**The story i want to tell**

 בפרק הקודם:

"ג'ווןןן...בוא נסתלק מכאן,אני לא יכולה יותר להימצא במקום המזוויעה הזה,בבקשה..."

"ומה עם לשרוף את המקום?"שאל ג'ון בתמהה.

"כן,לא שכחתי,בוא איתי רגע לחדר לקחת משם שאריות עצים שיכולות לבעור"

שניהם התקרבו ברעד לעבר החדר הקרוב ביותר,כשהמצית מאירה במקצת את הדרך.

הם אספו שאריות עצים שעדיין אפשר היה לאחוז בהם.

שאריות אלו הונחו על גופת אמה של סנדי,ולאחר מכן סנדי הבעירה את הערימה,כשדמעות נופלות מענייה לאש,והיא לוחשת לעצמה בשקט וברעד "מצטערת אמא,אני יודעת שהכל קרה בגללי,אני אוהבת אותך,ותמיד אוהב אותך"  

ערימת העצים הובערה,המקום הפך למואר יותר וג'ון יכול היה ליראות בבירור את פנייה העצובות של סנדי.

הם הביטו מס' שניות באש כשראשם נפול כלפי מטה,ולאחר מכן פנו והחלו ללכת לאחור,מחוץ למקום הנורא הזה.

הם הרימו באיטיות את מבטם מהקרקע ,כשלפתע מבטיהם של סנדי וג'ון נפגשו במבט זועם שעמד ממש לנגדם.

עניים זועמות המקרינות טינה,והאש שבוערת מאחורי גבם משתקפת בהן,הביטו בהן במט חודרני,שהשריש בסנדי וג'ון פחד בלתי מתואר...

פרק 29

 יצא מאד,מאד,מאד קצר!!!!!אבל זה רק בגלל שאין לי זמן!...סורי אני אנסה לכתוב בפרק הבא הרבה יותר.

סנדי הרגישה כאילו מבט זה חודר דרכה ופוגע כחרב בכל איבר מאברי גופה.

היא רצתה להסיט את מבטה,אך כמהופנטת היא המשיכה להביט הישר לתוך עניו של אותו יצור מסתורי.

מבט זה השריש בליבה של סנדי פחד עז,תחושה כי מבטו יישאר בליבה לעד,ולא ייתן לה מנוחה במשך כל חייה(אם לא יילקחו ממנה),גברה בה יותר ויותר.

סנדי הרגישה כי אם עוד רגע תמשיך להביט בעניים אלו,נשמתה תפרח וחייה ייגמרו.

היא אספה מתוכה כוחות,את כוחותיה האחרונים שנותרו  לה לאחר כל המאורעות שחוותה היום,ולמרות שמשימה זו מקנה תחושה מוטעה כי כלל לא קשה היא,אך זו רק השלייה.

כמו מתכת הנמשכת בכוח אדיר למגנט,כך הייתה סנדי מהופנטת,כשכל רגע שממשיכה להביט בעניים אלו,טבעה יותר ויותר עמוק,ונבלעה בתוך התהום המסתורי שבתוך אותם העניים.

לאחר שסנדי לקחה נשימה עמוקה,היא החלה לנסות להטות את ראשה לצד,אך הוא סירב לעשות זאת כאילו בעל רצון משל עצמו,על מצחה וכפות ידיה החלה שוב בהמונה להופיע זיעה.מוחה ריק מרעיונות,ומחשבתה מעורפלת,היא הרגישה כיצד ענייה מתייבשות וצורבות משום שלא יכלה לסוגרן.

היא החלה באיטיות לנסות להטות את ענייה לעבר הקרקע,ולנתקן מעישוניו השחורים והמסתוריים של היצור.כל גופה רעד ממאמץ כאילו מכריחה את גופה להרים חפץ בעל משקל כבד מאד,ולמרות המאמץ,זה חסרת תועלת.

היא ניסתה לפצות את פייה בדיבור,אך גם זה חסר תועל כלל.סנדי לא ראתה שום דבר מלבד עיניו,היא אף לא ראתה את פרצופו של היצור המסתורי,כלום מלבד עניו,שגרמו לסנדי לטבוע בתוך נהר עמוק ושחור,שמשך אותה אליו יותר ויותר.

סנדי ניסתה להרים את ידה הרועדת,ומתוך מאמץ מתמיד הצליחה למקמה מול ענייה,כשהיא מסתירה את עיניו של היצור.לאחר מס' רגעים שהקנו לסנדי הרגשה כאילו נמשכו לנצח,היא לפתע נפלה על הקרקע מבולבלת וחלשה.

היא שפשפה את ענייה בידה הרועדת והמזיעה,לאחר שהצליחה להבחין בנעשה ראתה כי גופה מונח על הרצפה,גופה רועד עד מאד,לידה עומד ג'ון ומביט בה במבט המבטא אי הבנה,ו...ממש מולה עומד אותו היצור שעד עכשיו הייתה מהופנטת ממבטו.

תחילה עצמה סנדי בזריזות את ענייה,כי פחדה שהתופעה זו תחזור על עצמה שוב,אך לאחר מכן פתחה אותן באיטיות ובהיסוס,והביטה דרך אצבעות ידיה על היצור,כשהיא מנסה להבחין באותה הדמות המסתורית שעומדת מולה.

בחדר שררה אווירה מתוחה ביותר,מלבד הרעשים שבקעו מהאש השורפת את גופת אמה,ונשימותיהם המתוחות של ג'ון וסנדי,לא נשמע כל רעש נוסף.

כשהיא בוחנת באיטיות את הדמות,מבעד לאצבעות ידה,היא לפתע הבחינה כי ידיו מכוסות פרווה סמיכה ועבה,וממקומות שאין בהם פרווה,מבצבץ עור סדוק,לבן וקשה,כולו מלא צלקות ונימי דם נראות דרכו,למרות עוביו.

סנדי הרימה את מבטה,ולמרות הפחד,הביטה על פניו של הדמות.

פני היצור גם כן היו שעירות,עניו אדומות וזוהרות כפנסים.מבעד לשפתיו הקשות,לפתע הבחינה כי פיו מלא שיניים חדות,דבר זה גרם להבזק של צמרמורת לעבור בגופה של סנדי.

לאחר כל זה,סנדי הבחינה כי משהו מוכר לה באותן הפנים,כאילו זה אדם המוכר לה שנים רבות.

היא התמקדה באותן פנים זועמות,כשלפתע אמרה ברעד ובחשש:

"ב...בב...ב...ייללל?..ביל?זה אתה!?"

 מחזירה תגובות!!

 בפרק הקודם:

פרק 28

סנדי וג'ון קפאו במקומם,המראה שעמד לנגד עיניהם פגע בהם כברק,

על פניהם הייתה הבעת פחד וגועל,את מצחם כיסתה זיעה קרה ופעימות ליבם הואצו במאד.

הם בלעו את רוקם  בקול,ודמעות חנקו את גרונה של סנדי,כשלבסוף הדמעות גברו עלייה,ופרצו החוצה בהמונם.

פנייה התכסו דמעות והיא החלה בבכי מר.

ג'ון עמד במקומו כאילו תנועתו הוגבלה,הוא היה המום מהמקרה.

סנדי נשענה עם גבה על הקיר המושחר,וסימני אש,וטיפות דם עיטרו אותו לכל אורכו.היא ירדה באיטיות לקרקע,כשגבה מתגרד בקיר,והיא נחנקת מרב דמעות.

 היא דפקה בחוזקה ובעצבנות עם אגרופיה על הרצפה,וענן של אפר ופיח עולה לאוויר ביחד עם צעקותיה המחרידות והמרות.

סנדי התרוממה באיטיות ממקומה,כשהיא תולשת עם ידיה את שיערות ראשה מרב חרדה ועצב.היא החליטה שעלייה לבדוק בבירור את הנעשה,עפ"י שידעה כי דבר זה יגרום לה להרגשה נוראה,במקום לברוח,סנדי ניגשה אל ג'ון ולקחה ממנו את המצית.

היא הדליקה את המצית והושיטה אותה ליפני גופה המזיעה.

המצית גירש במקצת את החושך וסנדי התקרבה אל המקום בו שכבה גופת אמה..

סנדי הסירה את הדמעות שהפריעו לענייה להבחין בבירור בנעשה.

היא לקחה נשימה עמוקה,הביטה לרגע על ג'ון,שהיה גם כן בהלם,ולא ידע כיצד להגיב,ולאחר מכן סובבה את ראשה לעבר המראה המזוויעה.

ליבה התחיל לפעום בחוזקה,כך שאף ג'ון יכול היה לשמועה את פעימותיו,היא ניסתה לחנוק,לעצור את הצעקה שהשתלטה במהירות איומה עלייה,וניסתה לפרוץ החוצה.

לבסוף ללא בקשת רשות,וללא כל התרעה,נפלטה מפייה של סנדי צעקה איומה:

"אאא....ממממ...אאא..!!!!!! אאמממאאא!!! ללללאאאאא!!!!!"

היא הביטה על גופת אמה,שרויה על הרצפה.

גופה היה מלוטש לחתיכות קטנות,אך ראשה היה שלם,כך שאפשר היה לזהות בבירות את פנייה.

,הכל מוצף בכמויות דם לא מתוארות.פיה פעור לרווחה כאילו צועקת.ענייה פתוחות ועישוניה מורחבים,כאילו עדיין רואה לנגד ענייה את הרוצח הנורא שמלטש את גופה בחוסר רחמים וכל רגש.

עורה היה כחול,אפשר היה לראות את הוורידים שיוצאים מן העור.שפתה קרועה,דם רב יוצא ממנה.ושיערה מפוזר על הרצפה.

סנדי התקרבה ברעד אל גופת אמה,היא לקחה את המצית מג'ון והעירה את פני הגופה.

בתוך ליבה של סנדי שררה שערה איומה של רגשות לא מתוארת,היא רצתה לצעוק,לצווח,לקלל,להרוס כל פריט שעמד לנגד ענייה מרב הצער הנורא.

אך היא ניסתה לשמור על קור רוח,זיעה קרה כיסתה את מצחה ואת פניה,והיא הרגישה איך אצבעות ידיה עוד רגע והולכות להתנתק מגופה וליפול על הרצפה,מרב הרעד העז שתקף אותה.

,פחד,עצב,דיכאון,ולבסוף אשמה! רגשות אלו נלחמו בתוך סנדי,היא האשימה בכל מה שקרה-את עצמה! לולא הייתה משאירה אותה כאן,זה לא היה קורא! אחותה הקטנה,שרק לא מזמן חוותה את גירוש הוריה,עכשיו תאבד גם את אמה!

סנדי לא חשבה על כמה רע לה,עד כמה נורא לאבד את האדם הכי חשוב בחיים,האדם הכי קרוב אליה,היא חשבה רק על תגובת שאר בני המשפחה,היא חשבה כיצד הרגישה אמה בזמן שמעשה איום זה קרה...

היא תיארה לנגד ענייה כיצד כל זה קרה,היא ראתה את אמה זרוקה על הרצפה,מתפתלת מכאבים וצועקות צעקות אימים,דם עף לכל עבר,והרוצח חסר הלב מכה בחוזקה באברי גופה עם הגרזן,בעודה עדיין חיה ונושמת.

סנדי ניערה את פנייה ולא יכלה לתאר יותר לעצמה זאת.

היא החלה לרעוד ולהצטמרר אף יותר מקודם,דמעות טפטפו מענייה על ראשה של אמה.

"למה?!! למה זה קרה לך ולא לי!!!":צעקה סנדי בחרדה.

היא כיבתה את המצית משום שלא יכלה לראות יותר את המראה הנורא הזה,כבר לא עניין אותה להישאר בחיים,לא עניין אותה כלום,איומי מצפון והאשמות נגד עצמה לא הפסיקו לתקוף אותה בפרעות.היא רצתה למות,לא היה בענייה כל טעם לחייה.

היא הדליקה חזרה את המצית,והתרוממה ברעד ממקומה,ג'ון עדיין עמד והביט בנעשה בגועל,הוא הביט על מהלך מעשייה של סנדי ושתיקה הסתערה עליו.

סנדי הביטה דרך החושך העז,כשמעט מאור הירח מאיר את המקום,היא ניגשה אל הגרזן המונח בצד,בו נעשה רצח אמה.היא התכופפה והושיטה את ידיה הרועדת לעברו.

היא הביטה על הגרזן מכוסה הדם,התרוממה ממקומה והלכה לעברו של ג'ון בעודה מושיטה לו את הגרזן."תהרוג אותי!תעשה לי מה שקרה לה!זה היה מגיעה לי! הכל קרה באשמתי!"

אמרה סנדי,ושוב פרצה בבכי מר.

ג'ון הביט בה במופתע,הוא לקח את הגרזן מידיה והשמיט אותו על הרצפה,הוא התקרב אל סנדי וחיבק אותה בחוזקה,"זה לא באשמתך" הוא אמר בקול המסתיר את דאגתו.

"זה כן,אך ורק באשמתי!" זעקה סנדי כשהיא מכורבלת בתוך זרועותיו הגדולות והחזקות של ג'ון.

הוא ליטף את גבה בעדינות,וחשב על מילים מרגיעות כל שהם,שיוכל להשתמש בהן על מנת להרגיעה את נפשה הדאוגה של סנדי,אך מוחו היה ריק מרעיונות,מעניו החלו לרדת דמעות,הוא גם כן החל להתנשף בכבדות,ורצון עז לעזוב את המקום תקף אותה.

לאחר מס' דקות סנדי הרימה את מבטה אל עבר ג'ון והביטה בו בענייה העדינות והרכות,כשדמעות מחליקות מענייה בזו אחר זו

"לא יודעת מה הייתי עושה עכשיו,אם לא הייתה מחבק אותי,הייתי מתאבדת,אני יודעת שכל זה באשמתי,אני יחיה את כל חיי,עם רגשות אשמה נוראיות אלו,אבל התאבדות זו לא הדרך,אני אמצא את מי שעשה את הדבר האיום הזה,ואני אענה אותו בדרכים הכי איומות שרק יש!" צעקה סנדי בנועזות.

על כך ג'ון הגיב בשתיקה,הוא הביט אל תוך ענייה הבוכיות והתרשם מנועזותה,לא היה בפיו שום דבר להגיד,הוא פשוט השיב לה בשתיקה.

לאחר שנרגעה קצת בתוך חיבוקו האוהב של ג'ון,היא לקחה את המצית והתקדמה לאותו מקום בו היה שרועה על הרצפה,האחד שנאלצה להרוג ליפני כן,משום שאיים על חייהם.

להפתעתה גופת הרודף,נעלמה!

כנראה האדם שעשה דבר מזוויעה זה לקח את גופת "חברו",בטח עשה זאת על מנת לחסוך בראיות.

היא חזרה למקום שבו השאירה את ג'ון עומד בחשיכה ומחכה לבשורתה,והודיעה לו על כך כי הגופה של הרודף נעלמה.

ג'ון הופתע לגלות זאת,אך לא התרגש במיוחד,הוא רק שאל את סנדי בקשר לתוכניותיה.

"אני רוצה לשרוף את הבית!" אמרה סנדי.

"אא....בללל..." אמר ג'ון בגמגום.

"מה אבל?אני לא יכולה להשאיר את כל הנעשה כאן,כמו שזה!"אמרה סנדי בקול בוכה.

"ממ..."היסס ג'ון.

שניהם הביטו אחד בשני דרך החשיכה הסוררת,ובמוחות שניהם התרוצצו רעיונות.

סנדי החליטה כי ליפני שהולכת להשמיד את המקום היא תחפש בכל זאת ראיות כל שהם,לאתר את הרוצח.

היא בדקה בכל מקום במסדרון בו הייתה מונחת גופת אמה,אך ללא כל תוצאה חיובית.

היא החליטה כי תלך לבדוק בכל חדרי הבית.

היא התקרבה באיטיות,כשהיא אוחזת במצית,לעבר החדר הקרוב אליה.

בצעדים קטנים ומהססים,כשהחושך מסולק במקצת ע"י האש מדרכה,היא נכנסה לחדר הקרוב.

היא בדקה בכל פינות החדר אך חוץ מחפצים שרופים,שברי זכוכיות,ופיח,לא מצאה דבר.

במוחה עברו מחשבות בקשר לאיתור הרוצח,כשלפתע צעקה איומה שקטעה את רצף מחשבותיה,וגרמה לסנדי לבהלה עצומה,הכריחה אותה לחזור חזרה במהירות אל המסדרון בו ציפה לה ג'ון.

היא התקרבה במהירות לעברו,ג'ון נשען על הקיר בעודו מתנשף בכבדות,הוא שפשף עם ידו את גרונו.

על גרונו נשאר סימן אדום,כאילו מישהו ניסה לחנוק אותו.

"ג'ון? מה קרה?!" פלתה בתדהמה סנדי,כשפחד אימים משתק תקף אותה.

-"אאא....ננ...י...ללל לא יודעה.." אמר בגמגום ג'ון.

" משהו לפתע תפס את גרוני והרגשתי איך נשימתי נפסקת,כשלפתע עם הופעתך,הגורם לחנק נעלם בפתאומיות.

סנדי הביטה בג'ון כשעישוניה גדולים,וגלי חום וקור עוברים בגופה.

 "ג'ווןןן...בוא נסתלק מכאן,אני לא יכולה יותר להימצא במקום המזוויעה הזה,בבקשה..."

"ומה עם לשרוף את המקום?"שאל ג'ון בתמהה.

"כן,לא שכחתי,בוא איתי רגע לחדר לקחת משם שאריות עצים שיכולות לבעור"

שניהם התקרבו ברעד לעבר החדר הקרוב ביותר,כשהמצית מאירה במקצת את הדרך.

הם אספו שאריות עצים שעדיין אפשר היה לאחוז בהם.

שאריות אלו הונחו על גופת אמה של סנדי,ולאחר מכן סנדי הבעירה את הערימה,כשדמעות נופלות מענייה לאש,והיא לוחשת לעצמה בשקט וברעד "מצטערת אמא,אני יודעת שהכל קרה בגללי,אני אוהבת אותך,ותמיד אוהב אותך"  

ערימת העצים הובערה,המקום הפך למואר יותר וג'ון יכול היה ליראות בבירור את פנייה העצובות של סנדי.

הם הביטו מס' שניות באש כשראשם נפול כלפי מטה,ולאחר מכן פנו והחלו ללכת לאחור,מחוץ למקום הנורא הזה.

הם הרימו באיטיות את מבטם מהקרקע וידיהן אחוזות אחת בשניה,כשלפתע מבטיהם של סנדי וג'ון פגשו במבט זועם שעמד ממש לנגדם.

עניים זועמות המקרינות טינה,והאש שבוערת מאחורי גבם משתקפת בהן,הביטו בהן במט חודרני,שהשריש בסנדי וג'ון פחד בלתי מתואר...