אהבה במקום אחר - ליאת ותומאס

אתמול היה הערב ההזוי ביותר. לקרן יש אובססיה מטורפת לשוקולד, מה שגורם לי לצחוק במרבית הפעמים, ולצעוק עליה (כי זה משמין כמובן).

אבל למה להאשים את השוקולד? הוא בעצם הציל את כל המצב אתמול: אם היא לא הייתה מחליטה לגשת למקרר, היא בטוח הייתה צופה בקטע בו מראיינים את שון על הסרט החדש שלו, ואז - ביי ביי ארה"ב.

אני לא מבינה את הטיפשות שלו. באמת. מהמעט שהצלחתי לשמוע ולהבין, הוא סיפר למראיינת שהוא יוצא עם איזבל אחת (לא נתקלתי בשם הזה, חוץ מאיזה טלנובלה שראיתי פעם בערוץ ויוה הישראלי).

אח"כ, היה עוד יותר הזוי לפגוש את תומאס על מדרגות הבית. מצד אחד, שמחתי לראות אותו, אבל מצד שני, ידעתי שהוא ינסה לגרור אותנו לשיחה הזאת, על הנשיקה.

הוא לא האמין לי, ואז - ברגע שהוא התקרב אליי לנשיקה נוספת, כדי לראות אם אני באמת מרגישה אליו משהו - נשברתי.

לא יודעת למה, כמה ואיך. הנשיקה הנוספת הזאת לא הייתה בתכנון או במחשבות שלי.

אני הרי יודעת שהבחור האמיתי שאני אוהבת הוא רז.

כן, רז. ושאלוהים יסלח לי, כי הוא וכולם יודעים שהוא היה החבר של אחותי זה מכבר. כשהוא פגע בה, הרגשתי שגם אני נפגעת, שהוא היה מנשק אותה מולנו, הייתי מקנאה בקרן - אבל לימדתי את עצמי, לימדתי שאסור לי לשנוא אותה, כי היא לא אשמה שהתאהבתי בטיפש הזה.

אולי מה שאני באמת מנסה לעשות הוא למצוא נחמה בזרועותיו של תומאס. לחוות אהבה כזאת, כמו שהייתה להם, וכמו שקרן חווה עכשיו - עם שון.

אני מקווה שהעניינים יסתדרו לגבינו, ושאני אלמד לשחק עם הרגשות שלי בעצמי, ולהבין אותם (לשם שינוי).