בועות,כל החיים שלי מלאים בבועות,החל מהביית של סבתא,לביית חולים,לבתים של חברים,אפילו החצר האחורית שלי נהייתה בועה קטנה וחדשה.
מה יש בבועות האלה שאני כל כך מתמכרת אלייהן?
זה לא באמת חשוב איפה זה,אלא עם מי זה,עד עכשיו היו לי אנשים בבועות,כאלה שיכולתי לברוח אלייהם,
אבל בזמן האחרון מצאתי את עצמי יותר ויותר בחצר האחורית שלי ,לבד,רק אני והכלבה..
ואולי הבועה האידיאלית שלי היא בעצם בלי אנשים,ככה יותר טוב לא? למרות שאז זאת לא באמת בועה,כי הרי כל המטרה של הבועה היא לברוח מהמחשבות ומהמציאות והמסביב,והרי החצר שלי היא בבית,ואני לבד,ומכאן מובן מאליו שאני חושבת,
אני חושבת על חן,ועל גילי,ועל אמא,ועל הלימודים,ולפעמים גם על עצמי,ועל מה אני בעצם עושה לעזאזאל..
אבל באיזו שהיא דרך מוזרה ולא הגיונית לחלוטין,לחשוב עושה לי טוב,ולא,זה לא הגיוני,כי כל החיים שלי ברחתי מהמחשבות,כי ברחתי מהתוצאות.
אז אולי זה דווקא מוכיח לטובה? אולי זה מוכיח שאני אשכרה מתחילה לאהוב את התוצאות?
איזה כייף לי.
כייף לי נכון? הכול ניראה כל כך טוב פתאום.
ואז יוצאים החוצה.ובום.כמו סיכה שמנפצת בלון ככה גם הבועה שלי מתנפצת לה לאלפי רסיסים קטנים של מחשבות.
אבל העיקר שהבועה הזאת לא הולכת להיעלם אף פעם.החצר שלי תמיד תהיה שם,אני לא אוכל לריב עם האנשים שם,ואני לא אוכל לדבר עם אף אחד,ואני לא אעבור דירה בשנים הקרובות,
אז כרגע ישלי בועה אידיאלית,שלי.
איזה מילה מצחיקה זאת בועות הא? :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
