אוקי,כל החיים החשבתי את עצמי לבן אדם חם,שיודע להראות רגשות כשצריך,
ופיתאום , אחרי שנה ו.. עם אותו בן אדם , לבוא ולנסות להתחיל משהו מאפס,
בלי יותר מידי הכרות לפני,ניראה לי כל כך קל בהתחלה.
ואז,הגיע החלק הבאמת קשה,השיחות,השיתוף,
כנראה שהמערכת יחסים עם אלכס הייתה כל כך מעוותת ,והשאירה בי כל כך הרבה שריטות שאני מגלה לאט לאט,
עד כדי כך שאני מפתיעה את עצמי כל פעם מחדש שאני רוצה להגיד לך שאני אוהבת אותך.
וזה לא בכוונה, אתה מדהים.באמת.
מצחיק אותי,וכנה,ורציני כשצריך,ויודע להגיד ולחבק בדיוק ברגעים הנכונים,ולמרות כל מה שעברת ,לא השתנת,
אלא התבגרת,והפנמת,ועשית את זה לחיובי,כמו שרק אתה יודע.
ואני כן אוהבת אותך ,מאוד. ורק המחשבה על לאבד אותך,מפחידה אותי.
וזאת בדיוק הסיבה שאני כל כך קרה אלייך.
כי כשתלך,אני לא אוכל להתנתק ממך.
ולא,כנראה שאני לא באמת לומדת מטעויות,כי הרי זה בדיוק מה שקרה עם תומר.
ואז הצטערתי.
הכי קל בשבילי זה להיצטער.
ולפעמים אני כל כך רוצה לצעוק את זה,ולהגיד לך כמה שאתה מדהים,,
ומשהו בי עוצר ומשתתק.
אז אל תברח לי, תחכה.
כי בסוף אני עוד אתפוצץ.
ואני רוצה אותך לידי כשזה ייקרה.
'בואי כי קר עכשיו כשאת לא איתי,
מול המוכר הרגע, את זעזוע..
תני לי לראות רק אותך..
בין מילים אחדות ללא חששות
הניחי ידך הקטנה
ובואי אלי מחכה עד בלי די
כותב לך שירי אהבה... '
בבלוג זה
בכל הבלוגים
