היי, כאן דני, לכריס עדיין יש בעיה במחשב.
_
בפרק הקודם:
_
'למשפחת שפר.' היה כתוב ..."טוב למה שאני לא אפתח ?" שאלתי את עצמי ופתחתי את המכתב.
'סכום הכסף שאתם חייבים נושק לחמש אלף,אם לא תחזירו
את הכסף שהילוותם מהבנק,נאלץ להזמין לכם עיכול.'
הנחתי את המכתב על השולחן וקראתי עוד כמה פעמים,לא האמנתי.
_
פרק 5:
_
השעה הייתה שמונה וחצי,הכנסתי את הדף לתיק שלי ויצאתי החוצה בטריקת דלת.
"ילדים,אני מבקשת שתהיו מרוכזים.." מלמלה המורה והתיישבה על הכיסא שליד השולחן.
"המורה אני יכולה לשבת ליד אלכס ?" שאלה שייס מבלי להצביע.
"ממש לא." ענתה המורה בשילוב ידיים "אלא אם כן עשית שיעורים,אז לא תהיה לי התנגדות." המשיכה.
"ל...א..." מלמלה שייס והניחה את ידה על פיה.
"אז לא !" קבעה המורה לבסוף.
"סליחה על האיחור !" התפרצתי לכיתה וכל המבטים הופנו אליי.
"שלום שפר.." קמה אלי המורה "מה הסיבה לאיחור כמעט של שעה ?" היא לחשה לי.
"אני אגיד לך אחר כך." מלמלתי והלכתי לשבת כמה שיותר רחוק מאלכס. החלטתי לא לשבת לידו הפעם,הנחתי את התיק על הכיסא והתיישבתי על הכיסא השני.
לא העזתי להביט לכיוונו של אלכס,ובטח לא לשל שייס,אך מדיי פעם פזלתי ושמתי לב ששייס לא מפסיקה לנעוץ בי מבטים.
"כן אנה ?" שאלה המורה ושילבה את ידיה "אני מחכה לתשובה." היא אמרה.
"מה ? איזו תשובה ?" פתחתי את עיני לרווחה.
"את בכלל לא מקשיבה ! שאלתי אם את הכנת שיעורי בית,ואולי את תוכלי לקרוא את הסיכום שעשית ?" היא המשיכה.
"שנייה,אני אבדוק." מלמלתי בחוסר ביטחון מוחלט וחיפשתי את המחברת בתיק,אך להפתעתי,ראיתי רק ספר מתמטיקה וחוברת.
'הו לא! מה אני עושה עכשיו לעזאזל!?!" שאלתי את עצמי והבטתי על המורה.
"כן אנה ?" חיכתה המורה שאני אקרא את הסיכום.
הבטתי עליה בעיניי כלבלב "תאמיני לי אם אני יגיד לך שהשיעורים אכלו לי את הכלב?"
"לא" היא צעקה חד משמעית.
"האאאמ...לא..לא עשיתי.." אמרתי את האמת והנחתי את ראשי על השולחן,לא הייתי בכלל מרוכזת,הדף שקראתי בבוקר הוציא אותי מריכוז לגמרי.
"טוב תלמידים יקרים,עקב בעיות רבות וחוסר הכנת שיעורי בית,אני אאלץ לארגן כאן אסיפת הורים,לפחות שהם ידעו מה קורה בכיתה הזו !!" סיימה המורה את הנאום בצעקה.
"אבל לא ! ההורים שלי יתלו אותי !" נבח אלכס.
"זה לא מעניין אותי יקירי,היית צריך לשקול את זה לפני." עקצה אותו המורה.
"אבל...אוף !" הוא בעט בכיסא שלידו וגרם לחצי מהתלמידים בכיתה לצחוק.
"מספיק עם ההצגות אלכס !" היא ציוותה והתיישבה על הכיסא ליד שולחנה,היא הוציאה קלסר והחלה לקרוא בשמות.
"אנה שפר..." היא נעצרה "קומי בבקשה.." היא מלמלה ואני קמתי,הבטתי סביבי,כולם הביטו בי...הרגשתי כ"כ מוזר.
"תתיישבי בבקשה ליד שייס..." היא ציוותה עלי וגלגלה עיניים.
"מה ?!?" נבהלתי "שייס ?" שאלתי, התפללתי שלא שמעתי טוב.
"כן, שייס." גברת שנטיר הרימה את קולה.
'אני לא הולכת לשבת לידה, אני מעדיפה לעשות להטוטים באש בזמן שאני מגרדת את האוזן הימנית עם הבוהן שלי ושורקת שירים של בטהובן'
"מ..מה? לאלא, אני לא יכולה לשבת ליד שייס!" קבעתי בחוסר ביטחון 'מי יכול לשבת ליד שייס ולחזור מזה בחיים?' עברה מחשבה בראשי.
"שמעת אותי שפר..קדימה אין לנו את כל השיעור בשביל הדרמות האלו !" היא סיימה את משפטה בצעקה.
לקחתי את דברי והתקדמתי בזהירות לעבר שולחנה של שייס,היא פינתה לי מקום ואני התיישבתי.
'בבקשה,בבקשה שלא תתעלל בי באכזריות' התפללתי בליבי.
"שלום." התפרץ תלמיד לכיתה,זה היה דניאל,אותו אחד שחושב שאני ואלכס יחד.
"המנהלת קוראת לאלכס.." הוא נשען על הקיר.
אלכס הרים את מבטו לעבר דניאל "לי ?" הוא הרים את גבותיו.
"אכן." אמרה המורה והסכימה לו לצאת,בתנאי שהוא יחזיר פתק,שהוא בהחלט היה אצל המנהלת.
אחרי כמה דקות של השיעור,המורה חילקה פתקים עם שעה ויום לכל הורה שאמור להגיע לשמוע את הציונים ובכלל את ההתנהגות..
'הרגשתי נורא, מה אני אגיד להורים שלי ? אני לא יכולה להגיד להם שאני שמה איבר נורא מסוים שיש לבנים בלבד על בית הספר, הם מצפים לראות אותי ילדה חרוצה,אוהבת,וחכמה,
מה אם הם יגלו שלא הכנתי שיעורי בית ? מה אם הם יגלו שאני מגיעה כל פעם באיחור...מה אעשה ?'
הנחתי את ראשי על השולחן ועצמתי את עיני.ספרתי את הדקות בראשי,רציתי כבר לעוף מפה,למרות שיש לי עוד ארבע שעות לסבול,כמובן שלא אסבול אותם עם המחנכת הזו..
"תשמע,המנהלת חמה עליך !" מלמל דניאל אל אוזניו של אלכס. 'פשוט לוהטת, אם רק היית בגילה, וואי...' גחגח דניאל במוחו.
"מה ? מה עשיתי ?" נבהל השני.
דניאל חייך בליבו ואלתר משהו "היא שמעה שעישנת בשטח בית הספר.."
אלכס נעצר לרגע והתרחק מדניאל "אני בכלל לא מעשן !" הוא התעצבן..."מי כבר יכול להגיד דבר כזה ?" הוא שאל,ומיד עלתה לו התמונה של שייס לראש.
'אני אראה לה מה זה !!' הוא רתח מבפנים.
"בהצלחה..." דחף דניאל את אלכס לתוך חדרה של המנהלת ורץ במורד המדרגות.
אלכס הביט במנהלת שעונה לשם זינה,היא הביטה בו ופניה זעמו.
"שב !" היא ציוותה,היא הקלידה כמה מילים במחשב וסגרה את המסך.
אלכס התיישב,הוא היה משתוק לרגע,חסר שזה יגיע להוריו,לא משנה אם זה נכון או לא,הם יהרגו אותו.
"תראי המנהלת,אני לא מעשן !" הוא אמר חד וחלק.
"אתה יכול לקרוא לי זינה,דבר שני,למה שאאמין לך ?" היא שילבה את ידה ונשענה על הכיסא.
"למה שלא תאמיני,תראי המנ..זינה.." הוא נעצר והמשיך "אני בחיים שלא אגע בסיגריות,יש לי גם סיבה מספקת לכך,אני שונא את זה,אני שונא !!" ניצוץ עלה לעיניו.
"אם כך,מה היא הסיבה ?" חקרה זינה.
"אני לא יכול לומר לך." הוא השפיל את מבטו.
"אז אצטרך להודיע להוריך ששמעתי שאתה מעשן,ועוד בשטח בית הספר,אין יותר נוראי מזה !" הרימה זינה את השפופרת.
"לא !! בבקשה לא להורים שלי..בבקשה.." הוא התחנן וזינה הניחה את השפופרת במקומה.
"יש לך עוד שבוע אלכס,שבוע לבוא ולספר לי מה היא הטענה שלך,אחרת....אצטרך לידע את ההורים שלך במצב." היא אמרה במבט נוקב "אתה משחורר." חייכה לבסוף ואלכס קם "תודה זינה." הוא לחץ את ידה ונעלם.
לכיתה הוא כבר לא יחזור,אז הוא הלך והתיישב מאחורי בית ספר באחד הספסלים.
'גם ככה נגמר השיעור עוד עשר דקות.' הוא חשב לעצמו ונשכב על הספסל והניח את ראשו על התיק.
הוא עצם את עיניו ונזכר בו,במי שהוא איבד,כבר חמש שנים...הוא בלעדיו..תמיד,לעד..לנצח.
לאט לאט,דמעות החלו לזלוג מעיניו...הוא הרגיש רע,רע מאוד.
'לאאאאאאאאאאא !!! שמישהו יזמין אמבולנס,מהר !!"
"אבאאאאא !!"
"הוא מת.."
אלכס פקח את עיניו והתיישב על הספסל,הוא התנשף בחוזקה רבה..הוא נשען על הספסל ושחרר את ראשו לאחור.
"אלכס ?" שאלתי,אלכס פקח את עיניו והביט בי "היי." אמרתי התיישבתי לצידו.
"הכל בסדר ?" שאלתי והבטתי בו כאשר הוא מביט בי חזרה בעיניים עצובות.
"כן..כן...סתם..זיכרונות." הוא אמר ועדיין הביט בי.
"המורה כועסת שלא הגעת חזרה לשיעור." אמרתי וחייכתי קלות,אלכס חייך חזרה וסובב את ראשו.
"אתה בטוח שהכל בסדר ?" חקרתי,הרגשתי קצת באי נוחות.
"כן ! אמרתי לך שכן, נכון ?!?!" הוא אמר,זה לא נשמע כאילו הוא אמר,הוא צרח !
ורק לאחר שקלטתי ראיתי שאלכס בכלל לא כאן..."אלכס ?!?!!" צרחתי,ראיתי אותו רץ...הוא לא ענה לי.
'למה עשית את זה טיפשה ?!?' הטפתי לעצמי.
'יכול להיות שהוא רב עם המנהלת או משהו..' ניסיתי להדחיק את מחשבה שהרגע הוא פשוט הלך..
לקחתי את רגלי והסתלקתי מבית הספר,למרות שיש לי אסיפת הורים עוד יומיים,ולמרות שיש לי היום שיעור עם המנהלת,לא אכפת לי.
יצאתי במהירות מהשער האחורי של בית הספר ורצתי אל בייתי..לקח לי לפחות עשר דקות.
הגעתי מתנשפת הביתה..טרקתי את הדלת ונשענתי עליה,הוצאתי את המים מהתיק ושתיתי קצת..
אם ההורים שלי ידעו שהברזתי שוב..זה הסוף שלי.
בסוף היום,שער בית הספר התפרץ,וכל התלמידים יצאו,אלכס ואנה,לא נמצאו שם.
"שייס ?!!?!?!" קראה קארי בקול ושייס הסתובבה אליה.
"לא יאמן !! קארי !" היא רצה אליה בחיבוק מטורף,הן מחצו אחת את השנייה והתנתקו לאחר כמה שניות.
הן הביטו אחת בשנייה וחייכו "תגידי,שמעת על הילדה הזו ? אנה קוראים לה,אני חושבת.." הסתבכה קארי עם המשפט.
"אם אני מכירה אותה ?" זלזלה שייס "היא בכיתה שלי." אמרה לבסוף.
"את צוחקת נכון ?!!?" חשדה קארי "זה ענק !!!!" היא צרחה וחיבקה את שייס שלא הבינה דבר.
"על מה את מדברת ?" הן התנתקו.
"אני מדברת על זה,שאנחנו הולכות לעשות לה את המוות,ואת יודעת על מה אני מדברת." קרצה קארי אל שייס.
"וואו....וואו,דברי אליי !!" ציוותה שייס.."אני אוהבת את המבט השטני הזה שלך,קדימה,איזו תוכנית יש לך ?!" התלהבה שייס.
"אוקי,אבל תישארי עם ראש פתוח,הריי אחי מעוניין באנה הזו,ואין לי מושג מה הוא מוצא בה,אבל...את יודעת,אנה תהיה עם דניאל,אלכס יהיה פנוי..." הרימה קארי את גבותיה וחייכה חיוך זדוני.
"וואו,את גדולה !!" צרחה שייס "רגע...אבל..אבל איך נפריד בניהם ?" שאלה שייס.
"את תדאגי למשהו אחד,תארגני מסיבה..ותזמיני את דניאל,שון,אלכס,וכמובן...את הקורבן...וגם אותי .." היא חייכה לבסוף.
_
מי שמעוניין להחליף לינקים,מוזמן לומר.
אנחנו לא מעדכנות כשפרק עולה,בשביל זה אפשר לעשות מנוי.
תקשיבו, אני באמת מצטערת שלוקח לי ולכריס זמן לענות לתגובות.
המחשבים שלנו כ"כ מטומטמים, והם בערך מתקופת האבן.
והמתמטיקה, גאד, יצאה כבר מכל חור אפשרי.
אנחנו נורא עסוקות, פתחנו את הבלוג בחופש, וראיתם, בפרק הראשון הגבנו לתגובות מהר.
אז בקיצור, אנחנו נורא מצטערות אם אתם חושבים שזה מביע זלזול,
כי אנחנו ממש לא מזלזלות!
כל תגובה שלכם חשובה לנו, בין עם זה ביקורת ובין עם זה מחמאה..
אנחנו כותבות את הסיפור הזה בהנאה רבה,
ומאושרות לקבל תגובות כאלו מחממות את הלב בכל פרק שעולה!
אז תודה על כל התגובות שלכם,
שיהיה יום סקסי לכווולםD:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
