הייי
אני ממש מצטערת שאתם נאלצים לחכות שבוע שלם לפרק אבל באמת שאין לי ברירה, זה הכי טוב שאני יכולה לעשות.
אני ממש משתדלת.
אז תודה על הסבלנות שלכם, אני מעריכה את זה מאוד!
תהנו מהפרק :)
פרק 12:
הסוף
שבוע נגמר ויום ראשון הגיע, זה היה סוף שבוע של הרבה עליות ומורדות.
התחלתי
את הסוף שבוע עם לירן וחיוך גדול וסיימתי אותו בלי לירן ועם הרבה דמעות.
קמתי
מהמיטה בעייפות והתחלתי להתארגן לקראת בית הספר, ממש לא היה לי חשק ללכת אבל ידעתי
שעדיף שאני אלך ויסיח את דעתי מאשר שאני אשאר בבית ויחשוב כל היום על לירן.
לבשתי
ג'ינס בהיר עם חולצת בית ספר בצבע בננה, מגפיים חומות עם מעיל אור חום.
פיזרתי
את שערי ויצאת לבית ספר.
"לינור"
שמעתי את קולה של שיראל מרחוק ומיד הסתובבתי לעברה.
שמחתי
שפגשתי אותה בדרך, לא רציתי ללכת לבד כל הדרך ושלירן לא יפסיק להדהד לי בראש
"היי"
חייכתי אליה כשנעמדה לידי "איך את?"
"אמ..בסדר"
היא השיבה מחייכת חיוך קטן
"בטוח?"
שאלתי בחשש, הרגשתי שהיא קצת מוזרה
"כן
כן " היא חייכה "מה איתך? איך הייתה השיחה עם לירן?"
"הוא
חתך ממני" אמרתי בעצב
"מה?!"
היא צעקה "מה קשור?"
"הוא
אמר לי שהוא לא בנוי לקשר רציני ושהוא לא רצה לפגוע בי" אמרתי בכעס
"חצוף!"צעקה
שיראל "הוא לא יכל להגיד לך את זה לפני"
"זה
בדיוק מה שאני אמרתי" השבתי בעצב
"כל
הגברים אותו חרא" היא אמרה בכעס
"כן"
השבתי "מה איתך? עדין בריב עם יודה?"
"אפשר
להגיד" היא השיבה "אבל לא בא לי לדבר על זה"
"סבבה,
בואי לא נדבר על בנים " הצעתי
"מסכימה"
חייכה שיראל.
"עשית
את הדבר הנכון" אמר יותם כאשר הגיש ללירן את הקפה אחרי שסיפר לו שנפרד מלינור
"זה
לא מרגיש ככה" אמר לירן בעצב "פגעתי בה, הרגשתי שהיא כועסת עלי"
"זה
עדיף ככה לירן ואתה יודע את זה" אמר יותם
"הלוואי
שהדברים היו אחרת" הוא אמר בעצב "זה קשה יותם, אני מרגיש שאני מפספס
אותה"
"אל
תדאג לירן, היא לא הבת היחידה בעולם הזה" אמר יותם
"כן
אבל יש לנו משהו מיוחד, אני לא יודע אפילו אך להסביר לך את זה" הוא אמר בעוד
הוא לגם מהקפה
"טוב
חלאס לדבר עליה, היא בזמן האחרון הדבר היחידי שאנחנו מדברים עליו" אמר יותם
"צודק
סליחה" השיב לירן
"אז
מה חוץ מזה?" שאל יותם
"אבא
שלי" השיב לירן "הוא רוצה שאני אתקשר אליו"
"אז
תתקשר אליו" השיב יותם
"אני
מפחד" אמר לירן "מה אני אגיד לו"
"קח"
אמר יותם והגיש לו את הטלפון של הבית קפה "תתקשר"
"עכשיו?"
הוא שאל בחשש
"כן
עכשיו" השיב יותם
"מה
קורה בנות?" שאלה מורן כשהתיישבה לידנו על הדשא
"לא
יכול להיות יותר טוב" אמרתי בייאוש "מה את כזאת מאושרת?"
"היה
לי לילה מושלם אתמול עם יובל" היא חייכה "אני חולה עליו"
"כיף
לך, אני מקנאה" אמרתי בעצב
"למה
מה איתך ועם לירן?" שאלה מורן
"גמרנו"
השבתי "הוא נפנף אותי"
"מה?!"
היא צעקה "הוא לא שווה אותך"
"נכון"
השיבה שיראל
"ומה
איתך?" שאלה מורן "את ממש שקטה בזמן אחרון"
"סתם
אין לי מצב רוח" היא השיבה.
היא לא
רצתה לספר לבנות מה באמת קורה עם יודה, היא ידעה שהן לא יצליחו להבין ושיפצירו בה
לזרוק את יודה למרות שהיא לא באמת יכולה.
"טוב
אני שמה סוף לדיכאון הזה" הפצירה מורן
"מה?"
שאלנו שתינו
"אנחנו
יוצאות לרקוד היום" היא חייכה "מה אתן אומרות?"
"לרקוד?"
שאלה שיראל
"כן
צריך להוציא אתכן קצת מהדיכי וכבר המון זמן לא עשינו משהו ביחד" אמרה מורן
"האמת
שאת צודקת" השבתי "מתאים לי להתפרק קצת"
"גם
לי" השיבה שיראל עם חיוך קטן
"יופי"
חייכה מורן בהתרגשות "אז היום יוצאים"
הוא חייג
את המספר שלו, מחכה שיענה לטלפון.
היה לו
חשש גדול מהשיחה הזאת, הוא לא היה בטוח שזה הדבר הנכון לעשות.
"הלו"
נשמע קולו של אביו
"אבא"
אמר לירן בעוד ליבו דופק בחוזקה, הרבה זמן שהוא לא דיבר עם אביו
"לירן"
ענה אביו "אני שמח שהתקשרת"
"אמא
אמרה לי שחיפשת אותי" השיב לירן
"רציתי
לראות מה איתך" השיב אביו "לא דיברנו מאז ש..."
"אני
יודע" הוא קטע אותו
"אנחנו
צריכים לדבר לירן" אמר אביו
"אנחנו
מדברים" השיב לירן
"לא
ככה לירן" הוא השיב "אני רוצה שנדבר פנים מול פנים"
מיד החשש
התחיל לעלות אצל לירן, הוא פחד לדבר איתו פנים מול פנים.
"אני
אברר מתי זה מסתדר לי עם העבודה ואני יודיע לך, בסדר?" שאל אביו
"כן"
השיב לירן .
"יופי"
השיב אביו "אנחנו נהיה בקשר"
"כן"
השיב לירן וניתק את השיחה
לא הייתה
לו ברירה, הוא ידע שהשיחה הזאת חייבת להתרחש באיזשהו שלב.
אך הוא
פחד מהשיחה, הוא חשש ממנה, הוא חשש לראות שוב את אביו אחרי הרבה זמן שלא ראה אותו.
לאחר יום של לימודים ומשמרת במאפייה, שיראל חזרה
לביתה כדי להתכונן לקראת היציאה שלה עם הבנות.
היא רצתה
לצאת קצת, היא חשבה שזה יעשה לה טוב לצאת ולשכוח קצת מכל הצרות.
היא
נכנסה לביתה ומיד הבחינה באמה יושבת על הספה בסלון שלצידה גבר ושתי כוסות יין
מונחות על השולחן.
אמה לא
הבחינה בה נכנסת,היא הייתה עסוקה בלנשק את שפתיו של הגבר שישב לידה.
"אמא"
צעקה שיראל ואמה מיד התנתקה מהנשיקה
"כן"
היא פנתה אליה
"מה
את עושה?" היא שאלה בכעס
"מזה
ניראה לך?" היא צחקה
"איפה
דביר?" שאלה שיראל בכעס
"בחדרו,
רואה טלוויזיה" השיבה אמה
"את
מביאה לכאן מישהו בזמן שדביר בבית" צעקה שיראל
"אפשר
לחשוב, הוא בחדר שלו" השיבה אמה "תירגע שיראל"
"אני
לא מסכימה שתביאי לפה את הבחורים שלך את מבינה את זה" צעקה שיראל
"אני
מצטערת" אמרה אמה לעבר הגבר שישב לצידה "אני כבר מסדרת את זה"
"את
לא מסדרת כלום" היא צעקה "תעוף מפה"
"שיראל"
צעקה אמה
"שיעוף
לי מהבית, אני לא רוצה פה את הבחורים שלך" צעקה שיראל בכעס
"אני
חושב שאני אלך" אמר הגבר וקם מהספה
"כן
תלך" צעקה שיראל
"שיראל
תפסיקי עם זה תכף ומיד " צעקה אמה
"שיראל"
נשמע קולו של דביר, אחיה הקטן "מה קרה?"
"כלום
חמוד" אמרה אימו "תחזור לחדר"
"תעיפי
אותו מפה" אמרה שיראל בכעס ומיד החלה להתקדם לעבר דביר
"בוא
דביר, בוא נלך לראות טלוויזיה בחדר" אמרה שיראל והחזיקה בידו
"אוקי"
חייך דביר והלך איתה לחדרו.
"אז
מה אני ילבש?" שאלה מורן מסתכלת בארון
"מה
זה משנה" אמר יובל בעוד הוא ישב על המיטה "את גם ככה לא צריכה להרשים אף
אחד"
"למה?"
שאלה מורן "תמיד צריך להרשים" היא חייכה
"אז
מה קרה שהחלטתן לצאת היום?" שאל יובל
"לינור
וההוא שהיא יצאה איתו נפרדו ושיראל ממש מוזרה בזמן האחרון" אמרה מורן
והתיישבה לידו
"באמת?את
חושבת שזה בגלל יודה?" שאל יובל
"אני
בטוחה" השיבה מורן "הבעיה שהיא אף פעם לא אומרת מה עובר עליה"
"בסדר
אולי עכשיו שתצאו קצת זה יעשה לכן טוב" אמר יובל
"כן"
היא חייכה "חבל שזאת יציאת בנות, אתה תהיה חסר לי"
"באמת
חבל" הוא חייך ונישק על שפתיה
"נו
מה היה?" שאל יותם כאשר לירן חזר לשבת לידו על הדלפק
"דיברתי
איתו" השיב לירן
"ו...?"
שאל יותם בחוסר סבלנות
"הוא
אמר שהוא רוצה לדבר איתי פנים מול פנים" השיב לירן
"ואו"
השיב יותם "אתה מוכן לזה?"
"לא
ממש" השיב לירן "מה אני יגיד לו? אני מפחד"
"יהיה
בסדר לירן, אל תחשוב על זה יותר מידי" השיב יותם
"אני
אשתדל" השיב לירן
"מתי
אתם נפגשים?" שאל יותם
"הוא
אמר שהוא יבדוק מתי יש לו זמן פנוי אחרי העבודה ואז נשב ונדבר"
"באמת?"
שאל יותם "ואיפה בדיוק תעשו את זה"
"בבית
שלו ניראה לי" השיב לירן
"בבית
שלו?" שאל יותם "זה לא ניראה לי רעיון טוב"
"אין
לי בדיוק ברירה" השיב לירן "מה אני יגיד לו"
"תביא
לו איזה תירוץ" השיב יותם "תגיד לו שאתה רוצה לשבת בבית קפה או
משהו"
"הוא
לא ירצה, הוא רוצה שנעשה שיחה רצינית, הוא לא יסכים זה יהיה בבית קפה" אמר
לירן בייאוש
"מה
תעשה אם היא תהיה שם?" שאל יותם
"אני
לא יודע" הוא השיב בייאוש "היא גם ככה עובדת רוב הזמן"
"לירן,
היא עלולה לראות אותך שם, היא עלולה לגלות שהאבא החורג שלה כמו שהיא קוראת לו הוא
בעצם אבא שלך ואז היא תדע ששיקרת לה כל הזמן הזה" אמר יותם
"זה
הסוד שפחות מלחיץ אותי יותם" השיב לירן "אני מפחד שהיא תגלה יותר מזה"
המשך יבוא
אז כן האבא החרוג של לינור זה האבא של לירן
אני בטוחה שחלק ממכם ניחשתם את זה כבר אבל זה לא הכל!!!
מחכה לתגובות שלכם
אוהבת מלא ושיהיה לכולם שבת שלום
לירון 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
