היי כולן, תודה על כל התגובות בפרק הקודם ,שמחה שאהבתן.
חשבתי שלא תצליחו להתחבר כל כך לפרק הקודם.
מקווה שתהנו מהפרק, הוא יחסית קצר, אני מתנצלת מראש :)
פרק 25:
"לינור"
הוא קרא "את ערה?"
שמעתי
אותו קורא לי, עיני נפתחו באיטיות.
הייתי
מותשת, עייפה.
"מאמי"
הוא חייך "אני לא מאמין"
"איפה
אני?" שאלתי מבולבלת, הרגשתי מטושטשת
"את
בבית חולים, עשית תאונה" הוא השיב "את זוכרת?"
"כן...המכונית..."
אמרתי מטושטשת
"כן"
הוא השיב "איך את?"
"מבולבלת"
אמרתי בקול חלש "עייפה"
"כן
תשני, תנוחי" הוא אמר מלטף את פני "אני כל כך מצטער לינור"
"אני
לא רוצה לדבר על זה, לא עכשיו" ביקשתי בעייפות
"בסדר"
הוא השיב "אבל לפני שקמת את אמרת משהו"
"מה?"
שאלתי מבולבלת
"את
אמרת שהיא סולחת" הוא השיב "מי סולחת?"
"מה?"
שאלתי מבולבלת "על מה אתה מדבר....איזו סולחת?"
לא הבנתי
מה הוא רוצה, הייתי כל כך מבולבלת.
לא היה
לי ממש חשק לדבר איתו, הייתי עייפה וכעסתי עליו.
בקושי
זכרתי איך הגעתי לבית החולים, הייתי כל כך מטושטשת.
"זה
לא משנה עכשיו....תישני, נדבר אחר כך" הוא אמר ואני עצמתי את עיני באיטיות
לירן יצא
מחדרה והתקרב לעבר אביו שדיבר עם בן אדם גבוה לבוש בחליפה ומזוודה בידו.
האיש היה
ניראה לחוץ ועצבני ואריק המשיך לנסות להרגיע אותו.
לירן
התקרב לעברם לבדוק על מה מדובר.
"אני
רוצה לראות אותה" צעק האיש
"אני
לא יכול להרשות את זה" אמר אריק בקול מתנצל
"אבא
הכל בסדר?" שאל לירן
"אמ...כן
לירן, לך עכשיו לחברים שלך" אמר אריק
"אבא
מה קרה?" שאל לירן כשהבחין בפניו הלחוצות של אביו "מי אתה?"
"אני
שלמה, שלמה גלעד" הוא השיב
"אתה
אבא של לינור?" שאל לירן מופתע
"אז
אתה מכיר את הבת שלי?!" הוא שאל "אני רוצה לראות אותה"
"אני
לא יכול לתת לך לראות אותה, היא במצב רגיש כרגע ואני לא בטוח שזה יעשה לה טוב
לראות אותך עכשיו" אמר אריק
"היא
גם לא תרצה לראות אותך" אמר לירן בכעס "מה ניראה לך בכלל שאתה מופיע פה ככה
פתאום אה?!"
"לירן
אני מבקש ממך להירגע" הפציר בו אביו
"וממך שלמה אני מבקש לחזור ביום אחר, זה לא מתאים כרגע אני מצטער"
"אני
מבין" אמר שלמה והשפיל את ראשו "אבל אני מבקש שתנסו לשכנע אותה לראות
אותי, אני צריך לראות אותה".
"אנחנו
נשתדל" אמר אריק ולחץ את ידו
"תודה
רבה, העיקר שהיא בסדר עכשיו" אמר שלמה
"אל
תדאג, היא בידיים טובות" הפציר לירן בכעס
"אני
שמח" אמר שלמה והחל להתרחק מהם באיטיות
"מה
ניראה לו שהוא מופיע ככה בכלל?!" צעק לירן
"הבת
שלו עשתה תאונה לירן, הוא דואג לה" אמר אריק
"טוב
שהוא נזכר" צעק לירן בכעס.
"היי
אחותי" קרא שיראל בקול חלש כשנכנסה לחדרי
"היי"
חייכתי אליה חיוך קטן ומותש.
"איך
את?" היא שאלה כשהתיישבה לידי
"בסדר,
קצת כואב לי הגוף אבל בסדר" השבתי
"איך
עשית את זה לעצמך לינור? מה קרה?" היא שאלה ומיד הרגשתי את הגרון של מתייבש
ונחנק.
לא הייתי
מסוגלת לספר לה את כל מה שלירן סיפר לי, אני בעצמי עוד לא עיכלתי את זה.
"אני
עייפה שיראל, אני מבטיחה שאני אספר לך הכל ברגע שאני התאושש" אמרתי מנסה
להוריד אותה מזה.
"זה
בסדר" היא חייכה אלי חיוך מרגיע "כולנו דאגנו לך נורא"
"אני
בסדר" חייכתי
"לירן
ממש דאג לך, מסכן" היא אמרה ואני מיד הרגשתי צביטה בלב, לא יכולתי לשמוע את
השם שלו, לא רציתי לשמוע את השם שלו, רציתי שהוא פשוט יעלם לי מהחיים.
"אני
עייפה שיראל, אכפת לך שנדבר אחר כך?" שאלתי בנימוס, לא רציתי לפגוע בה אבל
ממש לא היה לי כוח לדבר.
"אין
בעיה מאמי, תישני אני אבוא אחר כך" היא אמרה, נישקה לי נשיקה קטנה על המצח
ויצאה מחדרי.
עצמתי את
העיניים בעוד דמעה קטנה זולגת על פני, הרגשתי כל כך רע, גם הכאבים, גם האמת על
לירן, הכל היה ניראה כל כך אבוד, רציתי להעלם.
לא ידעתי
אך אני אהיה מסוגלת להתמודד עכשיו עם לירן והכל, איך אני אמורה להמשיך מכאן.
"קח אחי" אמר יותם כאשר הגיש ללירן
כוס נס קפה כשישב על אחד הכיסאות המתנה בבית החולים
"תודה"
הוא השיב בעייפות
"אולי
תיסע הביתה, תחליף בגדים, תתקלח, תאושש קצת" הציע יותם
"אני
לא זז מפה" הוא הפציר
"היא
התעוררה כבר לירן, היא בסדר" אמר יותם
"אני
חייב לדבר איתה שוב, אני חייב להסביר את עצמי שוב" הוא אמר בעוד רגלו זזה
בעצבנות.
"זה
לא רעיון טוב לירן, אתה חייב לתת לה זמן" אמר יותם "תיתן לה לעכל"
"אם
היא לא תסלח לי?" הוא שאל בעוד קולו רועד "מה אני אעשה?"
"אל
תחשוב על זה עכשיו לירן, יהיה בסדר, היא אוהבת אותך" אמר יותם
"זה
לא מספיק, היא אוהבת את אמא שלה יותר" הוא השיב בעצב
"לירן
זה לא אתה, אתה לא אשם, יודה אשם" הפציר בו יותם "אתה עשית כל מה
שיכולת"
"יכולתי
לעצור אותו, יכולתי למנוע את כל זה" הוא אמר בעוד דמעה קטנה החלה לזלוג על
פניו.
"היי
לינור" אמר אריק כאשר נכנס לחדרי "אך את מרגישה?"
"כואב
לי קצת בבטן מהמכה" השבתי
"אני
יביא לך כדור לכאבים, זה יעזור לך" הוא השיב
"תודה
אריק, מזל שאמא שלי התחתנה עם רופא" חייכתי והוא חייך אלי חיוך קטן בחזרה.
"רציתי
לדבר איתך על משהו" הוא אמר והתיישב לידי
"אם
זה בקשר ללירן לא בא לי לדבר על זה" השבתי בכעס.
גם על
אריק כעסתי קצת, כעסתי שהוא הסתיר את זה ממני כל הזמן הזה ושהוא לא עשה כלום בנוגע
לזה, כעסתי שהוא לא העיד במשטרה אך מצד שני הבנתי אותו, הוא רצה להגן על הבן שלו
ומי אני שאני אשפוט אותו על זה.
"זה
לא על לירן" הוא השיב "זה בקשר לאבא שלך"
"אבא
שלי" שאלתי מופתעת "מה עכשיו?"
"הוא
היה פה" הוא אמר והרגשתי את הלב שלי מתחיל לדפוק בחוזקה
"היה
פה?" שאלתי חוזרת על דבריו "פה בבית חולים?"
"כן"
הוא השיב "הוא רצה לראות אותך"
"ו...?"
שאלתי "איפה הוא עכשיו?"
"אמרתי
לו שזה לא מתאים שהוא יבוא לראות אותך, רציתי להתייעץ איתך קודם"
התרגשתי
נורא לשמוע שהוא בא לבית החולים, לשמוע שהוא דאג לי אך מצד שני לא הייתי בטוחה
שאני מסוגלת לראות אותו, אני לא זוכרת אותו, אני לא מכירה אותו.
"מה
את מחליטה? את רוצה לראות אותו?" שאל אריק
"אמ...אני
צריכה עוד זמן, אני לא מוכנה לזה עדין" השבתי
"בסדר,
אני מבין, כרגע מה שחשוב זה שתבריא" הוא אמר מחייך אלי חיוך קטן וקם מהכיסא.
"תודה
אריק" חייכתי אליו
"בבקשה
מתוקה" הוא חייך ויצא מחדרי.
"את
בסדר מאמי שלי?" שאל יותם כאשר הוא ושיראל נכנסו לביתו
"כן.."
היא השיבה בעייפות והתיישבה על המיטה "עכשיו שאני יודעת שהיא תהיה בסדר אני
רגועה"
"יופי"
הוא השיב והתיישב לידה "ראיתי כמה דאגת לה"
"כן,
פחדתי, נלחצתי" היא אמרה
"אני
יודע" הוא השיב וחיבק אותו צמוד לגופו "הכל בסדר עכשיו"
"מזל"
היא השיבה בעוד היא מניחה את ראשה על החזה שלו ועוצמת את עיניה באיטיות
"לכי
לישון קצת שיראל, את גמורה" הוא לחש לו בעוד הוא מלטף את שיערה בעדינות
"כיף
לי ככה" היא אמרה בעוד עיניה עצומות וראשה מונח על גופו החם "נעים
לי" היא חייכה חיוך קטן.
"גם
לי נעים ככה אבל אני רוצה שתנוחי" הוא אמר ומיד הרים אותה אל עבר החדר בעוד
היא ממשיכה להניח את ראשה עליו עד שהשכיב אותה במיטה.
"אתה
לא בא לישון איתי?" היא שאלה לאחר שהשכיב אותה על המיטה "בוא" היא
המשיכה בעוד היא מפנה לו מקום לצידה ומסתכלת עליו.
חיוך קטן
עלה על שפתיו
"נו..."
היא הפצירה בו בעייפות ובקול חלש ועדין
"את
חמודה שאת ישנונית" הוא חייך ועל פניה עלה חיוך מסמיק
"בוא
לישון איתי" היא הפצירה בו שוב
הוא
הוריד את חולצתו, הניח אותה על הכיסא ונכנס לשכב לצידה על המיטה
"או
ככה יותר כיף" היא אמרה בעוד היא מניחה עליו את ראשה ומלטפת בעדינות את גופו.
"לילה
טוב יפה שלי" הוא נישק על ראשה
"לילה
טוב מאמי שלי" היא אמרה בקול עייף וטיפה מפהק בעוד היא עוצמת את עיניה.
"לירן"
קרא אביו בעוד לירן נרדם בישיבה על הכיסא ליד לינור
"לירן
לך הביתה, תישן כמו שצריך" הפציר בו אביו
"אני
לא זז מפה אבא, אני לא זז עד שהיא יוצאת מפה" הוא אמר בעוד הוא משפשף את
עיניו.
"בוא
אני ארגן לך כאן מיטה לישון עליה בבית החולים" אמר אריק
"לא
אני רוצה לישון פה לידה" הוא אמר בעוד הוא מניח את ידו על ידה.
"לירן
אתה לא צריך לענות את עצמך" אמר אביו
"אני
בסדר אבא, אני רוצה להישאר כאן" הפציר בו לירן
"אוקי
אם זה מה שאתה רוצה" אמר אביו ויצא מהחדר
הוא
החזיק את ידה בידו, מתפלל שמחר בבוקר הוא יצליח לדבר איתה קצת.
"לילה
טוב יפה שלי" הוא אמר ונישק את ידה.
למחרת
בבוקר המשטרה כבר הייתה בחדרי, הם שאלו אותי מלא שאלות על המכונית שנכנסה בי אך לא
ממש זכרתי שום דבר.
הם קצת
הציקו והתעקשו שאני אספר להם את כל הפרטים אבל באמת שבקושי זכרתי, אפילו את הצבע
של המכונית היה לי קשה לזכור.
הייתי
עדין כל כך מבולבלת, לא הצלחתי עדין לחשוב צלול.
"יש
לך עוד משהו שאת זוכרת?" שאל אחד השוטרים מבין שני השוטרים שהיו בחדר
"אמרתי
לכם כל מה שאני יודעת" עניתי בעייפות.
"בכל
מקרה אם תזכרי בעוד משהו, תצרי איתנו קשר בבקשה" אמר השוטר והגיש לי כרטיס
ביקור
"בסדר"
השבתי
"טוב
אני מבקש ממכם לצאת עכשיו, היא צריכה לנוח" ביקש אריק
"כן
אנחנו יוצאים" אמר השוטר "תרגישי טוב"
"תודה"
חייכתי חיוך קטן והם יצאו
"את
בסדר?" שאל אריק
"קצת
עייפה" השבתי
"אז
תנוחי, אני אבוא לבדוק אותך יותר מאוחר" הוא השיב
"אריק"
פניתי אליו "מתי אני אוכל להשתחרר מהבית חולים?"
"אני
מקווה שכבר מחר" הוא השיב
"יופי"
חייכתי
"עכשיו
תנוחי" הוא השיב
כבר
יומיים שהוא על הכביש אך הוא סופסוף הגיע, סופסוף הגיע למקום שהוא היה צריך.
הוא החנה
את המכונית במוסך החשוך והנטוש.
הוא יצא
מהאוטו, כיסה אותו בסדין כחול ויצא משם במהירות.
הוא חייג
את המספר, מחכה שיענה בחוסר סבלנות
"הלו"
"אושר
זה יודה" הוא אמר
"איפה
אתה בן אדם?" שאל אותו חברו "אנחנו מחפשים אותך כבר מלא זמן"
"הייתי
צריך לעשות משהו קטן" השיב יודה
"אני
יודע מה עשית יודה, אבל זה לא עזר" הוא אמר
"מזאת
אומרת?" הוא שאל בכעס
"היא
חייה יודה, היא יצאה מזה" הוא השיב
"שיט"
הוא צעק בכעס "פאק"
"אתה
חייב לבוא לפה לפני שיחשדו בך יודה, אסור לך לעורר חשד במיוחד עכשיו, במיוחד שהיא
יודעת את כל האמת"
המשך יבוא
מחכה לתגובות שלכן
שיהיה אחלה סופ"ש
אוהבת מלא
לירון
נ.ב - עוד חמישה פרקים נשארו עד לפרק האחרון של "לשקר באהבה"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
