בפרק הקודם:
המורה לקחה נשימה עמוקה ואמרה בקול רועד:
"כרגע הודיעו לי בסורה נורא,היום בבוקר,נמצאה גופה בנהר."
התחלתי להילחץ,איך זה קשר לכיתה שלנו..
"על הגופה נמצאו סימני הכר כמו תעודת זהות,והשרשרת שלו,"
המורה בלעה את רוקה,ואז כיווצה את פנייה בעצבות,תוך כדי זה שהיא נושכת את שפתיה.
"הגופה שנמצאה,זוהתה כביל..." היא אמרה בקול רועד ומתחלש.
ממ..ממ..ממה מה? ביל? הרגשתי כאילו בלעתי קוץ,גרוני כעב ונשמתי נעצרה,לא ידעתי איך להגיב מרב הלם.
צמרמורת עברה בגופי,ניסתי לתת לעצמי סתירה קטנה,אולי אני אתעורר.
אך לא,זה לא חלום! ביל איננו? א..איך זה יכול להיות!?
לא יכולתי לנשום ובעניי התחילו להצתבר דמעות.
ב..בביל...? ביל! איך?...
לא,זה לא יכול ליקרות לי!לא..!
למרות מה שאמרתי לו לפני יומיים,אני בכל זאת אוהבת אותו..
הנחתי את ראשי על השולחן וכיסיתי את פניי עם כפות ידיי,והתחלתי לבכות.
לא ידעתי אם אוכל לשרוד את זה,לאבד עוד אדם חשוב בחיי..
בפרק הזה אני עוברת באמצע הפרק ממספר נוכח או איך שלא אומרים את זה...כאילו עכשיו לא סנדי מספרת,אלה הסיפור כאילו מהצד.
אני יודדעת (או לפחות ניראה ל...) שלא עושים כאלו דברים,אבל אני חייבת אחרת אי אפשר לתאר מה שקורא בהמשך איתה אם היא תספר את זה...אז מכווה שזה יצא סבבה (:
אז יאלללה אם מישהו קורא אז קריאה מהנה!
פרק 20
שולחני ניהיה רטוב מדמעות,עצב ודיכאון עז תקף אותי.
לא הרגשתי כבר טעם לחיי,הכל כל כך נורא,כל הדברים הכי נוראיים בעולם קוראים רק לי?
אין לי כלל מנוחה בחיים כל הזמן משהוא נורא קורא לי.
בזמן ששקעתי במחשבותיי דמעות זלגו מעניי והרגשתי דחף חזק פשוט לצעוק ולהוציא כל מה שיש לי בפנים,לפתע הרגשתי מישהו נוגע בגבי,הרמתי את ראשי וניגבתי את עניי מהדמעות וניסיתי להבחין בפרצופו של מי שעמד מולי.
"ג'ון?" אמרתי מופתעת.
ג'ון התיישב לידי,הוא הושיט את ידו לעברי וניגב את הדמעות שזלגו על לחיי.
"אני מבין שקשה לך..."
הבטתי עליו מבעד לדמעות והנהנתי בראשי-כן-
ג'ון ישב הביט בי וניסה כל פעם להתחיל להגיד משהו,אך לבסוף שתק.
אני נשענתי על כף ידי הנחתי את מרפקי על השולחן,והבטתי על ג'ון.
הדמעות זלגו מעניי אך לאט לאט ניפחתו..
כולם היו עצובים בכיתה,אך אני בכיתי במיוחד,לאף אחד לא היה קשר כל כך מוזר אך יחד עם זאת נורא חזק עם ביל כמו לי.
לפתע נשמע קול בכי מסוף הכיתה,הסתובבתי לאחור וראיתי את מריה יושבת ועושה רושם על כולם שהיא בוכה,וכל הבנות יושבות מסביבה ומנחמות אותה.
המראה הזה גרם לי לחייך למרות המצב הנורא שבוא מצאתי את עצמי.
זה היה כל כך שקוף שהיא מאלצת את עצמה לבכות,ומרוב שהיא התאמצה יצאו לה כמה דמעות.
אני לא יכולתי יותר להישאר כאן,הכל הזכיר את ביל.
לקחתי את התיק שלי,שמתי אותו על גבי והלכתי לעבר דלת הכיתה.
ג'ון התרומם ממקומו והלך אחרי
"סנדי לאן!?"
הסתובבתי לכיוונו,טליתי בו מבט מיואש ואז יצאתי מהכיתה.
הלכתי במסדרון ונאבקתי עם הדמעות,אך למרות שלא רציתי דמעה אחר דמעה החליקו מעניי והחליקו על לחיי.
רציתי רק להגיעה הביתה,לשכוח מהכל,כאילו כלום לא קרא.
אני כבר לא מבינה מה הולך בחיים שלי,הכל מוזר.
אני מרגישה שאני משתגעת.
המשטרה חקרה בכלל את המוות של ביל?
או שהם סתם רשמו שזו התאבדות,אולי מישהו הרג אותו?
ולמה ג'ייק התאבד?אני באמת שלא מבינה כלום..הכל כל כך מוזר,לא מובן,אני כבר לא יודעת מה לחשוב,מה לעשות.
הגעתי לתחנת אוטובוס כולי מוצפת דמעות.
התיישבתי על הספסל הרטוב מהגשם והבטתי בשמיים האפורים.
"אווהה..." נאנחתי בשקט.
איזה מזג אויר נורא,בהתאם למצב רוחי. אמנם לא היה קר אך את השמיים ואת קרני השמש הסתירו עננים אפורים וגרמו לאור השמש לדהות מעט.
הכל היה מן "אפל" למרות שזה הי בוקר,היה ניראה כאילו התחיל להחשיך.
אני לא יודעת אם אוכל לקבל אי פעם את מותו של ביל,אתמול ג'ייק עזב אותי והיום ביל,זה יותר מידי בשבילי.הרגשתי מנותקת מהמציאת הקשה,אך ידעתי שזה אכן קרא...
לפתע ראיתי אדם מוזר כל שהוא מתקרב אל התחנה,הוא היה לבוש מעיל עור שחור ,משקפי שמש גדולות שהסתירו את פניו ומכנס שחור.
בתחילה הוא רק הוא נעמד לידי אך לאחר בארך דקה הוא התיישבי לידי על הספסל.
"ילדה מה קרה לך?את ניראת עצובה" הוא שאל בעודו בוחן אותי.
ברור שאני עצובה,חתיכת דפוק,חשבתי לעצמי.
האיש המוזר ישב והביט על סנדי ללא הפסקה,וסנדי ניסתה לא להסתכל לכיוון שלו.
פתאום היא הרגישה משהו הולך על צווארה,היא הסתובבה בחדות וראתה שהאיש הזה שם את ידיו על צווארה.
היא הורידה מעצמה את ידיו תוך כדי זה שהיא חבטה בו בחוזקה.
"מה אתה חושב שאתה עושה!?"צעקה עליו בכעס,בזמן שהיא קמה ממקומה.
"אהה כלום" ענה לה האיש כאילו לא הבין על מה היא מדברת.
סנדי עשתה פרצוף מעוצבן והלכה אל מאחורי התחנה ונשענה עליה.
אחרי בארך חצי דקה קם האיש הזה וגם כן הלך אל מאחורי התחנה ונעמד לידה.
"ילדה,איך קוראים לך?"
"עזוב אותי!" צעקה עליו סנדי.
"מה איכפת לך להגיד לי את שמך?"
"תעזוב אותי! עוף מפה!יש לי גם ככה חיים נוראיים ועכשיו גם אתה!?" ענתה לו סנדי בתקיפות.
האיש תפס את ידה וניסה לקחת אותה בכוח אחריו "את באה איתי"
"אני לא באה איתך לשום מקום! תעזוב אותי!" סנדי ניסתה להוציא את ידה ולהתחמק ממנו אך הוא היה חזק מידי.
היא ניסתה לבעוט בו,אך ללא שום תועלת.
"תעזוב אותי!!" היא צעקה לו שוב
האיש לא התייחס כלל לצעקותיה והמשיך לקח אותה לאן שהוא.
ברחוב היו אנשים,אך הם הביטו על סנדי במבט מרחם והמשיכו בדרכם כאילו כלום לא קרה.
"הצילו!בבקשה תעזרו לי!" היא צעקה לעבר זוג צעיר שעבר ממש לידם,אך הם מיהרו את צעדיהם והמשיכו ללכת.
סנדי לא יכלה כמעט לנשום מרב דאגה,ומעניה שוב פרץ ים של דמעות.
"בבקשה תשחרר אותי!" ניסתה סנדי לשכנעו.
"מה עשיתי לך? בבקשה תעזוב אותי!החיים שלי גם ככה נוראיים,בבקשה.." היא התחננה ממנו בעוד שחולצתה מתמלאת בדמעות.
האיש באדישות המשיך לגרור את סנדי אחריו ועוד יותר חזק תפס את שתי ידיה.
הם הגיעו לרחוב צר,שבסופו עמדה מכונית,כשהתקרבו יותר סנדי הבחינה שזוהי הייתה מכונית אאודי A6 שחורה ונוצצת עם חלונות קהים.כשהיו כבר ממש קרובים סנדי ראתה שבמכונית ישבו בארך עוד 3 אנשים.
סנדי הבינה שכרגע המצב מאד החמיר,היא ניסתה בכל הכוח להימלט מהאיש שאחז בה,היא נשכה את ידיו,אך הן היו גדולות וקשות,כך שהוא אף לא שם לב.
"בבקשה תעזוב אותי" צעקה סנדי בקול מתחנן.
היא הייתה מחוסה זיעה ודמעות,היא הייתה עייפה וכבר לא היה לה שום כוח להילחם על חייה.
האיש שתפס את סנדי ניגש למכונית ופתח את הדלת.
"הינה,הבאתי אחת,אפשר להרוויח עלייה הרבה"
האחרים הביטו עלייה ואחד מהם אמר "עבודה טובה,תביא אותה"
הוא העביר אותה לאחד מהגברים שישבו במכונית וההוא הכניס אותה בכוח פנימה.
ליבה של סנדי פעם בחוזקה,ונשימתה הייתה כבדה.
ממ....מה?...? מה פשר המשפט "הינה,הבאתי אחת,אפשר להרוויח עלייה הרבה"?
מה הם רוצים לעשות לי? חשבה לעצמה.
סנדי רעדה מפחד וכמעט שלא נשמה.
היא הייתה מבוהלת,ולא ידעה מה לעשות,לא היה בכוחה אפילו לצעוק...
הם התניעו את המכונית והתחיל לנסוע.
סנדי אספה מתוכה כוחות ושאלה בקול רועד "לל..ללאן אתם לוקחים אותי?!"
"את תיראי ענה אחד הבריונים"
הם יצאו עם הרכב אל הכביש הראשי.
בצומת ממש ליד הרמזור עמד שוטר,סנדי שמחה בתקווה שהוא יכול אולי לעזור לה.
ברגע שהמכונית נעצרה סנדי התחילה לצעוק "הצילו!!בבקשה תעזרו לי!חטפו אותי!!בבקשה מישהו!"
השוטר הביט לכיוון הרכב השחור שבוא הייתה סנדי,וכנראה שהתמקד גם בסנדי משום צעקותיה,אי אפשר היה להגיד שהוא לא שמע,אך הוא סיבב את ראשו לכיוון אחר והמשיך ללכת כאילו כלום לא קרא..
שמח מאד אם תגיבו,אני משתדלת לעשות פרקים יותר ארוכים...ו...אני מחזירה תגובות!!!!
וגם אשמח מאד מאד מאד אם תגידו לי מה לשפר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~ThE sToRy I WaNt TeLl