התכוונתי לרשום כאן על כמה שאני מרגישה שאני טובעת,על זה שאיבדתי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר,על זה שאני לבד,ובכללי על כמה שהמצב שלי הוא חרא אחד גדול.
ואז חשבתי על זה לרגע,והבנתי שבתכלס,הכול יותר מידי בראש שלי.
אז אולי בכללי המצב ניראה דיי עגמומי ומבאוס,ואולי באמת איבדתי קצת יותר מידי אנשים בשנה האחרונה,וכן,אני לבד אחרי יותר מידי זמן של מערכות יחסים מתחלפות אחת אחרי השניה ברצף,והבגרויות,אוי הבגרויות....
אבל בתכלס לא כל כך רע לי כשחושבים על זה,אני יצרתי בעיות,ואני יכולה להתמודד איתן יפה מאוד גם בזכות עצמי.
איבדתי אנשים,ועברתי מחברה לחברה בצורה קיצונית בזמן נורא קצר,אבל איבדתי אותם כי הם לא התאימו לי באותן תקופות,וכי אני בחרתי את צורת ההתנהגות שלי,וברוב המקרים גם בחרתי להמשיך הלאה ולהתקדם למקומות יותר טובים,ושיותר התאימו לי אז.
אז זה קצת זיעזע אותי כל פעם מחדש המעברים מאנשים כל כך שונים בהפרשי זמן כל כך הזויים,אבל צברתי ניסיון,ולמדתי להכיר עולמות חדשים וסוגים שונים של אנשים והנאות חדשות כל פעם מחדש,והיום אני יכולה להגיד שבאמת התנסיתי והכרתי ונהינתי בכול אחת מהתקופות,ועם כל אחד ואחד מהאנשים האלה,לא משנה באיזה צורה ומאיזו סיבה ההתרחקות שלי מהם הגיעה בסוף.
היום אני יכולה להגיד בוודאות שאני יודעת איזה סוג אנשים עושים לי טוב,ועם מי סתם כיף לי לצאת למסיבות,ועם מי אני באמת יכולה לדבר ולתת את עצמי.
ואחרי הכל,לא באמת כל כך רע לי להיות לבד.ובכלל,אני לא כל כך לבד,תמיד יהיה לי מישהו לסמוך עליו,ותמיד יהיה מי שיעודד אותי וידע להרים אותי כשאני ייפול,ואולי לא יהיה מי שיחכה לי בבית כשאני אחזור מבית ספר מיואשת ויחבק אותי,ואולי אין עם מי לישון בליילה,ואין את מי לנשק ולהיות דביקי כשצריך את זה,אבל הגיע הזמן שאני אדע להתמודד גם לבד,והגיע הזמן לנתק את חבל הטבור שלי ולהתחיל להתמסר לעצמי ולמה שאני צריכה כרגע,
כי לא כל החיים יהיה פה מישהו לידי,ובתכלס,ילדה בת 16 לא אמורה להיות לרדוף אחרי החלום לזוגיות האידיאלית,אלא אמורה להינות,והרבה זמן לא נתתי לעצמי להינות באמת,כמו שאני רוצה וצריכה,ולא לחפש לרצות את הבן זוג שלי,ורק לתהות כל הזמן אם טוב לו איתי,כי בתכלס,זוגיות לא אמורה לעבוד ככה,ולמרות זאת אני לא באמת יודעת איך זוגיות אמורה לעבוד באמת,ואני גם לא אמורה או מתיימרת לדעת,כי לא אכפת לי!
אכפת לי מעצמי,ולשם שינוי,לפחות בתקופה הקרובה,אני מתכוונת לרצות את עצמי נטו.
כי הגיע הזמן להתמודד עם הטעויות,וליישם על עצמי את מה שאני אומרת לאחרים כל הזמן,
לכול דבר יש זמן ומקום,וגיל ההתבגרות הוא הזמן והמקום לניסוי וטעייה.
אז יאללה,נקסט ! :)
Let's all think back on what brought us here This is my grasp on what is real Don't tell me how I feel With all that's passed I can't relate With myself from day to day why does everything seem so far away to me
בבלוג זה
בכל הבלוגים
