ואם לא ? | כריס.

שלום לכולם,מה שלומכם ? איך החופש ? D:

_

'שון,אתה לומד שוב ? זה אדיר.' הציפו אותו מחשבות בזמן שהוא מחפש קלמר נחמד שיתאים לתיק,הוא קנה כמה עטים ומחק..
הוא שילם ויצא מהחנות כשחיוך פרוש על פניו.

_

פרק 10:

כששון חזר הביתה,השעה הייתה אחת בצהריים.
הוא נעל את הדלת אחריו והעביר מבט חד על הבית שנראה הפוך לגמרי..
שון קיפץ על רגליו מחייך ועליז לכיוון חדרו יחד עם השקית ובה הדברים שקנה לבית הספר החדש שלו.
הוא הניח את השקית על המיטה ויצא אל הסלון,תוך ארבעים וחמש דקות הוא סידר כמעט את הבית כולו..
הוא שטף את הרצפה,עשה כלים,הכין לאחיו הקטן ספגטי כשיחזור מבית הספר,ואפילו תלה כביסה.
שון הצליח לספק את עצמו,וכך גם הרגיש..לאחר צפייה של דקות בטלוויזיה..הוא החליט ללכת לנמנם בחדרו מעט.
במשך יום הלימודים,אנה ואלכס לא העיזו לדבר אחד עם השני..למרות שאלכס ניסה לגשת אליה,אבל כל פעם היא מצאה דרך להתחמק ממנו,וגם הצליחה.
הצלצול נשמע וכל התלמידים בכיתה הרימו כיסאות ומיהרו לצאת כשאחד דוחף את השני..
אנה מיהרה ללכת במסדרון ושמעה את אלכס קורא לה,אך היא העדיפה להתעלם ממנו..לא שהיא רצתה בזה..היא פשוט חושבת שזה מה שעדיף לה לעשות עכשיו,ובינתיים.
אנה הגיעה לשער בית הספר ויצאה מפתח בית הספר "אנה !" צרח אלכס והחלו להישמע צעדים שלאט לאט מתקרבים.
"את מוכנה לעצור ?!" הוא צרח,אך אנה רק הגבירה את הקצב..
היא הגיעה למעבר חצייה גדול ולצערה הרמזור היה אדום.
"תודה לאל." הוא מלמל לעצמו ונעמד מולה..
"אתה עומד בקצה המדרכה..בוא הנה,אני לא מתכוונת להיות אשמה במוות שלך." אמרה אנה ומשכה אותו לכיוונה והתרחקה מעט.
"את יכולה להסביר לי מה זה הקטע הזה ? למה את מתעלמת ממני לעזאזל,אני קורא לך בסוף יום את לא מקשיבה,מה יש לך ?!!?!?!!" הוא סיים את נאומו בצעקה מחרישה אוזניים.
"אני...האמ...אני צריכה ללכת." היא אמרה וחצתה את הכביש במהירות עם שאר הילדים שמנעו מאלכס לראותה.
הוא הרגיש חסר תועלת והחליט להניח לה..כעבור מספר שניות, הוא פנה לכיוון תחנת האוטובוס וחיכה לפחות רבע שעה בשביל האוטובוס שאמור לעצור בתחנה סמוך לביתו.
כעבור עשרים דקות אנה הגיע לביתה שנראה ריק לגמרי..
"מה לעזאזל..." היא מלמלה לעצמה כשאר היא רואה אנשים בריונים סוחבים חלק מהרהיטים.
"סליחה,את גרה כאן ?" פנה אל אנה מישהו דיי גבוה,קרח ועל ראשו כובע.
אנה הרימה את מבטה אליו והניחה את התיק "מסתבר." היא ענתה ושילבה את ידיה,היא ניסתה לשחק את עצמה אמיצה,אך היא כל כך פחדה מפני שהיא לא הבינה מה הולך בבית.
"זה מהעירייה." הוא נתן לה מכתב והביט בה "כואב הלב על ילדה כמוך." הוא הסתובב וקרא לשאר האנשים שרק סחבו רהיטים "עזבו את הספות,בואו נלך." הוא ציווה והם מילאו את בקשתו..תוך כמה שניות ספורות הם נעלמו מהבית ואנה עם פה פעור והמכתב בידה.
'טוב זה בטח לא משהו כל כך נורא..' היא ניסתה לחזק את עצמה,אך היא הרגישה שהיא עוד רגע מתמוטטת..
היא התיישבה על הספה בסלון המעט ריק ופתחה את המכתב באדישות.
לאט לאט היא קראה את המכתב..זה היה מהעירייה,היא קראה שורה שורה והתמקדה בכל משפט ומילה כאשר דמעות מציפות את עיניה..כנראה היא הבינה רק עכשיו מה קורה.
'אם אנחנו בבעיה כלכלית לעזאזל..למה ההורים לא דאגו לספר לי על זה ?!?!?' היא שאלה את עצמה,מצד אחד היא כעסה על הוריה כל כך,אך מצד שני..היא פחדה מתגובתם.
"אני עדיין לא מבינה למה הם הסתירו זאת.." היא מלמלה לעצמה וקיפלה את המכתב כאשר דמעות כבר החלו להרטיב גם אותו.
היא הניחה את הדף על שולחן המטבח וסחבה את התיק שלה לחדר,היא לא האמינה למה שקרה פה לפני כמה דקות..
אנה ? אנה שפר ? הילדה התמימה מהבית החם והאוהב..נמצאת בבעיה כלכלית..? זה לא נקלט לה עדיין.
לאט לאט אנה החלה להבין גם את המשמעות של ההתנהגות של לילי כלפיה.
"איזה מטומטמת אני אלוהים..איך לא שמתי לב,אמא בקשה ממני...אני פשוט כזאת דפוקה.." היא מלמלה לעצמה והתיישבה על המיטה..היא הרגישה מנותקת מהכול..היא רק רצתה שהכול יסתדר בבית,שהכול יחזור כמו פעם.
אנה התיישבה על המיטה ובלעה גוש רוק כבד שכמעט חנק אותה,הדלת של הכניסה לבית נטרקה וזה מה שגרם לה לקפוץ ממקומה.
"מה הולך פה !?!!?!?" שמעה אנה את הקול המוכר של אמה,לילי.
"אנה ?!?" צעקה לילי והרעש של העקבים שלה התקרב לחדרה של אנה.
"מה הולך כאן ?" נעמדה לילי מול ביתה.
"תסבירי לי את מה הולך כאן !" ציוותה אנה על אמה.
לילי השפילה את מבטה ונשענה על העמוד "אני מבינה שבאו מהעירייה.." היא לחשה..
"למה לא סיפרתם לי אמא ?" השתעלה אנה,היא הרגישה נורא..אבל המבט של אמה קרע את ליבה עוד יותר.
"לא רצינו להלחיץ גם אותך..אנחנו בחובות..את לא מבינה,אני פוטרתי מעבודתי,לאבא הורידו את המשכורת,אנחנו בבלגנים." נכנסה לילי אל החדר והתיישבה מול אנה.
"אבל אנחנו מטפלים בזה,אל תדאגי." היא הניחה את ידה על רגלה של אנה.
"איך תטפלו בזה אמא ?" היא שאלה,היא הרגישה כל כך רע.
"אני מחפשת עבודה חדשה.." היא החלה לדבר.
"ואיך זה מתקדם ?" הפרצה אנה.
"דיי טוב.." שיקרה לילי,היא מסבכת את עצמה בתוך כל הדברים האלו,היא לא רוצה שהבת שלה תהיה לחוצה מכל זה,היא רק רוצה שהיא תהיה שקטה,שתשקיע בלימודים..וההורים יעשו את השאר.
"ואם לא תמצאי ?" מלמלה אנה.
"אני אמצא,לכי לנוח..." חייכה לילי ונעלמה מחדרה של אנה.

"שלום,שון ? אלכס ?!!!?!?" צרחה טלי בקולי קולות כשנכנסה הביתה.
"אמא.." יצא שון לכיוון אמו בחיוך רחב ונישק את לחייה "מה החיוך ?" היא הניחה את התיק השחור שלה על כיסא המטבח והביטה על בנה כשעל פניה פרוש גם חיוך קטנטן.
"נחשי מה !" הוא ציווה עליה.
"תשמע,אין לי כוח למשחקים,ואל תדבר איתי בקודים מותק...אני הרוגה מעייפות ומתה לאכול משהו." היא הסתובבה אל המקרר.
"חכי ! הכנתי לנו ארוחה !" הוא קפץ באושר וליווה את טלי להתיישב.
"אוקי,זה מתחיל להראות מוזר.." היא מלמלה והתיישבה.
"הינה לך,מרק חם..לחם נחמד..וסלט בצד,כמו שאת אוהבת !" הוא הגיש לה.
"אוקי שון,מה הולך כאן ?!" היא התעניינה והתפתה לריח שהגיע ישר לאפה היישר מין המרק והחלה לטרוף.
"תאכלי תאכלי..תיזהרי לא להיחנק." הוא התיישב מולה ושילב את ידיו.
"אמא,מתי אבא יגיע ?" הוא שאל ונאנח.
הדלת נפתחה ואביו של שון נכנס "חבל שלא דיברתי על מיליון דולר.." מלמל שון.
"אתה באמת רוצה להחליף אותי במיליון דולר ?" צחק אביו שעונה לשם גיא.
"בוא תיתן איזה חיבוק !" הוא ציווה ושון מילא את פקודתו.
"בוא אבא,הכנתי לך מרק כמו שאתה אוהב,בעצם...למה אני מדבר הרבה..בוא שב." הוא ציווה על אביו שהיה מופתע מההתנהגות המוזרה של בנו.
"אל תשאל אותי,אני לא יודעת מה הולך כאן." לחשה טלי לאוזניו של בעלה.
"את תכף תדעי." התפרץ שון והגיש לאביו גם מרק חם.
אלכס יצא מחדרו והתיישב בשולחן "כן שון,למה סימסת לי לבוא לכאן ?" נאנח אלכס.
"שקט עכשיו !" ציווה שון והתיישב לצידו.."הורים יקרים,אחי היקר אלכס..אני יודע שעשיתי לכם המון המון בעיות,שלא למדתי,שאכזבתי אתכם,שמרדתי בכם ועשיתי שטויות...לכן אני מפצה אתכם עכשיו.." הוא השתעל.
"שון,אתה יודע שארוחה ופינוק כזה לא כ"כ יעזרו לך לחפות על הכל." אמר גיא ונישען על הכיסא בנוח.
"תן לי לסיים אבא." ביקש שון וגיא אכן שתק.
"לכן,דברתי עם המנהלת של אלכס...הייתה לנו שיחה ארוכה..בהתחלה סתם החלפנו מילים,אחר כך התחברנו קצת.." הוא החל לדבר "פואנטה !?!?" צרח אלכס.
"אלכס שקט,אל תפריע לשון." אמרה טלי.
"בקיצור,מה שאני מנסה להגיד זה...שאני חוזר ללמוד,והכול בזכות המנהלת הזו,ואני חוזר ללמוד ממחר !" הוא צרח ובעיניו עמד ניצוץ קטנטן.
"אני לא מאמינה !!!!!" צרחה טלי וקמה לקראת הבן שלה "בוא הנה.." היא חיבקה אותו חיבוק חם ואוהב "אני גאה בך,בן." קרץ לו גיא.
"ואני אשקיע,אני מבטיח לכם !" הוא אמר בגאווה.
_

מצטערת שהפרק עלה ככ מאוחר,באמת באמת.

לכל הבלוגים שהחליפו איתי לינקים,אנא להחליף לשם :ואם לא ? | כריס.

זה מאוד חשוב לי,כי דני כבר לא כאן.

הזוכה במבצע של הארנבים היא : life in the sea.

סתם כזה מבצע שלא יהיה משעמם :

1.2.3.4.5.6.

כלום לא פנוי במצבע.

הזוכה במבצע היא : ™MyLovelyMorry

מבצע חדש :

1.2.3.4.5.6.7.8.

הזוכה ילונקק בפונט : 18+מודגש

שלום,כאן כריס..

-

בפרק הקודם :

"אני מחכה." היא אמרה כעבור דקה או שתיים,אך אלכס עדיין שתק.
"אוקי,אני רואה שאתה רוצה להיות מושעה פלוס טלפון להורים,אין בעיה." היא הרימה את השפורפרת.
"חכי !" הדלת של החדר נפתחה ושון הופיע בה.
"לי יש סיבה." הוא אמר וסגר את הדלת אחריו והמנהלת ואלכס הביטו בו בשאלה.

_

פרק 9 :

"סליחה,אבל מי אתה ?" שאלה המנהלת את שון שעמד בפתח הכניסה והביט באחיו.
"אח של אלכס,שון..נעים מאוד." הוא התקרב והכין את ידו ללחיצה.
זינה הביטה על ידו וחיוך עלה בפניה,היא הושיטה את ידה ללחיצה והם לחצו ידיים בחיוך.
"בוא שב." ציוותה זינה על שון וכך היה.
"אז אמרת שלך יש סיבה לכך שאחיך לא מעשן,אז אני רוצה לדעת מה היא" אמרה זינה ושיחקה באצבעותיה.
שון התעסק עם הכיס שבג'ינס שלו והוציא ארנק כנראה שהיה שייך לו,הוא חיטט כמה שניות בארנק והוציא ממנו תמונה.
"הינה." הוא הושיט את ידו והניח את התמונה מול עיניה של זינה.
אלכס הביט בשון ובעיניו דמעות,הוא לא העיז לפזול לכיוון של התמונה וקם.."לאן אתה הולך,אלכס ?" שאלה זינה.
אלכס לא ענה,הוא פשוט יצא מהחדר וסגר את הדלת אחריו.
"זה בסדר." אמר שון "אני רגיל.." הוא מלמל וגם לעיניו עלה ניצוץ קל.
"אז אתה רוצה להגיד לי מי זה בתמונה ?" נשענה זינה על המשענת הכיסא וחכתה לתשובה.
"זה אחי..אח שלנו,שלי ושל אלכס." הוא החל לדבר,אך זינה עצרה אותו.
"באמת דומה לכם." אמרה בחיוך.
"הוא מת." אמר שון והשפיל את מבטו לעבר התמונה,הוא לקח את התמונה בידיו וניגב דמעה קטנה שזלגה.
"מה זאת אומרת,מת ? הוא לא קצת צעיר בשביל למות ?" השתעלה זינה.
"הוא מת מסרטן בריאות." הוציא שון את משקפיי השמש שלו,הוא לא אוהב לבכות מול אנשים.
"מה ? רגע רגע,אתה רוצה להגיד לי שיש לכם אח..יותר נכון היה לכם אח,והוא מת מסרטן בריאות ? איך הוא הגיע למצב כזה ?!?" הביטה זינה על שון,

כאב לה לראות אותו בוכה,הוא בהחלט בכה...
"כן,הוא עישן..עישן בכמויות אדירות..ואז זה קרה,הוא היה בן תשע עשרה...הוא התחיל לעשן מגיל אחד עשרה..הוא הושפע מהחברים שלו,ואז זה הגיע למצב שהוא חלה,חלה מאוד..את באמת חושבת שאחרי שאח שלנו מת מסרטן בריאות,והכל בגלל סיגריות..אלכס יעשן ?" הוא אמר והכניס את התמונה חזרה לארנק.
זינה שתקה כמה שניות,היא הייתה המומה,איך היא יכלה להאשים אותו בכלל שהוא יעשן אחרי שאח שלו מת מזה..היא הרגישה רגשות אשם נוראיות.
"אני מצטערת." היא אמרה והתקרבה אל השולחן עם הכיסא.
"אתה צודק שון,יצאתי לא בסדר..אני אתקן את זה." היא אמרה והניחה את ידה על ידו של שון.
"מתי הוא מת ?" היא שאלה.
"לפני שנה.." הוא מלמל "את קולטת שכיום הוא היה אמור להיות בן עשרים !?!?!" הוא הרים את קולו..
"אל תדאג." היא אמרה וקמה,היא התקרבה אל שון וחיבקה אותו.
"אתה יודע משהו ?" היא אמרה והביטה על שון שנראה שבור.
"גם אבא שלי מת..אבל לא מסרטן,הוא מת בתאונת דרכים..הייתי אז בת חמש עשרה..הוא מת צעיר מאוד..הוא היה בן שלושים וחמש...אני יודעת מזה לאבד מישהו יקר לך,אח,אחות,אבא,אמא..כל דבר..אתה יודע מה עשיתי בשביל להתגבר על זה?" היא חייכה חיוך מאולץ רק בשביל לגרום לשון להרגיש עם עצמו יותר טוב.
"מה עשית ?" הוא שאל.
"ברחתי..." היא לחשה וחזרה למקומה "על מה את מדברת ?!" הוא שאל.
"אמא הייתה שבורה,לא יכולתי לראות אותה ככה..ועוד שלושה אחים קטנים שלא יודעים כלל מה קרה לאבא שלהם,הייתי הילדה הבכורה במשפחה..לקחתי את הרגליים שלי וברחתי מהמשפחה.." היא אמרה.
"ברחת ?" הוא עיקם את פרצופו והוריד את משקפיי השמש שלו והניח אותם על השולחן.
"כן." היא אמרה והשפילה את מבטה,אפשר היה לראות שעל עיניה הכחולות שגם היא עומדת לבכות.
"אתה יודע משהו אחר ?" היא שאלה "אתה היחיד שיצא לי לדבר איתו על זה.."
"בחיים שלי לא חשבתי שאני אזכר בזה שוב..כיום אני בת שלושים ותשע..אמא לשתי ילדות קטנות שלא יודעות מה קרה לסבא שלהן..ואני בכלל לא יודעת מה קורה עם האחים הקטנים שלי,שכיום בטח גדלו ופרחו." היא חייכה חיוך קל,אך נורא עצוב.
"אבל אלו שטויות..העיקר שהצלחתי להתגבר על זה,לא משנה באיזו דרך..היום אני לא סולחת לעצמי על זה שברחתי,אני לא יודעת מה עובר על אמא שלי,לא יודעת מה קורה עם האחים הקטנים שלי.לכן גם החלטתי לנהל בית ספר,הילדים כאן מחליפים את האחים שלי..והמורות כאן מחליפות אחת אחת את אמא..האמא שנטשתי." היא אמרה והחווירה לגמרי.
"את נורא אמיצה..אבל אם אני אעשה את זה בשיטה שלך,ההורים שלי לא יעמדו בזה..." הוא לחש.
"שלא תעיז אפילו לעשות את זה בשיטה שלי,שלא תעיז לברוח,שלא תעיז לנטוש אף אחד מהמשפחה..אתה יודע..אני בטוחה שאחיך גאה בכם..בכולכם..אתם לא מעשנים,זה נורא קשה כשנוער לא מעשן..אין הרבה כאלו,היום כולם מדורדרים..זה מדהים לראות איך אתם נלחמים בכאב הזה,ואם אתם צריכים אותי,אני כאן תמיד שון." היא חייכה והוא החזיר לה חיוך קטנטן,היא חיממה את ליבו עם כל המילים והחיזוק הזה.
"עכשיו תענה לי על משהו אחר.." היא המשיכה "בן כמה אתה ?"
"שש עשרה." הוא ענה לה והניח רגל על רגל.
"אתה לא לומד ? כי עכשיו בוקר,ובדרך כלל ילדים בגילך לומדים." היא אמרה.
"העיפו אותי מבית הספר.." הוא השפיל את מבטו.
"אוקי..הבנתי..למה ?" היא חקרה.
"הייתי מופרע.." הוא מלמל והרגיש דיי נבוך.
זינה חייכה חיוך קל והושיטה את ידה ללחיצה "ברוכה הבאה לבית הספר החדש שלך." היא אמרה בחיוך מנצח.
"את צוחקת,נכון ?" הוא מלמל וניצוץ עלה לעיניו.
"ממש לא,אני מוכנה לשקם אותך,ולהילחם עליך,ולדאוג שלך יהיה עתיד כמו לכולם." היא אמרה בגאווה.
"אתה מוכן כבר ללחוץ לי את היד ?" צחקה.
הוא קם ורץ אליה,הוא חיבק אותה חיבוק חזק מאוד והיא המשיכה לצחוק.
"אתה ילד מקסים,ואין סיבה שלא תלמד." היא אמרה וקמה.
"הינה לך." היא רשמה משהו על דף "זה המספר שלי..אם קורה משהו,אם אתם צריכים משהו,אל תהסס להתקשר ולומר לי,אני מוכנה לעזור תמיד !" היא הושיטה את ידה ושון לקח את המספר.
"וואי זינה אני כל כך מודה לך." הוא אמר והיא קמה "היה נעים להכיר אותך,לדבר איתך,ולבכות איתך." היא התקרבה אל הדלת "מחר אני מצפה לראות אותך כאן...תלמד בכיתה יא' ארבע ..אני כבר אדאג לכל הדברים." היא אמרה ושון פתח את הדלת,הוא יצא אך לא לפני שהוא חיבק אותה חיבוק חם ואוהב.
הוא יצא מהשער בית הספר ונכנס לחנות ממול,הוא קנה לעצמו תיק וכמה מחברות עד שהוא יקבל רשימת ספרים..
'שון,אתה לומד שוב ? זה אדיר.' הציפו אותו מחשבות בזמן שהוא מחפש קלמר נחמד שיתאים לתיק,הוא קנה כמה עטים ומחק..
הוא שילם ויצא מהחנות כשחיוך פרוש על פניו.

_

עשיתי כפי שחלק מהתגובות פה רצו,

לא מודגש,ולא באמצע.

דני עזבה את הבלוג..אז.ככה שאני מנהלת אותו..*כריס*

לכל הבלוגים שהחליפו איתי לינקים,אנא להחליף לשם :ואם לא ? | כריס.

זה מאוד חשוב לי,כי דני כבר לא כאן.

_

הזוכה במצבע של התיקים היא : מיוש* 

מבצע קטנטן לסוף :

1.2.3.4.5.6.

הזוכה ילונקק בפונט 18 (: