אין כמו אין כמו אין כמו אין כמו שבת בבית-חולים.

מכירים ת'קטע הזה, שאתם יושבים לאכול לבד, ליד שולחן שבת?

רק ששולחן השבת ממוקם מול עמדת האחיות, כך שכל עובר ושב

מביט בכם אוכלים, מציץ לתוך האינטימיות השבתית שלכם?

ואת הקטע הזה שישנים במיטה שיש לה שלט(להגביה את הראש,

להנמיך את הראש, להגביה את הרגליים, להנמיך את הרגליים)
ושבת שלמה צריך להתאפק מלשחק איתו?

ושנת השבת המפורסמת, שמלווה ב"ביפ" ועוד "ביפ" ועוד "ביפ" ועוד "ביפ",

עד שבא לך לחנוק את כל החולים, כדי שלפחות פעם אחת תשמע בתוך השקט

גם איזה "טווווווווווווווווווווווווו" אחד ארוך?

ואת הקטע הזה שאתם ישנים שנת שבת, ופתאום בא מישהו ומדליק לכם ת'אור?

כאילו אין מחר... סליחה, כאילו אין שבת? אז מה אם צריך לעשות בדיקת דם?

ואת טיול השבת המפורסם מהמיטה עד לעמדת האחיות? מסלול מומלץ!

ויש גם מסלול למיטיבי לכת: עד הבית-כנסת. (כי לחולים כל מסלול של מעל עשר דקות

הוא למיטיבי לכת. מה, לא?)

לא בא לכם פעם אחת להיות שבת בלי אף אחד שאתם מכירים? בלי דתיים של ממש סביבכם?

בלי אווירת שבת? בלי שירים? בלי מנוחה של ממש? בלי אינטימיות שבתית?

עם בונוס של אנטיביוטיקה לוריד פעמיים ביום?

ועוד בחינם?

אז כל מה שעליכם לעשות זה להיות חולים. פשוט, לא?

הודעה חשובה: משרד הבריאות מזהיר כי השימוש בהמלצות בלוג זה

אינו מומלץ ללא ליווי פסיכיאטרי מקצועי.