חיים חדשים - בלוג סיפורים (:

לפני הפרק ... אתם באים ביותר מידי תלונות ,

גם לי יש חיים , לימודים וחברים ...

זה לא בלוג לפי בקשתכם.

אני אכתוב כמה ארוך שאני ארצה , ואני יוסיף פרק מתי שאני ארצה ,

ואם אני יאחר קצת אתם לא צריכים לכעוס ,

זה כולה פרק.

אגב , לאן נעלמו כל התגובות שלכם ? .. ,

אחרי כל ההשקעה אני באמת מחכה להרבה תגובות ,

קריאה מהנה

בפרק הקודם:" שקד:"לא משנה , רק היה לי חשוב שתדעי , שאני בחיים לא אשכח אותך , כמו שאמרתי לך בבית החולים , שאת הילדה היחידה שאי פעם באמת אהבתי , אני באמת אוהב אותך , ואני לא אצליח לשכוח אותך כל כך מהר , אם בכלל ," והוא עשה פרצוף כאילו הוא מנהל דיון עם עצמו עכשיו.

אני:"שקד , די . זה נגמר , וזהו." אמרתי כשיורדת דמעה מעיניי.

שקד:"לפחות אל תבכי , זה לא מגיע לך"

אני:"ביי.." נשקתי

על שפתיו נשיקה קטנה ורכה , הפניתי לו את גבי והלכתי עם גל.

שקד:"א.."

הוא התחיל להגיד , אבל אני כבר לא הייתי שם .

אני וגל התקדמנו לעבר הכיתה , התיישבנו על אחד השולחנות ודיברנו.

גל:"זה לא נתפס לי , אתם אוהבים אחד את השני"

אני:"מה את אומרת..."

גל:"טוב , להביא לך סכין וזהו?"

אני:"לא, אין צורך" חייכתי חיוך צבוע.

גל:"אני בסך הכול אומרת ... שזה נשמע לי מוזר, שאתם כבר לא ביחד , וגם אני לא חושבת ששקד מרגיש משהו אל האקסית שלו ... בכלל לא , לדעתי סתם הגבת בקיצוניות." היא אמרה ועיקמה פרצוף.

אני:"שכחת לרגע שאת חברה שלי ? , את אמורה לתמוך בי , זוכרת ?"

גל:"יואו איזה ריגשי."

המשכנו לדבר על סתם דברים שטותיים.

אחרי כמה דקות הוצאתי את הפלאפון של מכיס התיק וכתבתי הודעת SMS לסיוון.

&אנחנו חייבות להיפגש , קורים הרבה דברים בזמן האחרון , דברי איתי&.

שלחתי את ההודעה והכנסתי את הפלאפון חזרה לכיס התיק.

הצלצול לשיעור נשמע , וסיגל המורה למתמטיקה נכנסה ..

והלכתי למקומי , אחרי שתי דק' אור בא לשבת לידי ...

אור:"מה קרה , ? ראיתי אותך מקודם בוכה .. "

אני:"אני ושקד נפרדנו"

אור:"מההההההה ?! , למה ? "

אני:"עזוב , סיפור ארוך .. "

אור:"דברי יש לך 40 דק' "

סיפרתי לו את כל הסיפור ..

אור:"איזה בן זונה , אני יפרק אותו אני נשבע לך ... " הוא אמר במבט מאיים.

אני:"אור , אתה לא עושה לו כלום , לא סיפרתי לך את זה כדי שתתנהג כמו עבריין !"

סיגל:"הגר ואור תהיו בשקט !" היא קטעה אותנו והחלשנו את קולנו.

אור:"אבל הוא בן זונה ! מה הוא עוזב אותך שם ?" הוא לחש.

אני:"בסדר , עבר נפרדנו וזהו ."

אור:"טוב , איך שאת רוצה .."

אחרי כמה דקות של שתיקה הוא אמר -

אור:"את אוהבת אותו ?"

אני:"עזוב , לא בא לי לדבר על זה"

אור:"הגר , כן או לא ?"

אני:"כן" אמרתי בייאוש.

סיגל:"אור , תחזור למקומך מיד !"

אור:"למה ? לא דיברנו "

סיגל:"זה אפילו לא נושא לוויכוח !

אור חזר למקומו ..

פתאום נשמע צלצול SMS כנראה שזה הגיע מהתיק שלי כי פתאום כל הראשים הופנו אלי .

סיגל:"הגר תניחי את הפלאפון שלך על השולחן שלי עכשיו !"

אני:"לא רוצה"

סיגל:"מה זה ?!"

אני:"נו אני צריכה לקבל שיחה חשובה "

סיגל:"תביאי לי עכשיו את הפלאפון או שאני יטפל בזה בדרך שלי ! , את מכירה את תקנון בית ספר "

לא הייתה לי ברירה והבאתי לה את הפלאפון .

אחרי כמה דקות של שעמום נשמע צלצול להפסקה ,

אני וגל התקדמנו אל סיגל ,

אני:"אפשר לקבל את הפלאפון שלי?"

סיגל:"לא"

אני:"סליחה?"

סיגל:"בסוף היום הוא יחכה לך אצל המנהלת "

אני:"לא ! תביאי לי אותו עכשיו ! אני צריכה לקבל שיחה חשובה !" כמעט וכבר צעקתי.

סיגל:"אני נורא מצטערת , היית צריכה לחשוב על זה קודם , ואם אני אשמע ממך עוד ציוץ , אני אדאג שלא תקבלי אותו בסוף היום , אלא בעוד שבוע ! מובן ?"

אני:"זונה" סיננתי בשקט ויצאתי מהכיתה עם גל.

יצאנו למדשאות כשאני עצבנית וגל מנסה להרגיע אותי.

משום מקום קלטתי את מבטו של שקד בוהה בי , הסתכלתי בו ,

"את במחזור או שאת עצבנית כי שקד זרק אותך?" שמעתי קול של ילדה שקטעה את מחשבותיי. הפניתי את מבטי אל הקול שקרא לי –

אני:"מה אמרת?" אמרתי בעודי מתקרבת אליה.

...:"מה ששמעת , כולם יודעים ששקד זרק אותך , כבר אין לך צורך להסתיר" היא גיחכה.

אני:"אני מציעה לך להירגע" חייכתי אליה חיוך צבוע.

בינתיים נהיה סביבנו מין מעגל , וכולם הצטופפו לראות מה קורה .

...:"למה מה תעשי לי?" היא התגרתה.

אני:"או-הו , את לא רוצה לדעת"

...:"דווקא כן" היא התקרבה אליי.

אני:"אני מוכנה להראות לך" התקרבתי לפניה ודחפתי אותה דחיפה קטנה אחורה.

המצב התחמם והתחילו דיבורים בין המעגל שנוצר סביבנו ,

גל התקרבה וניסתה לקחת אותי הצידה ולהרחיק אותי מהבלגן, אך לא נתתי לה.

...:"שרלילה" היא צעקה כדי להתגרות בי.

אני:"אמא שלך שרלילה" צעקתי ודחפתי אותה אחורה בחוזקה.

...:"בת זונה" היא סיננה ודחפה אותי בחזרה.

אני:"את יודעת , זה יכול להימשך ככה כל היום , אני , את והדחיפות הקטנות שלך" אמרתי לה בטון ערסי , ומיד קלטתי את מבטו של שקד.

...:"לפחות החבר שלי לא בוגד בי . את יודעת ? ... הוא מנשק ממש טוב" היא אמרה במבט מתנשא , כשקלטה שאני מסתכלת על שקד.

הרגשתי איך הדמעות חונקות את גרוני , גל מיד התקרבה ולקחה את ידי ,

...:"מה קרה , בורחת ?"

אני:"בת זונההההההההההההההההה" צעקתי ואחרי שתי שניות כבר מצאתי את עצמי עליה , מרביצה לה כמו איזה חיה.

מיד התקרבו אלינו ילדים והפרידו בינינו לא הצלחתי למצוא את מבטו של שקד , הכול התערבב לי ביחד, פתאום הרגשתי מכה חזקה בפנים.

ניסיתי להרגיש מה קרה הרגשתי את האף שלי והסתכלתי על ידי שמכוסה בדם.

גל התקרבה אליה והעיפה לה סתירה.

ישבתי על הדשא , כשמלא ילדים סביבי , קמתי במהירות ... בלי להבין מה אני עושה , התקרבתי אליה , ודחפתי אותה כל כך חזק עד שהיא נפלה על הרצפה , עדיין ידי הייתה מכוסה דם ,

"זה ילמד אותך לא להתעסק איתי , מובן ?! שרמוטה" סיננתי והלכתי.

"מה שעשית עכשיו לא ישנה את העובדה שהוא בגד בך , את יודעת" שמעתי את קולה.

פתאום קלטתי את שקד מולי , מסתכל עליי.

שקד:"הגר... תראי אותך"

אני:"אל תתקרב אליי" הרחקתי אותו עם ידיי.

שקד:"בואי ..." הוא ניסה לקחת אותי לכיוון איזור הכיתות ,

אני:"אלללללללל ! , אל תיגע בי ! מספיק הרסת אותי" אמרתי במבט מאוכזב ורצתי לעבר השירותים כשגל אחריי עם עוד כמה בנות.

גל לקחה נייר עם מים ושמה לי על האף .

הצלצול להפסקה נשמע , וכולן הלכו חוץ מגל .

גל:"הגר..."וחיבקה אותי .

התפרצתי בבכי , ואמרתי –

אני:"אין לי כוח לכל היום הזה . שהוא כבר יגמר ." אמרתי בייאוש.

גל לא אמרה כלום , רק חיבקה אותי .

אחרי כמה דק' נכנסנו לכיתה , לימור המורה לתנ"ך הייתה בכיתה ואמרה –

לימור:"או יפה שנזכרתם להגיע , יש לכן איחור ."

לא התווכחנו , התיישבנו במקום .

השיעור עבר כנצח .

אבל הוא נתן לי זמן לחשוב , על כל היום הזה , כ"כ רציתי שהוא יעבור .

הצלצול נשמע , וזו הייתה השעה האחרונה שלנו .

הלכתי לחדר של ברוריה (המנהלת)

אני:"אפשר את הפלאפון שלי ?!"

ברוריה:"מי לקחה לך את הפלאפון ? "

אני:"סיגל"

ברוריה:"ולמה הוא צלצל בשיעור ?"

אני:"כי שלחו לי הודעה"

ברוריה:"עוד פעם אחת שהפלאפון שלך מגיע אלי את לא מקבלת אותו , אלא ההורים שלך יצטרכו לבוא לקחת אותו"

אני:"טוב , אפשר אותו ?"

היא הושיטה לי את הפלאפון , לקחתי אותו ויצאתי מהכיתה .

הלכתי לתחנה ,וחמש דק' אחר כך האוטובוס הגיע .

נכנסתי לבית , לא היה בו אף אחד .

לא היה לי חשק לאכול .

ישר עליתי לחדר , הדלקתי את המחשב ופתחתי את האיסיקיו .

רשמתי אווי –

"חרא יום , אין חשק לאפחד , סיוון דבריתי ."

סגרתי את המסך , ושכבתי על המיטה , בלי כוונה נרדמתי .

צלצול הפלאפון העיר אותי , בדקתי מי מתקשר וזאת הייתה סיוון .

ישר עניתי .

אני:"הלו ?"

סיוון:"מה קורה יפה שלי ?"

אני:"את לא מבינה , עבר כ"כ הרבה היום . אני חייבת להיפגש איתך .

סיוון:"מה קרה ?!"

אני:"שנפגש אני יספר לך .. באלך נפגש היום ?"

סיוון:"חמש עכשיו . "

אני:"מה !? ואי לא שמתי לב ישנתי עד עכשיו , "

סיוון:"נפגש מחר , אני יבוא אליך אחרי בית ספר .. בערך בשלוש."

אני:"קבענו .."

סיוון :"בי יפה שלי , אוהבת אותך "

אני:"בי מאמי"

הייתי רעבה , אז ירדתי למטבח .

וראיתי את אמא בסלון .

אמא:"או בוקר טוב"

צחקתי ..

לקחתי תפוח ועליתי לחדר .

פתחתי את האיסיקיו וראיתי שתי הודעות .

גל:"מאמי את בסדר ?"

אני:"חח כן .."

היא לא ענתה .

וההודעה השנייה הייתה מאביב –

אביב:"פה ?"

אני:"כן"

אביב:"מה קורה מאמי ?"

אני:"ת'אמת .. לא משו \="

אביב:"למה ?"

אני:"סתם חרא יום , אני ושקד נפרדנו , הלכתי מכות עם מישהי .. סתם יום נאחס .."

אביב:"מה ?! למה את ושקד נפרדתם ?!"

אני:"עזוב סיפור ארוך באמת .. אינלי כוח לדבר על זה .."

אביב:"ולמה הלכת מכות ?!"

אני:"עצבנה אותי .. זרקה לי כמה יציאות .."

אביב:"ואי תאמיני לי .. את חיה בסרט חח "

אני:"\ ="

אביב:"הגר .. עם את צריכה משהו .. באמת , אני פה"

אני:"תודה"

אני:"מאמי אני ידבר איתך יותר מאוחר .. בי 3>

בדקתי מי מחובר וראיתי ששקד על "לא נמצא"

בדקתי את הסטאטוס שלו –

"את יודעת שאני אוהב אותך"

סגרתי את האיסיקיו וירדתי לסלון .

אמא ואבא ישבו לראות טלוויזיה והצטרפתי אליהם .

זה עשה לי טוב ..

אמא:"הגר..מה קרה לך באף ?"

לא ידעתי מה להגיד לה , לא רציתי לספר לה שהלכתי מכות ..

אני:"סתם.." גמגמתי

אמא:"ממה זה ?!"היא שאלה בחשש

אני:"נפלתי וירד לי קצת דם .. לא משהו נורא"

אמא:"ואיך לא אמרת לי ?"

אני:"כי זה סתם.. עזבי את זה" ניסיתי להיפטר ממנה.

אחרי כמה דקות של שתיקה אמא שאלה -

אמא:"מה איתך ועם שקד ?"

אני:"נפרדנו .."

אמא:"למה ?"

אני:"לא משנה .."

אמא:"חבל .. דווקא נראה נחמד .."

אבא ניסה להעלות את המצב רוח של השיחה ואמר -

אבא:"מה אתן אומרות , שנלך לחופשה שלושתנו חמישי שישי שבת ..הרבה זמן לא היינו שלשתינו ביחד .."

שאני חושבת על זה ..באמת הרבה זמן לא היינו כל המשפחה ביחד ..

אמא:"באמת לא יזיק לנו חופש , אני ייקח חופש מהעבודה לשבוע הבא"

אני:"אז הולכים ?"

אמא:"כן .."

אני:"יש !" קפצתי מאושר סוף סוף אפשר להתרחק קצת מהמקום המגעיל הזה.

שמעתי את הפלאפון שלי , עליתי לחדר וראיתי שזה אור .

אני:"הלו ?"

אור:"מקורה מאמי ?"

אני:"בסדר מה איתך ?"

אור:"בסדר , השאלה היא מה איתך , מה שמעתי ? הלכת מכות עם נופר ?"

אני:"אז ככה קוראים לכלבה הזאת ?"

אור:"אז כן הלכת איתה מכות.." הוא אמר בקול קצת מיואש.

אני:"כן.." נכנעתי.

אור:"למה ?"

אני:"עזוב ..אין לי כוח לדבר על זה .."

אור:"טוב.."

אני:"תגיד .. מי זאת בכלל ?"

אור:"היא בט' .."

אני:"ואיך היא מכירה את שקד ?"

אור:"לא יודע .. נראה לי היא ידידה ממש טובה שלו ככה הבנתי .."

אני:"אה ..טוב די לא בא לי לדבר על היום המסריח הזה .."

אור:"טוב , הגר בא לך נצא לסיבוב אני מת פה משעמום .."

הסתכלתי על השעון השעה הייתה - 19:30 ועניתי-

אני:"טוב.."

לא היה לי חשק אבל בכל זאת הסכמתי .. לא יודעת למה .

אור:"טוב אני מתארגן ויוצא .. שאני מתקשר אלייך תרדי .."

אני:"טוב..."

אור:"ביי מאמי"

מיד החלפתי לסקיני ג'ינס אפור גופיה וסווטשרט , שמתי קצת עיפרון שחור בעיניים , שתרד קצת הנפיחות של הבכי , שמתי קשת חמודה על שערי , לקחתי תיק קטן שהיה מונח על הרצפה ... הכנסתי אליו לובלו , פלאפון , מפתח , וקצת כסף.

נעמדתי מול המראה ומצאתי את עצמי עושה לעצמי פרצופים ומחייכת לעצמי חיוכים מוזרים.

"מה עובר עליי ..." מלמלתי לעצמי וניערתי את ראשי.

צלצול הפלאפון קטע אותי ,

לקחתי את התיק והתחלתי לרדת במדרגות לעבר הדלת.

אך כשהסתכלתי לצג הפלאפון ראיתי שזה בכלל לא אור ,

"שקדי אהובי (: "

"פאק" מלמלתי לעצמי ועליתי בחזרה לחדר. 

בעודי מתלבטת עם לענות או לא , הצלצול נפסק.

אני באמת צריכה לשנות את השם שלו , "שקדי אהובי" צחקתי לעצמי.

נשכבתי על המיטה קצת ושוב נשמע הצלצול ...

מבלי להסתכל על הצג עניתי –

אני:"הלו"

...:"היי" נשמע קולו הרך של שקד מעבר לקו.

אני:"היי" אמרתי בקול מאוכזב.

שקד:"הגר , בבקשה אל תנתקי לי"

אני:"מה אתה רוצה ?"

שקד:"לדבר איתך"

אני:"דבר"

שקד:"אני מתגעגע אלייך.."

אני:"די, למה אתה עושה את זה קשה יותר ?" קטעתי אותו.

שקד:"כי זה באמת היה כלום , את חייבת להאמין לי ..."

אני:"אב.." ניסיתי להשחיל מילה.

שקד:"לא הגר , זה ממש שטותי... לא קרה שום דבר , ואני יודע שזה באמת לא היה בסדר ,

אבל טיפה הגזמת ... למה להיפרד? , מה .." הוא קטע אותי.

אני:"שקד !" קטעתי אותו בחזרה.

שקד:"מה .. את לא אוהבת אותי יותר?" הוא קטע אותי והמשיך את מה שניסה להגיד קודם.

אני:"הלוואי" לחשתי לעצמי.

שקד:"נו די יפה שלי , בואי נעבור את זה ... אני אוהב אותך"

אני:"שקד .."

שקד:"א.." הוא ניסה להגיד , אך קטעתי אותו לאחר שראיתי שיש שיחה ממתינה מאור,

אני:"אני חייבת לזוז , תתקשר בלילה ..." אמרתי וניתקתי.

לקחתי את התיק שלי וירדתי במדרגות ,

אמא ואבא ישבו בסלון במצב די אינטימי .

אני:"טוווווב , אני לא אפריע לכם" השתדלתי שלא להסתכל עליהם.

אמא:"מה זה ? , לאן את הולכת ?"

אני:"אני ... אני עם אור... אני לא אחזור מאוחר"

אמא:"הגר , לא עד מאוחר ... אני עדיין דואגת אחרי מה שקרה."

אני:"אל תדאגי" הרגעתי אותה.

אבא:"לקחת מפתח?"

אני:"כן"

אבא:"את צריכה שאני אקח אותך?"

אני:"לא... מחכים לי בחוץ. יאללה ביי" מיהרתי להגיד ויצאתי החוצה.

התקרבתי לאור , חיבקתי אותו חיבוק גדול התחלנו ללכת ..

אני:"לאן הולכים?"

אור:"לא יודע.. רוצה לפארק?"

אני:"אוקי..." הסכמתי.

לאחר כמה דקות של הליכה ודיבורים הגענו...

אני:"אחרי שסיפרתי לך מה הולך איתי .. אתה לא חושב שהגיע תורך?"

אור:"אמממ... לא יודע, אני מפחד להגיד את זה. אני יצא כאפות" הוא אמר חושש.

אני:"תתחיל לדבר, ומהר !"

אור:"אבל הגר , את נשבעת לי שזה לא יוצא ממך, אני רציני .."

אני:"ככה אתה מכיר אותי יא מניאק ?" אמרתי בצחוק.

אור:"טוב, אז ככה ..."

אני:"נו"

אור:"זוכרת שאת ושקד רק נהייתם ביחד, ובאת אליי הביתה אחרי שרבת עם יעל?"

אני:"איך אפשר לשכוח"

אור:"ואז שאלת אותי את מי אני אוהב..."

אני:"שיקרת לי ?!" התפרצתי לדבריו.

אור:"קצת" הוא הודה.

אני:"מי זאת?"

אור:"זה לא יוצא ממך..." הוא השביע אותי שוב.

אני:"נו...."

אור:"התחלתי להרגיש משהו לגל , ואז היה לה קטע עם טל... ועכשיו אני כבר אוהב אותה.. ממש"

אני:"די !"

אור:"זה מה שיש לך להגיד ?"

אני:"אני בשוק..." הוספתי.

אור:"כן אה... איזה לא קשורים אנחנו"

אני:"דווקא ממש כן !"

אור:"א..." הוא ניסה להגיד אך מיד קטעתי אותו.

אני:"אני כל כך הולכת לשדך ביניכם !" אמרתי מאושרת.

אור:"לא לא לא ! את ממש לא .. הגר !" הוא אמר והסתכל על החיוך הזומם שלי.

אני:"או-הו , כן כן כן !" חייכתי חיוך גדול.

אור:"הגר די ! , תורידי את החיוך הדבילי הזה !" הוא התעצבן

אני:"חחחח טוב מה אתה דואג ? , יהיה בסדר" הרגעתי אותו.

אור:"אני מקווה בשבילך.."

אני:"וואי אור , לא סיפרתי לך ... קרה לי קטע מוזר עם טל.."

אור:"נו דברי.."

אני:"אז זה התחיל ככה..." סיפרתי לו את כל מה שקרה.

אור:"הוא דלוק עלייך אש !"

אני:"הוא היה חבר של גל ... אם היא עדיין מרגישה אליו משהו ?"

אור:"את מרגישה אליו משהו ?"

אני:"אני יגיד לך את האמת ... הוא חמוד"

אור:"את צוחקת עלי?"

אני:"ממש לא"

אור:"דברי קודם עם גל .. אל תהרסי את החברות שלכן בגלל איזה בן..."

אני:"אתה צודק..."

ככה עברו להן שעתיים של דיבורים וצחוקים...

אור שיחק בפלאפון שלו ולרגע הסתכל על השעה.

אור:"פאק ! , אני חייב לרוץ הביתה"

אני:"כבר ?"

אור:"מאמי עברו איזה שעתיים וחצי כבר"

אני:"אה ... טוב , אז לך..."

אור:"לא מה פתאום .. בואי , אני אלווה אותך הביתה"

אני:"זה בסדר.. תלך , אני ילך כבר לבד"

אור:"נראה לך? , לילה עכשיו.."

אני:"אז מה .. חח לא נורא מאמי , לך .. זה בסדר" חייכתי אליו חיוך גדול.

אור:"אבל את איתי בפלאפון כל הזמן !" הוא אמר דואג.

אני:"טוב אמא" אמרתי וצחקנו שנינו.

אור:"יאללה , זזתי" הוא אמר והכניס את הפלאפון לכיס הג'ינס שלבש.

אני:"ביי מאמי , תודה על הכל" חייכתי אליו וחיבקתי אותו חיבוק גדול.

אור:"בשביל זה אני פה"

-

נשארתי בפארק הריק מאנשים , לבדי ... על אחד הספסלים.

פתאום ראיתי צל של דמות מתקרבת אליי.

מיד הרמתי את הפלאפון לאוזני ,

"אמא.." , "כן אמא..." גמגמתי מרוב לחץ.

הדמות התקרבה אליי...

"הגר ?" קולו של טל נשמע.

אני:" כן" אישרתי והוא התקרב אליי.

טל:"היי" הוא נשק על לחיי.

אני:"מה נשמע ?" חייכתי אליו.

טל:"עכשיו מצוין , מה את עושה פה לבד ?"

אני:"אני תכף הולכת הביתה" סימנתי בדרכי.

טל:"מה .. מה קורה עם שקד?" הוא שאל בחשש.

אני:"לא יודעת , זה נגמר. אני חושבת" אמרתי מאוכזבת.

טל:"הגר... את , מה עשית איתו בכלל ? , הוא בגד בך .. זה לא מגיע לך . מגיע לך מישהו על רמה ... את נסיכה את" הוא חייך בחיוכו שהמיס אותי.

אני:"אתה חושב ?" חייכתי חזרה חיוך חם.

טל:"אני בטוח" הוא הנהן בראשו.

אני:"ומי זה .. מישהו על רמה ?" התגריתי

טל:"אהמאהמ , הוא יושב ממש פה לידך" הוא אמר והסתכל לצדדים.

אני:"או-הו , איזה רמה" צחקתי.

טל:"סליחה ? את מפקפקת בי ?!" הוא אמר בקול מצחיק.

אני:"מה פתאום , להיות איתך ... זה סטייל" צחקנו שנינו.

לרגע הייתה שתיקה מביכה , הוא הסתכל ישר לתוך עיניי ולא אמר מילה.

רק יכולתי לשמוע את נשימותיו הקלות ולהריח את ריחו הנעים.

ככה עברו להן כמה שניות מביכות ,

הוא הסתכל עלי , הרים את ידו וליטף את שערי הקר בגלל הקור שהיה בחוץ.

לא ידעתי מה לעשות , קפאתי במקומי ... לא חשבתי על כלום , רק עליו.

לאט לאט הוא התקרב אלי ... עד שיכולתי לשמוע את נשימותיו מעליי ,

"את כל כך יפה" הוא לחש והתקרב לשפתיי , שפתיו נצמדו לשלי ,

עיניי נעצמו מעצמן ויכולתי להרגיש כל זרם עובר בגופי ,

המשך יבוא.

נותרתי שם , בפארק . לבדי.

הרגשתי כל כך מטומטמת , איך נתתי לו ללכת בלי שום הסבר ?

ולמה הוא השאיר אותי שם כמו איזה כלבלב קטן ?!

אבל היה לי קשה לכעוס עליו ..

"אני תמיד יהיה איתך" המשפט הזה הדהד לי בראש.

סתם הרגשתי מאוכזבת , בלי שום כוונה התיישבתי על הספסל והתחלתי לבכות.

וככה עברה לה רבע שעה , חצי שעה ... ככה בלי לשים לב , המחשבות השתלטו עלי.

מי זאת יכולה להיות ? , אולי זאת אחותו ואני סתם מתנהגת כמו פרנואידית ? , אולי זאת איזה ידידה שלו ... אבל מה הוא רץ ככה בלי להגיד כלום ?... אני חברה שלו.

הרגשתי מפגרת שאני עוד יושבת שם , ומשלה את עצמי שאולי .. אולי יש מצב אחד ... קטנטן שהוא יגיע , שפתאום הוא יבוא, ויסביר לי שקרה משהו דחוף לאחותו ... והוא פשוט היה חייב ללכת , והוא כל כך מצטער, והוא אוהב אותי.

סתומה , פשוט סתומה.

קמתי משם והתחלתי ללכת לכיוון הבית,

ואז שמעתי קול קורא לי מאחור.

...:" הגר !" "הגר !"

הפניתי את ראשי אחורה וראיתי את דניאל, עצרתי באי רצון , איך הוא תמיד תופס אותי ברגעים הכי לא נוחים ? חשבתי לעצמי.

הוא התקרב אליי , וחיבק אותי חיבור גדול וארוך.

אני:"היי.." אמרתי כשהתנתקנו.

דניאל:"מה נשמע ? , איך את מרגישה ?" הוא אמר בחיוך גדול.

אני:"יהיה בסדר .." חייכתי חיוך מאולץ.

דניאל:"את נראית עצובה ... קרה משהו ?"

אני:"לא..."

דניאל:"אז את מוכנה להסביר לי מה את עושה פה לבד ?!"

אני:"אמממ .. הייתי פה עם שקד , אבל פתאום צץ לו איזה משהו , והוא היה חייב ללכת" עיקמתי פרצוף.

דניאל:"מה ?" הוא אמר כאילו לא מבין.

אני:"כלום ... אין לי כוח לדבר עליו, תעביר נושא"

דניאל:"הגר ? , מה קרה ?"

הוא אמר כשהוא ראה כשירדה מעיניי דמעה קטנה.

אני:"לא יודעת... הכל היה טוב , ויפה . ופתאום הוא הולך לי באמצע , ושמעתי אותו מדבר בטלפון עם מישהי"

דניאל:"אני בטוח שזאת הייתה אחותו או משהו... אל תיקחי את זה ללב , שקד בחיים לא יעשה משהו שיפגע בך" הוא ניסה לעודד אותי.

אני:"לא יודעת, יש לי הרגשה רעה" משכתי בכתפיי.

דניאל:"אל תדאגי, הכל יהיה בסדר" הוא חיבק אותי חיבוק חזק והתחיל ללוות אותי הביתה.

אחרי הליכה של כמה דקות , הגענו הביתה ...

אני:"דניאל.."

דניאל:"כן ?"

אני:"תודה " חייכתי אליו.

דניאל:"בכיף , אני תמיד כאן בשבילך"

הסתכלתי עליו ונכנסתי הביתה.

פתחתי את הדלת , אבא ישב בסלון , ראה טלוויזיה ואמא כנראה לא הייתה בבית.

אבא:"היי מתוקה ... איך את מרגישה?"

אני:"יותר טוב" חייכתי חיוך מזויף כדי להיפטר ממנו ומהשאלות שלו ועליתי לחדר.

עליתי לאט במדרגות , כאב לי כל הגוף ... פתאום הכאבים בראש תקפו אותי, בלי סיבה.

נכנסתי לחדר והתיישבתי על המיטה באנחה גדולה.

נשכבתי עליה בעדינות , ושקעתי במחשבות.

אחרי כמה דקות קמתי למחשב ... התחברתי לאייסיקיו.

לפני שבכלל פתחתי הודעות כתבתי סטאטוס –

"אל תשגעו אותי" כתבתי בעצבים, והתחלתי לקרוא הודעות.

גל:"נשמה ?"

לא עניתי לה, לא היה לי כוח.

דניאל:"מאמי יהיה פסדר [= אל דאגי.."

כתבתי לו – "תודה" ומיד סגרתי את ההודעה.

סיוון:"?"

אני:"סיווני.."

סיוון:"מה נשמע אהובתי ? , איך את מרגישה ? [: "

אני:"הכל חרא .. לא יודעת.. לפני שעה הכל היה טוב ויפה, ועכשיו אני בוכה כמו סתומה."

סיוון:"מה קרה ?!"

אני:"סתם.. הייתי עם שקד בפארק, ואז פתאום שמעתי אותו מדבר בטלפון עם מישהי ... ופתאום הוא אמר שהוא חייב ללכת , והוא עזב אותי שם ... כמו כלבה"

סיוון:"מה ?דיברת איתו ?!"

אני:"איזה .. מה אני הכאפות שלו ?"

סיוון:"מה הקשר ?! אתם חברים.."

אני:"זה בדיוק העניין !!!! איך אתה עוזב את חברה שלך באמצע פארק ועוד בערב !"

סיוון:"לא יודעת.. אולי זאת אמא שלו ... לכי תדעי"

אני:"אולי, ואולי לא"

סיוון:"מאמי אל תהיי עצובה עכשיו בגללו ... הכל יסתדר , לכי לישון ... ותראי שמחר תקומי והוא ישלח לך SMS מהבית ספר ... והכל יהיה בסדר"

אני:"אני מקווה.. , טוב מאמי אני הולכת... דברי איתי, תודה על הכל 3>"

סיוון:"אין על מה מאמי.. לילה טוב (:"

-

פשטתי את בגדיי , ונכנסתי למקלחת בזהירות ... שטפתי ממני את כל הבכי , כל הכאב , כשיצאתי בהחלט הרגשתי יותר טוב. לבשתי טרנינג ירוק כהה ארוך וגופיה לבנה , שמתי גרביים מחממות , כי באמת התחיל להיות ממש קר בחוץ, החורף כבר ממש מתקרב. ונכנסתי למיטה.

הסתכלתי לשעון והשעה הייתה – 21:21.

מישהו חושב עליי , גיחכתי לעצמי במחשבות.

לא יודעת למה הלכתי לישון כל כך מוקדם , פשוט כאב לי כל הגוף והייתי חייבת להתנתק קצת .

עיניי היו כבר עצומות , כמעט וכבר נרדמתי , אבל צלצול הטלפון העיר אותי.

הסתכלתי בשעון מיד השעה הייתה 22:08.

לא הספקתי לענות , רק ראיתי שהשיחה משקד, אז גם ככה זה לא נורא.

הנחתי את הפלאפון על השידה וחזרתי למצב שכיבה,

לא הספקתי לעצום עיניים וכבר הצלצול העיר אותי שוב –

הפעם הספקתי לענות ...

אני:"הלו"

שקד:"מאמי אני ממש מצטער"

אני:"טוב, אני ידבר איתך מחר.. אני עייפה, ביי"

שקד:"לא.. חכ.." הוא ניסה להגיד, אבל טרקתי לו את הפלאפון בפרצוף.

חזרתי לשכב, כשהפלאפון לידי ... ושוב צלצול הפלאפון.

אני:"מה ?!" צעקתי בעצבים.

שקד:"תני לי להסביר לך..."

אני:"שקד... תעשה טובה, לך לישון"

ומיד ניתקתי את השיחה.

ושוב הוא התקשר, אבל אז כבר סגרתי את הפלאפון.

-

אמא העירה אותי בבוקר , ואו , סוף סוף חוזרים לשגרה.

היום אני חוזרת לבית הספר, להשלים את כל החומר שהפסדתי, לחברים, להפסקות .

כן .. למרות הכל שמחתי.

אמא:"הגר ...קומי . כבר מאוחר"

אני:"עוד חמש דקות.." מלמלתי בשקט.

אמא:"קומי קומי ..." היא התקרבה אלי והורידה ממני את הסמיכה.

אני:"נו אמא !" צווחתי והחזרתי את הסמיכה בחזרה עלי.

אמא:"יאללה הגר, יש לך בית ספר היום."

אני:"תראי איך הבטן שלך גדלה לה .." צחקתי איתה.

אמא:"כן.. גדלה לך שם אחות קטנה !" היא אמרה בהתרגשות.

אני:"כן... טוב, קמתי.. " אמרתי כשאני משפשפת את עיניי וקמה לאט ובזהירות , עדיין כאבו לי הצלעות.

התקרבתי לעבר הארון , "ממממ .. מה אני אלבש ?" דיברתי אל עצמי.

הוצאתי מהארון חולצת בית ספר בצבע תכלת , סווטשרט באותו צבע מעל , הזכרתי שכבר החורף הגיע ? ג'ינס עד הברך , ואולסטאר.

התלבשתי , התאפרתי טיפה , עברתי עם מחליק על השיער ועשיתי קוקו גבוה יפה,

הכנתי מערכת במהירות והסתכלתי לעבר השעון , השעה הייתה – 07:46,

הכנסתי את האוכל לתיק , וירדתי במדרגות.

אמרתי שלום לאמא ויצאתי מהבית , בדיוק נשלחה הודעת SMS.

שקד:&מאמי , בהצלחה היום, סליחה על אתמול ... אני אוהב אותך , אל תתחמקי ממני היום, בבקשה&

סגרתי את ההודעה והכנסתי את הפלאפון לכיס הג'ינס שלבשתי.

התקרבתי לתחנת האוטובוס ולמזלי בדיוק הגיע האוטובוס.

טל היה על האוטובוס , (חבר של גל לשעבר – למי שלא זוכר).

התיישבתי על אחד המושבים , והנחתי את התיק על המושב הצמוד.

ראיתי שהוא מתקרב אליי ...

טל:"היי הגר"

אני:"היי.. טל"

טל:"אני יכול לשבת ?" הוא הצביע על המושב שעליו היה התיק שלי.

אני:"אממ .. כן , כן בטח" אמרתי והורדתי את התיק מהמושב.

הוא התיישב לידי ,

טל:"אז ... איך את מרגישה?"

אני:"יותר טוב" חייכתי חיוך קטנטן.

טל:"את יודעת... יש לך חיוך יפה" הוא חייך אלי בחזרה.

אני:" אאא.. תודה"

טל:"מה , את מתביישת ממני ?" הוא הסתכל בעיניי.

אני:"לא" עניתי ביובש.

טל:"זה.."

אני:"טל מה אתה רוצה ?" קטעתי את דבריו.

טל:"כלום... מה יש לך ? את כועסת עלי?"

אני:"מן הסתם" אמרתי כשהסתכלתי אל מחוץ לחלון.

טל:"מה עשיתי לך ?" הוא אמר לא מבין.

אני:"פגעת בחברה הכי טובה  שלי ! זה מה עשית ! מה אתה בכלל מתיישב לידי ? כאילו אני איזה ידידה שלך .. לך לחברים מהשכבה שלך , ועזוב אותי בשקט" אמרתי מעוצבנת.

טל:"את... את צודקת , תרגישי טוב..... ביי" הוא מלמל ויצא מהאוטובוס שהגיע לתחנת הבית ספר. ירדתי כמה שניות אחריו והתקרבתי לשער בית הספר ,

נעצרתי לרגע במקום , והיו לי הבזקים כאלה בעיניים וכאבי בטן חזקים , כמו שקרה לי בבית החולים. לאחר כמה שניות ניערתי את ראשי ופתחתי את עיניי, הסתכלתי על המבנה הגדול , ונכנסתי.

נכנסתי בשער בית הספר , ונדמה היה שכל המבטים הופנו אליי.

הרגשתי קצת מוזר ובאי נוחות אבל המשכתי בדרכי לכיתה.

נכנסתי לכיתה , ושוב , כל המבטים הופנו אליי , כל הבנות התקרצצו סביבי , וביניהן יעל.

יעל:"הגר ... אני ממש מצטערת על הכל, את לא יודעת איך לקחתי קשה את מה שקרה לך" היא אמרה כשהיא מחבקת אותי.

אני:"זה בסדר... מגיעה גם לך התנצלות." אמרתי וחייכתי חיוך גדול.

כל הבנים התקרבו למעגל שנוצר סביבי , אחד אחד התקרבו, ושאלו כל מיני שאלות שטותיות , כמו "איך הרגשת בלי זיכרון?" , "מה ראית בעיניים כשהתעלפת?" וכאלה...

זו הייתה הרגשה מוזרה , אבל גם מצחיקה ... הצחיקו אותי , הבנים (:

בכל זאת , אין על הכיתה שלנו .

בין כל הדיבורים והצחוקים שרצו בין כולם , קלטתי את מבטו של שקד נכנס לכיתה.

התחלתי לזוז באי נוחות במקומי , גל ראתה מה קורה , והיא לקחה אותי לצד לדבר , כדי ששקד יראה שהוא לא רצוי כרגע. מלכה הילדה הזאת , מלכה. (:

היא שיחקה אותה כאילו היא מדברת איתי ... ובין לבין שאלה מה קרה ... החזרתי לה תשובות מהירות מרוב לחץ , כי ראיתי ששקד מתקרב לעברינו ,

שקד:"הגר, אני יכול לדבר איתך ?"

שיחקתי אותה לא רואה אותו וקיוויתי שגל תטפל במצב ,

גל התפרצה לפני עוד שחשבתי לענות –

גל:"אתה לא חושב שאתה קצת חוצפן ?!"

שקד:"גל לא דיברתי אליך , אני רוצה לדבר עם הגר"

גל:"נחמד שאתה רוצה , רק חבל שהרצון שלך לא מעניין אף אחד." היא חייכה אליו חיוך מעצבן.

שקד:"גל את מוכנה לסתום ?!" הוא התפרץ עליה.

כאן התערבתי, בסך הכל היא מנסה לעזור לי , ואין לו שום זכות לצעוק עליה, או להתפרץ ככה , במיוחד לא אחרי מה שקרה.

אני:"תגיד אתה דפוק או מה ?! , אתה לא מבין שאתה לא רצוי פה ?" אמרתי והרגשתי שהדמעות חונקות אותי.

שקד:"הגר .. מה , מה יש ? מאיפה באה לך הקנאה הזאת?"

לא יכולתי לענות , הרגשתי איך הדמעות עומדות לפרוץ בכל רגע ולא רציתי שיראה שאני בוכה בגללו , אז רצתי מהכיתה.

נכנסתי לשירותים כשהדמעות שוטפות את פניי , וגל נכנסה מיד אחרי.

גל:"את מוכנה להסביר לי מה קרה ביניכם ? ולמה את בוכה ככה ? חזרת לבית הספר , אחרי פאקינג חודשיים שלא היית פה ! ועכשיו את בוכה לי פה ?! מה נהיה ?"

ניסיתי להסדיר את נשמתי , ולעצור לרגע את הדמעות כדי שאוכל להסביר לה מה קרה.

נרגעתי ואמרתי –

אני:"היינו ביחד בפארק אחרי שליווינו אותך הביתה ,ישבנו , צחקנו , והתנשקנו והכל היה מושלם , ואז הוא קיבל איזה טלפון שהרס הכל , זאת הייתה מישהי , לא מישהו ! ופתאום הוא אמר שהוא חייב ללכת , והוא עזב אותי שם לבד , בערב , כמו איזה מטומטמת"

גל:"ובגלל זה את בוכה ככה ?! אולי זאת הייתה אמא שלו , או אחותו .. לכי תדעי, אולי קרה משהו ... לא שאני מצדיקה אותו , אבל את צריכה לברר קודם למה את בוכה ככה לא ?!"

אני:"את צודקת , אני אלך לעשות את זה ממש עכשיו" אמרתי בנחישות.

ניגבתי את הדמעות שמעל פניי , סידרתי את האיפור ושלחתי לשקד הודעה שאני מחכה לו מחוץ לקפיטריה , במדשאות.

יצאתי לשם במהירות , בינתיים הגיע הצלצול , אבל עדיין חיכיתי לו.

תוך חמש דקות הוא הגיע.

הוא התקרב אליי... בכוונה לחבק אותי , אך התרחקתי . התיישבתי על הדשא הירוק , וחיכיתי שיתיישב לידי. הוא התיישב ואמר-

שקד:" יש צלצול , את לא רוצה לעשות את זה בהפסקה ?"

אני:"לא" אמרתי בפשטות.

"באתי לשאול אותך שאלה אחת פשוטה , ואתה תענה לי בלי הסברים , זה לא מה שאני רוצה , בסדר ?" אמתי בשקט.

שקד:"אוקי.."

אני:"מי זאת הייתה ?"

שקד:"מתי?"

אני:"בטלפון"

שקד:"תקשיבי ... הייתי חייב ללכת .. זה ל.."

אני:"אני לא רוצה שתסביר לי . רק תגיד לי מי זאת הייתה"

שקד:"רעות." הוא אמר בקול מיואש.

אני:"מי זאת רעות?" הרגשתי איך עיניי מתחילות להירטב.

שקד:"החברה הקודמת שלי"

אני:"הבנתי" אמרתי במבט נעלב.

קמתי לקחתי את התיק שלי והתחלתי ללכת.

שקד קם אחריי ותפס את ידי.

שקד:"חכי , תני לי להסביר לך"

אני:"לא מאמי , תן לי להסביר לך – זה נגמר בינינו" אמרתי בקול רועד , כשהדמעות כבר מכסות את כל פני , ועיניי כבר אדומות , השתחררתי מידו והתחלתי לרוץ לעבר שער בית הספר.

התיישבתי על אחד הספסלים מחוץ לבית הספר , הוצאתי את הפלאפון שלי ושלחתי SMS לגל –

אני: &נפרדנו , אני יספר לך הכל בהפסקה&

גל: &מה ????????????????????! , מי זאת הייתה ?!"

אני:&בהפסקה& כתבתי והכנסתי את הפלאפון לתיק.

החזקתי אותה כבר ביד , עדיין מתלבטת עם להדליק אותה או לא , עיניי שרפו מרוב הבכי , וראשי כאב כל כך. הוצאתי מצית והדלקתי אותה.

פתאום שמעתי קול קורא לי,

אפילו לא היה לי כוח להפנות את מבטי אל הקול שנשמע.

אך הוא קרא לי שוב , אז הסתובבתי והסתרתי את הסיגריה.

זה היה טל , "שיט , מה הוא רוצה עכשיו ?" מלמלתי לעצמי כשאני זורקת את הסיגריה על הרצפה ומנגבת במהירות את הדמעות ששוטפות את פני.

הוא התקרב אלי ואמר –

טל:"הגר מה קרה ?" הוא שאל בטון מודאג.

אני:"כלום , עזוב אותי כבר"

טל:"נו אני יודע שיצאתי חרא שבחארות , אבל תפסיקי לכעוס עלי , אני רוצה רק לעזור לך , אני מבטיח לך שאני לא כזה נורא כמו שאת חושבת ... מה קרה ? למה את כל כך בוכה ?"

לא הצלחתי לעצור את הדמעות שהתפרצו החוצה כמו ברז , ניסיתי להסדיר את נשמתי ,

אני:"סלי.." אמרתי בקול רועד והפסקתי את עצמי.

טל:"הגר מה יש ? אף פעם לא ראיתי אותך ככה ..." הוא אמר מודאג.

אני:"זה נגמר" לחשתי.

טל:"מה נגמר?" הוא ליטף את פניי.

אך התרחקתי מעט , והרמתי את מבטי אליו.

אני:"אני ושקד , זה נגמר" אמרתי והדמעות המשיכו לזלוג מעצמן.

טל:"מה ? למה ?" הוא אמר ולרגע חשבתי שהוא באמת מתעניין.

אני:"עזוב , זה מסובך." הורדתי את מבטי לרצפה .

טל:"נו תסבירי לי , אני מבטיח לעודד אותך"

אני:"היינו ביחד בפארק ... והכל ... הכל היה מושלם , ופתאום , הפלאפון המזדיין הזה שלו הרס הכל. שמעתי שהוא דיבר עם מישהי ואז פתאום הוא אמר לי שהוא חייב ללכת , והוא עזב אותי שם , לבד בערב" ... עצרתי לרגע כדי להסדיר את נשמתי.

טל:"נו... זאת סיבה להיפרד ? מי זאת כבר יכולה להיות?" הוא אמר כשהוא מנסה לעודד אותי.

אני:"ועכשיו דיברתי איתו ושאלתי אותו מי זאת הייתה , ו... והוא אמר לי שזאת הייתה .."

טל:"נו.." הוא אמר בטון מתעניין.

אני:"זאת הייתה האקסית שלו !" אמרתי והרשיתי לדמעות לרדת.

טל לא אמר מילה רק חיבק אותי חזק , ובין לבין זרק כמה משפטים כמו "ההפסד שלו" או "הוא לא שווה את הדמעות שלך " וכל מיני כאלה ...

הצלצול להפסקה נשמע , וניגבתי מיד את הדמעות.

טל:"יהיה בסדר ... אני מבטיח לך , אני יטפל בזה !"

אני:"לא טל ... לא סיפרתי לך את זה בשביל שתדבר איתו"

טל:"את צודקת.. סליחה , אני תמיד כאן בשבילך , את יודעת את זה , נכון ?"

הנהנתי בראשי , ואמרתי לו שהוא יכול ללכת כי בכל מקרה גל צריכה לבוא עכשיו ..

הוא הסכים איתי נשק לי בלחי ונכנס לבית הספר .

התאפרתי טיפה ונכנסתי לבית הספר , התיישבתי על הדשא , וקיבלתי הודעת SMS מגל –

&איפה את ?& עניתי לה שאני במדשאות.

הנחתי את ראשי על התיק של ושמעתי מישהו מתיישב לידי .

"מהירה את..." גיחכתי .

"כן ?" נשמע קול של גברי.

מיד הרמתי את ראשי בבהלה , וראיתי את שקד יושב לו בפנאן לידי , קמתי לקחתי את התיק שלי ומיד חיוך של "איזה פדיחה" התפשט על פני.

התכוונתי ללכת והוא תפס בידי והושיב אותי לידו.

אני:"מה ?!" צעקתי.

שקד:" אני אוהב אותך , את לא יכולה ככה להיפרד ממני."

אני:"וואללה"

שקד:"את סתם קפצת למסקנות , את בכלל לא יודעת מה קרה" הוא אמר במבט מתחנן.

אני:"אני יודעת מספיק " אמרתי כשראיתי שגל מתקרבת אלינו , קמתי לקחתי את תיקי והותרתי אותו שם לבד.

התקרבתי לגל , והתחשק לי פשוט ליפול לידיה , בלי לומר מילה.

היא מיד חיבקה אותי , ושאלה –

גל:"מה קרה ?"

אני:"נפרדנו" משכתי בכתפיי.

גל:"את זה אני יודעת.. למה ?!"

אני:"זאת הייתה האקסית שלו" ושוב דמעה קטנה ירדה מעיניי.

גל:"מה ?! " היא אמרה בטון מאוכזב.

"ומה היא רצתה ממנו?" היא המשיכה לדבר...

אני:"לא יודעת , וגם לא אכפת לי"

גל:"מה את מטומטמת ?! , נפרדת ממנו בלי לשאול אותו מה היא רצתה ממנו?"

אני:"כן.. הספיק לי לשמוע ממנו"

גל:"ואת עוד אוהבת אותו ?"

אני:"כן" אמרתי ודמעה קטנה ירדה מעיניי.

גל ניגבה אותה ואמרה –

"אל תדאגי , הכל יסתדר."

ראיתי מזווית העין ששקד מתקרב אלינו ,

שקד:"הגר אני יכול רק להסביר לך ?" הוא ביקש.

אני:"יודע מה... כן"

שקד:"היא התבכיינה לי בטלפון , ממש בכתה , והתחננה שאני יבוא אליה , שקרה משהו נוראי ושאני חייב לבוא , ולא ידעתי מה לעשות , ורציתי רק להרגיע אותה , אז אמרתי לה שאני בא . אני ממש מצטער "

אני:"ואתה חושב שזאת סיבה מספיק טובה כדי לעזוב אותי לבד בערב באמצע פארק מסכן אחרי תאונה ענקית ?"

שקד:"לא , אני יודע שלא" הוא נאנח.

אני:"לפחות אתה מבין"

שקד:"לא משנה , רק היה לי חשוב שתדעי , שאני בחיים לא אשכח אותך , כמו שאמרתי לך בבית החולים , שאת הילדה היחידה שאי פעם באמת אהבתי , אני באמת אוהב אותך , ואני לא אצליח לשכוח אותך כל כך מהר , אם בכלל ," והוא עשה פרצוף כאילו הוא מנהל דיון עם עצמו ברגע זה.

אני:"שקד , די . זה נגמר , וזהו." אמרתי כשיורדת דמעה מעיניי.

שקד:"לפחות אל תבכי , זה לא מגיע לך"

אני:"ביי.." נשקתי על שפתיו נשיקה קטנה ורכה , הפניתי לו את גבי והלכתי עם גל.

שקד:"א.."

המשך יבוא.

ואי , פרק באמת מושקע , ארוך , ומיוחד (:

אני מצפה מכל הקוראים להגיב ,

וכל אלה שקוראים כאן ולא בקבועים שיגידו לי ואני יוסיף אותם [;

המששך ערב נעים 3 >