היי כולם :)
תהנו מהפרק!
פרק 10:
השמש
החזקה נכנסה אל חדרה של שיראל.
שיראל
פתחה את עיניה היבשות מבכי בעייפות.
לילה קשה
עבר עליה, לילה מלא בבכי ושברון לב.
היא עדין
לא עיכלה את זה שיודה באמת בגד בה ושבר לה ככה את הלב.
היא
התרוממה מהמיטה בעייפות, מנסה לא לפרוץ שוב בבכי ושהמחשבות על יודה לא התעוררה בה
שוב.
היא
התיישבה על המיטה והבחינה בו שם, יושב על הכיסא של המחשב שלה ומסתכל עליה.
"בוקר
טוב יפה" אמר יודה מחייך אליה חיוך קטן
"מה
אתה עושה פה?" היא שאלה בכעס, היא לא רצתה לראות אותו, היא לא הייתה מוכנה
לראות אותו
"באתי
להיות איתך קצת" הוא השיב "אתמול שכחתי ממני ויצאת עם חברות שלך"
"תעוף
מפה" היא אמרה בכעס, מחזיקה את הדמעות
"מה?"
הוא שאל מבולבל וקם מהכיסא, מתחיל להתקרב לעברה
"אל
תתקרב אלי" היא אמרה בבכי "תעוף מפה"
"מה?"
הוא שאל והתיישב לידה
היא מיד
קמה מהמיטה והתרחקה ממנו
"מה
קרה?" הוא שאל מבולבל
"עוף
מפה יודה" היא צעקה "עוף מפה"
הוא החל
להתעצבן, הוא לא הבין מה היא רוצה ממנו
"מה
יש לך?" הוא צעק בכעס
קמתי
בבוקר עם חיוך גדול על פני.
אהבתי את
השיחה שהייתה לי עם לירן אתמול בלילה, היה לי כיף לדבר איתו
אהבתי
שהוא לא וויתר ושהוא בא להגיד לי שלום בלילה.
זה עשה
לי טוב, זה גרם לי להבין שבאמת אכפת לו ממני.
יצאתי
מהמיטה וניגשתי לעבר המקלחת, לצחצח שיניים ולהתארגן לקראת היציאה שלי לשיראל.
למרות
המחשבות הטובות על לירן, גם שיראל הייתה לי במחשבות.
דאגתי לה
נורא, לא הבנתי מה עבר עליה אתמול והיה לי חושב לוודא שהיא בסדר עכשיו.
ניסיתי
להתקשר אליה מספר פעמים אך היא לא ענתה לי.
לא
יכולתי להישאר ככה בבית ולחכות שהיא תענה לי, דאגתי לה מידי.
מיד שמתי
על עצמי ג'ינס וחולצה ויצאתי לעברה.
"בוקר
טוב יפיוף" חייך יותם כאשר נכנס לחדרו של לירן בעוד לירן עדין שכב במיטתו
"מה
אתה עושה פה כל כך מוקדם בבוקר?" שאל לירן בעייפות מתחת לשמיכה
"באתי
לראות לשלומך" הוא חייך "נעלמת אתמול, לא הבנתי מה קרה לך"
"הלכתי
ללינור" הוא השיב
"הלכת
לבית שלה?" הוא צעק בכעס "לבית שלה?!"
"כן
תירגע כבר" הוא השיב "לא קרה שום דבר"
"אבל
יכל לקרות חתיכת מטומטם" אמר יותם בכעס "למה אתה לוקח את הסיכונים
האלה?!"
"רציתי
לראות אותה" הוא השיב "לא הספקתי להגיד לה שלום במסיבה, היא פתאום הייתה
חייבת ללכת"
"אבל
לבית שלה?!" הוא צעק
"בסדר
אני יודע" הוא השיב וקם מהמיטה "עשיתי טעות"
"ואני
מקווה שלא תעשה שוב את הטעות הזאת" הפציר בו יותם
"אני
אשתדל" חייך לירן
"לירן
מה יש לך איתה?" שאל יותם בדאגה "נראה לי שזה יותר רציני ממה
שחשבתי"
"זה
באמת רציני יותם" השיב לירן "היא פשוט עושה לי את זה"
"נו
אז מה?" השיב יותם "מלא בנות עושות לי את זה"
"לא
היא...היא מיוחדת" הוא אמר וחיוך עלה על פניו
"אוי
לא לירן" אמר יותם בייאוש "אתה מתאהב בה, אני מכיר אותך"
"אני
לא יודע אם אני מתאהב בה אני....לא יודע" הוא השיב מסמיק
"לא
לירן לא" הפציר בו יותם "אסור לך, אתה יודע שאסור לך"
"אני
לא יכול להתעלם ממה שאני מרגיש אליה יותם, זה חזק מידי" השיב לירן
"אתה
חייב לחתוך את זה לירן, אתה חייב לפני שזה יהיה מאוחר מידי" הפציר בו יותם
"אני
לא רוצה לפגוע בה" השיב לירן
"בדיוק
בגלל זה" השיב יותם "תחתוך את זה עכשיו לפני שהיא תתאהב בך יותר מידי
ולפני שאתה תתאהב בה, זה יגמר רע לירן ואתה יודע טוב מאוד למה"
"אז
מה אני יעשה?" הוא השיב בייאוש
"תחתוך
את זה, תחתוך את זה עכשיו" הפציר בו יותם.
"מה
יש לך שיראל?" הפציר בה יודה "את מוכנה לדבר"
"ראיתי
אותך" היא אמרה בבכי "ראיתי אותך אתמול בבית קפה"
מה עשית
בבית קפה?" הוא שאל מבולבל
"מה
זה משנה!" היא צעקה "ראיתי מה שאתה עשית" היא המשיכה בבכי
"שיראל...."
"ראיתי
אותך איתה, עם איזה מישהי, בשירותים" היא אמרה בעוד הבכי חונק אותה
"לא
היה בדיוק ככה שיראל,תני לי להסביר" הוא אמר והחל להתקרב אליה
"אני
לא רוצה שתסביר לי כלום!" היא צעקה "אני רוצה לחתוך את זה" היא
אמרה בבכי
"לא
שיראל" הוא אמר "זאת הייתה טעות, זה היה חד פעמי, אני כעסתי שאת יוצאת
עם הבנות ולא איתי אז עשיתי שטות, אני מצטער"
"אתה
משקר לי, אתה משקר לי בפנים" היא אמרה בבכי
"אני
אוהב אותך שיראל" הוא אמר מתקרב אליה בעוד היא מתרחקת ממנו יותר ויותר
"תלך
מפה יודה, זה נגמר" היא אמרה בבכי
הוא החל
להתעצבן, הוא לא היה מוכן לקבל את זה שהיא תזרוק אותו ככה.
למרות כל
מה שעשה לה הוא באמת אוהב אותה, הוא לא רצה לסיים את הקשר איתה.
הוא לא
היה מסוגל לתת לה ככה ללכת ממנו.
"שיראל
בבקשה, תני לי עוד הזדמנות" הוא הפציר בה
"לך
מפה" היא צעקה "זה נגמר, תלך"
"לא
שיראל" הוא אמר ואחז בידה בכוח "זה לא נגמר את שומעת אותי?! אני היחידי
שמחליט מתי הקשר הזה נגמר, היחידי!"
"תעזוב
אותי אתה מכאיב לי" היא ביקשה בבכי
"אני
לא יעזוב אותך עד שתביני, זה לא נגמר ככה שיראל, אני לא נותן לך ללכת בכזאת
קלות"
"אתה
מכאיב לי" היא אמרה בבכי
הדלת של
חדרה נפתחה ומיד יודה עזב את שיראל והתרחק ממנה.
שיראל
מיד ניגבה את הדמעות.
"הכל
בסדר?" שאלתי כשנכנסתי לחדר והבחנתי בעיניה הדומעות של שיראל ופניו הכועסות
של יודה
"ברור"
השיב יודה והתקדם לעבר שיראל
"זה
לא נגמר ככה" הוא לחש לה, נישק נשיקה קטנה על שפתיה ויצא מחדרה
"שיראל
מה קרה כאן?" שאלתי מיד אחרי שיודה יצא
"סתם
רבנו" היא אמרה והתיישבה על המיטה, מנגבת את הדמעות
"את
בטוחה?" שאלתי בדאגה, הבחנתי שמשהו לא בסדר
"בטוחה
לינור" היא השיבה "זה היה סתם ריב...אנחנו רבים הרבה בזמן האחרון, בגלל
זה בכיתי אתמול במסיבה" היא שיקרה.
היא פחדה
ממה שיודה עלול לעשות ולכן החליטה לשקר ללינור, היא לא רצתה להחמיר את המצב
"בגלל
זה בכית אתמול?" שאלתי מבולבלת "בגלל ריב עם יודה? אבל הוא לא היה
שם"
"רבנו
בטלפון" היא השיבה "ועכשיו המשכנו את הריב פה"
"אבל
שיראל אם אתם רבים הרבה בזמן האחרון, לא עדיף פשוט לחתוך?" שאלתי
"לא"
היא השיבה "אני אוהבת אותו"
"אבל
הוא גורם לך לבכי, תסתכלי על עצמך" אמרתי בדאגה
"אומרים
שאין אהבה בלי ריבים לא?" היא אמרה מחייכת לי חיוך קטן על מנת להרגיע אותי
ולגרום לי לחשוב שהכל בסדר אך אני מכירה את שיראל כל כך טוב שידעתי שהיא מסתירה
ממני משהו.
דאגתי לה
כל כך אבל לא ידעתי מה לעשות, לא הייתי באמת בטוחה מה קרה.
"אתה
צודק" אמר לירן כאשר הוא ויותם ישבו בחדרו "אני באמת צריך לחתוך את הקשר
עם לינור"
"יופי
אני שמח שנכנס בך קצת שפיות" אמר יותם
"חשבתי
על זה כל הלילה אתמול אבל אני פשוט לא מסוגל, קשה לי לחתוך ממנה" השיב לירן
בעצב
הוא לא
רצה לסיים איתה את הקשר אבל ידעה שאין לו הרבה בררות
"אתה
חייב לירן" הפציר בו יותם "אני יודע שזה קשה אבל עדיף עכשיו לפני שתיקשר
אליה יותר מידי ואז בכלל לא תוכל לנתק איתה את הקשר"
"אני
יודע" השיב לירן "אתה צודק אבל אני לא יודע אך אני אהיה מסוגל לעשות את
זה"
"שלח
לה הודעה עכשיו" אמר יותם "שלח לה הודעה שאתם צריכים לדבר ותיפרד ממנה
פנים מול פנים"
"איך
אני יעשה?" הוא של מיואש "אך אני יהיה מסוגל"
"תחשוב
על מה שיקרה אם לא תעשה את זה, תחשוב מה יקרה אם היא תגלה את האמת עליך לירן"
אמר יותם בעצב.
הוא ידע
שללירן יהיה קשה לעשות את זה אבל גם ידע שהוא חייב לעשות את זה לפני שהוא ייתן
לעצמו להתאהב בה יותר מידי.
הוא דאג
ללירן, הוא לא רצה שהוא יפגע בסוף כאשר לינור תגלה את האמת ולא תהיה מוכנה לקבל את
לירן.
"את
יותר טוב עכשיו?" שאלתי את שיראל כאשר סיימנו לאכול ארוחת בוקר מזינה של
חביתה עם סלט ומיץ תפוזים טוב
"כן
תודה" היא חייכה אליה "אין כמוך, היה ממש טעים"
"אני
שמחה" חייכתי וצליל של הודעה נשמע מהטלפון שלי
"הופה
מעניין מי זה?" חייכה שיראל ואני מיד פתחתי את ההודעה
&אני
חייב לראות אותך&
"זה
לירן" חייכתי "הוא אמר שהוא חייב לראות אותי"
"הופה"
חייכה שיראל "אז לכי למה את מחכה?!"
"אבל
אני רוצה להיות איתך עכשיו, את לא כל כך בסדר" אמרתי בדאגה
לא רציתי
להשאיר ככה את שיראל לבד, הרגשתי שהיא צריכה אותי עכשיו
"אני
בסדר לינור, עשיתי מספיק, לכי אליו" הפצירה בי שיראל
"את
בטוחה?" שאלתי בחשש
"כן
לכי" היא הפצירה בי "מבטיחה שאם אני ירגיש רע אני אתקשר אליך"
"חסר
לך שלא" אמרתי, נשיקתי אותה נשיקה קטנה על הלחי ויצאתי מביתה.
לירן ישב
בפארק מתחת לביתה של לינור, מחכה בחוסר סבלנות שהיא תגיע.
הוא ידע
שהוא חייב לחתוך את זה איתה כמה שיותר מהר אך הוא לא היה מוכן לזה, ליבו דופק
בחוזקה.
-
התקרבתי
לעבר הפארק והבחנתי בלירן יושב שם על אחד הספסלים, ראשו היה מכוון על הרצפה ורגלו
זזה בעצבנות.
מיד
הבנתי שמשהו לא בסדר איתו.
התקרבתי
אליו בחשש, לא יודעת למה אך ליבי החל לדפוק בחוזקה, הייתי בלחץ.
"היי"
אמרתי כשהתקרבתי לעברו והוא מיד הרים את ראשו לעברי
"מה
קרה לירן? אתה ניראה מוזר, הכל בסדר?" שאלתי בדאגה
"אמ...אנחנו
צריכים לדבר" הוא אמר בפנים רציניות ולבי החל לדפוק בחוזקה.
המשך יבוא
מחכה לקרוא תגובות
תהנו היום בל"ג בעומר
אוהבת מלא
לירון 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
