היי כולן :)
תהנו מהפרק :)
פרק 9:
נכנסו
לבית הקפה שהיה מלא באנשים ומלא בהמולה.
"ואו"
אמרה שיראל "קצת מצחיק לראות כל כך הרבה אנשים בבית קפה קטן"
"כן"
חייכתי "באמת מוזר"
התחלתי
לחפש את לירן, בין כל האנשים אך ללא הצלחה, היו כל כך הרבה אנשים שבקושי היה אפשר
להסתובב בין כולם.
"הזמנת
את לינור?" צעק יותם "אתה דפוק?"
"למה
דפוק?" שאל לירן "רציתי שהיא תבוא אז הזמנתי אותה"
"כן
לירן אבל אתה יודע שאמרנו שאתה חייב להתרחק ממנה" הפציר בו יותם
"ואני
אמרתי לך שאני לא מסוגל להתרחק ממנה ושתעזוב אותי כבר בשקט" צעק לירן בכעס
"אוף
נמאס לי ממך כבר" אמר יותם בעוד הוא לגם מהבקבוק בירה שהחזיק בידו
"יופי
עכשיו תעזור לי למצוא אותה" הפציר בו לירן והחל לחפש אותה בעיניו
"מצאתי
בו" אמר לירן ומשך איתו את יותם.
"היי"
שמעתי את קולו של לירן ומיד הסתובבתי לעברו
"היי"
חייכתי אליו
"היי
שיראל" הוא חייך אליה
"היי"
היא חייכה אליו
"מה
קורה לינור?" שאל אותי יותם "זוכרת אותי?"
"ברור"
חייכתי
"ומי
היפה שלידך?" הוא שאל מסתכל על שיראל
"שיראל"
אמרה שיראל והציגה את עצמה
"נעים
להכיר" חייך יותם
"להביא
לכן משהו לשתות?" שאל לירן
"אמ..קולה"
השבתי
"סבבה"
חייך לירן "בוא איתי יותם" הוא קרא לו והם ניגשו לעבר הדלפק
"חמוד
לירן" חייכה שיראל
"הי
הוא שלי!" הפצרתי בה
"ברור"
היא חייכה
"אבל
אני חושבת שיותם קצת נדלק עליך" אמרתי קורצת לה
"יכול
להיות" היא חייכה "גם חמוד אבל זה לא משנה, יש לי חבר לינור"
"אני
יודעת" השבתי
"תרגיע
עם שיראל יותם" הפציר לירן ביותם כאשר הם ניגשו להביא לבנות לשתות
"למה?"
שאל יותם "גם אותה אתה רוצה?" הוא שאל בכעס
"לא
אבל היא חברה של יודה" השיב לירן
"מה?"
הוא הופתע "זאת חברה של יודה?"
"כן"
השיב לירן
"היא
יותר מידי שווה בשבילו" אמר יותם בכעס
"יכול
להיות אבל תאמין לי שאתה לא רוצה להתעסק עם חברה של יודה" אמר לירן
"נהנת?"
שאל אותי לירן כאשר יצאנו קצת מבית הקפה והתיישבנו בחוץ
"כן
דווקא ממש נחמד" השבתי "תודה שהזמנת אותי"
"בכיף"
הוא חייך "רציתי להיות איתך קצת"
"גם
אני" חייכתי "זה מוזר קצת"
"מה
מוזר?" הוא שאל מבולבל
"מוזר
שאנחנו מכירים רק שבוע וכבר....." עצרתי את עצמי
לא רציתי
להגיד לו שהרגשות שלי אליו חזקים, פחדתי שזה יבהיל אותו קצת.
"וכבר
מה?" הוא שאל בסקרנות
"לא
משנה" חייכתי "זה פשוט מוזר שאני מרגישה כזאת קרובה אליך"
"גם
לי קורה אותו דבר" הוא אמר ואחז בידי "בחיים לא הרגשתי כל כך קרוב
לבחורה כמו שאני מרגיש אליך"
"באמת?"
שאלתי מחייכת, שמחתי לשמוע אותו אומר לי את זה
"באמת"
הוא חייך "אמרתי לך יש בך משהו שמרגיע אותי, אני לא יודע אך להסביר את
זה"
"אני
שמחה, אני שמחה לשמוע את זה" חייכתי אליו "אני אוהבת להיות איתך"
"גם
אני" הוא חייך ונצמד אלי קצת "לא ראיתי אותך רק כמה שעות וכבר התגעגעתי
אליך"
"כנ"ל"
חייכתי נבוכה
"התגעגעתי
לנשק אותך" הוא אמר ומיד ניגש לנשק על שפתי, נשיקה עדינה וטובה כמו הנשיקה
הראשונה שלנו ביחד.
שיראל
נכנסה אל עבר השירותים לסדר את האיפור וכששמע צחוק ודיבורים מאחד התאים בשירותים,
היא מהירה לסיים לסדר את האיפור כמה שיותר מהר כדי לצאת משם ולא להיות בסיטואציה
המביכה הזאת.
היא
הכניסה את האיפור בחזרה לתיק וברגע שבאה לצאת היא ראתה בזווית העין את הדלת של
אותו תא קצת פתוח.
הסקרנות
הרגה אותה אז היא המשיכה להסתכל לכמה שניות עד שהבחינה בו.
היא
הבחינה ביודה עומד שם עם בחורה, מנשק על שפתיה וממשש את גופה.
הדמעות
מיד החלו להציף אותה, היא יצאה מהשירותים במהירות, היא לא רצתה שהוא יראה אותה.
היא החלה
ללכת בין כל האנשים בעוד הדמעות ממשיכות לזלוג על עינייה.
היא לא
האמינה שהוא יעשה לה דבר כזה, היא בטחה בו כל כך למרות כל מה שהאנשים אמרו עליו.
היא רצתה
להאמין שהוא בן אדם טוב, היא רצתה להאמין שהוא באמת אוהב אותה.
היא לא
ציפתה לראות אותו עם בחורה אחרת.
הלב שלה
נשבר, היא רצתה להעלם באותו רגע, לקבור את עצמה מתחת לכל האנשים האלה.
היא לא
ידעה אך להתמודד עם זה עכשיו.
היא החלה
להתקדם לעבר היציאה מבית הקפה כשנתקלה בלינור.
"מאמי?"
פניתי אליה כשהבחנתי בדמעות זולגות על פניה "בכל בסדר?"
"אני
רוצה ללכת" היא אמרה בבכי
"מה
קרה אחותי?" שאלתי וחיבקתי אותו חיבוק גדול ותומך
"אני
אספר לך אחר כך, קחי אותי מפה" היא ביקשה
"בטח
בטח" אמרתי ומיהרתי לצאת איתה החוצה וללוות אותה הביתה.
לא
נפרדתי מלירן אפילו, לא היה לי זמן לזה, לא חשבתי על זה באותו רגע, הדבר היחידי
שחשבתי עליו היה שיראל, כל כך כאב לי לראות אותה ככה מבלי אפילו לדעת מה קרה לה.
עברה כבר
שעה שלמה מאז שלירן ראה את לינור, הוא דאג לה, הוא לא הבין לאין היא נעלמה פתאום.
"ראית
את לינור?" הוא שאל את יותם
"האמת
שלא" השיב יותם "מה היא הלכה לך לאיבוד?" צחק יותם
"זה
לא מצחיק" ענה לירן בכעס ומיד הוציא את הטלפון מהכיס וחייג אליה.
"מה
קרה מאמוש?" שאלתי כשישבתי עם שיראל מתחת לבית שלה
"זה...סתם,
אני אספר לך מחר, עכשיו אני רק רוצה ללכת לישון קצת" היא אמרה מנגבת את
הדמעות
"אבל
את בסדר?" שאלתי בדאגה "אני לא רוצה להשאיר אותך ככה"
"אני
בסדר, בבקשה לינור, תני לי להירגע קצת" היא ביקשה
"בסדר
אבל תתקשרי אלי מחר על הבוקר" הפצרתי בה.
לא הבנתי
מה קורה לה, דאגתי לה כל כך אבל הרגשתי שהיא לא מסוגלת לספר לי כרגע מה קרה
"בסדר
אני מבטיחה" היא אמרה "תודה שלווית אותי הביתה"
"ברור
אחותי" אמרתי וחיבקתי אותה
"אני
אדבר איתך מחר" היא אמרה ועלתה במהירות לביתה.
נשארתי
מסתכלת עליה נכנסת לביתה, דאגתי כל כך, לא הבנתי מה קרה לה פתאום.
הטלפון
שלי החל לצלצל ומיד הוצאתי אותו מהכיס ועניתי
"איפה
את?" שאל לירן בדאגה
"אני
מצטערת הייתי חייבת לחזור הביתה" השבתי "שיראל לא הרגישה טוב"
"ואת
בסדר?" הוא שאל בדאגה ואהבתי את זה שהוא דואג לי
"כן,
אני מצטערת שלא נפרדתי ממך, לא היה לי זמן" אמרתי מתנצלת
"זה
בסדר" הוא השיב "העיקר שהכל בסדר"
"הכל
בסדר" חייכתי "אני עולה הביתה עכשיו אז אני אדבר איתך כבר מחר"
"בסדר
מאמי, שיהיה לילה טוב" הוא אמר
"לילה
טוב מאמי" השבתי "ותודה על היום"
"בכיף"
הוא אמר ויכולתי לחוש בחיוך על פניו.
שיראל
נשכבה על המיטה בעוד הדמעות זולגות על פניה.
פעם
ראשונה שהלב שלה נשבר, הוא היה האהבה הראשונה שלה, כבר שנתיים שהם ביחד.
היא לא
האמינה שהוא יהיה מסוגל לעשות לה דבר כזה.
היא רק
רצתה שהכאב הזה יעלם, שהכל יתגלה לה כחלום רע.
היא עצמה
את עיניה חזק, מתפללת להירדם כבר ולשכוח מכל מה שראתה, שהכאב הזה שהיא מרגישה
עכשיו פשוט יעלם ולא יחזור.
נשכבתי
על המיטה אחרי שהחלפתי בגדים לכותנת לילה שלי.
לפני
שהלכתי לישון שלחתי הודעה קטנה לשיראל, להראות לה שאני פה בשבילה לא משנה מה קרה
&אני
אוהבת אותך אחותי ואם את צריכה משהו אני כאן&
שלחתי את
ההודעה ונשכבתי על המיטה.
שמחתי
שמחר יום שבת ושאין בית ספר, תכננתי ללכת לשיראל מיד על הבוקר מחר ולבדוק מה איתה.
בדיוק
כששמתי את הראש על הכרית שמעתי נקישות קטנות על החלון בחדרי.
התקרבתי
בפחד אל החלון, לא הבנתי מזה הנקישות האלו.
הבטתי
מעבר לחלון וראיתי את לירן עומד מבעד לחלון.
חיוך
גדול עלה על פני ומיד פתחתי לעברו את החלון
"מה
אתה עושה פה?" חייכתי
"התבאסתי
שלא יצא לי לתת לך נשיקת לילה טוב לפני שהלכת" הוא אמר ואני מיד התרגשתי.
"כנס"
אמרתי והוא נכנס מהחלון
"מזל
שהבית שלי הוא בית קרקע" חייכתי
"באמת
מזל" הוא צחק "ממש לא היה לי כוח לטפס עכשיו"
"דפוק"
צחקתי
"ישנת?"
הוא שאל כשהתיישבנו על המיטה "הפרעתי לך?"
"לא"
חייכתי "חשבתי עליך, גם אני התבאסתי שלא נתת לי נשיקת לילה טוב"
"אז
מזל שאני פה" הוא חייך ונישק על שפתי
זה היה
כמו מגנט, לא יכולנו להתנתק אחד מהשניה, לא רצינו להיפרד, לא רצינו שהנשיקה הזאת
תיגמר.
"אני
לא יכול איתך" הוא אמר כשהתנתק לשניה משפתי "אני לא יכול להפסיק לנשק
אותך"
"אז
אל תפסיק" הפצרתי בו וחזרתי לנשק אותו
הנשיקה
התגברה מרגע לרגע, ידו החלה ללטף את רגלי.
אהבתי את
זה שהוא נשאר על הרגל ולא המשיך לטפס למעלה.
זה הראה
לי עד כמה הוא מכבד אותי ולא שולח יותר מיד ידיים.
המשכנו
להתנשק כמה דקות ארוכות בעוד הנחתי את ידי על חזה שלו והרגשתי את פעימות ליבו
החזקות
אהבתי את
זה, אהבתי שהלב שלו דופק חזק ממני, זה נתן לי תחושה טובה, תחושה שהוא באמת נמשך
אלי.
הוא
התרחק ממני באיטיות בעוד נשימותיו כבדות
"אם
אני לא יפסיק עכשיו, אני לא יוכל להפסיק" הוא לחש לי
"גם
אני לא" חייכתי "בחיים לא קרה לי דבר כזה"
"גם
לי לא" הוא השיב בעוד ידו עדין מונחת על רגלי, מלטפת אותה בעדינות.
הסתכלתי
על היד שלו עם חיוך קטן
"אני
מצטער" הוא אמר והזיז את ידו מרגלי
"זה
בסדר" צחקתי "זה דווקא היה נעים"
"אני
לא רוצה להתקדם מהר מידי בשבילך" הוא אמר
"אתה
לא מתקדם מהר מידי" צחקתי והתקרבתי לעברו "אתה מתקדם בדיוק כמו שאתה
צריך להתקדם" אמרתי בעוד ליטפתי בעדינות את פניו.
הסתכלנו
אחד על השניה לכמה רגעים, מביטים אחד לשניה בעיניים בעוד עינינו נוצצות מעט
"אני
חייב ללכת" הוא אמר לאחר כמה דקות של שתיקה וקם מהמיטה
"כן.."
השבתי נבוכה
"לילה
טוב לינור" הוא חייך אלי "היה לי כיף"
"גם
לי" חייכתי והוא מיד יצא מהחלון משאיר אותי שם עם חיוך גדול על פני ולב שדופק
בחוזקה
הוא החל
להתקדם לעבר המכונית שלו, הוא הרגיש שהרגשות שלו אליה הולכים והופכים לחזקים יותר
מרגע לרגע.
הוא פחד
מהרגשה הזאת, היא ידע שאסור לו להרגיש אליה ככה.
הוא ידע
שברגע שהיא תדע את האמת היא לא תרצה שום קשר איתו יותר.
הוא ידע
שהגיע הזמן להתרחק ממנה, הוא ידע שאם הוא לא יתרחק ממנה עכשיו הוא בחיים לא יצליח
להתרחק ממנה.
אבל איך?
איך הוא יהיה מסוגל להתנתק מהרגשות החזקים האלה שיש לו אליה ולהתרחק ממנה?
המשך יבוא
מחכה לתגובות שלכם
ושיהיה אחלה של שבוע :)
אוהבת מלא
לירון 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
