היי כולם
תהנו מהפרק :)
בפרק הקודם:
"מה
קרה מאמי? הכל בסדר?" שאל לירן כאשר התקדם לעברי במהירות בעוד אני ישבתי על
אחד הספסלים ליד המזרקה.
"קיבלתי
את זה" אמרתי ונתתי לו את המכתב
"מזה?"
הוא שאל והתיישב לידי
"מכתב
מאבא שלי" אמרתי
"פתחת
אותו?" הוא שאל
"לא
אני מפחדת" השבתי "אני לא יודעת מה לעשות"
"אין
לך מה לפחד מאמי, נפתח אותו ביחד" הוא אמר בקול תומך
"אתה
בטוח שזה נכון?" שאלתי
"כן
מאמי, אני חושב שהגיע הזמן" הוא אמר וחיבק אותי
פרק 19:
לירן
הניח את ידו עלי, נותן לי תמיכה בעוד אני פותחת את המכתב באיטיות.
ידי טיפה
רעדו וליבי דפק בחוזקה.
לא ידעתי
למה לצפות במכתב הזה שאבי השאיר לי
לינור...
אני יודע
שאת כועסת על כך שלא דיברנו כל השנים האלה אבל עשיתי את זה לטובתך.
אני לא
ידעתי להיות אבא טוב בשבילך ונעלמתי כדי לא לפגוע בך.
מאז
ששמעתי על פטירתה של אמך אני מחפש אותך וסופסוף מצאתי
אני
מצטער על האובדן שלך לינור, אמא שלך הייתה אישה מדהימה גם באישיותה וגם ביופייה
אני יודע
שאת לא לבד ושאת חייה עם אריק.
אך כבר
כמה שנים שאני חוסך בשבילך, בשביל העתיד שלך.
ועכשיו
שאת כבר ממש מתקרבת לגיל 18 אני רוצה להעניק לך את המכתב הזה ובו הצהרה על בית
שרכשתי באזור בשבילך, בית שבו תוכלי להתחיל דרך חדשה ועצמאית
אני
משאיר לך את הטלפון שלי וכתובת איימל שלי במידה ותרצי ליצור איתי קשר.
אני לא
רוצה ללחוץ עליך, את לא חייבת, רק אם תרצי אפילו אם זה יהיה רק בעוד כמה שנים.
את הבית
תקבלי ברגע שתחגגי את יום הולדתך השמונה עשרה.
אוהב
מאוד
אביך,
שלמה.
סיימתי
לקרוא את המכתב בעוד כמה דמעות זולגות על עייני.
"את
בסדר יפה שלי?" שאל לירן
"הוא
הוריש לי בית" אמרתי מבולבלת "הוא קנה לי דירה"
"ואו"
אמר לירן "זה מדהים, זה החלום שלך לעזוב את הבית של אריק"
"כן
אבל..הוא לא יכול לקנות אותי פתאום בגלל איזושהי דירה" אמרתי בכעס.
הרגשתי
שהוא מנסה לקנות אותי ובכך לגרום לי לסלוח לו על כל השנים שהוא לא היה שם בשבילי.
"זה
לא מה שאת חושבת לינור, הוא נותן לך בית כי הוא דואג לעתיד שלך, הוא רוצה שיהיה לך
טוב" אמר לירן.
ידעתי
שאולי הוא צודק אך עדין היה לי ממש קשה לקבל את זה.
"זה
בדיוק מה שהיית צריכה לינור" אמר לירן "תוכלי סופסוף לפתוח דף חדש"
"אני
מקבלת את הבית רק ברגע שיהיה לי שמונה עשרה" אמרתי
"נו
יופי, ככה יהיה לך קצת זמן לחשוב מה את רוצה לעשות" אמר לירן וחיבק אותי
"אני בטוח שלא משנה מה תחליטי הכל יהיה בסדר"
יותם
בדיוק הכין לעצמו משהו קטן לאכול כששמע דפיקה קטנה על דלת ביתו.
הוא ניגש
במהירות אל הדלת ופתח אותה.
"היי"
אמרה שיראל בעוד היא עמדה בפתח, רועדת בגופה מהקור החזק בחוץ ודמעות בעיניה
"שיראל"
הוא הופתע "הכל בסדר?"
"אני
יכולה להיכנס?" היא שאלה בבכי
"בטח
בואי" הוא אמר והושיב אותה על הספה בעוד הוא מביא לה שמיכת צמר שתכסה את גופה
הרועד והקר.
"תודה"
היא אמרה
"מה
קרה שיראל?" הוא שאל בדאגה והתיישב לידה "הכל בסדר?"
"אני
מצטערת שאני נופלת עליך ככה...רבתי עם אמא שלי ולינור ומורן לא עונות לי"
אמרה שיראל
"זה
בסדר" הוא השיב "מה קרה?"
"היה
לנו פיצוץ, התחלתי לצעוק עליה והיא עלי עד שהיא פשוט אמרה לי לעוף מהבית" היא
השיבה מנגבת את הדמעות
"את
רוצה מים?" הוא שאל "תה?"
"לא
זה בסדר" היא השיבה "זה מספיק שאני כל הזמן נופלת עליך"
"איזה
שטויות שיראל" הוא אמר "זה בסדר גמור"
"תודה"
היא חייכה חיוך קטן
"אני
אלך להכין לך תה, זה יחמם אותך קצת" הוא אמר
"לא
יותם, באמת שלא צריך" היא אמרה
"אני
יכין בכל זאת" הוא אמר וניגש מיד למטבח.
חיוך קטן
עלה על שפתיה, היא אהבה שהוא דואג לה ככה, בחיים אף אחד לא דאג לה ככה.
"אויש"
אמרה מורן בעוד מחזיקה את הטלפון שלה בידה
"מה
קרה?" שאל יובל כשהביא לה כוס מים
"שיראל
התקשרה אלי מקודם ובגללך לא עניתי לה" אמרה מורן
"בגללי?"
הוא שאל "תתקשרי אליה עכשיו"
"אני
מנסה אבל הטלפון שלה סגור" אמרה מורן בכעס
"טוב
בסדר מאמי שטויות, לא עשית את זה בכוונה" אמר יובל
"כן
אבל אם זה היה חשוב?" שאלה מורן
"אז
היא תתקשר שוב" השיב יובל
"אני
מקווה שזה באמת סתם כי בזמן האחרון עובר עליה הרבה דברים" אמרה מורן בדאגה.
"דיי
מאמי שלי, תפסיקי עם הפרצוף החמוץ" אמר לירן מנסה לעודד אותי קצת
"אני
מנסה אבל...אני פשוט לא יודעת מה לעשות" אמרתי מיואשת "נמאס לי כבר, בא
לי לשכוח מהכל"
"בואי"
הוא אמר ונתן לי את ידו
"לאן?"
שאלתי מבולבלת
"לבית
שלי" הוא השיב
"לבית
שלך?" שאלתי מבולבלת
"כן,
נכין לנו ככה כוס נס קפה חם ומשהו לאכול ונדבר ברוגע בחדר שלי, רוצה?" הוא
שאל
"למה
לא" חייכתי "זה נשמע טוב"
הגענו
לביתו, בית יחסית קטן, לא כמו הבית הגדול שאריק בנה לי ולאמא שלי.
"אנחנו
צנועים כאן" הוא חייך
"אני
אוהבת, יש בזה תחושה של חום" חייכתי
"זה
בזכות אמא שלי" הוא אמר
"היא
בבית?" שאלתי
"ברור"
הוא השיב
"יאו
לירן, פדיחה לפגוש את אמא שלך" אמרתי בלחץ
הייתי
בלחץ שהיא לא תאהב אותי
"שום
פדיחה, את אומרת את זה כי את עדין לא מכירה אותה" הוא חייך "ברגע שתכיר
אותה את תדברי אחרת"
נכנסנו
לעבר המטבח ובמטבח עמדה אישה יפה לבושה בחלוק ורוד מעל שמלת בית קטנה.
"היי
אמא" אמר לירן
"היי"
היא חייכה "שלום ילד שלי ושלום ליפיפייה שלידך"
"שלום"
חייכתי חיוך מובך
"אמא
תכירי זאת לינור, לינור זאת אמא שלי" הוא אמר בגאווה.
אהבתי
שהוא מתגאה ככה באמא שלו, זה הראה לי עד כמה היא חשובה לו ועד כמה הוא אוהב אותה.
"נעים
מאוד" חייכה אימו
"גם
לי" חייכתי.
משהו בה
הצליח להרגיע אותי, היא הייתה נראית כל כך שלווה וטהורה, היא פיזרה ממש חום בכל הבית.
"אתם
רוצים שאני אכין לכם משהו קטן לאכול?" היא שאלה "האמת שעשיתי
ספגטי"
"נשמע
טוב" חייכתי אליה
"יופי"
היא אמרה בהתרגשות "שבו אני אמזוג"
"רק
בתנאי שאת אוכלת איתנו" הפציר בה לירן
"רק
אם אתם רוצים" השיבה אימו
"בטח"
חייכתי אליה "בכיף"
היא
הזכירה לך איך זה שיש אמא בבית, היא הזכירה לי נורא את אמא שלי, גם אמא שלי תמיד
אהבה לדחוף לאורחים שלנו אוכל וללטף אותם בהמון חום.
"היא
מדהימה" לחשתי ללירן בעוד היא מזגה לנו את האוכל
"אמרתי
לך" הוא חייך "אין עליה"
לאחר
ארוחה נחמדה עם אמא שלו עלינו לחדרו ונשכבנו על המיטה.
"נרגעת
קצת?" הוא שאל
"כן"
חייכתי "אני שמחה שהבאת אותי לפה ושהכרת לי את אמא שלך"
"אני
שמח שאהבת אותה, גם היא אהבה אותך" הוא חייך
"אך
אתה יודע?" שאלתי
"ראיתי
עליה, היא הייתה ממש פתוחה איתך" הוא השיב
"כן
היא מדהימה" חייכתי "זה השכיח ממני קצת את הצרות"
"אני
שמח" הוא השיב
"אבל
אתה יודע מה עוד יותר ישכיח ממני את הצרות?" שאלתי אותו
"מה?"
הוא שאל
"שתחבק
אותי ונירדם בכפיות" צחקתי
"אני
אשמח" הוא אמר ונישק נשיקה על שפתי
"תודה
יותם" אמרה שיראל בעוד היא לגמה מכוס התה שיותם הכין לה "אתה תמיד יודע
אך לשפר את ההרגשה שלי"
"אני
שמח" חייך יותם "את רוצה לספר לי קצת עליה?"
"אין
הרבה מה לספר...היא..היא פעם הייתה שונה, היא הייתה חמה ואוהבת אבל מאז שאבא שלי
עזב אותה לטובת מישהי אחרת היא נשברה, היא הפכה להיות קרה כזאת והיא כל הזמן יוצאת
ונפגשת עם גברים אחרים, זה מגעיל כבר" אמרה שיראל בכעס
"אני
מבין אותך אבל....כנראה שמה שקרה עם אביך ממש שבר אותה ועכשיו היא לא מוצאת את
הדרך חזרה" אמר יותם
"אל
תצדיק אותה" היא אמרה בכעס "לא מגיע לה, יש לה ילדים לדאוג להם
והיא פשוט זורקת אותנו לכלבים"
"ומה
עם אבא שלך?" הוא שאל "את בקשר איתו?"
"כן...יחסית
כן, כעיקרון אנחנו אומרים להיות איתו פעמים בשבוע אז אח שלי הקטן תמיד הולך אבל
אני פחות כי אני כבר גדולה ויש לי את העבודה והלימודים" אמרה שיראל
"כן
אני מבין" השיב יותם
"אבל
בכללי כן, אני לא איבדתי איתו את הקשר" היא השיבה
"זה
טוב" השיב יותם
"כן....אבל
נמאס לי לחפור לך כל הזמן עלי, מה איתך?" היא שאלה
"אצלי
הכל כרגיל" הוא השיב "סתם עוד ילד רגיל"
"לא
ממש, יש לך דירה משלך" היא השיבה "בדרך כלל לאף נער בגילך אין
דירה"
"כן
הבית קפה מרוויח טוב ואני עובד עם אבא שלי משאני זוכר את עצמי....אז קניתי דירה,
ההורים עזרו כמובן" אמר יותם
"כיף
לך" היא חייכה
"כן,
לא רע בכלל" הוא חייך
"תודה
יותם על הכל, אני חייבת לך כל כך הרבה, באמת" היא אמרה
"אני
עושה את זה בכיף שיראל" הוא חייך אליה "אני אוהב לעזור לך"
"אני
אוהבת שאתה עוזר לי" היא אמרה מחייכת והוא חייך אליה בחזרה
"טוב
אני...אני חושבת שאני אלך" היא אמרה
"לאן?"הוא
שאל "את חוזרת הביתה?"
"מה
פתאום" היא אמרה "אני אלך לאבא שלי"
"אבל
מאוחר כבר, תישארי פה" הוא הציע "את יכולה לישון בחדר שלי ואני ישן פה
על הספה"
"מה
פתאום" אמרה שיראל "זה החדר שלך, אני ישן על הספה"
"אויש
תפסיקי, זה שטויות מבחינתי" אמר יותם
"גם
מבחינתי" היא הפצירה
"איף
את עקשנית" הוא צחק
"נכון,
מאוד" היא חייכה
"אני
אלך להביא לך טרנינג שלי ומצעים" הוא אמר "שיהיה לך נוח"
"תודה"
היא חייכה
היא שמחה
שהוא הציע לה לישון כאן, זה נתן לה להבין שהוא באמת דואג לשלומה
"קחי
מאמי" הוא אמר והגיש לה טרנינג לבן שלו ומצעים "את יכולה להחליף בגדים
בשירותים"
"סבבה,
אני כבר באה" היא אמרה והוא החל לשים את המצעים על הספה
"אני
מוכנה" היא אמרה והתקרבה לעברו לבושה בטרנינג הגדול שלו "יפה לי?"
היא צחקה
"מהמם"
הוא חייך "אתה האמת שזה סקסי"
הוא אמר
בוחן אותה קצת, הדליק אותו לראות אותה לבושה בטרנינג שלו
"כן?"
היא חייכה כשהבחינה שהוא בוחן אותה קצת
"סליחה"
הוא אמר והוריד את עיניו ממנה במבוכה
חיוך עלה
על שפתיה כשהוא הובך
"טוב
הכנתי לך הכל, את יכולה ללכת לישון עכשיו ולהירגע קצת" הוא אמר
"תודה"
היא חייכה ונכנסה מתחת לשמיכה
"טוב
אז...לילה טוב" הוא אמר והחל ללכת לכיוון חדרו
"רגע"
היא אמרה והוא נעצר
"הכל
בסדר?" הוא שאל והתקדם לעברה
"אמ....."
"את
מפחדת מהחושך?" הוא צחק
"לא"
היא חייכה וקמה לעברו "רק רציתי להגיד לך שוב תודה"
"תפסיקי
להודות לי שיראל, אני באמת עושה את זה בכיף"
"כן
אבל אף פעם לא דאגו לי כמו שאתה דואג לי, זה מוזר" היא אמרה מחייכת
"חבל"
הוא אמר מלטף את פניה "מגיע לך שידאגו לך"
"אתה
כל כך שונה מכל הגברים שאני מכירה" היא אמרה "יושבת לך פה בחורה בסלון
עם הטרנינג שלך ואתה פשוט הולך לישון בחדר שלך כאילו כלום"
"לא
הבנתי" הוא אמר מבולבל "זה טוב או לא?"
"זה
מדהים" היא חייכה "בחיים לא כיבדו אותי ככה"
"יצאת
עם הבחורים הלא נכונים" הוא אמר
"אתה
צודק, כדי באמת שאני אתחיל לצאת עם הבחורים הנכונים" היא אמרה "בחורים
כמוך" היא אמרה והוא חייך חיוך מובך
"לילה
טוב יותם" היא אמרה ונשיקה נשיקה קטנה על שפתיו.
"זה
חדש" הוא אמר מחייך
"בחיים
בחורה לא נישקה אותך?" היא צחקה
"כן
אבל תמיד אני הייתי זה שיזם את הנשיקה" הוא אמר
"חיכיתי
שתיזום" היא אמרה
"היית
אומרת לפני כי כבר הרבה זמן שרציתי לעשות את זה" הוא אמר מלטף את פניה
"ממתי?"
היא חייכה
"מהרגע
הראשון שראיתי אותך בבית קפה עם לינור" הוא השיב
"באמת
מזמן" היא צחקה
"כן,
יותר מידי זמן" הוא אמר ונישק על שפתיה.
נישקה
יותר ארוכה הפעם, אך עדינה וטובה.
"לילה
טוב שיראל" הוא לחש לה בחיוך וניגש לחדרו
היא חזרה
להתיישב על הספה עם חיוך קטן על פניה, היא אהבה את העדינות שלו, היא לא הייתה
רגילה לכזאת עדינות ורוח.
והנשיקה
הזאת איתו, הייתה אחת הנשיקות הכי טובות שהיו לה.
היא
הרגישה שזה נכון.
היא
נשכבה על הספה בעוד פניה זורחות ועל שפתיה מונח חיוך קטן ומסמיק.
קמתי
בבוקר בין זרועותיו של לירן, חיוך קטן עלה על פני שהסתכלתי עליו ישן.
היה לי
כיף כל כך לישון איתו, לא עשינו שום דבר, רק ישנו מחובקים ועדין זה היה הלילה הכי
מדהים בחיים שלי.
הוא נתן
לי הרגשה טובה ובטוחה.
כל כך
אהבתי להיות איתו, הוא עשה אותי מאושרת וכבר הרבה זמן שלא הייתי כל כך מאושרת.
"בוקר
טוב יפה שלי" הוא אמר בקול עייף
"בוקר
אור" חייכתי
"איך
ישנת?" הוא שאל
"מעולה"
השבתי "ואתה?"
"מעולה"
הוא חייך "באסה שצריך לקום"
"לי
יש בית ספר אבל אתה יכול להמשיך לישון" השבתי
"בלעדיך
זה לא שווה" הוא השיב ונישק על שפתי.
"בוקר"
אמרה שיראל כאשר יותם נכנס לסלון
"בוקר
טוב" הוא חייך "ישנת טוב?"
"מעולה"
היא השיבה "הכנתי לך קפה" היא אמרה והגישה לו
"ואו
תודה" הוא חייך
"בכיף"
היא חייכה "אני חייבת ללכת לבית ספר אבל תודה על הכל יותם"
"אמרתי
לך להפסיק להודות לי" הוא אמר "אני עושה את זה בכיף"
"כן
אבל בכל זאת" היא השיבה מחייכת
"טוב
בואי אני ילווה אותך" הוא הציע
"אתה
לא צריך לטרוח בשבילי" היא אמרה
"אני
גם ככה צריך ללכת לפתוח את הבית קפה, אני רק ילבש ג'ינס וחולצה ונזוז" הוא
אמר וניגש לחדרו.
חיוך עלה
על פניה, היא שמחה שהוא הציע ללוות אותה לבית הספר.
"את
מוכנה?" הוא שאל בעוד הוא נכנס למטבח עם ג'ינס וחולצה כחולה בידו שעדין לא
הספיק לשים על גופו.
היא בחנה
את גופו השרירי והמחוטב, כל פעם היא רק מצאה אצלו עוד ועוד פלוסים
"ואו"
היא אמרה מסתכלת על גופו
"מה?"
הוא שאל מבולבל ולהביש על עצמו את החולצה
"סתם"
היא חייכה לעצמה משחקת איתו קצת "נזוז?"
"כן"
הוא השיב והם החלו לצעוד לעבר בית הספר.
"אתה
כל יום מתחיל לעבוד בשעות האלה?" שאלה שיראל בעוד הם התקדמו לעבר בית הספר
"כמעט
כל יום אבל זה בסדר, אני דווקא אדם של בוקר" הוא השיב
"גם
אני" היא חייכה
"טוב
הגענו" הוא אמר כשהם נעמדו מול בית הספר
"טוב...תודה
שוב יותם" היא חייכה
"תפסיקי
להגיד לי תודה" הוא הפציר בה
"אוקי..אני
פשוט יודה לך בדרך אחרת" היא חייכה ונישקה נשיקה קטנה על שפתיו
"יום
טוב יותם" היא קרצה לו
"יום
טוב" הוא חייך אליה ובחן אותה קצת בזמן שהיא התקדמה אל עבר השער עם חיוך על
פניו.
-
הוא עמד
כמה מטרים מהם, הוא ראה את הנשיקה והכעס החל לעלות בו
"יודה?"
קרא אחד החברים שלו "הכל בסדר?"
"לא"
הוא השיב מסתכל על יותם בכעס ומדליק את הסיגריה.
המשך יבוא
מקווה שאהבתם, זה היה אחד הפרקים הקיצים כמו שאני אוהבת חח
מחכה לתגובות שלכם
אוהבת המון
לירון 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
