חיים חדשים - בלוג סיפורים (:

דבר ראשון, לפני הפרק ...

הפרק הזה ממש ממש מושקע, וממש ארוך...ואני ממש מקווה שתאהבו, ותגיבו ..

כי, לאן נעלמו כל התגובות המשמחות שלכם ?!

אחרי הפרק הזה, אני ממש מקווה לקרוא איזה 100 תגובות כמו לפני חודש , ושיהיו משמחות ! (:

אז הנה זה מגיע ...

בפרק הקודם : " אחרי 5 דק' שקד בא לכיתה שלנו ..

הוא נתן לי נשיקה ואמר :

שקד:"משעמם לי , אז באתי לארח לכן חברה (:"

אני:"יש" וצחקנו ..

גל:"יאללה משעמם פה , בואו לסיבוב .."

יצאנו מהכיתה הלכנו למדשאות ..

ולא האמנו למראה עניינו..."

הסתכלתי מיד על גל, על עיניה האדומות ... היא פרצה בבכי והתחילה לרוץ..

רצתי בשוק מוחלט אחריה לשירותים ...

אני:"מאמי..."

גל:"אני לא מאמינה" ונתנה לדמעות לרדת.

אני:"מאמי הוא לא שווה את זה !"

גל:"אנחנו רק יום אחד ביחד וכבר הוא מתנשק עם ..."

ופרצה שוב בבכי..

אני:"עם יעל..." השלמתי אותה.

הרגשתי כל כך חסרת עונים לראות אותה ככה מתפרקת לי בידיים ..

חיבקתי אותה חיבוק גדול ואוהב.

גל:"מזל שיש לי אותך.. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך"

אני:"אני כאן.."

גל:"אנחנו..אנחנו רק יום אחד ביחד !, אני וטל.." גמגמה..

אני:"יפה שלי, אף בן לא שווה את הדמעה שלך, נשבר לי הלב לראות אותך ככה"

גל:"אני לא מאמינה שהיא עשתה לי את זה !" והדמעות שוב זלגו על לחייה..

אני:"את תהיי בסדר, אל תדאגי.. היא כבר תשלם על זה ! אני מבטיחה לך !"

גל:"אוףףףףףףףףףף" היא צעקה בכעס והדמעות לא הפסיקו...

נהיה לי חור בלב לראות אותה ככה נשברת.

אני:"תקשיבי, את עכשיו הולכת ומעיפה לו ת'כאפה של החיים שלו !, ומפסיקה לבכות בגללו!"

הרמתי אותה מהידיים ..

היא קמה, התקרבה למראה ...

גל:"תראי אותי...  העיניים שלי נפוחות והפנים של אדומות .. אני לא יוצאת מפה"

אני:"בואי אני יאפר אותך.."

הוצאתי עיפרון שחור מהתיק , קצת מייק-אפ , שטפתי לה את הפנים ואיפרתי אותה.

אני:"הנה, עכשיו את נראית מעולה.."

גל הסתכלה במראה ויצאה בהליכה מהירה החוצה...

מיד רצתי אחריה, היא התקרבה לטל שנראה קצת מוטרד...

גל:"אתה חתיכת בן זונה אתה יודע ?! , אל תנסה לדבר איתי, אל תשלח לי הודעות, ואל תסתכל עליי ! אני שונאת אותך ! ואני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי .. חתיכת.. חתיכת כלב ! זה מה שאתה !!! שיהיה לך המשך יום נעים .. לך וליעל !" היא צעקה עליו כמו מטורפת... הייתי בשוק, בדיוק כמו טל-

טל:"מה? .. לא.. גל, תקשיבי שנייה.." הוא גמגם.

גל:"מה ?! מה כבר אתה יכול להגיד ?! אתה יודע רק לדחוף ת'לשון שלך לכל מקום הא ?!"

טל:"לא ... נו תני לי להסביר לך מה קרה.." עיניו נהיו אדומות.

מזווית העין גל קלטה את יעל מתקרבת לכיוונם .

גל הלכה לכיוונה –

גל:"חתיכת שרמוטה, חכי , זה יחזור אלייך בגדול , את תבכי כמו שלא בכית אף פעם ...

הוא לפחות שילם לך ?!" ודחפה אותה דחיפה קטנה.

יעל:"חח מאמי תרגיעי, זה שהחבר שלך מנשק כל דבר שזז זה לא ענייני , אלא עניינך ..

דווקא היה כיף, תנסי פעם." וחייכה חיוך מרוצה.

טל הסתכל עליה מבולבל...

טל:"גל אני כל כך מצטער היא פשוט ניסתה לנשק אותי ואני התנגדתי ואת כנראה קלטת אותנו בשנייה שהיא התקרבה אליי.."

גל:"באמת? אוי, אז אני אסלח לך מתוק שלי !" חייכה בציניות.

טל:"די , נו גל.. את יודעת שאני אוהב אותך." אמר במבט מתחנן...

ברגע שגל שמעה את המשפט הזה , היא נתנה לו את הכאפה של החיים שלו !

גל:"ושלא תעיז להתקרב אליי יותר !" והלכה.

עמדתי בפה פעור מסתכלת על גל והביטחון העצום שלה .. ורצתי אחריה-

אני:"גלוש' היית מדהימה , באמת.. לימדת אותו לקח ! תשכחי ממנו הוא לא שווה שום אנרגיה שלך!"

והיא רק פרצה בבכי בכל צעד וצעד.

טל נשאר שם עם היד על הלחי , לא יודע מה לעשות, לקח את התיק שלו ויצא מבית הספר.

-

השעתיים הראשונות עברו בדיכאון נוראי של גל ... לא יכולתי לראות אותה ככה, מתפרקת לי בידיים ..

אני:"גל אני לא יכולה לראות אותך ככה ..די, צאי מהבאסה ..."

גל:"אני רוצה לראות שאם שקד היה מתנשק עם יעל את הייתה מפסיקה לבכות ..

אני באמת חשבתי שזה יהיה אמיתי בינינו , הוא היה כל כך חמוד אלי ... הוא התנשק עם יעל לפני שהוא התנשק איתי ! , את קולטת איזה השפלה ?!" היא אמרה כשפניה נפולות.

אני:"אני מבינה אותך... את הכאב שלך.. לא ידעתי שאת כל כך רצינית איתו."

גל:"לא , הגר ! את לא מבינה ... הוא הרס אותי. אני באמת חשבתי שהוא מיוחד"

אני:"את צודקת... אבל אין דבר כזה מיוחד... כולם אותו חרא.. חוץ מ ..."

גל:"חוץ משקד .." היא השלימה אותי בחיוך מזויף.

הגיעה ההפסקה –

אני וגל ישבנו על השולחן... קלטתי את המבטים שעוברים בין גל לבין יעל ..

כל כך הצטערתי בשבילה.

שקד נכנס לכיתה שלנו ...

שקד:" מאמי !"

אני:"מה קורה ?" חייכתי אליו.

שקד:"בסדר.. התגעגעתי אלייך ... הרבה זמן לא ראיתי אותך !"

אני:"כן. נכון .." וקפצתי עליו בנשיקה גדולה.

כשהתנתקנו שקד הסתכל על גל ...

שקד:"גל, קרה משהו?"

גל:"מה נמרח לי העיפרון בעיניים ?" אמרה בדאגה.

שקד:"לא.. חח אבל את נראית קצת עצובה" אמר ועיקם פרצוף.

גל:" אה.. סתם אני וטל היינו חברים יום אחד ועכשיו תפסתי אותו מתנשק עם יעל..

אבל חוץ מזה החיים יפים."

שקד:"די! , את צוחקת עליי! תני לי להבין.. את וטל נהייתם חברים.. טל מכיתה ט'? שהלכתי איתו מכות בתחילת שנה? ועכשיו הוא התנשק עם יעל ?!"

גל הנהנה עם הראש בדיכאון

שקד:"אני לא מאמין ! איזה בן זונה !!!!"

גל:" אתה מספר לי.. עכשיו השפלתי אותו מול כל החברים שלו והוא שתק כמו כלבלב קטן."

שקד:" יאו ! אני לא מאמין !"

דניאל נכנס לכיתה ...

דניאל:"מה אחי? מה קורה?" דניאל נכנס אמר שלום לשקד ואז לי ולגל.

שקד:"בסדר.. מה קורה גבר?"

דניאל:"אל תשאל .. יש לי מחר מבחן ענקי במתמטיקה והיום יש לנו אימון ! ואין לי זמן להתכונן!"

שקד:"יאא .. איזה באסה לך"

דניאל:"כן.."

גל:"אנחנו פה !"

ואני דניאל ושקד התפוצצנו מצחוק.

נגמרה ההפסקה נפרדתי משקד בנשיקה ומדניאל בחיבוק והם יצאו מהכיתה. 

-

שאר היום עבר מהר, הגעתי הביתה הדלקתי את המזגן לקחתי בקבוק נסטי קר ועליתי לחדר.

הנחתי את הבקבוק על שידת המחשב והתיישבתי,

פתחתי את המחשב נכנסתי לאייסי ומיד התחילו להישלח הודעות-

אור:"מאמי?"

שקד:"יפה..?"

גל:"מאמי תודה על היום.. אין עלייך !"

עניתי לאור-"מה קורה מאמי?"

לשקד-"מה נשמע חיים שלי?"

ולגל- אין על מה מאמי, גם את היית עושה את זה בשבילי , לא?"

אור מיד ענה לי-

אור:"הכל טוב .. מה קורה איתך?"

אני:" בסדר גמור [:"

אור:"מה חדש?"

אני:"את האמת... כלום. משעמם"

אור:"חח זה מה שרצית, לא? שיהיה רגוע."

אני:"חחח רציתי רגוע ! לא משעמם.."

אור:"מה שתגידי !"

אני:"טוב מאמי אני גוועת פה .. אז הלכתי לאכול.. דבר איתי 3>"

אור:"חח שמנה .. ביי נשמה "

ירדתי למטבח להביא לי אוכל .. מזגתי לי חיממתי ועליתי לחדר.

בינתיים נשלחה הודעה מסיוון-

סיוון:"מה נסגר איתך? קבענו שאת באה לא? ככה את מבריזה?"

אני:"פאק, מאמי זה ברח לי מהראש.."

סיוון:"אין לך עוד תירוצים?"

אני:"סליחה סליחה סליחה.. צודקת. אשמתי.. אני ממש מצטערת. יודעת מה? אני באה אליכן היום!"

סיוון:"יופי (: ... גם ככה אביב משגע אותי שאמרת שאת באה ושאת לא באה בסוף.."

אני:"וואי פדיחות.."

סיוון:"אל תדאגי, עכשיו הוא יהיה מאושר."

אני:"אני רק צריכה לבדוק שאמא שלי תוכל לקחת אותי, ואני יבוא בצהריים ככה ..."

מיד התקשרתי לאמא שלי והיא הסכימה לקחת אותי אז מיד כתבתי הודעה לסיוון-

אני:"מאמי אני באה !, בערך בשעה 4 אני יהיה אצלך ! תגידי לרומי ויובל לבוא (="

סיוון:"יששש ! איזה כיף! אל תדאגי.. הן יהיו פה"

כל כך שמחתי שאני יכולה סוף סוף ללכת לבקר שם ... התרגשתי .. מאוד.

ניסיתי לנסח איזה משהו בראש, על מה שאני הולכת להגיד לאביב .. אבל לא הצלחתי הכל התערבב לי בראש.

סיימתי לאכול , התקרבתי לארון כדי לבחור בגדים-

לבשתי מכנס סקיני לבן וחולצת פסים בצבע תורכיז...

נעלתי את הנעליים השחורות שלי התאפרתי טיפה, עשיתי קוקו גבוה .. יפה.

שמתי דאודורנט קצת בושם ובדיוק אמא הגיעה .

השעה הייתה כבר 15:16 לקחתי את התיק הקטן שלי שהיה בו פלאפון, 50 שקל, מפתח לבית ולובלו, ויצאנו.

כל הנסיעה התרגשתי כל כך ... חשבתי, מה יהיה ? איך הן יגיבו ? אם הן יגידו שהשתניתי? או שנשארתי אותה הגר.. החברה הכי טובה? פחדתי והתרגשתי , רק חיכיתי לדפוק כבר בדלת של סיוון ולפרוץ לביתה עם חיבוקים ונשיקות !

הגענו, הבטן שלי עוד שנייה התפוצצה מרוב התרגשות-

אמא:"הגרי, תתקשרי אלי חצי שעה לפני שאת רוצה שאני יבוא ...ואני יבוא לאסוף אותך"

אני:"טוב.. " נתתי לה נשיקה ויצאתי מהאוטו.

התקרבתי לכיוון הדלת, צלצלתי בפעמון ונשמע הקול של סיוון מעבר לדלת.

"רגע", הרגשתי כאילו אני בחלום,כל כך רציתי כבר לפגוש אותה.. להיכנס לחדר שלה ולהתמתח על המיטה הנוחה שלה.. לפתוח את המקרר, כאילו אני בבית להוריד את הנעליים.. פתיחת הדלת קטעה את מחשבותיי זאת הייתה היא- סיוון.

אני:"יואו , אני בחלוווווווווווווםםם ..."וקפצתי עלייה מרוב התרגשות.

סיוון:"כל כך התגעגעתי אלייך ! את לא יכולה לתאר בכלל .. כל כך קשה כאן בלעדייך!"

היא חיבקה אותי בשנית, היא כל כך התרגשה ראיתי בעיניים שלה.

אני:"אחח , הלוואי והייתי יכולה לבוא לישון פה" 

סיוון:"את יכולה !!!!, ביום שישי את אצלי ! מובן ?! לא אכפת לי מה תכננת.. את אצלי!"

אני:"ברור! נראה לך שאני יסרב לך ?!" וצחקתי.

עלינו לחדר שלה .. מיד קפצתי על המיטה, ופתאום נשמע צלצול הדלת..

סיוון:" או ! רומי ויובל הגיעו! (:"

אני:"יואו, אני כל כך מתרגשת... תראי, והפניתי לה את ידי- אני רועדת פה !

הלכנו לפתוח את הדלת והן היו שם, שתיהן ! המומות .. שהגעתי לפניהן.

והן קפצו עלי משמחה ,

אני:"כמה התגעגעתי."

רומי:"את חסרה כאן.."

יובל:"ואביב משגע אותנו !"

סיוון:"כן.. כל הזמן שואל עלייך.."

אני:"מה באמת ? איזה פדיחות .. אבל אני אלך לפגוש אותו היום."

עלינו בחזרה לחדר התיישבנו כל אחת בפינה אחרת ומיד התחילו  הסיפורים של כל אחת .. דיברנו על הכל, העברנו שעתיים וחצי של צחוקים...

אני:"בנות כבר – 18:34 בא לכן ללוות אותי לאביב?"

יובל:"מה , ככה תבואי? בלי להגיד כלום?"

אני:"כן.. אני רוצה להפתיע אותו."

סיוון:"כן, ברור שנלווה אותך.."

כל אחת שמה את הנעליים שלה לקחתי את התיק שלי ויצאנו מהבית.

בדרך אליו ראינו 2 בנות מהכיתה הקודמת שלי .. הן קפצו עלי בחיבוק אוהב- הייתי כל כך מאושרת ... כל הזיכרונות שלי עלו, כל הגעגועים, המשכנו ללכת וראיתי עוד שלושה ידידים די טובים שהיו לי משנה שעברה שהקשר איתם טיפה התנתק ...

כשהם ראו אותי הם לא היו בטוחים, קצת לא הבינו מה אני עושה שם, אבל מיד קפצו עלי בשאלות וחיבוקים .. הגענו לביתו של אביב.

הבנות איתי, ואני רק מסתכלת על הדלת, מבולבלת.

כל המחשבות עלו לי לראש ... כמה הייתי אצלו, כמה דיברנו, כמה צחקנו, כמה אהבתי אותו, כמה הוא חסר לי.

נפרדתי מהבנות לשלום עם חיבוקים ונשיקות .. והבטחנו אחת לשנייה שביום שישי אבוא שוב.

התקרבתי לדלת, קצת לא בטוחה בעצמי. אזרתי אומץ ודפקתי בדלת.

אמא שלו פתחה לי את הדלת ...

....:הגרי ! , מה את עושה פה? אוי, כמה זמן לא היית פה .." וחיבקה אותי חיבוק קטן.

אני:"כן.. בגלל זה באתי. לדבר עם אביב.." וחייכתי.

....::אביב יודע שאת צריכה לבוא?" שאלה מופתעת.

אני:"לא.. זאת הפתעה"

....:"טוב מאמי, תעלי אליו.."

עליתי לחדרו- והוא לא היה שם, שמעתי קולות מהמקלחת...

אז הנחתי שהוא מתקלח , התיישבתי על המיטה, בלי לשים לב, מנסה להריח הכל, מנסה לחרוט בזיכרוני. מסתכלת על הכל, חושבת על הכל..

פתאום הוא יצא מהמקלחת עם מגבת –

הוא הסתכל עלי המום,

מיד הפניתי את ראשי,

אביב:"מה.. מה את עושה פה?" שאל המום.

אני:"ר...רציתי להפתיע אותך .." ניסיתי שלא להסתובב אליו.

אביב:"אממ.. את יכולה להביא לי את הבגדים שעל המיטה?"

אני:"כן.. קח" והושטתי לו את הבגדים עם ראש שמוט לרצפה.

אביב:"שנייה, אני מתלבש ובא.." ונכנס שוב למקלחת.

"שיט, פדיחות!" מלמלתי לעצמי..

תוך 2 דק' הוא יצא ...

אביב:"היי.." והתקרב אלי.

אני:"היי.." חיבקתי אותו.

הרגשתי כל כך טוב איתו .. הוא גרם לי להרגיש כל כך בנוח, כאילו הוא תמיד יהיה שם בשבילי, אבל באמת.

התנתקנו מהחיבוק,

אביב:"אז.. מה את עושה פה?"

אני:"הבטחתי שאני יבוא... ואנחנו צריכים לדבר"

אביב:"כן.. אמרת שיש לך משהו להגיד לי.." וגירד בראש כאילו חושב.

אני:"כן..אממ.." גמגמתי קצת...

אביב:"משהו רע, הא?"

אני:"אני לא יודעת..."

אביב:"נו תגידי, אני מוכן להכל."

אני:"יש לי חבר, ואני באמת אוהבת אותו, ואני נורא מתגעגעת אליך, בתור ידיד, ואני צריכה אותך" אמרתי במהירות בתקווה שלא יעצור אותי באמצע.

אביב:"זה בסדר..." אמר באדישות.

אני:"מה?.. א.. באמת?"

אביב:"כן, אני מבין אותך.."

אני:"אביב, ממש תודה על ההבנה, הורדת לי אבן מהלב."

אביב:"זה בסדר.. אני.. אני הבנתי שבאמת לא יכול לקרות בינינו כלום, וגם לא צריך שיקרה כלום, כי בסופו של דבר נריב, וסתם ננתק את הקשר שלנו, ואני לא רוצה שזה יקרה, אז את מוזמנת לכאן תמיד.. לדבר איתי.. על הכל, אפילו על החבר שלך", ועיקם פרצוף.

אני:"מה הייתי עושה בלעדייך?" וחיבקתי אותו. הריח שלו החזיר אותי לעבר.. כמה היינו אצלו, אצלי.. כמה דיברנו, כמה הוא הצחיק אותי.

מאז עברה לה עוד שעה וחצי של צחוקים והנאה ...

התקשרתי לאמא שלי שתבוא לקחת אותי.

ותוך חצי שעה היא הגיעה.

נפרדתי לשלום מאביב, מאמא שלו ויצאתי מביתו.

נכנסתי לאוטו,

אמא:"איך היה מאמי?"

אני:"מדהים !" וחייכתי חיוך מסופק.

אמא:"אני שמחה בשבילך.." וליטפה את ראשי.

אני:"באמת הייתי צריכה את זה ... המון זמן לא ראיתי אף אחד מהעבר שלי, וזה עשה לי טוב, ככה .. להיזכר בכולם, להיות עם החברות שלי ... וכבר קבענו שביום שישי אני אלך לישון אצל סיוון, וגם יובל ורומי יבואו"

אמא:"אני שמחה שאת מצליחה לשמור קשר איתן ..."

-

הגענו הביתה –

עליתי לחדר, חלצתי נעליים, והתיישבתי מול המחשב...

כשלא הייתי נשלחו לי הודעות.

דניאל:"נשמה?"

שקד:"יפה שלי רוצה להיפגש?"

ספיר-(ילדה מהשכבה):"?"

ועוד כמה הודעות שרשרת...

את הודעות השרשרת מיד סגרתי, עניתי לשקד..

אני:"מאמי, סורי שלא עניתי, הייתי אצל חברות שלי, מכפר סבא, אלה שסיפרתי לך עליהן.."

שקד:"הא, זה בסדר נשמה שלי"

אני:"מה קורה איתך?"

שקד:"אצלי, הכל מצוין ! (: , חוץ מזה שהתרחקנו קצת.."

אני:"צודק ..."

שקד:"מה אצלך?"

אני:"בסדר ..."

שקד:"קרה משהו?"

אני:"לא ..."

שקד:"נו , די הגר ! כמה את יכולה לעבוד עלי?"

אני:"מה אתה רוצה ?! , לא קרה כלום !"

שקד:"נמאס לי כבר שאת מסתירה ממני דברים, כאילו יש לך עוד חיים מהצד השני !"

אני:"איזה מגזים"

שקד:"מגזים ?!, טוב עזבי, אין לי כוח לדבר איתך בכלל !"

אני:"מה יש לך אתה ריגשי?"

שקד:"עזבי הגר נדבר מחר. ביי"

אני:"לא, שקד ... מה יש לך? מה כבר אמרתי ?!"

שקד:"את לא מבינה שזה לא רק זה ?, בתחילת השיחה אמרתי לך שהתרחקנו, ומה אמרת ?! 'צודק..' מה אני נראה לך ?! לא אכפת לך כבר מאיתנו"

אני:"נו אבל למה אתה לוקח את זה כל כך קשה?, פשוט לא היה לי מה להגיד לך באותו רגע"

שקד:"טוב .. בואי נעצור את זה פה. נדבר מחר.. ביי"

סגרתי את השיחה בעצבים ונכנסתי להתקלח.

יצאתי מהמקלחת , התלבשתי ונכנסתי למיטה.

קמתי בבוקר, התלבשתי מהר, בלי להשקיע, אפילו לא סידרתי את השיער, סתם עשיתי קוקו עגבנייה, לא התאפרתי, נעלתי את נעליי, לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהבית לכיוון האוטובוס.

נכנסתי לאוטובוס ואחרי נסיעה קצרה נכנסתי לבית הספר,

מיד כשנכנסתי בשער בית הספר ראיתי את גל, היא הייתה נראית עוד עצובה מאתמול ...

אני:"מה קורה?" ונשקתי לה.

גל:"יהיה בסדר.." ועיקמה פרצוף.

אני:"כן.."

גל:"מה איתך?, את נראית כאילו דרס אותך אוטובוס.."

אני:"אני ?.. סתם.. רבתי אתמול בלילה עם שקד, אז אני קצת בעצבים.."

גל:"למה, מה קרה ?.."

אני:"עזבי, אני יסביר לך אחר כך..." והמשכנו ללכת.

בדרך ראיתי את שקד, הוא הסתכל עלי במבט מגעיל, לא הבנתי מה יש לו... הסתכלתי עליו בחזרה, הוא הסתכל עליי עוד כמה שניות והפנה את מבטו לדניאל שהיה לידו.

אני:"אוף ! הוא כזה מעצבן..!" אמרתי לגל.

גל:"ראית מה זה ?, כולם חארות .."

נכנסנו לכיתה, הנחנו את התיקים על הכיסאות, והתיישבנו. מיד הגיע הצלצול...

השעתיים הראשונות עברו די מהר.

הגיעה ההפסקה –

אני:"אוף, למה הוא מתנהג ככה?" פניתי לגל, תוך כדי שהוצאתי את האוכל מהתיק.

גל:"לא יודעת, אבל את צריכה לברר את זה, אז תכניסי את האוכל ולכי אליו"

אני:"נראה לך ?!"

גל:"כן !, תראי איך את מבואסת בגללו .. "

אני:"גל, אני אומרת לך... קורה משהו. זה לא סתם, פתאום הוא נהיה לי ריגשי כאילו הרגתי מישהו!" נאנחתי.

גל:"מאמי, זה לא יעזור לך שאת בוכה לי פה ...לכי אליו ! עכשיו !"

אני:" את חושבת שכדאי?" התלבטתי.

גל:"כן"

אני:"טוב.. אז.. אני ילך" אמרתי תוך כדי שהכנסתי חזרה את האוכל לתיק.

גל:"בהצלחה" וחייכה אלי חיוך גדול.

אני:"תודה מאמי.."

יצאתי מהכיתה לכיוון כיתתו של שקד, כמעט וכבר נכנסתי, הוא בדיוק בא לצאת מהכיתה והתנגשנו בראשנו.

אני:"אחח" והרמתי את מבטי אליו.

שקד:"את בסדר?" אמר כשהחזיק את ראשו.

אני:"כן..."

שקד:"אז ... רצית משהו?"

אני:"אמממ ... כן, רציתי לדבר איתך.."

שקד:"דברי" אמר כאילו ממהר.

אני:"מה יש לך?"

שקד:"כלום, ולך?" אמר בציניות.

אני:"יודע מה, עזוב .. למה אני מתאמצת בכלל ?! ...ביי !" והסתובבתי בכוונה ללכת, אך הוא תפס בידי,

שקד:"נו, אני מקשיב ..."

אני:"שקד, תעזוב אותי" אמרתי כשאני מסתכלת על ידי,

שקד:"נו הגר, די עם הדאווינים , דברי.."

לא אמרתי דבר, רק השתחררתי מידו בכעס , הסתובבתי והלכתי.

הלכתי במהירות לכיתה, לקחתי את התיק שלי והתהלכתי לכיוון שער בית הספר.

לא היה לי כוח להישאר בבית ספר, במיוחד לא עם כל המבטים של שקד.

לא אמרתי לאף אחד, שום דבר,

פשוט יצאתי מהבית ספר,

חיכיתי לאוטובוס איזה עשרים דקות והוא לא הגיע, אז החלטתי ללכת ברגל,לא ביג דיל, כולה רבע שעה הליכה, וגם ככה לא יזיק לי קצת ספורט.

הלכתי בערך חמש דקות, והיה כביש שהייתי צריכה לעבור,

התחלתי לעבור אותו בהליכה מהירה, ופתאום צצה לי מכונית לבנה, משום מקום,

נכנסתי לשוק מוחלט ולא ידעתי מה לעשות, קפאתי במקום, המכונית צפרה לי,

פתאום היא התנגשה בי, נפלתי חזק....

המשך יבוא.

מקווה שאהבתם , מחכה לתגובות