היי כולן, סורי שלא הגבתי על התגובות, לא היה לי זמן אבל קראתי אותם.
תודה רבה :)
תהנו מהפרק :)
בפרק הקודם:
התקדמתי
במהירות לכיוון הבית, הרגשתי שמשהו לא בסדר, הרגשתי את זה בבטן.
פתחתי את
דלת ביתי במהירות וראיתי אותו שם, את לירן.
יושב שם
בפינת אוכל עם אריק.
עמדתי
מבולבלת, לא הבנתי מה קורה, עמדתי קפואה.
-
הוא ראה
אותה נכנסת, הוא לא ידע מה לעשות, לאן לברוח עכשיו הרי אין לו באמת לאן לברוח.
הוא קלט
את הפנים הקופאות שלה, את ההלם שלה.
-
"היי
לינור" אמר אריק "מה את עומדת ככה, תיכנסי"
המשכתי
לעמוד קפואה, עדין לא הבנתי מה מתרחש כאן
"בואי
תכירי" הוא אמר ומשך אותי לעברם
"תכירי?"
שאלתי מבולבלת מביטה עליו
"כן"
השיב אריק "לינור זה הבן שלי לירן ולירן זאת הבת החורגת שלי לינור"
פרק 17:
הוא הציג
את לירן בתור הבן שלו ואני נשארתי המומה, לא הבנתי מה קורה.
לרגע
חשבתי שהם סתם עובדים עלי.
"נו
לירן תגיד שלום" הפציר בו אביו
הוא עדין
היה בהלם שהיא תפסה אותו ככה איתו, הוא לא היה בטוח אך להגיב.
הוא לא
רצה לספר לאביו שהוא יוצא איתה, הוא ידע שהוא לא יקבל את זה טוב.
"היי
אני לירן" הוא אמר מציג את עצמו ושולח לי את ידו על מנת ללחוץ את ידי.
הרמתי את
ידי לעברו בפנים מבולבלת, הרגשתי שמשהו לא בסדר, כעסתי.
"היא
קצת ביישנית" אמר אריק
"זה
בסדר" חייך לירן "אני...אני חושב שאני אלך עכשיו"
"כן
תלך" אמרתי בכעס
"הכל
בסדר לינור?" שאל אריק מבולבל
"כן,
אני פשוט עייפה" אמרתי מסתכלת על לירן בכעס.
ידעתי
שהוא שיקר לי כל הזמן הזה, הרי הוא תמיד ידע איפה אני גרה וסיפרתי לו כל כך הרבה
פעמים על אריק.
נזכרתי
בפעם הראשונה שהוא לקח אותי הביתה ונבהל כשראה איפה אני גרה, אז לא הבנתי למה הוא
נבהל וברגע הזה פשוט הבנתי הכל.
הבנתי
שהוא שיקר לי כל הזמן הזה, שהוא תמיד ידע שהאבא החורג שלי הוא בעצם האבא שלו
ולמרות זאת לא אמר לי שום דבר עד עכשיו.
"לילה
טוב" אמר לירן והחל להתקדם לכיוון היציאה
"לילה
טוב ילד שלי" חייך אריק ולירן יצא מהבית
"את
בסדר לינור?" שאל אריק
"כן
אני עולה לחדר" אמרתי בכעס ועליתי במהירות לחדרי.
שיראל
ראתה טלוויזיה בחדרה כאשר צליל של הודעה הגיע מהטלפון שלה.
היא
קיוותה שזה לא יהיה יודה..
היא חששה
שההודעה הזאת תהיה ממנו.
&אני
לא בא היום, זה מבוטל&
חיוך
גדול עלה על פניה כשקראה את ההודעה שמבשרת על כך שיודה כבר לא יגיע היום.
היא מיד
התקשרה ליותם, היא הרגישה שהיא חייבת לספר לו את הבשורה.
"בית
הקפה של שלומי, ערב טוב" ענה יותם
"אתה
חייב להביא לי את הטלפון הפרטי שלך, המשפט הזה כבר יצא לי מכל החורים" צחקה שיראל
"מה
אני אגיד?" הוא צחק "מה קורה?"
"האמת
שהכל ממש ממש טוב" היא חייכה חיוך גדול
"באמת?"
הוא שאל "למה?"
"יודה
שלח לי הודעה עכשיו שהוא לא בא" חייכה שיראל "אני חושבת שמתחיל להימאס
לו ממני"
"יופי
אני שמח" חייך יותם "רואה שהכל הסתדר בסוף"
"כן
תודה, אני מצטערת ששיגעתי אותך עם כל הבכי שלי על יודה" היא אמרה מתנצלת.
היא ידעה
שזה לא פייר שהיא נפלה עליו ככה
"זה
בסדר שיראל" הוא חייך "העיקר שזה נגמר"
"כן
בינתיים, זה יודה אי אפשר לדעת" אמרה שיראל
"יש
לי תחושה שזה נגמר הפעם" אמר יותם מחייך חיוך קטן לעצמו
"אני
מקווה" היא השיבה "בכל אופן תודה שהייתה שם יותם"
"בכיף
מאמי" הוא השיב "יאללה לכי לישון, סופסוף את יכולה לישון בלי
דאגות"
"נכון"
היא חייכה "לילה טוב יותם"
"לילה
טוב" הוא השיב וניתק את השיחה.
הוא שמח
שהוא הצליח לגרום ליודה להתרחק ממנה.
נכנסתי
לחדר עצבנית במיוחד, הרגשתי שאני חייבת להתפרק.
התקשרתי
במהירות לשיראל, הייתי חייבת לספר לה את כל מה שקרה.
חייגתי
את מספרה במהירות, מחכה בחוסר סבלנות שהיא תענה כבר לטלפון
"הלו"
היא ענתה
"את
לא מבינה" צעקתי
"מה
קרה?" היא שאלה מבולבלת
"נחשי
מי זה הבן של אריק" אמרתי
"מי...?"
היא שאלה בחוסר עניין
"לירן"
צעקתי "את קולטת?!"
"מה?"
היא הופתעה "איך זה...איך..מה?"
"כן"
צעקתי "הוא שיקר לי, שוב!"
"אני
לא מאמינה" היא אמרה בהלם "מה תעשי עכשיו?"
"ירביץ
לו" אמרתי בכעס "אני פשוט לא מאמינה שזה קרה עכשיו, אני בהלם"
"גם
אני" אמרה שיראל "איזה מניאק"
"ממש"
צעקתי
"אתה
לא מאמין מה קרה לי עכשיו" אמר לירן בלחץ כשנכנס לבית הקפה בו עובד יותם
"מה?"
הוא שאל
"לינור
תפסה אותי עם אבא שלי" אמר לירן והתיישב לידו
"מה?"
צעק יותם "רואה שאתה דפוק"
"מה
אני יעשה?" הוא אמר בלחץ
"מה
עשית באותו רגע?"שאל יותם
"עשיתי
את עצמי כאילו אני לא מכיר אותה ועפתי משם הכי מהר שיכולתי" השיב לירן
"ואיך
היא הגיבה?"
"היא
הייתה בהלם, היא עמדה שם קפואה וראיתי עליה כמה היא כועסת" אמר לירן
"ברור
שהיא כועסת, אתה דפוק" צעק יותם "אני אמרתי לך"
"טוב
די, מה אני עושה עכשיו?!" שאל לירן
"לא
יודע...אתה עמוק בבוץ" צחק יותם
"ומה
איתך ועם כל מה שהיה עם יודה?" שאל לירן
"איימתי
עליו שאני אסגיר אותו אם הוא לא יעזוב את שיראל" השיב יותם
"ו...?"
שאל לירן בחוסר סבלנות
"הוא
באמת עזב את שיראל " חייך יותם
"אוקי
ולמה אתה מגן כל כך על שיראל?" שאל לירן "אתה רוצה לספר לי משהו?"
"אויש
תירגעי, היא סבלה אז עזרתי לה, זה הכל" השיב יותם
"מה
שתגיד" חייך לירן "ומה אני עושה עכשיו, ריבנו של עולם?!" הוא צעק
השעה
הייתה כבר עשר בלילה ועדין לא נרגעתי מכל מה שקרה עם לירן.
כעסתי
עליו נורא, גם לא ממש הבנתי למה הוא שיקר לי כל הזמן הזה? למה הוא הסתיר את זה ככה
ממני?
נכנסתי
למיטה אחרי מקלחת טובה וצפיתי קצת בטלוויזיה.
הדפיקות
שנשמעו מחלוני גרמו לי לקום לעבר החלון.
ראיתי
אותו עומד בפתח החלון ומבקש ממני לפתוח לו.
לא ידעתי
עם זה נכון לפתוח לו עכשיו, כעסתי עליו כל כך אך מצד שני הוא היה חייב לי הרבה
תשובות לכל השאלות שעלו במוחי.
פתחתי
לעברו את החלון והתיישבתי על המיטה
"מה
אתה רוצה?" שאלתי בכעס
"אני
מצטער לינור, אני מצטער שזה יצא ככה" הוא אמר מתנצל והתיישב לידי
"אני
לא מבינה למה לא סיפרת לי עד עכשיו?" שאלתי
"פחדתי"
הוא השיב "את סיפרת לי שאת לא אוהבת כל כך את אריק ופחדתי שאם תדעי שזה אבא
שלי את תתרחקי ממני"
"איזה
שטויות לירן!" צעקתי עליו "מה אתה קשור למה שאני חושבת על אריק?!"
"לא
יודע לינור, אני מצטער, באמת שלא רציתי לשקר לך" הוא אמר בעצב
"אני...אני עשיתי טעות"
"טעות
חמורה" אמרתי בכעס "אך אני יהיה מסוגלת לסמוך עליך עכשיו?!"
"די
לינור" הוא אמר מתחנן "רק עכשיו חזרנו והכל...בואי לא נהרוס את זה בגלל
השטות הזאת"
"אתה
זה שהורס את זה" אמרתי בכעס
"צודקת
ואני מצטער" הוא אמר "הייתי צריך לספר לך"
"ולמה
עשית כאילו אתה לא מכיר אותי? אני לא מבינה" אמרתי מבולבלת
"כי
אני יודע שאבא שלי לא יאהב את זה שאנחנו יוצאים" הוא השיב
"למה?"
שאלתי מבולבלת
"כי
זה כאילו אני יוצא עם הבת של אישתו לשעבר....זה מורכב" הוא השיב מבולבל
הוא לא
ידע מה להגיד
"זה
בכלל לא מורכב, אפשר לחשוב" אמרתי בכעס
"טוב
די אני מצטער, אני מבין את הטעות, אפשר לשכוח מזה כבר?" הוא שאל בייאוש
"לא בא לי לריב איתך, אני לא אוהב לריב איתך"
"זה
הריב הראשון שלנו רק" אמרתי
"ואני
כבר יודע שאני לא אוהב לריב איתך" הוא צחק
"טוב
לא יודעת מה להגיד לך, אני לא יכולה לשכוח מזה כל כך מהר" השבתי
את האמת
לא רציתי לריב איתו ולא רציתי לעשות מזה כזה סיפור.
רק עכשיו
חזרנו והייתי כל כך מאושרת, לא רציתי להרוס את זה שוב
"אני
רוצה שתבטיח לי שלא תשקר לי יותר" ביקשתי ממנו
הוא נלחץ
לרגע, הוא ידע שיש עוד סוד גדול שהוא מסתיר ממנה ופחד שהיא תגלה עליו אך ידע שהוא
לא מסוגל לספר לה אותו
"נו
תבטיח" הפצרתי בו
"מבטיח"
הוא חייך חיוך קטן, לא הייתה לו ברירה.
הוא לא
רצה לאבד אותה שוב
"יופי"
השבתי
"אז
את סולחת?" הוא שאל
"קצת..אני
עדין קצת כועסת" אמרתי מהורהרת
"אז
אל...אל תכעסי" הוא אמר בעוד הוא מתקרב אלי ומנשק נשיקה על שפתי
"מה
אתה עושה?" שאלתי
":משכיח
את זה ממך" הוא חייך וחזר לנשק על שפתי.
"שכחת
כבר?" הוא שאל לאחר כמה דקות של נשיקה
"לא
ממש" צחקתי
"אין
בעיה, אני אנשק אותך עד שתשכחי" הוא צחק
"אני
פשוט לא רוצה להיפגע שוב" אמרתי בעצב
"אני
לא אפגע בך, את חשובה לי מידי" הוא חייך ונישק על שפתי
אהבתי
לשמוע את זה שאני חשובה לו, זה עשה לי טוב.
"אוף
לא בא לי ללכת" הוא אמר כשהתנתק משפתיי
"אתה
לא צריך ללכת עדין" אמרתי "אתה יכול להישאר לראות איתי קצת
טלוויזיה"
"בטוחה?"
הוא שאל מהסס, הוא לא רצה להתקדם מהר מידי
"זה
רק סרט לירן" צחקתי "הכל בסדר"
"אוקי"
הוא חייך "בכיף"
נכנסנו
מתחת לשמיכה, בעוד אני מניחה את ראשי על החזה שלו והוא מחבק אותי עם ידו והתחלנו
לראות את אחד הסרטים ששידרו בערוץ הסרטים של יס.
"מה
עם שיראל?" שאל אותי לירן בעוד ראינו את הסרט
"מזאת
אומרת?" שאלתי "מה איתה?"
"יותם
אמר לי שהוא איים על יודה שלא התקרב אליה בגלל כל הריב שהיה להם, בגלל אך שהוא
התייחס אליה" השיב לירן
"מה?"
שאלתי מבולבלת
"מה
לא ידעת?" הוא שאל "אופס"
"אני
בהלם" צעקתי "ידעתי שמשהו לא בסדר איתה"
"טוב
זה נגמר, יותם עצר את יודה, הוא לא יציק לה יותר" השיב לירן
"אני
לא מאמינה שהיא לא סיפרה לי" אמרתי בכעס "וליותם כן"
"אל
תיקחי קשה, היא בטח לא ידעה אך לספר לך" השיב לירן
"כן....אני
אהרוג אותה מחר" אמרתי בכעס והוא צחק
"זה
לא מצחיק" אמרתי ונתתי לו מכה קטנה
"העיקר
שהיא בסדר עכשיו" אמר לירן
"כן..צודק"
אמרתי וחזרתי להניח את ראשי עליו בעוד כל המחשבות שלי רצות על שיראל.
"אני
לא מאמינה שלא סיפרת לנו כלום" אמרתי לאחר ששיראל סיפרה לי ,למורן וליובל על
כל מה שקרה עם יודה.
על
הבגידה ועל היחס המגעיל שלו אליה.
"לא
ידעתי מה הוא מסוגל לעשות" אמרה שיראל "פחדתי"
"זה
לא משנה עכשיו" אמרתי
"כן
העיקר שהכל נגמר" השלימה אותי מורן
"רציתי
גם לבקש ממך סליחה יובל" אמרה שיראל יובל "אני מצטערת שהייתי קשה איתך
ולא האמנתי לך"
"זה
בסדר מאמי" הוא חייך "היית קצת מסונוורת, העיקר שזה נגמר עכשיו"
"כן...אני
אפילו לא יודעת איך זה קרה, הוא פתאום התרחק" השיבה שיראל
"מזאת
אומרת פתאום?" שאלתי "בזכות יותם"
"מה?"
היא שאלה מבולבלת "מה יותם?"
"הוא
איים על יודה שהתרחק ממך, לירן סיפר לי" השבתי
"מה?"
היא הופתעה "אבל הוא לא אמר לי כלום על זה"
"לא
יודעת...ככה לירן אמר לי" השבתי
"אז
היא סלחה?" שאל יותם כשלירן והוא ישבו על אחד הספות בבית הקפה
"כן"
הוא השיב "מזל...לא היה בא לי לאבד אותה שוב"
"מה
יהיה איתך לירן?" שאל יותם בייאוש
"חשבתי
על זה...ניראה שכדי שאני אספר לה את כל האמת" אמר לירן
"מה
פתאום השתגעת?!" צעק יותם "אתה לא יכול לספר לה כלום"
"אבל
הבטחתי לה שאני לא אשקר לה יותר" אמר לירן "אני חייב לעמוד בזה"
"אבל
אם תגלה לה את האמת היא לא תסלח לך בחיים ויותר מזה, אתה יכול ללכת לכלא" אמר
יותם
"אני
לא יכולה לשקר לה יותר" אמר לירן בייאוש
"אתה
חייב לירן" אמר יותם "זה או זה או שתיפרד ממנה"
"אני
לא הולך להיפרד ממנה שוב, אני לא מסוגל" הוא אמר
"אז
כנראה שאתה תצטרך להמשיך להסתיר ממנה את האמת על אמא שלה"
השיב יותם
המשך יבוא
מחכה לתגובות שלכם
שיהיה שבת שלום ושבוע טוב לכולן!!
אוהבת מלא
לירון 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
