אף פעם לא התחברתי לדת. פעם האמנתי שכן יש אלוהים. איפושהוא.. ואני חושבת שזה בא ממקום של תמימות.

היום אני לא מבינה אנשים שמקדישים את החיים שלהם ליישות שבעצם קיומה מעולם לא הוכח.

ככל שהתבגרתי, התחזקה בי האמונה שלא משנה מה אעשה, אין אף אחד שם למעלה. יש מעשים, והמעשים מובילים לתוצאות.

עם השנים למדתי להאמין שעד שדבר לא הוכח- הוא לא קיים.

(ואני אוסיף ואגיד: "איש איש באמונתו יחייה").

החלטתי השנה כן לצום. ואני חייבת לציין שלא מעורב בזה שום אקט דתי.

לצום זה משהו שאף פעם לא באמת הצלחתי לעשות. והשנה אני נחושה לעשות את זה עד הסוף. עוד סעיף קטן לסמן עליו V.

אז בנימה זו, צום קל וגמר חתימה טובה.

כל יום את מוכיחה לי את אותה עובדה מחדש. אכפת לך רק מעצמך.

לאן החברות הזו מובילה.. אני לא רוצה לדעת.

*

התעורר בי צורך עז לעשות משהו.

משהו שאני אוהבת, שלא יתקע לי סכין בגב, שלא יעיק.

ואני חושבת שאני יודעת בדיוק מה זה.

"את זוכרת איך פעם היית מציירת יפה?"

*

זהו, החופש נגמר ממש ברגע זה.

עד עכשיו עשיתי קצת בלאגן ושטויות, והכל צריך להפסק.

תקופת המבחנים מתחילה, ואני צריכה לשלב את הלחץ בחיים שלי ולהכניס אותו לשגרה.

לתמרן בין הלימודים, המשפחה, חיי החברה והחבר. [איך עושים את זה?]

ובנימה זו, אני הולכת לישון את שנת הצהריים שלי.

לילה טוב! ♥