לכל סיפור טוב יש התחלה, אמצע וסוף.

אלא שלא כל הסיפורים טובים.

ההתחלות הן תמיד טובות.

בעיקר כי עדיין אין למה להשוות.

וגם כי חושבים שזה קשה בגלל שזו התחלה.

וכל ההתחלות קשות, כידוע.

אבל כשמגיע השלב בו אתה משווה את הסיפור שלך לסיפורים אחרים,

בהם ההתחלות אמנם קשות, אבל לא עד כדי כך,

וכשאתה רואה שאצל אחרים נהיה פחות קשה,

ולפעמים אפילו נהיה טוב,

וכשרואים שהסיפור כבר מזמן לא בהתחלה והוא עדיין לא טוב,

מתחילות להישאל השאלות.

הראשונה לכולן היא: האם הסוף יהיה טוב?

האם סיפור רע, ורע, ורע, יכול פתאום להתהפך?

ומי המציא את הכלל הזה שלא יוצאים באמצע סרט? ולמה?

ואז אתה רואה שגם לסיפור רע יש ייחודיות.

סיפור טוב שומר תמיד על אחידות. יש לו התחלה, אמצע וסוף,

והם קשורים כבחוט שני האחד לשני.

סיפור רע הוא סיפור של חוטים קרועים.

כי הוא בעצם כמה סיפורים שלא קשורים אחד לשני.

בכך הוא בעצם יותר מגוון. עשיר. מכיל יותר נקודות מבט.

אמנם הן לא מתקשרות אחת עם השניה,

אמנם אין שום קשר בין ההתחלה, האמצע והסוף,

אבל דווקא חוסר הקשר מאפשר את החופש המביא לגיוון.

ובעצם, אין התחלה, אמצע וסוף. יש התחלה. ואז מתברר

שהיא לא מובילה לשום מקום. ואז יש עוד התחלה.

וגם אז לא מגיעים אלא להתחלה נוספת.

ושוב התחלה.

ועוד..

אז סיפור רע הוא אוסף של התחלות שלא מבשילות לכדי סיפור.

ואחרי שמתחילים פעם, ועוד פעם, ושוב, ושוב ואף פעם לא מגיעים –

ועדיין ממשיכים להתחיל, יש מקום לתהות: לשם מה?

האין תכליתה של התחלה להתמצות ולהגיע לאיזשהו סוף?

ומה עם התרה? קתרזיס? משהו?...

כדי להבין, צריך להתבונן בדוגמא תיאורטית של כתיבת סיפור טוב:

כשהסופר כותב אותו, האם הוא יודע שהוא יגיע לסופו?

האם הוא יודע שהוא יהיה טוב? שתהיה בסופו התרה?

שיהיה לו אמצע? סוף?

לא.

סופר טוב פשוט זורם. וזורק לפח הרבה התחלות גרועות עד שהוא מגיע לאחת טובה.

ואז הוא מגיע לאמצע, ולפעמים גם בשלב הזה הוא זורק לפח ומתחיל מהתחלה.

ולפעמים הוא כבר רואה את הסוף, רואה את האור, ואז – רגע לפני הסוף,

הוא זורק לפח ומתחיל מהתחלה.

ולפעמים הכל גמור ומוכן. ועדיין – גם אז יש והוא

זורק לפח ומתחיל מהתחלה.

אני אותו דבר.

רק שאני לא זורק לפח. לי יש רק התחלות. ועוד התחלות. ועוד.

וכמו סופר טוב אני מתחיל שוב ושוב. ולא זורק לפח.

כי אני יודע – זה מה שיש. לא יותר – אך גם לא פחות.

וכל חוט קרוע שלי – אולי מישהו יוכל לקשור אותו לאנשהו.

ואז יהיה סיפור טוב. שאני התחלתי אותו.

ואולי יום יבוא ואהיה אני עצמי קושר הקשרים שלי.

ואולי לא.