי על אחד הספסלים מחוץ לבית הספר , הוצאתי את הפלאפון שלי ושלחתי SMS לגל –

אני: &נפרדנו , אני יספר לך הכל בהפסקה&

גל: &מה ????????????????????! , מי זאת הייתה ?!"

אני:&בהפסקה& כתבתי והכנסתי את הפלאפון לתיק.

החזקתי אותה כבר ביד , עדיין מתלבטת עם להדליק אותה או לא , עיניי שרפו מרוב הבכי , וראשי כאב כל כך. הוצאתי מצית והדלקתי אותה.

פתאום שמעתי קול קורא לי,

אפילו לא היה לי כוח להפנות את מבטי אל הקול שנשמע.

אך הוא קרא לי שוב , אז הסתובבתי והסתרתי את הסיגריה.

זה היה טל , "שיט , מה הוא רוצה עכשיו ?" מלמלתי לעצמי כשאני זורקת את הסיגריה על הרצפה ומנגבת במהירות את הדמעות ששוטפות את פני.

הוא התקרב אלי ואמר –

טל:"הגר מה קרה ?" הוא שאל בטון מודאג.

אני:"כלום , עזוב אותי כבר"

טל:"נו אני יודע שיצאתי חרא שבחארות , אבל תפסיקי לכעוס עלי , אני רוצה רק לעזור לך , אני מבטיח לך שאני לא כזה נורא כמו שאת חושבת ... מה קרה ? למה את כל כך בוכה ?"

לא הצלחתי לעצור את הדמעות שהתפרצו החוצה כמו ברז , ניסיתי להסדיר את נשמתי ,

אני:"סלי.." אמרתי בקול רועד והפסקתי את עצמי.

טל:"הגר מה יש ? אף פעם לא ראיתי אותך ככה ..." הוא אמר מודאג.

אני:"זה נגמר" לחשתי.

טל:"מה נגמר?" הוא ליטף את פניי.

אך התרחקתי מעט , והרמתי את מבטי אליו.

אני:"אני ושקד , זה נגמר" אמרתי והדמעות המשיכו לזלוג מעצמן.

טל:"מה ? למה ?" הוא אמר ולרגע חשבתי שהוא באמת מתעניין.

אני:"עזוב , זה מסובך." הורדתי את מבטי לרצפה .

טל:"נו תסבירי לי , אני מבטיח לעודד אותך"

אני:"היינו ביחד בפארק ... והכל ... הכל היה מושלם , ופתאום , הפלאפון המזדיין הזה שלו הרס הכל. שמעתי שהוא דיבר עם מישהי ואז פתאום הוא אמר לי שהוא חייב ללכת , והוא עזב אותי שם , לבד בערב" ... עצרתי לרגע כדי להסדיר את נשמתי.

טל:"נו... זאת סיבה להיפרד ? מי זאת כבר יכולה להיות?" הוא אמר כשהוא מנסה לעודד אותי.

אני:"ועכשיו דיברתי איתו ושאלתי אותו מי זאת הייתה , ו... והוא אמר לי שזאת הייתה .."

טל:"נו.." הוא אמר בטון מתעניין.

אני:"זאת הייתה האקסית שלו !" אמרתי והרשיתי לדמעות לרדת.

טל לא אמר מילה רק חיבק אותי חזק , ובין לבין זרק כמה משפטים כמו "ההפסד שלו" או "הוא לא שווה את הדמעות שלך " וכל מיני כאלה ...

הצלצול להפסקה נשמע , וניגבתי מיד את הדמעות.

טל:"יהיה בסדר ... אני מבטיח לך , אני יטפל בזה !"

אני:"לא טל ... לא סיפרתי לך את זה בשביל שתדבר איתו"

טל:"את צודקת.. סליחה , אני תמיד כאן בשבילך , את יודעת את זה , נכון ?"

הנהנתי בראשי , ואמרתי לו שהוא יכול ללכת כי בכל מקרה גל צריכה לבוא עכשיו ..

הוא הסכים איתי נשק לי בלחי ונכנס לבית הספר .

התאפרתי טיפה ונכנסתי לבית הספר , התיישבתי על הדשא , וקיבלתי הודעת SMS מגל –

&איפה את ?& עניתי לה שאני במדשאות.

הנחתי את ראשי על התיק של ושמעתי מישהו מתיישב לידי .

"מהירה את..." גיחכתי .

"כן ?" נשמע קול של גברי.

מיד הרמתי את ראשי בבהלה , וראיתי את שקד יושב לו בפנאן לידי , קמתי לקחתי את התיק שלי ומיד חיוך של "איזה פדיחה" התפשט על פני.

התכוונתי ללכת והוא תפס בידי והושיב אותי לידו.

אני:"מה ?!" צעקתי.

שקד:" אני אוהב אותך , את לא יכולה ככה להיפרד ממני."

אני:"וואללה"

שקד:"את סתם קפצת למסקנות , את בכלל לא יודעת מה קרה" הוא אמר במבט מתחנן.

אני:"אני יודעת מספיק " אמרתי כשראיתי שגל מתקרבת אלינו , קמתי לקחתי את תיקי והותרתי אותו שם לבד.

התקרבתי לגל , והתחשק לי פשוט ליפול לידיה , בלי לומר מילה.

היא מיד חיבקה אותי , ושאלה –

גל:"מה קרה ?"

אני:"נפרדנו" משכתי בכתפיי.

גל:"את זה אני יודעת.. למה ?!"

אני:"זאת הייתה האקסית שלו" ושוב דמעה קטנה ירדה מעיניי.

גל:"מה ?! " היא אמרה בטון מאוכזב.

"ומה היא רצתה ממנו?" היא המשיכה לדבר...

אני:"לא יודעת , וגם לא אכפת לי"

גל:"מה את מטומטמת ?! , נפרדת ממנו בלי לשאול אותו מה היא רצתה ממנו?"

אני:"כן.. הספיק לי לשמוע ממנו"

גל:"ואת עוד אוהבת אותו ?"

אני:"כן" אמרתי ודמעה קטנה ירדה מעיניי.

גל ניגבה אותה ואמרה –

"אל תדאגי , הכל יסתדר."

ראיתי מזווית העין ששקד מתקרב אלינו ,

שקד:"הגר אני יכול רק להסביר לך ?" הוא ביקש.

אני:"יודע מה... כן"

שקד:"היא התבכיינה לי בטלפון , ממש בכתה , והתחננה שאני יבוא אליה , שקרה משהו נוראי ושאני חייב לבוא , ולא ידעתי מה לעשות , ורציתי רק להרגיע אותה , אז אמרתי לה שאני בא . אני ממש מצטער "

אני:"ואתה חושב שזאת סיבה מספיק טובה כדי לעזוב אותי לבד בערב באמצע פארק מסכן אחרי תאונה ענקית ?"

שקד:"לא , אני יודע שלא" הוא נאנח.

אני:"לפחות אתה מבין"

שקד:"לא משנה , רק היה לי חשוב שתדעי , שאני בחיים לא אשכח אותך , כמו שאמרתי לך בבית החולים , שאת הילדה היחידה שאי פעם באמת אהבתי , אני באמת אוהב אותך , ואני לא אצליח לשכוח אותך כל כך מהר , אם בכלל ," והוא עשה פרצוף כאילו הוא מנהל דיון עם עצמו ברגע זה.

אני:"שקד , די . זה נגמר , וזהו." אמרתי כשיורדת דמעה מעיניי.

שקד:"לפחות אל תבכי , זה לא מגיע לך"

אני:"ביי.." נשקתי על שפתיו נשיקה קטנה ורכה , הפניתי לו את גבי והלכתי עם גל.

שקד:"א.."

המשך יבוא.

ואי , פרק באמת מושקע , ארוך , ומיוחד (:

אני מצפה מכל הקוראים להגיב ,

וכל אלה שקוראים כאן ולא בקבועים שיגידו לי ואני יוסיף אותם [;

המששך ערב נעים 3 >