היוש, סורי על העיכוב
מקווה שתאהבו את הפרק :)
בפרק הקודם:
"יודה?"
היא הסתובבה לעברו בחשש "מה אתה עושה פה?"
"למה
לא ענית לי להודעות שיראל?" הוא שאל בכעס
"איך
ידעת שאני כאן?" היא שאלה מופחדת
"יש
לי את הקשרים שלי" הוא השיב מחייך חיוך קטן והיא מיד נלחצה.
"למה
לא ענית לי להודעות שיראל?" הוא שאל בכעס "את מסננת אותי?"
"יצאתי
עם הבנות זה לא התאים לי שניפגש" היא השיבה
"לפחות
תמצאי תרוץ יותר טוב שיראל" הוא השיב בכעס
"די
יודה, אני צריך לחזור לבנות" היא אמרה ובאה להתרחק ממנו אך הוא תפס בידה
בחוזק
"את
לא הולכת לשום מקום, אנחנו עדין לא סיימנו את השיחה" הוא אמר בכעס
"די
יודה עזוב אותי" היא אמרה מפוחדת "הבנות יתחילו לדאוג לי אם אני לא
יחזור"
"את
נשארת איתי עכשיו" הוא אמר בעוד הוא אוחז בידה בכוח, לא נותן לה להתרחק ממנו
אפילו לשניה
"די
יודה בבקשה" היא אמרה בעוד דמעות קטנות החלו לזלוג על פניה "זה כואב
לי"
"גם
לי כואב שיראל" הוא אמר בכעס "גם לי כואב שסיננתי אותי כל הערב"
"לא
הייתה לי ברירה, הייתי עם הבנות" היא השיבה
"די
עם התירוץ הזה שיראל" הוא צעק בעוד מהדק את האחיזה בידה
"די
יודה זה כואב" היא ביקשה בבכי
"היי"
נשמע צעקה מרחוק "עזוב אותה, עכשיו!"
פרק 14:
"עזוב
אותה יודה" צעק יותם בכעס והתקרב לעברם "עכשיו!"
"סליחה?"
צעק יודה ועזב את ידה של שיראל "יותם אל תתערב לי בענייניים אתה מבין
אותי"
"אני
לא אתן לך להתייחס אליה ככה" אמר יותם בכעס ופנה לשיראל "את בסדר?"
"כן"
היא השיבה מבולבלת.
היא זכרה
אותו מהסיבה אז בבית הקפה אבל היא לא הבינה מאיפה הוא צץ פתאום.
היא לא
ציפתה שהוא יבוא להגנתה.
"עוף
לי מהעיניים יותם" צעק יודה בכעס "זה עניין שלי ושל חברה שלי"
"ככה
אתה מתייחס לחברה שלך?" שאל יותם בכעס
"אל
תתערב" השיב יודה ודחף אותו קלות
"יודה
אם אתה לא תעוף מכאן עכשיו אני יזמין את המשטרה" אמר יותם בכעס.
היה לו
חשוב להשתיק את יודה והוא ידע שיודה מפחד מהמשטרה.
"סליחה?"
הוא שאל מצחקק
"מה
ששמעת" חייך יותם "או שתעוף מפה או שאני יזמין לך משטרה"
"ניצחת
יותם אבל זה לא ישאר ככה" הוא אמר בכעס והתקרב לעבר שיראל
"זה
לא נגמר ככה שיראל" הוא לחש לה בכעס והחל להתרחק מן המקום.
היא עמדה
שם מסתכלת עליו בפחד.
שמחה כל
כך שיותם הגיע וקטע את השיחה שלהם והמצב הזה שנוצר ביניהם.
לירן
נכנס אל עבר המאפייה, בוחן את המקום טוב טוב, מוודא שלינור אינה נמצאת שם וניגש אל
עבר הדלפק.
בדלפק
עמד גבר מבוגר הוא מיד הניח שזה הוא מנהל המקום.
"שלום"
פנה אליו לירן
"שלום"
השיב הגבר "איך אני יכול לעזור לך"
"האמת
שאני..." הוא החל לחשוב במהירות
הוא ידע
שהוא חייב תירוץ טוב כדי לוודא שלינור באמת תעבוד מחר
"אני
חבר של לינור העובדת שלך" השיב לירן
"נעים
מאוד" הוא חייך "היא ילדה מדהימה"
"כן
היא באמת מדהימה" חייך לירן חיוך קטן
"היא
לא פה עכשיו" אמר המנהל
"כן
אני יודע" השיב לירן "רציתי לבקש ממך טובה"
"אוקי..."
הוא השיב מבולבל
"אני
מכין לה הפתעה מחר בערב אז חשוב לי שתיתן לה משמרת עבודה בערב כדי שהיא לא תיראה
את מה שאני מכין לה" שיקר לירן.
זה הדבר
היחידי שעלה לו לראש באותו רגע.
"אין
בעיה" חייך המנהל "אני אשמח לעזור"
"תודה
רבה, אני ממש מעריך את זה" חייך לירן
אני
ומורן המשכנו לרקוד בתוך המועדון מחכות כבר ששיראל תחזור לבפנים.
"נו
איפה היא?" שאלה מורן "כמה זמן?"
"כן
מוזר" השבתי ושמעתי צליל של הודעה מהטלפון שלי
"אולי זאת היא" אמרתי והוצאתי את
הטלפון מהכיס שלי
"זאת
היא?" שאלה מורן
"לא
זה מהבוס בעבודה" השבתי "הוא רוצה שאני יעבוד מחר בערב"
"אוף
אז איפה שיראל?" שאלה מורן
"לא
יודעת, בואי נצא לחפש אותה" השבתי ומיד ניגשנו לעבר היציאה
"את
בסדר?" שאל יותם לאחר שיודה התרחק מן המקום
"כן
תודה" היא חייכה אליו חיוך קטן "באמת"
"בכיף"
הוא חייך "אבל את חייבת להתרחק מיודה, הוא מסוכן, הוא לא בשבילך"
"אך
אתה יודע מי טוב בשבילי ומי לא?" היא שאלה
"את
נראית לי ילדה טובה ויודה לא, לא מגיע לך מישהו כמוהו"
"תודה
יותם" היא חייכה "יותם נכון?"
"כן"
הוא חייך "יפה שזכרת"
"אבל
בקשר ליודה את באמת חייבת לחתוך את זה" הוא אמר בדאגה
"אני
יודעת, אני מנסה הוא פשוט לא נותן לי" היא אמרה בעצב "הוא לא משחרר
אותי"
"שיראל"
קראתי כשהבחנתי בה ומיד אני ומורן התקדמנו לעברה
"הכל
בסדר?" שאלה מורן
"כן"
היא חייכה
"היי"
אמרתי כשראיתי את יותם עומד לידה
"מי
החתיך?" שאלה מורן מחייכת
"יותם
מורן, מורן יותם" הצגתי ביניהם
"אז
זה החבר של לירן?" שאלה מורן מחייכת ואני מיד נתתי לה מכה קטנה.
עיצבן
אותי שהיא העלתה אותו, במיוחד שהיא עלתה את השם שלו ליד יותם
"נעים
מאוד" חייך יותם
"גם
לי" השיבה מורן
"מה
קורה לינור?" הוא פנה אלי
"בסדר
ואיתך?" שאלתי
"הכל
טוב" הוא השיב "אני מצטער על כל מה שקרה עם לירן"
"גם
אני" השבתי "הוא יצא זבל"
"הוא
בחור טוב לינור, הוא לא התכוון לפגוע בך" אמר יותם
"הכל
בסדר יותם, זה כבר לא משנה" השבתי בקוליות "זה עבר"
"אוקי.."
הוא השיב
"טוב
ניראה לי שנזוז" אמרתי ופניתי לבנות
הסיטואציה
הזאת קצת הביכה אותי ועוד לא הבנתי מה יותם בכלל עשה שם עם שיראל
"כן
נזוז" השיבה שיראל "ביי ותודה" היא חייכה ליותם
"בבקשה"
הוא חייך
"ביי"
אמרתי והתרחקנו משם
"מה
זה היה?" שאלתי את שיראל כשאר התרחקנו מיותם
"סתם,
דיברנו קצת" השיבה שיראל
"על
מה אמרת לו תודה?" שאלתי מבולבלת
"סתם
הייתה לי בעיה קטנה בטלפון והוא סידר לי את זה" היא שיקרה
"אוקי..."
השבתי מבולבלת, הייתה לי הרגשה שהיא משקרת לי
"הוא
חתיך" חייכה מורן
"האמת
שכן" חייכה שיראל "בפעם הראשונה שראיתי אותו לא כל כך הסתכלתי עליו אבל
הוא דווקא ניראה טוב"
"ויודה?"
שאלתי את שיראל "מה איתו?"
"כלום"
היא סיננה "רגיל"
הרגשתי
שמשהו מוזר, עיצבן אותי ששיראל לא משתפת אותנו במה שעובר עליה.
הרגשתי
שגם מורן קולטת שמשהו לא מובן אך היא החליטה פשוט להתעלם מזה.
אותי זה
עיצבן, רציתי להגיד לה משהו אך בסוף העדפתי לשתוק ולחכות שהיא תספר לנו בעצמה.
"בוקר
טוב" חייך יובל כאשר מורן פקחה את עיניה
"מאמי"
היא אמרה בקול עייף "מה אתה עושה פה כל כך מוקדם בבוקר?"
"רציתי
לראות קצת את היפה שלי לפני שיתחילו הלימודים" הוא חייך
"מאמי
שלי" היא חייכה "איזה כיף לי"
"איך
היה אתמול?" הוא שאל
"היה
ממש נחמד למרות ששיראל הייתה קצת מוזרה" השיבה מורן
"כן
אמרת שהיא מוזרה קצת בזמן האחרון" השיב יובל
"כן
אבל...לא יודעת" אמרה מורן ופינתה ליובל מקום לצידה במיטה "בוא.."
הוא נשכב
לצידה במיטה ומחבק אותה צמוד אליו
"אולי
נעשה משהו רק אני ואתה היום, התגעגעתי" היא אמרה
"בכיף"
הוא חייך ונישק על שפתיה.
קמתי
בבוקר קצת עצבנית, כל מה שיהיה אתמול עם שיראל ויותם קצת עיצבן אותי
לא רציתי
שהם יתחילו להיות ידידים פתאום.
הרגשתי
הרגשה קטנה של קנאה, קנאתי קצת שהיא יכולה להיות ידידה של יותם בעוד אני ולירן
בכלל לא מדברים.
עיצבן
אותי גם שהיא לא שיתפה אותנו במה שעובר עליה ומצד שני הייתה לי הרגשה שליותם היא
כן סיפרה ושהיא לא סתם הודתה לו כי הוא עזר לה לתקן את הטלפון.
הרגשתי
שקורים הרבה דברים מסביבי ושאני היחידה שנתקעת באותו מקום.
הייתה לי
הרגשה מוזרה כזאת,הרגשתי שהכל פשוט הולך לי הפוך בזמן האחרון.
נפל עלי
מן דיכאון כזה שלא הצלחתי לצאת ממנו.
ידעתי
שהולך להיות לי יום ארוך היום, גם לימודים וגם עבודה אחר כך, הדבר היחידי שרציתי
זה להישאר במיטה ולא לצאת ממנה כל היום.
"בוקר
טוב מתוק" חייך יותם כאשר לירן נכנס אל בית הקפה "מה אתה עושה פה בשעה
כזאת"
"באתי
לדבר" השיב לירן והתיישב על הספה שבצד הקיר "מה אתה כזה שמח היום?"
"שמח?"
הוא חייך "אני כרגיל"
"דבר"
הפציר בו לירן
"ראיתי
את לינור אתמול" השיב יותם "שאלתי אותה מה איתה ודיברנו קצת עליך"
"באמת?"
הוא התלהב "ומה היא אמרה?איך היא?"
"האמת
שהיא הייתה נראית ממש טוב" הוא חייך "היא הייתה לבושה בשמלת מיני כזאת,
כוסית אחי"
"טוב
תפסיק לפנטז עליה" צעק לירן וזרק עליו את אחת הכריות שהיו על הספה.
"מה
היא אמרה עלי?" שאל לירן
"שיצאת
זבל" הוא אמר והחל לצחוק
"באמת?"
הוא שאל בעצב "אין היא בטח שונאת אותי"
"היא
לא...היא פשוט קצת כועסת" אמר יותם והתיישב לידו
"אני
מתגעגע אליה" אמר לירן בעצב "אתה קולט, אני אשכרה מתגעגע אליה"
"אמרתי
לך שהרגשות שלך אליה חזקים מידי" השיב יותם
"לא
רוצה לדבר עליה, יש לי משהו יותר גרוע לדבר עליו" אמר לירן בייאוש "אני
הולך לפגוש את אבא שלי היום"
"ומה
עם לינור?" שאל יותם "היא עלולה להיות שם"
"היא
עובדת בערב אז היא לא תהיה שם" השיב לירן
"אך
אתה יודע?" שאל יותם
"כי
אני זה שסידרתי לה את העבודה" הוא חייך
"מה?"
שאל יותם מבולבל
"סיפרתי
איזה שקר לבוס שלה כדי שייתן לה משמרת" השיב לירן
"ואי
לירן מה שאתה עושה, אתה פשוט אוהב להסתבך" אמר יותם בייאוש
"טוב
די לעשות לי חרא הרגשה" אמר לירן בכעס " מה חוץ מזה?"
"היה
לי תקל קטן עם יודה אתמול" השיב יותם "תפסתי אותו מציק לשיראל, החברה
הזאת שלו"
"מציק?"
שאל לירן
"כן
הוא תפס לה ביד וצעק עליה" אמר יותם "היא ממש פחדה ממנו"
"אז
מה עשית?" שאל לירן
"העפתי
אותו ממנה" השיב יותם "אמרתי לו שאם הוא לא יעזוב אותה אני אזמין לו
משטרה"
"אל
תתעסק עם יודה יותם" אמר לירן בנחישות "אתה יודע שהוא מסוכן"
"אני
לא מפחד מיודה לירן, יש לי הרבה עליו" חייך יותם
"מזאת
אומרת?" שאל לירן מבולבל
"זאת
אומרת שהוא צריך לפחד ממני לא אני ממנו" השיב יותם
מרוב
עייפות ותסכול לא שמתי לב לשעה המאוחרת, פתאום קלטתי שכבר רבע לשמונה ועוד לא קמתי
מהמיטה.
יצאתי
במהירות מהמיטה ושמתי על עצמי טייץ שחור וחולצת בית ספר ירוקה.
נעלתי
נעלי ספורט, אספתי את שערי לקוקו גבוה.
ורציתי
במהירות לסלון לקחת שקית שוקו ולצאת לדרך.
הצלצול
טלפון שנשמע בבית עצר אותי ומיד ניגשת לענות
"הלו"
עניתי
"לינור"
נשמע קול של איש מבוגר
"כן
זאת אני" השבתי מבולבלת
"היי
לינור, זה אני...אבא שלך"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
