אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שאכלתי סלק

אהלן!

אחרי שלא כתבתי פה בעצמי מליוני שנים ( או לפחות כמה חודשים), אני אנסה לחזור לתלם, עם קצת שירה מודרנית, וסיפור קליל לשבת.

אך לפני הכל, הותיקים, זוכרים בוודאי רשימה ישנה, שלפיה נכון להרגע, פיתמר הוא כל מיני דברים משונים.

הרשימה גדלה מיום ליום, עד שתפסה יותר מידי מקום פה בצד, אז העפנו אותה.

בגלל רגשות נוסטלגיה, החלטנו לעשות רשימה חדשה, שהפעם, תתאר את מצבו הנוכחי להרגע, של המאוס על כל אדם, ידידנו הטוב, דורון!.

אז שימו לב לזה, זה שם בצד.

שירה מודרנית ( הרעיון לשיר הוא של כרליאל)

סובי סובי ממטרה/רפאלוס

ביום סתווי ואפל/ תאילנדים שלושה יצאו לטייל

חשבו לשחק/חשבו לפהק/ חשבו סתם סכינים למרק

אך אבוי מה קרה/ נפתחה ממטרה/ נרטבו התאילנדים ובכו נורא

וכך מרחוק/צחק חזי השמוק/ שפתח את הברז על תאילנדי מתוק

עד כאן שירה, ועכשיו לסיפור לכיפור, שנכתב בעזרתו האדיבה של שותפי לבלוג, כרליאל, שחגג יומולדת לא מזמן.

וכל המזל טוב לו.

היה חם

היה חם.

בוב עמד מאחורי הקופה הרושמת, ובהה בזבוב שבהה בו בחזרה.

הזבוב, היה סמית', זבוב שחי במרכולית תחנת דלק הקטנה במדינת אריזונה, שבוב עובד בה כבר 10 או 15 שנה, הוא לא זכר ממש.

רעש פעמון הבריח את סמית שלא זז ממקומו 3 שנים לערך.

דמות גבוה מאוד, ואפלה מאוד נכנסה בדלת הכניסה, ופנתה ישר למקרר המשקאות.

סמית', שלא הצליח לברוח הרבה, בגלל גילו המתקדם, הסית את מבטו מבוב כדי לבחון את הדמות החדשה.

הדמות לבשה חלוק אמבטיה שחור, שתחתיו בצבצו תחתוני בוקסר עם ציור של הומר סימפסון שותה בירה, ונעלה נעלי קרוקס, בצבע יותר שחור משחור.

"אסור לשכוח את הסופר דרינק-אשכוליות לסבתא", אמר לעצמו הדמות, ופנה לקופה שהוא מחזיק שישית מאונטיין דו ובקבוק שני ליטר של סופר דרינק אשכוליות.

"אז תעשה לי חשבון על זה, ועל חבילת ג'מבו של ביף ג'רקי".

"14.74", אמר בוב.

"אוקי, בוב, נכון?" קרא השטן את תג השם של בוב, "אני אתן לך שטר של 20, אתה תשמור את העודף, ומממ..., זרוק גם את הנשמה שלך לעסקה, טוב?".

"שנים שלא עסקתי בסחר בנשמות", חשב לעצמו השטן, "מאז המיזוג עם ג'ונס וג'ונס תמרוקים ורהיטי גן, יש כל מיני קופים שעושים את זה, אני לא בטוח שעוד יש לי את זה", חשב וצחקק.

"14.74", אמר בוב.

"אוקי, אז כנראה בגלל הקרוקס, והבוקסר אתה לא מבין מה הולך פה", התחיל להסביר השטן, "פעם היה כל הקטע עם הקרניים והזנב והקלשון, אבל מאז שיצאו הקרוקס, התאהבתי."

"זה פשוט הרבה יותר נוח", הסביר השטן, "אז השגתי לעצמי זוג בצבע האפלה, גם לא חשבת שאני אוהב ג'ז ואת קלי קלארקסון, נכון?"

"14.74" אמר בוב.

"אז אתה לא ממש איש שיחה, אה?", המשיך השטן, "אז תביא את הנשמה, ונגמור עם זה, אני רוצה לחזור לפני השידור החוזר של ווקר".

"14.74" אמר בוב.

"הבנתי אותך... טיפוס קשוח הא?  בסדר בסדר, אני רואה שאתה אגוז קשה לפיצוח, אבל אני יודע להתמודד גם עם האגוזים הקשים ביותר... לכל אחד יש מחיר. טוב, ,ככה" פתח השטן "חוץ מהעודף, תקבל גם את אשת חלומותיך, ומחזיק מפתחות קטן שעושה אור, איך?"

"14.74" אמר בוב.

"לא נשים ואור?, לא נורא, יש עולם שלם של דברים שאני יכול להציע לך", אמר השטן כסוחר ממולח, "אני אעשה ממך איש  עשיר, מאוד מאוד עשיר, יותר עשיר מארקדי גאיידמק והאיש שהמציא טיטולים סופגים יחד..., כל כך עשיר, שגמדים אירים קטנים יגנבו ממך זהב."

"14.74" אמר בוב.

"גם לא כסף?!" התרגז השטן, " תחתונים שלא מתלכלכים לעולם, חבילת מטליות לחות שלא מתייבשות, וקופת חזיר מחרסינה מלאה במטבעות זהב, הכל כלול."

"14.74" אמר בוב.

"אני רואה שיש לי פה עסק עם צדיק",אמר השטן בתסכול, "אספקה לכל החיים של מקלוני אוזניים, כינור מזהב, אמבטיה של קצפת , פלייסטיישן 3 הגרסא היפנית, ולהקליט אלבום עם סאבלימינל עם הצל, וזה כנראה הכי טוב שתקבל ממני היום!" צעק השטן בזעם קדמוני.

"14.74" אמר בוב.

"תקשיב לי, ותקשיב לי טוב," אמר השטן, מזיע, "עשית לי להזיע, ואני שונא להזיע, אני מציע לך פה את העולם, ואתה זורק עליי זין, כאילו אני סתם איזה דודו טופז, מה ביקשתי?, את נשמתך האין סופית?, גם ככה אתה תקוע פה בתחנת דלק, בוהה בזבוב, ומגרד בביצים מדי פעם!".

"14.74" אמר בוב.

"בסדר, בסדר", התנשף השטן, למרות שהיה בכושר לא רע, "שים לב לזה, אם תתן לי את נשמתך האין סופית, עכשיו, לזמן מוגבל בהחלט, אתה מקבל, כרטיס חבר בסטימצקי, 15% הנחה בכל קנייה, כולל מחברות ספירלה!", סיים השטן בהרגשה מנצחת, למרות שידע שלא יכול להגשים הבטחה זו.

לזמן מה, כל הנשמע ברחבי אריזונה, היה רעש המאוורר המקרטע בחנות, בעוד השטן ממתין לתשובתו של בוב.

"14.74", אמור בוב לבסוף.

"ואהאהאהאהאהאהאה!", צווח השטן, קילל בשפה קדמונית, נפנף בידיו, והחל לצעוד חסר מנוחה הלוך וחזור בחנות.

"ביג אין ג'אפן, טונייט..., טונייט..." זמזם לעצמו השטן כדי להרגע.

השטן נעצר, והחזיק בתסכול את גשר אפו.

"אז ככה," אמר השטן, "אם תתן לי את נשמתך", המשיך השטן ברוגע, "אני אגשים לך משאלת לב של כל אדם באשר הוא".

"אני אהפוך אותך לג'וליאן שגרן!" פסק השטן.

"14.74" אמר בוב.

"מה אתה רוצה?, מה?",אמר השטן ותפס בוב בצווארון חולצתו "אתה רוצה שאני אפוצץ לעצמי את המוח פה מול הפנים שלך?, כן?, זה מה שיעשה לך טוב?, הנה!"

צווח השטן, עזב את בוב, והוציא רובה ציידים שחור וגדול, שאפלה אפפה אותו.

השטן הכניס את קנה הרובה לפיו, וירה.

רעש היריה ניפץ את חלונות המרכולית, ושדים קטנים החלו לברוח מהקופה הרושמת.

חומר אפלולי ושחור נמרח על התקרה, וקצת על הכובע של בוב .

השטן שכב על רצפת התחנה, ככל הנראה, מת, עד כמה שזה אפשרי.

"14.74", אמר בוב, והלך להביא דלי וסחבה.

לפני הפינה החשובה באמת פה, אני רוצה להבהיר, כמה שהבלוג הזה היה פורץ דרך בזמנו.

בשער גליון בלייזר של החודש, מככבת רוקחת מדופלמת, שהיתה מראשונות הפינה, עוד שהפינה היתה בחיתוליה, או בשמה הקדום "פינת הקונאפה".

כן כן, אנחנו, הפושטקים, גילינו לעולם את רותם סלע.

(ואולי גם לסוכן שלה היה איזה חלק קטן בזה).

 

עד הלום,

שומר הצדק,

מגן הבתולות,

קוטל הדרקונים,

החייל האמיץ,

הברבור רפאל.